סיקור מקיף

שבוע החלל- מנחיתת קיוריוסיטי על מאדים ועד להפנינג מטר המטאורים

שלשום נחת רכב הקיוריוסיטי על מאדים, ביום ראשון צפוי אירוע אסטרונומי – מטר מטאורים בהעדר ירח. מבחר אירועים מתוכננים

מטר הפרסאידים 2009. מתוך ויקיפדיה
מטר הפרסאידים 2009. מתוך ויקיפדיה

השבוע הקרוב הולך להיות מאד חללי. הוא החל עם נחיתת רכב החלל הרובוטי קיוריוסיטי על אדמת הפלנטה מאדים, ימשך עם תמונות וסרט הנחיתה בצבע של קיוריוסיטי ויגמר במטר המטאורים פרסאידים שנוכל לראות בין יום א' ליום ב' בלילה.

ביום שני, 6.8.12 נחת בהצלחה רכב החלל קיוריוסיטי במאדים. הנחתת אסטרונאוטים על מאדים היא משימה קשה שעדיין בשלבי תכנון, רכב החלל הרובוטי קיוריוסיטי (סקרנות) הוא עוד צעד ענק בדרך לביצוע משימה זו. קיוריוסיטי לא מאויישת ונשלטת מכדור הארץ, מעין שלט רחוק בין פלנטרי. לאות שנשלח בין קיוריוסיטי לבין כדוה"א לוקח 14 דקות עד שהוא מגיע ליעדו. אך היתה בעיה, זמן הנחיתה על מאדים מהכניסה לאטמוספירה ועד לנגיעה על הקרקע הוא רק שבע דקות, ז"א שמהרגע שהחללית תשלח הודעה לכדוה"א שהיא נכנסת לאטמוספירה של מאדים ועד שההודעה תגיע אלינו, החללית כבר תתרסק על פני השטח של מאדים. מה עושים?

לא היתה ברירה אלא לעשות את כל שלבי הנחיתה בצורה אוטומטית לחלוטין, ללא התערבות יד אדם. החללית אמורה להיכנס לאטמטספירה של מאדים, להאט במידה מספקת לנחיתה ולנחות בשלום באופן אוטומטי. רק אז היא תשלח איתות שהיא נחתה ואחרי 14 דקות נדע כאן בכדוה"א שהנחיתה עברה בהצלחה. זהו תהליך הנדסי מסובך וקשה בייחוד כשמדובר בקיוריוסיטי, מעבדה גאולוגית ממונעת ששוקלת כמעט טון ומכילה מיכשור עדין וכבד ומצלמות רבות. יש בה החל מרובה לייזר שישבור חלקי אבנים, דרך כלים לאיסוף דגימות ומכשירים לזיהוי חומרים ועד למצלמות וחיישני קרינה.

מדעני נאס"א קראו לשבע דקות הנחיתה הללו שבע דקות האימה בהן אין להם מושג האם הנחיתה האוטומטית הצליחה או נכשלה. הם חיכו בסבלנות עד שהגיע האות מקיוריוסיטי על כך שהנחיתה הושלמה בהצלחה. התכנון ההנדסי המדוקדק הצליח, שלבי הנחיתה עבדו כמו שצריך וקיוריוסיטי מוכנה לצאת לדרך ולחקור את הגיאולוגיה של מאדים. אחת המשימות שלה תהיה לבדוק האם נשארו עדויות בקרקע לצורות חיים אורגניות שיתכן וחיו בעבר על מאדים (כיום נראה שאין חיים על פני מאדים). פרטים נוספים על המשימה של קיוריוסיטי ניתן למצוא בבלוג מסה קריטית של יואב לנדסמן.

הנה סרטון של נאס"א שנקרא שבע דקות האימה על שלבי הנחיתה השונים וההתמודדויות עם בעיות שונות בזמן הנחיתה, כפי שהתרחשו היום בהצלחה באופן אוטומטי –

אבל זוהי רק ההתחלה של שבוע החלל!

