כל הכנימות החיות בתוך עפץ זהות זו לזו מבחינה גנטית. במצב כזה, האינדיווידואליות מעורפלת עוד יותר מאשר בקן נמלים או בכוורת דבורים, והתנהגות של הקרבה עצמית מתפתחת בקלות.
כנימות עלים לא נראות כמו יצורים שמוכנים להקריב את חייהם למען חבריהם. אלא שעל פי מחקר שפורסם באחרונה בכתב העת” Proceedings of The Royal Society , זה בדיוק מה שהן עושות.
כנימות העלים שנחקרו אינן אלה החיות על ורדים בגינות, אלא כנימות עלים מהמין Nipponaphis, Monzei שנוהגות להסתתר בתוך עפצים בענפי עצים (עפץ הוא גידול של רקמת הצמח סביב ביצי החרקים, שבו החרקים מתפתחים מהביצים). לאסונן של הכנימות, העפצים הם אטרקטיוויים גם בעיני בעלי חיים אחרים, בעיקר זחלים של מינים מסוימים של עשים, שנהנים מהמזון ומהמחסה שהעפצים מספקים.
כדי לבדוק את התגובה של הכנימות לפלישה של בעלי חיים אלה, ד”ר אוטאקו קורוזו מאוניברסיטת טוקיו לחקלאות וטכנולוגיה אספה עפצים וזחלים מיערות, הביאה אותם למעבדה שלה, ניקבה חורים בעפצים והכניסה לתוכם את הזחלים. בכל המקרים הכנימות תקפו את הזחלים בעזרת נוזל לבן ודביק, והרגו אותם. אלא שכאשר הכנימות עשו זאת, הן פלטו כשני שלישים ממשקל גופן כנוזל, דבר שעלול לגרום למותן. כנימות אחרות סתמו את החורים בעזרת הנוזל הדביק. כנימות אלה לא רק איבדו חלק גדול ממשקל גופן, אלא שרבות מהן הקריבו את חייהן באופן ישיר – הן נלכדו בתוך החומר הצמיג כאשר התקשה.
ההסבר להקרבה העצמית של הכנימות הוא שהאבולוציה של התנהגות כזאת אינה תלויה בתחכום המוסרי של היצורים כי אם בקשר הגנטי בין המקריבים לבין אלה שנהנים מההקרבה. אצל נמלים, דבורים וצרעות, חרקים שאצלם רווחת התנהגות של שיתוף פעולה והקרבה עצמית, ישנה מערכת גנטית מיוחדת הגורמת לכך שהנקבות קרובות יותר מבחינה גנטית לאחיותיהן מאשר לבנותיהן. דבר זה מביא להתפתחותן של פועלות עקרות, שתפקידן הוא לעזור למלכת המושבה להתרבות.
אצל הכנימות קורה דבר אחר. כל הכנימות החיות בתוך עפץ זהות זו לזו מבחינה גנטית. במצב כזה, האינדיווידואליות מעורפלת עוד יותר מאשר בקן נמלים או בכוורת דבורים, והתנהגות של הקרבה עצמית מתפתחת בקלות. אובדן של כמה “אינדיווידואלים” אינו משמעותי כאשר יכולת ההתרבות של המושבה כולה גדלה. הכנימות שהקריבו את עצמן היו כולן צעירות. כנימות בוגרות, המסוגלות להתרבות, לא השתתפו במאבק נגד הפולשים.
אקונומיסט
