למה בני אדם מאמינים ברוחות ובקמיעות? מפני שהם רוצים להאמין

ביקורת ספר: }Superstition, And Why People Believe Weird ThingsB – OtherConfusions of Our Time

,306pp, $22.95 Michael Shermer. W.H. Freeman and Company
12.5.1999
מאת: יוסף נוימן

בסקרים שנעשו בשנות התשעים בארה"ב התברר ש-%46 מהאוכלוסייה הבוגרת מאמינים בקליטה על-חושית, 19 אחוזים מאמינים בקיומן של מכשפות, 65 אחוזים מאמינים במבול התנ"כי, 42 אחוזים סבורים שאפשר לתקשר עם מתים%, 72 אחוזים מאמינים שיש מלאכים ו-%22 מהאמריקאים שהשתתפו בסקר השיבו כי ייתכן שהשואה לא היתה.
איך אפשר להסביר ממצאים כאלה ב"עידן המדע?" איך להסביר את פריחת הכיתות האזוטריות, את תופעות ההיסטריה ההמונית או את קיומם של היסטוריונים המכחישים את השואה? אלה הן שאלות מטרידות, ובשנים האחרונות התפרסמו כמה ספרים שניסו להשיב עליהן. אחד מהם, " עולם רדוף שדים – המדע כנר בעלטה," תורגם לעברית ונסקר במוסף זה. ייחודו של הספר שלפנינו הוא בכך שהוא דן במגוון רחב מאוד של נושאים – אסטרולוגיה, פעילות מדיומים, פולחן השטן, התנועה ה"אובייקטיוויסטית" של איין ראנד, בריאתנות, הכחשת השואה ותופעות שונות של היסטריה המונית.
המחבר, מיכאל שרמר, הוא היסטוריון של המדע, ונוסף על כך הוא גם עורכו של כתב עת בשם "הספקן" ויו"ר "אגודת הספקנים". התנסות אישית היא שהפכה אותו לספקן "מקצועי". לפני שנים אחדות ריאיין שרמר את ג'ון מרינו, אלוף מרוצי האופניים של ארה"ב למרחקים ארוכים (3,000 ק"מ מחוף לחוף), כדי לעמוד על סוד הצלחתו. מרינו גילה לו שהצלחתו באה בזכות שורה של תחבולות שכללו בין היתר דיאטה צמחונית, ויטמינים, צום, אמבטיות בוץ, אקופונקטורה, גיוס כוח הפירמידות ושימוש ביונים שליליים.
שרמר, שהתאווה מאוד לזכות באליפות, החליט לבדוק בעצמו, בשיטתיות, את כל מערך הטיפולים, אחד לאחד, ומצא שלדידו כולם היו חסרי תועלת. בעקבות זאת החליט לבחון גם טענות אחרות יוצאות דופן. עבודתו הביאה אותו לכמה עימותים אישיים, שחלקם יוזכרו בהמשך, והם מוסיפים לספרו נופך דרמטי.
מהי ספקנות? זוהי עמדה או מתודה ביקורתית, ניסיון לבחון כל טענה ולברר מה (ומי) עומדים מאחוריה. ביקורתיות היא חיונית משום שבני אדם מסוגלים להאמין כמעט בכל דבר, והתוצאות הן לפעמים קטלניות. אפשר להזכיר את ציד המכשפות באירופה בראשית העת החדשה, אך תופעות של היסטריה המונית מתרחשות גם כיום.