שימו לב שבכניסה לאטמוספירה קיוריוסיטי נמצאת בתוך חללית אחרת בשם MSL. לאחר הכניסה לאטמוספירה ופתיחת המצנח, בגובה של 8 ק"מ מעל פני מאדים מגן החום ניתק מהחללית ורק אז קיוריוסיטי נחשפת לאוויר המאדימי. בחלק התחתון שלה ישנה מצלמה שמכוונת לעבר הקרקע ומרגע התנתקות המגן היא התחילה לצלם את הנחיתה בצבע ובאיכות טובה. כך שבעוד מספר ימים, ברגע שנאס"א תשחרר את הסרט הזה, נוכל לראות את סרט הנחיתה של קיוריוסיטי על מאדים. כמו בסצנות מסרטי מדע בדיוני הוליוודיים נראה נחיתה של רכב חלל רובוטי בפלנטות אחרות, רק שהפעם זו המציאות!

אחרי ההצלחה היום יש סיבה טובה לחגוג, אנחנו הולכים ומתקרבים לרגע בו הטכנולוגיה תהיה בשלה ונדע מספיק פרטים כדי לשלוח חללית מאויישת ראשונה למאדים. אז המין האנושי יעשה צעד נוסף בדרך להתפשטותנו ברחבי היקום. יהיה יפה לראות את סרטון הנחיתה, מדהים לחשוב שבעוד שאנחנו חיים את חיינו כאן בכדוה"א, חללית של המין האנושי נוחתת בכוחות עצמה על פלנטה רחוקה, זרה וחסרת חיים. כמה התקדמנו וכמה התקדמות עוד צפויה לנו בהמשך כדי לצאת אל מרחבי האינסוף השונים כל כך שמחכים לנו מעבר לנקודה הכחולה לה אנו קוראים כדור הארץ. המחשבה הזו נותנת לנו פרספקטיבה על הדברים.

אחת הדרכים הטובות ביותר לחוות את הפרספקטיבה הזו, את החיבור למרחבים הכמעט אינסופיים האלו ולהרגיש לרגע חלק מהם, היא לצפות במטר מטאורים. זו אחת ההצגות המרשימות ביותר שיש והיא חינם ואפשר לצפות בה בקלות. ביום ראשון הקרוב, 12.8.12 נוכל לצפות, כמדי כל שנה, במטר המטאורים המרשים, מטר פרסאידים. זהו הדובדבן שבקצפת, שיא שבוע החלל.

מטאורים הם גרגירי חול וסלעים קטנים שנתפסו בשדה הכבידה של כדוה"א ונכנסו לאטמוספירה. שם הם נשרפים, בד"כ לחלוטין ומשאירים שובל אור. מטר המטאורים פרסאידים מתרחש כל שנה בתקופה זו כאשר כדוה"א עובר דרך שובל אבק שהשאיר אחריו השביט סוויפט-טאטל (Swift-Tuttle). הפרסאידים קרויים כך משום שהם נראים כאילו הם מגיעים מקבוצת הכוכבים פרסאוס. זהו מטר מטאורים מאד חזק והשנה בשיא המטר אפשר יהיה לראות בתנאים אופטימליים כמאה מטאורים בשעה. השיא יהיה בין ימים ראשון ושני בשעה שלוש בלילה. איזה חוסר התחשבות! אי אפשר היה לעשות את השיא בסופ"ש בשעה יותר נוחה?

כדאי להתאמץ ולהגיע אל שיא המטר, לילה לפני צפויים להיות הרבה פחות מטאורים. החוויה מדהימה ומפעימה, כל מי שחווה אותה מרגיש שהוא ראה מחזה שלא מן העולם הזה, והוא צודק.. אבל בשביל לחוות את מטר המטאורים כמו שצריך חובה לצאת משטחים עירוניים ובין עירוניים אל המדבר. האורות הרבים שיש בערים יוצרים זיהום אור וכתוצאה מכך אי אפשר לראות כוכבים או מטאורים בשמיים. כולנו יודעים שבעיר כמעט ולא רואים כוכבים, כך קל לשכוח את הפרספקטיבה ואת העוצמה שמחכה שם בחוץ.

גם מחוץ לעיר המצב לא טוב בהרבה. אומנם אפשר לראות יותר כוכבים בשמיים, אך למרות שכבר לא נמצאים בעיר האור מהערים הקרובות מתפשט בשמי הלילה וזיהום האור עדיין גדול. כמות הכוכבים והמטאורים שאפשר לראות עדיין זעומה לעומת הדבר האמיתי שמתגלה רק כשמתרחקים מספיק מכל עיר שהיא. לא הרי ירושלים, לא מבצר אנטיפטרוס ולא מושבים בשרון יספקו את הסחורה. הכלל הוא שצריך לראות בשמיים החשוכים את שביל החלב בצורה בוהקת, אז נמצאים במקום חשוך מספיק.

