תיאוריה חדשה על ההכחדה ההמונית הגדולה כולן

ההכחדה שהתרחשה בין התקופה הפארמית לטריאזית, לפני 250 מיליון שנה, ונכחדו בה כ-90% מזני החיות והצמחים נוצרה כנראה כתוצאה מהשתחררות לאוויר של רעלים מאגמי מלח שהתייבשו

ההכחדה ההמונית הגדולה ביותר בהיסטוריה של כדור הארץ, נגרמה על ידי פליטה של גזים הלוגנים מאגמים מלוחים, ששינו את ההרכב האטמוספרי בצורה כה קיצונית עד שהצמחייה ניזוקה באופן בלתי הפיך. כך משערים חוקרים במאמר שפורסם בהוצאה האחרונה של כתב העת “Proceedings of the Russian Academy of Sciences”. ההכחדה התרחשה בין התקופה הפארמית לטריאזית, לפני 250 מיליון שנה, ונכחדו בה כ-90% מזני החיות והצמחים. עד כה היה נהוג לחשוב שההכחדה נגרמה כתוצאה מהתפרצות געשית, השפעת התנגשות אסטרואיד, התייבשות מתאן.

התיאוריה החדשה מבוססת על השוואה עם שינויים ביוכימיים ותהליכים כימיים באטמוספרה. “החישובים שלנו מראים שמזהמים שנפלטו לאוויר מאגמים מלוחים ענקים, כמו הים הצשטיני, גרמו כנראה להשלכות הרות אסון באותו זמן”, אומר ד”ר לודוויג וויבפלוג, מהמכון לחקר הסביבה של מרכז הלמהולץ. תצפיות חוזות עליה בכמות האזורים המדבריים ואגמים מלוחים כתוצאה משינויי אקלים. זו הסיבה שמדענים צופים שתהיה עליה בכמות הגזים ההלוגנים.

צוות החוקרים – שכלל מדענים מרוסיה, אוסטריה, דרום אפריקה וגרמניה – בחן האם תהליך שהתחיל בתקופה קדומה על כדור הארץ עלול היה להוביל להכחדה המונית גלובלית, שהגיעה לשיאה בתקופה הפרמיאנית. נקודת ההתחלה לתיאוריה זו הייתה תגלית שנמצאה בדרום רוסיה ודרום אפריקה. נמצא שתהליך מיקרובי באגמים מלוחים כיום מייצר ופולט פחמנים הלוגנים נדיפים, כגון כלורופורם, טריכלורוטן וטטרכלורטן. הם השליכו ממסקנות המחקר על הים הצשטייני שהיה קיים לפני 250 מיליון שנה, בתקופה הפרמיאנית, והיה ממוקם בשטח שבו נמצאת היום מרכז אירופה. הים הצשטייני, שהתפרס על כ- 600,000 קמ”ר, היה כמעט בגודלה של צרפת של ימינו. ים המלחים הרדוד הזה נחשף באותו זמן בעיקר לאקלים מדברי ויבש ולקרינת שמש אינטנסיבית. “אנו מניחים שהתנאים האקלימיים, הגיאו-כימיים והמיקרוביאלים באזור הים הצשטייני דומים לאלו שמתקיימים היום בימים מלוחים שאנו חוקרים”, אומר וויבפלוג.

בהתבסס על חישוב כמויות הגז ההלוגני באטמוספרה, שפולטים כיום ימים מלוחים בדרום רוסיה, העריכו המדענים שמהים הצשטייני בלבד נפלטו כמויות של לפחות 1.3 מיליון טונות טריכלורטן, 1.3 מיליון טונות טטרכלורוטן, 1.1 מיליון טונות כלורופורם ו-0.05 מיליון טונות של מתיל-כלורופורם בשנה. לשם השוואה, הפליטה השנתית של טריכלורטן וטטרכלורטן ממפעלי תעשייה מהווה כ-20% מהכמויות שצוינו, ורק כ-5% מהכלורופורם שנפלט לכאורה מהים הצשטייני. פליטה תעשייתית של מתיל-כלורופורם, שפוגע בשכבת האוזון, הוצאה מהחוק ב-1987 בתקנון של הסכם מונטריאול.

“על ידי שימוש בזני צמחי ערבה הצלחנו להוכיח שגזים הלוגנים תורמים להאצת תהליך המידבור: שילוב של פחמנים הלוגנים עם תנאי יובש אקלימי מוביל לנזק בלתי הפיך עבור מאזן הצמחייה, וזה מאיץ את תופעת הסחף”, מסביר ד”ר קרסטן קוטה מאוניברסיטת היידלברג.

בהתבסס על ממצאים אלו, מציעים החוקרים את ההיפותזה הבאה: בסוף העידן הפרמיאני פליטת גזים הלוגנים מהים הצשטייני וימים מלוחים אחרים, הייתה אחראית לשרשרת אירועים מסובכת שהובילה להכחדה ההמונית הגדולה ביותר בהיסטוריה של כדור הארץ, שבה נכחדו כ-90% מזני החיות והצמחים.

“השאלה שנותרה ללא מענה היא האם גזים הלוגנים מהימים המלוחים הענקיים היו אחראים לבדם להכחדה, או שמא היה זה שילוב של מרכיבים שונים, וביניהם התפרצות געשית, פגיעת אסטרואיד, או התייבשות של מתאן” אומר לודוויג וויבפלוג. אך העובדה היא שהשפעותיהם של ימים מלוחים הוערכו שלא כראוי. על פי תחזיות של הארגון הבין לאומי לשינוי אקלים (IPCC), עלייה בטמפרטורות וביובש כתוצאה משינוי אקלים יאיצו בעתיד את תהליך המידבור, ובכך יגדילו את אזורי הימים המלוחים, הלגונות המלוחות והביצות המלוחות. כל זה יוביל לעלייה בהיווצרות גזים הלוגנים טבעיים. האפקט הרעיל של נסיבות אלו וכן מזהמים הנמצאים באטמוספרה יגרמו לעלייה ביובש ויאיצו את הרעלנים הטבעיים הגורמים לשינויי אקלים.

בהכנת הידיעה השתתף: נתנאל מנדלמן

להודעה לעיתונות של החוקרים