איך אפשר לטפל בטענות מוזרות? ראשית, אומר שרמר, יש לברר אם הטענות נכונות; שנית, יש לבחון לאילו אמיתות מוכרות ומוצקות שהוכיחו את עצמן הן מנוגדות, ואיזה מחיר נידרש לשלם אם נקבל אותן. לעתים כדאי גם לבחון מהו הרקע, מהי ההכשרה ומה הם מניעי האנשים המציגים את הטענה. הכלי המרכזי העומד לרשותנו הוא המדע – מתודה המתבססת על ניסוי, תצפית, לוגיקה, ואנליזה סטטיסטית – ובאמצעותו אפשר לקעקע טענות חסרות בסיס. בשנים האחרונות, בעקבות ספרו החשוב של הפילוסוף וההיסטוריון של המדע, תומס קון, "מבנה המהפכות המדעיות," חל ערעור בתפיסה המקובלת שהמדע חושף אמת אובייקטיווית ושהוא הולך ומתקדם ברציפות. חסידיו הקיצוניים של קון, הרלטיוויסטים, מעדיפים לראות בתיאוריות המדעיות מבנים תלויי תרבות, פרי קונוונציה, בדומה לכללי משחק ספורטיווי. על פי גישה זו, אפשר להעריך את אמיתותן של תיאוריות מדעיות בכל תקופה רק בהקשר להנחות הגלויות והמובלעות של הקהילה המדעית העוסקת בתחום הנדון, ואין קנה מידה להעדפת תיאוריה אחת על פני רעותה. על פי גישה זו אין עדיפות לדרוויניזם על "מדע" הבריאתנות, או לאסטרונומיה על האסטרולוגיה. זוהי מסקנה שגויה.
ערעורו של קון נוגע להשוואת אמיתותן של הנחות עומק מטאפיסיות בתקופות שונות, ולא לתקפותן של תיאוריות ספציפיות. תורת היחסות של איינשטיין לא ביטלה את המכניקה של ניוטון, היא הגבילה אותה לתנאים מסוימים. תיאוריות מדעיות נבחנות באופן ניסיוני על ידי קהילת המדענים בכל תחום, ואם הן אינן עומדות במבחנים אלה לאורך זמן הן נזנחות. זהו אחד היתרונות הגדולים של המדע, שיש לו מנגנון של תיקון עצמי.
לעומתו, המיסטיציזם הוא פרי התגלות אישית, ה"אמיתות" שלו אינן נבחנות בקני מידה אמפיריים ופומביים והן חסינות מפני כל עדות מפריכה. שרמר איננו חסיד קנאי של המדע ואינו הופך אותו לדת חדשה. הוא מנסה לנקוט עמדה מאוזנת בין ספקנות קיצונית שמובילה לסגירות בפני כל רעיון חדש, לבין פתיחות חסרת גבולות שלפיה "הכל הולך."
לנוכח ההצלחות הכבירות של המדע אין זה מפתיע שגם אנשים שדוגלים ברעיונות אזוטריים או באמונות דתיות מתיימרים להיות "מדעיים". בריאתנים השוללים את האבולוציה ואת הדרוויניזם ומסתמכים על סיפור הבריאה מכנים עצמם "מדעני הבריאה," וכת המעדיפה את האמונה הנוצרית על הרפואה אימצה לה את השם .Science Christian.
גם צניעות אינה ממידתם של ראשי הכיתות למיניהם. רון האברד, מייסד הסיינטולוגיה, פותח את ספרו העיקרי במשפט "תגלית הסיינטולוגיה היא סימן דרך לאנושות בדומה לגילוי האש והיא עולה על המצאת הגלגל והקשת". הפסיכולוג וילהלם רייך טען ש"גילוי האורגונומיה (שם האמור לציין אנרגיה מינית) מהווה מהפכה בביולוגיה ובפסיכולוגיה שאינה נופלת בחשיבותה מהמהפכה הקופרניקאית!"
בפרקי הספר השונים מנסה שרמר להפריך שורה ארוכה של טענות שגויות. איך לשכנע את "מדעני הבריאה" בדבר קיומה של האבולוציה הביולוגית? קיומה מוכח על ידי צירוף של עדויות רבות מתחומים שונים – גיאולוגיה, מציאות מאובנים, אנטומיה משווה, גנטיקה מולקולרית ועוד, וכל זה פרי מחקר מדעי של 200 שנה. שום עדות לבדה לא כתוב עליה "אבולוציה". הטעות הבסיסית של "מדעני הבריאה" היא הניסיון האבסורדי להפוך מיתוס למדע. הבריאתנים (בלי להודות בכך במפורש) שוללים לא רק את האבולוציה הביולוגית, אלא גם את הקוסמולוגיה, הפיסיקה, הגיאולוגיה, הפליאונטולוגיה, הארכיאולוגיה וחלק גדול מההיסטוריה האנושית. אם אתה מאמין בכוחו של האל להשפיע על חוקי הטבע, כל המדע בטל.
אי אפשר לבחון מדעים היסטוריים באופן ניסויי, אך אין פירוש הדבר שהם אינם נסמכים על עדויות. מגוון העדויות לקיום השואה הוא עצום – עדות ראייה של הקורבנות, של המבצעים ושל עדים פסיוויים, צילומים וסרטים, שרידי מחנות ההשמדה, וכן עדויות דמוגרפיות על התמעטות העם היהודי אחרי המלחמה. ובכל זאת ישנם אנשים המכחישים את קיומה. על פי המסורת הפילוסופית אין להשתמש בנימוקים ,ad hominem כלומר אין להתייחס למניעים של בעלי הטענות אלא לטענות עצמן. ואולם, כאשר למרות כל העדויות ישנם אנשים המכחישים את השואה (וציבור לא קטן מאזין להם), יש עניין לברר מי הם אנשים אלה ומה מריץ אותם, ואת זאת שרמר עושה ביסודיות.
שרמר מצא דמיון באופן ההתפלמסות של "מדעני הבריאה" ושל מכחישי השואה: הוצאת ציטוטים מהקשרם, ניצול וניפוח כל מחלוקת שולית שהתעוררה בתיאוריה המקובלת כעדות לשלילת התחום כולו. ואולם במאה השנים האחרונות הדארוויניסטים הם אלה שסיפקו עדויות לתיאוריה האבולוציונית, וכל מי שמתיימר להציע תיאוריה חלופית – עליו הראייה. כללו של דבר, בפולמוס זה ראוי לאמץ את עצתו של ארתור קסטלר: "יש לקחת את האנשים האלה ולחייב אותם לקרוא במשך שנה את הספרות המתאימה."
גורם חשוב המסביר את הפיתוי ואת הכוח של אמונות ההבל הוא הבורות שלנו והכשלים בהבנת הסטטיסטיקה וההסתברות. שרמר ביקר במכון המפורסם על שם אדוארד קייס בווירג'יניה, ארה"ב, המתמחה בחקר תופעות פראפסיכולוגיות.
הוא התעמת שם עם אחד מעובדי המכון, אשר טען כי באמצעות ניחוש עם קלפים הוא מצליח לזהות אנשים בעלי כושר תפיסה על-חושי (ESP). שרמר הפריך את טענתו, והראה בבירור כי התוצאות המתקבלות ב"ניסוי" אינן חורגות מהפיזור הסטטיסטי הצפוי על פי "עקומת הפעמון."
הנטייה לייחס לאירועים מקריים משמעות עמוקה או לראות בהם ביטוי לכוחות מסתוריים נפוצה למדי. לדוגמה, מתברר שבקבוצה של 30 בני אדם מצויים שניים שנולדו באותו תאריך. נדמה שהסתברות לכך נמוכה מאוד, אך לא – ההסתברות היא %.71 או, למשל: אתם מתכוונים לטלפן לפלוני ובאותו רגע עצמו מצלצל הטלפון והוא על הקו. טלפתיה? לאו דווקא. אנשים נוטים לשכוח כמה פעמים זה לא קורה: מתכוונים לטלפן לאדם מסוים, הטלפון מצלצל ועל הקו נמצא מישהו אחר. או כמה פעמים מצלצל אדם מסוים, אם כי מחשבותינו נתונות לדבר או לאדם אחר. כך גם בתחום האסטרולוגיה. האם עמדת כוכבי הלכת בזמן הלידה משפיעה על גורלנו? התשובה היא לא. אך לשם כך אין צורך להתעמק בתנועת כוכבי הלכת ובחוק הגרוויטציה. מספיק לשאול אם האסטרולוגים מספקים את הסחורה ולבדוק כמה מהניבויים שלהם התאמתו.
שרמר דן בפרוטרוט בתופעות שונות של היסטריה המונית – מציד המכשפות בראשית העת החדשה ועד לאירועים המתרחשים ממש לנגד עינינו (נכון יותר לנגד עיני תושבי ארה"ב. על המתרחש אצלנו ראוי שייכתב ספר נפרד). מה שמאפיין אותן הוא, שהן מתפשטות כאש בשדה קוצים. גילוי "המכשפות" הראשונות חייב יתר " עירנות," עירנות זו הביאה ל"גילויים" נוספים וחוזר חלילה. זה היה במאה ה-.16 אולי מפתיע, אבל ב-31 באוגוסט ,1944 בעיירה קטנה בארה"ב, טענה אשה כי באישון לילה נכנס לביתה אדם זר, ריסס את רגליה בגז וגרם לה שיתוק זמני. עיתון מקומי פירסם את הידיעה, ולאחר כמה ימים דווחו מקרי שיתוק נוספים. מספר הדיווחים הלך וגדל, המשטרה גויסה, הגברים שמרו על בתיהם ברובים שלופים. לאחר חקירה ממושכת לא נמצא דבר והעניין נשכח. בשנות ה-80 התפשטה בארה"ב השמועה שכיתות שטן לאלפים פועלות בסודיות ברחבי המדינה, עוסקות בהקרבת בעלי חיים, בתקיפה מינית של ילדים ובפולחן השטן – כל הדברים הללו התבררו כעורבא פרח.
תופעה אחרת שקיבלה ממדים של מגיפה היא "שחזור זיכרונות מודחקים" של נשים שסבלו מהתעללות מינית. מקרי התעללות מינית בילדים אכן ידועים, אך ההאשמות התבררו במקרים רבים ככוזבות, הזיכרונות לא "שוחזרו" אלא הושתלו במוחם של המטופלים בידי היפנותרפיסטים זריזים – באמצעות היפנוזה, צפייה בקלטות שתיעדו כביכול תהליך דומה אצל נשים אחרות, ושיטות אחרות של שטיפת מוח. כל זה מעיד על הקלות הבלתי נסבלת שבה בני אדם ניתנים להשפעת מטיפים, רופאי אליל, מדיומים ומאחזי עיניים אחרים. השפעתם של אלה גוברת במצבי משבר. מעניין להזכיר כי בעקבות שיכרון החושים שלאחר מלחמת ששת הימים החלה אצלנו בין היתר גם פריחת האגודה הפראפסיכולוגית בראשותה של מרגוט קלאוזנר, שאירגנה סיאנסים וטענה שהיא מתקשרת עם מתים. לדעות הקדומות ולאמונות ההבל שורשים עמוקים. בני אדם מאמינים להבטחות שווא משום שהם רוצים להאמין בהן. אנשים כמהים לקבל תשובות פשוטות ומיידיות, ואילו הסברים מדעיים הם מורכבים ומצריכים מאמץ רב. מה גם שהמדע נתפס כקר, מופשט, מבוסס על לוגיקה, והעולם שהוא מתאר הוא עולם שכלתני, עוין וזר. האדם מודע למותו ולחייו הרצופים אי ודאויות.
כל אלה הם מקור מתמיד לחרדה, אך המדע אינו יכול לשלול את העובדות הללו: אדרבה, הוא מחזקן. לעומת זאת, המיתוסים, המאגיה או הדת מציעים נחמה מיידית וגם הנחיות מוסריות. במצבי לחץ נחלשים הכלים הביקורתיים, ומי שמבטיח חיי נצח מצליח לעורר תקווה ואמון (ולזכות בתמורה נאותה לחשבון הבנק שלו). האמונה בעולם הבא היא עתיקת יומין, ואולי שורשיה אבולוציוניים. אמונה זו שירתה כנראה את האדם במידה זו או אחרת של הצלחה בעבר הרחוק. ואולם לנוכח בעיות מורכבות וסבוכות – בחברות העבר וקל וחומר בחברה המודרנית שבה אנו חיים – אמונות אלה יכולות לדרדר את הפרט וגם חברה שלמה לקטסטרופה.
יש התמהים על כך, שהאמונה ברוחות או בכוחות מסתוריים אינה פוחתת ב"עידן המדע". מקובל לחשוב שהמדע מסלק דעות קדומות, ושעם התפתחות המדע תפחת האמונה בתופעות כמו מכשפות, דמונים ורוחות. זו טעות. הטירוף הימי-ביניימי של ציד המכשפות החל דווקא בתקופה שבה המדע הניסיוני החל להתבסס. יתר על כן, מדע ומיתוס התקיימו זה לצד זה מאז ראשית המדע והפילוסופיה ביוון, לפני כ-2,500 שנה.
שרמר, בדומה לחוקרים אחרים הדנים בסוגיות דומות, מנסה להציע דרכים להתמודדות עם הנטייה לאמונות טפלות, ואיך לעצור את הכוחות השונים המגבירים ומנצלים את הנטייה הזאת. מכל שתואר ברור שזו אינה משימה קלה. האמצעים ששרמר ואחרים מציעים הם בין היתר חינוך, טיפוח חשיבה ביקורתית והתגוננות רצינית בפני התקפת ה"מידע" המתמשכת ממרקעי הטלוויזיה ודפי הצהובונים המשרתים אינטרסים כלכליים ופוליטיים רבי עוצמה. עם זאת יש לספר כמה חולשות. האחת היא פסקנות שלא במקומה. כך, למשל, הפרכות ספציפיות של תופעות על-חושיות ספציפיות אינן שוללות שלילה טוטלית את קיומן של תופעות מן הסוג הזה. כמו כן, אין אזכור של תחום שלם שהתפתח לפני כמה שנים, המתבסס על ביו-פידבק ושיטות אחרות, שבאמצעותן יכולים בני אדם, במקרים מסוימים, לשלוט על מערכת העצבים האוטונומית ולהשפיע על תהליכים פיסיולוגיים, דברים שבעבר נחשבו לבלתי אפשריים. חיסרון אחר הוא חוסר התייחסות למגבלות המדע. המדע אינו כל יכול: ההישגים הכבירים של המדע מאז המהפכה המדעית במאות ה-16 וה-17 סינוורו את עיניהם של הוגי דעות של הנאורות כמו וולטייר ורוסו, שהאמינו שבאמצעות המתודה הנכונה אפשר יהיה לגלות את האמת לא רק ביחס לעולם הסובב אותנו אלא גם בחיים החברתיים, הפוליטיים והמוסריים ובכל מה שנוגע לקיום הפרט ולתהליכים הנפשיים. זו אשליה שגם היום עוד לא הכל השתחררו ממנה (במיוחד מדענים).
לבסוף, ספר שמקיף תחומי ידע כה רבים מן ההכרח שישתרבבו לתוכו טעויות. שתיים מן הבולטות הן הקביעה שהילד מקבל %25 מהגנים מכל הורה – הוא מקבל %- 50 והשנייה, שפסק הדין במשפט דמיאניוק שהתנהל בזמנו בארץ קבע שהנאשם חף מפשע, ואילו בית הדין קבע כי מחמת הספק לא ניתן לקבוע שדמיאניוק הוא איוון האיום.
ואולם טעויות אלה, ואחרות שוודאי נעלמו מעיני, אינן גורעות מחשיבותו הרבה של הספר. בתקופה זו, כאשר בארץ גובר גל שטיפות המוח, השימוש בקמיעות, בלחשים ובקללות, המשפיעים אף על הכרעות פוליטיות וקיומיות כבדות משקל, ראוי שיימצא מו"ל שיוציאו לאור בעברית, ויתרום בכך ולו תרומה צנועה לעצירת הגל העכור.

* פרופ' יוסף נוימן הוא מרצה לביולוגיה ולפילוסופיה באוניברסיטת ת"א

פורסם בתאריך – 12/05/1999