כך נראית הגלקסיה שלנו, גלקסיית שביל החלב מכדור הארץ בתנאי תצפית אופטימליים. כל נקודת אור היא כוכב מאיר כמו השמש שלנו. והנה האדם הבודד שחי לרגע וחולף, מסתכל בפליאה על העוצמה האדירה הזו ומשתאה. מקור: APOD.

בארץ, תנאים כאלה אפשר למצוא בנגב. שם אפילו הסתכלות על השמים בלילה רגיל היא חוויה. לפתע מבינים במלוא העוצמה עד כמה העיר מנתקת אותנו מהטבע ועד כמה היקום שלנו מרהיב. זו חוויה מאד חזקה לראות את שביל החלב הבוהק מאורות של מליוני שמשות שחלקן דומות לשמש שלנו. תוסיפו לזה מטר מטאורים בו מדי כמה דקות רואים לפתע משום מקום הבזק אור שמופיע ונע מהר לאורך השמים עד שהוא נעלם באותה פתאומיות כפי שהופיע, ותקבלו חוויה מיסטית של ממש. הפליאה והקסם של זוהר הכוכבים ושל תנועת המטאורידים שנראים כמו כוכבים שהחליטו לזוז ולהפתיע מעוררי השראה. הנה לפתע אנחנו רואים דברים שבד"כ לא קורים ושלא נראים שאמורים לקרות ובכל זאת אנחנו רואים זאת מול עינינו!

כמובן שאין כאן שום מסתורין, אך החוויה עדיין אוחזת ומהפנטת. היא מחברת אותנו חזרה אל הטבע ואל היקום שסביבנו, מנתקת אותנו מחיי היום יום הרגילים והלוחצים ומזכירה לנו שיש דברים גדולים יותר מאיתנו הן בגודל והן בנצחיות שלהם. החוויה מעוררת אותנו לחשוב על עצמנו ועל חיינו הפרטיים כעוד חלק מפאזל גדול יותר ועל מיקומנו בפאזל הקוסמי הזה. אני חושב שהחוויה הזו והמחשבות הללו חשובות מאד, הן מפתחות אותנו, מאתגרות אותנו ומזכירות מה חשוב לנו באמת. לא כדאי לתת לעצמנו לפחות פעם בשנה את ההזדמנות הזו להתנתק מהזרם הבלתי פוסק של החיים המודרניים שבנינו לעצמנו ולהתחבר לתמונה הגדולה יותר?

יש תצפיות רבות שמתקיימות לכבוד מטר המטאורים פרסאידים כמו התצפית של המועדון האסטרונומי אסטרוקלאב או של האגודה הישראלית לאסטרונומיה, אך חברי יואב לנדסמן ואני החלטנו ללכת עד הסוף עם החוויה השמיימית הזו ולנסות ולבנות הפנינג שלם סביב מטר המטאורים. הפנינג שמטרתו לעזור לנו להתחבר עם התמונה הכוללת, לחוות את הכוכבים, את המטאורים ואת היקום, לחשוב ולשאול שאלות. קראנו להפנינג הזה אבק כוכבים והוא מתקיים בנגב במקום שנקרא אשראם במדבר.

לפרטים נוספים על האירוע באתר אשראם במדבר

האירוע בפייסבוק

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

13 תגובות

  1. ממליץ לעקב אחרי האתר של נאסא, שם יש תמונות בצבע של הרובר והנוף המאדימי.
    רואים גם את המדבקות אזהרה מקרינה מייננת שעל הרובר בגלל המנוע העובד על אנרגיה גרעינית.
    לא הייתי ממליץ לחייזר להתקרה לרובר…

  2. לבת-יה
    אין לי מושג על מה את מדברת..
    לא נשפכים שום פתיתי זפת כשעומדים תחת גשם מטאורים, ואני כל שנה יורד למדבר לצפות בהם.
    כל שאריות המטאוריטים נשרפים לחלוטין בגובה רב מאד ולא מגיעים כלל לקרקע.
    אני לא יודע מה חווית, אבל זה לא היה בגלל גשם מטאורים.
    ניר

  3. ליניב,
    זו לא קונוטציה. כשעומדים תחת גשם מטאורים נשפכים עלינו טפטופים של פתיתי זפת. נכון שמראה השמים יפה, אבל כשיוצאים מהטלוויזיה או המחשב למרחב הפתוח לא רק רואים, אלא גם חשים.

  4. משה, התמונות שהתקבלו בינתיים בשחור לבן מטרתן רק להוכיח (למדענים, לקהל הרחב) שהרכב הגיע לקרקע בשלום. בימים הקרובים ובשבועות הקרובים הרכב יתחיל לשלוח תמונות צבע באיכות הרבה יותר גבוהה.

    רק קצת סבלנות.

  5. נחיתה על המאדים בשחור לבן?????????
    לפני 40 פלוס שנים נחתו האסטרונאוטים הראשונים על הירח. טוב, לא ממש נחתו, הנחיתה הזו צולמה בסטודיו על כדור הארץ ויש הרבה (המון) טעויות ופלופים בצילומים… אז ברור שהיה צורך לצילום בשחור לבן כדי שהצופים לא יראו יותר מדי פרטים ויגלו את הזיוף (למרות זאת, במבט רטקואקטיבי הצילומים די מגוכחים, למשל מנוע רקטי בלי מכתש מתחתיו ועוד). מעניין אגב, שבתוך החללית דווקא כן היתה להם מצלמת צבע.
    עברו כמה עשורים ו…עדיין אנחנו מקבלים מנאסא תמונות בשחור לבן!?!?
    הלו!! מה קורה פה?? זה נקרא "קידמה"? או שהם ממשיכים לעבוד עלינו?

  6. ממש מכעיס אותי חוסר האחריות הזה (במלוא מובן המילה !!) של מנהלי הערוצים האלו, במו ידיהם הם תורמים לגידול דור של טמבלים שלא יודעים כלום ולא מתעניינים בשום דבר מעבר לתוכניות ריאליטי מטומטמות ונושאים שיטחיים, עבור מדינת ישראל שעוצמתה (הצבאית, האזרחית, הכלכלית…) מבוססת על קידמה מדעית טכנולוגית זה פשוט מתכון לאסון ברמה לאומית, איך נשמור ככה על היתרון האיכותי שלנו ?

    למה אין כאן חינוך לאהבת מדע ? אם היו טורחים לשבץ פעמיים שלוש בשבוע (מינימום !!) קצת תכנים מדעיים בשעות הצפייה הפופולאריות זה היה תורם רבות להתעניינות בני הנוער בתחומים האלה, אפשר להציג חידושים מדעיים וטכנולוגיים בצורה כל כך מעניינת, אם רק רוצים בזאת.

    אני עדיין לא מאמין שאירוע מדעי-טכנולוגי כל כך חשוב (נחיתת הרובר על מאדים) שמהווה הישג הנדסי כל כך כביר נדחק לשולי החדשות ומוזכר בקצרה רק בכמה מילים שעה לאחר פתיחת המהדורה המרכזית. זו פשוט תעודת עניות ענקית מבחינתי למנהלי התכנים בערוץ הזה.

  7. מכעיס במיוחד שגם המדינה לא מעודדת את פרסום המדע במדיה. מערך השידורים החינמי עידן פלוס צריך לספק גם ערוץ מדע הממומן על ידי המדינה.

  8. לא הבנתי, איך שובלים לבנים וזוהרים בשמיים עושים לך קונוטציה דווקא לזפת שחורה ולשמן ?

    נ.ב – המעברים של תחנת החלל הבינלאומית הלהיבו אותי הרבה יותר ממטרי המטאורים.

  9. מטר מטאורים זה נחמד ויפה, אבל בסופו של דבר החוויה היא לא כל כך מיסטית. ממה שאני זוכרת (מכמה ממטרים כאלה) התחושה היא כאילו מישהו ממטיר עלינו פתיתי זפת מעורבים בטיפות שמן. מה ששלח אותי, די מהר, למקלחת.

  10. אכן נורא. החדשות ידווחו מיד על כל אירוע רע, אבל על אירועים טובים או אירועי מדע אולי נשמע משפט..

  11. מסכים עם כל מילה אכן דבר מדהים !!! בושה לערוץ 2 שנזכרו לדבר על הנושא בכמה מילים רק 55 דקות לאחר תחילת מהדורת החדשות, זה החינוך שהם מעבירים לבני הנוער הצעירים, מדע זה לא חשוב.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן