סיקור מקיף

ניל ארמסטרונג: מי שלא נוטל סיכון לא מתקדם

תמליל הרצאתו של האסטרונאוט ניל ארמסטרונג, 10 ביולי 2007, גן אורנים בת"א, באירוע של חברת ישיר בית השקעות, במהלכה סיפר על ההשלכות של מירוץ החלל

ניל ארמסטרונג באירוע ישיר בית השקעות, גני התערוכה בת''א - 10 ביולי 2007. צילום: אבי בליזובסקי
ניל ארמסטרונג באירוע ישיר בית השקעות, גני התערוכה בת''א - 10 ביולי 2007. צילום: אבי בליזובסקי

בכתבה זו תמליל הרצאתו של ניל ארמסטרונג כפי שהתקיימה הערב (10 ביולי 2007) בגן אורנים בתל אביב בפני קהל של יועצי השקעות, באירוע שארגנה חברת ישיר בית השקעות להשקת העברת קופות הגמל של הבנק הבינלאומי. לפיכך יש לראות את ההקשר של דבריו על סיכונים, בתפקיד של היועצים הפנסיוניים – המבקשים לחזות עתיד רחוק ולקבל החלטות פנסיוניות בהווה לקראתו.

בשל המהירות, אתם מוזמנים להעיר הערות על אי דיוקים, אם אלו השתרבבו בטעות לתרגום.

להלן דבריו של ארמסטרונג:

אני נרגש להיות כאן אתכם ומברך את משתתפי הכנס. אני מכיר את הנושא של השקות ( באנגלית גם שיגורים) . כהסטוריה שלי היו כמה שיגורים טובים וכמה שיגורים פחות מוצלחים. למשל לפני כמעט חמישים שנה בטיסת הבכורה במטוס על קולי – X15, שהיתה בו מערכת בקרת טיסה. הייתי אמור לעלות לגובה של 13 אלף מטר, הייתי אמור לרדת מהמטוס שנשא אותי ולפתח מהירות גבוהה. מערכת הבקרה היתה כזו שתוכננה לעבוד ברציפות 256 אלף שעות והטיסה היתה אמורה לארוך עשר דקות. כשהגעתי לגובה הרצוי בדקתי את רצף הבדיקות שהייתי אמור לבדוק ואותתתי לחברי בספינת האם שיפילו אותי כפי שתכננו. ראיתי איך כל הנורות האדומות מהבהבות, אותה מערכת בקרה בעלת האמינות הגבוהה נכשלה לחלוטין לאחר לא יותר מ-13 מילישניות. איכשהו השתלטתי על המטוס ונחתתי בשלום.

נאס"א מפורסמת בכך שיש לה נוהלים לכל דבר אפשרי. הדבר היה נכון גם לגבי ההשקעה של אפולו. כל המנועים, מערכות הניווט היו אמורים לפעול ורוב הציוד כגון המצלמות, מכשירי ההקלטה המדעיים והחיישנים היו במצב תקין. רוב הפרמטרים היו אמורים להיות במסגרת הטווח הבטוחח. היה דרך להבטיח שלא נעבור את המהירות המותרת. מראש הבאנו בחשבון את מערכת המגבלות ולמעשה כל תרחיש היה אמור להיות כתוב בקלסר עבה. ב-14 בנובמבר 1969 אפולו 12 בפיקודו של חברי פיט קונארד היתה מכונה להמריא. הכל היה תקין לחלוטין. כל הכללים כובדו, כל הכללים בקלסר העבה. היו עננים והיה גשם קל אבל לא היתה שום תקנה שאסרה עלינו להמשיך במצב כזה. אפולו 12, שהיו עליה 2,500 טונות של מימן נוזלי יצאה לדרך. עדיין אינני יודע מה בדיוק קרה, יכול להיות שגזי הפליטה עברו יוניזציה ופעלו כמעין ברק. סביר להניח שזו היתה הפעם הראשונה שראינו ברק מבפנים. פיט אמר שהכל מתפרק, יש כשל של מערכת החשמל. למחרת היום הונהג כלל חדש באותו קלסר – לא להמריא בגשם. גם ב-X15 וגם באפולו 12 אירעו תקלות שלא הובאו בחשבון קודם לכן, ובשני המקרים, חשיבה מהירה הצילה את המצב. ב-X15 מערכת הבקרה כוונה מחדש והטיסה הושלמה כמתוכנן. גם באפולו 12 הופעלה מערכת החשמל בסופו של דבר וזו היתה המשימה המאוישת השניה לירח ונחשבת למשימה מוצלחת. לא כל תקלה בהשקה היא מצב אבוד, אמר.

כיום אנחנו שש שנים בתוך המאה ה-21, ועד כה המצב לא בדיוק מושלם אבל ישנם כמה סימנים מבטיחים. היינו רוצים לדעת מה המאה הזו תביא לנו אבל אני אתחיל דווקא ואדבר על המאה הקודמת, המאה בה בילינו רובנו את השנים שלנו. זו היתה התקופה הטובה ביותר והתקופה הגרועה ביותר. היו מלחמות ואסונות אותם אנו זוכרים בעצב רב אבל היתה זו גם תקופה של התפתחות מדעית חסרת תקדים, מאה אשר החלה עם שידור הרדיו הראשון מעבר לאוקיאנוס וטיסת המטוס הראשונה. ובסופה של המאה הגענו להתקדמות חסרת תקדים בטכנולוגית המידע. במהלך המאה העשרים זכינו בביקוע האטום, בהמצאת הטלוויזיה, בחיסול כמעט מוחלט של מספר מחלות קשות. פיתוח המחשב, פתרון תעלומת ה-DNA, פיתוח ההנדסה הגנטית וראשיתו של המסע לחלל. המעניין בכל ההתפתחויות הללו הוא שהן לא נצפו איש לא תכנן אותם. איש לא צפה אותם. ברוב המקרים הם גם לא היו תולדה של תגובה לדרישת הלקוחות. למען האמת, הלקוח רק במקרים נדירים יש לו רעיונות באמת טובים. מאיפה באים הרעיונות הטובים? מנין הם נובעים פה ושם יש איזו אאוריקה –תגלית פתאומית משום מקום. אבל בדרך כלל מדובר בסקרנות אנושית, במוח יצירתי ובנחישות וכמובן ניסוי ותעייה אין סוף.

נשיא ארהב קלוין קולידג' אמר לפני 80 שנה – אין שום דבר בעולם אשר יחליף את מקומה של ההתמדה. הכישרון לא מספיק. גאונים לא תמיד מצליחים. העולם מלא אנשים חסרי כל שהם גאונים מה שחשוב –הנחישות וההתמדה. הם הכוח המכריע.

תולדות האנושות מלאים בסיפורים על אדיסון שניסה אלפי חוטים עד שהצליח להמציא את הנורה המוצלחת. שקלטון היה לכוד בקרח של אוקיאנוס קרח בספינת מפרש. שוב אחד הסיפורים הטובים ביותר על חשיבותה של ההתמדה. השחקנית אליזבט טיילור הפעילה התמדה חסרת תקדים בחיפושה אחר הבעל המושלם.

נהניתי מואד מידידותו של סיר פיטר סקוט, אנגלי שהיה ביולוג, טייס, אמן ואוקיאנוגרף. הוא היה בנו של רוברט פלקון סקוט אשר לפני למעט למעלה ממאה שנה היה האדם הראשון שהגיע לרמה עליה ממוקם הקוטב הדרומי. ב-1910 הוא הפליג מניו זילנד בנסיון להפוך האדם הראשון שיגיע לקוטב הדרומי עצמו. הקבוצה שלו הגיעה אל האי רוס, והקימה שם את המחנה. לאחר מכן הם יצאו בשיירה של מזחלות רתומות לסוסים, במעלה הדרך לפסגה של הרמה הארקטית. הטמפרטורות היו בין 40 ל-70 מעלות מתחת לאפס. בתנאים קשים ביותר הם עברו בשלגים ובקרח חודש אחר חודש אחר חודש ובסופו של דבר ב-18 בינואר 1912 הם הגיעו ליעד – ומה חשבו שהם מצאו שם – הם מצאו אוהל של אמונדסן שהגיע לשם חודש לפני כן. הם התאכזבו כמובן, והתחילו במסע של 1,300 קילומטר בחזרה לקצה הצפוני של אנטראטיקה אל המחנה שהקימו. סקוט והקבוצה שלו כמעט הגיעו לאיזור הבטוח של צפון אנטארקטיקה. אבל כל המשלחת נספתה על הקרח. ידידי פיטר שהיה תינוק מעולם לא הכיר את אביו שהשאיר מכתבים על הקרח. באחד המכתבים שהוא כתב נאמר הסתכנו, ידענו שאנחנו נוטלים סיכונים, המצב התדרדר ולכן אין לנו בסיס להתלונן אבל זהו רצון האל ובכל זאת אנחנו נחושים בדעתנו להתאמץ ולעשות כמיטב יכולתנו עד הרגע האחרון.

הסיכון הוא חלק מחיינו. אי אפשר להתקדם בלי ליטול סיכונים. ההתקדמות הייתה היעד של תוכנית בינלאומית גדולה מאוד לפני 50 שנה, אני מתכוון לתוכנית המכונה השנה הגיאופיזית הבינלאומית. 66 מדינות חברו יחדיו לנתח את כדור הארץ – אוקינוגרפיה, מטאורולוגיה, פעילות השמש, המגנטיות של כדור הארץ, האטמוספירה. פעילות מטאורית. כל מיני גורמים, חלקם מוכרים וחלקם איזוטרים. האירוע תוכנן מה-1 ביולי 1957 עד 31 בדצמבר 1958. התקופה הזו של שנה וחצי נבחרה כי היתה זו התקופה של פעילות מרבית של השמש וכל מיני תופעות מטאורולוגיות, הפרעות לשידורי רדיו, שדה מגנטי, היו איכשהו קשורים לפעילות השמש. היו מדענים רוסים ואמריקנים שהכירו בעובדה שאם ניתן יהיה לנצל ספינת חלל כדי להניח עצם פרי ידיו של אדם במסלול מחוץ לכדור הארץ ובו מכשירים מדעיים יהיה ניתן למדוד דברים בצורה מדויקת בפרספקטיבה מיוחדת ואולי גם לחשוף חלק מהסודות של כדור הארץ.

בשעתו הם לא ידעו אבל בעצם הם התחילו תחרות חדשה – את המירוץ לחלל. ברית המועצות זכתה במדלית הזהב והכסף בספוטניק 1 ובספוטניק -2. האמריקנים ניסו ונכשלו בהתחלה. הם קראו לזה קפוטניק. אבל בסופו של דבר האמריקנים זכו במדלית הארד בכל זאת הודות לאקספלורר 1. לברית המועצות היתה הסטוריה של שימוש בכלבים בחלל. היצור החי הראשון ששוגר לחלל היתה הכלבה הרוסית לייקה, שנספתה שבוע לאחר שיגורה (*הדעות על כך חלוקות, לפי ידיעות מהשנים האחרונות היא לא שרדה אפילו כמה שעות לאחר השיגור א.ב.) היא תרמה את חייה למירוץ לחלל. גם האמריקנים וגם הרוסים סבלו מאובססיה לשגר אדם לחלל. אף אחת מהמעמצמות לא ידעו מיהו האדם שניתן יהיה לשכנע אותו לצאת למסע שכזה. בתחילה חשבו לקחת אסירים, אולי חיילים שאפשר לפקוד עליהם, אולי רופאים שמתמצאים בפיזיולוגיה. לבסוף שתי המעצמות בחרו בטייסים. לכאורה נראה שזו בחירה טובה משום שטייסים מסוגלים לחיות זמן רב במקום סגור, ונהנים מהעובדה שהם יכולים להתרחק מהאדמה.

במקביל הן החלו בבניית חלליות גדולות שיוכלו לשאת אנשים. הרוסים שוב זכו כאשר יורי גגרין היה הראשון שטס לחלל וגרמן טיטוב היה השני. שוב אמריקה היא זו שזכתה במדלית הארד כששיגרה את ג'ון גלן. האמריקנים התחילו להתקדם קצת עם חלליות ג'מיני היה מדובר בחללית שיש בה שני אנשים – טייס ונווט. זה היה הכלי המונחה הראשון – ניתן היה להסתכל מהחלון ולומר הנה אוסטרליה…. ג'מיני גם היתה החללית הראשונה שהיה לה מדחף שמאפשר לתקן את המסלול ומכ"ם שאיפשר להיפגש עם ספינת חלל נוספת. דבר אשר הקדים את הטיסות הבאות לחלל. ג'מיני היה כלי מוצלח במיוחד אני הצלחתי להפגש בפעם הראשונה עם חללית אחרת מסדרת ג'מיני ולעבור מחללית לחללית. שיא נוסף נחתנו באוקיאנוס במצנח. קיווינו שתעבור ספינה ותאסוף אותנו. באמצעות מערכת הניווט שלנו סמכנו על כך שנחתנו קרוב לנושאת המטוסים. אבל אני נחתתי באוקינאווה ונושאת המטוסים היתה בכלל באיים הקאריביים.

הג'מיני היתה החללית הראשונה שהיה עליה מחשב. לא היו לו 4 גיגבביט, אפילו לא 4 מגהבייט. היו לו 4 קילובייט – 4,096 בייט. חשוב לזכור עד כמה הוא היה חשוב – ניתן היה להשתמש בו כדי לחשב דברים שקודם לכן אי אפשר היה לחשב כגון שינויי מסלול. מעולם לא התאכזבנו.

בערך באותה עת בערך באותה עת אסטרונומים פיתחו ניסוי. הרעיון היה פשוט לחשב את המרחק בין כדור הארץ לבין הירח בהתבסס על הזמן שהיה נדרש לקרן אור לעבור מכדור הארץ לירח, ולהיות מחוזר באמצעות סדרה של מראות לכדור הארץ. אני לא הייתי אחד המדענים בפרויקט הזה. אני הייתי הטכנאי, תפקידי בניסוי היה להתקין את המראות. מדובר בסדרת מראות קטנות שקוטר כל אחת מהן היא כחצי תפוז. הם דומים למחזירי האור שנמצאים בכבישים לצורך סימון. רבים מהם יזכרו שעל פני השטח של הירח היום והלילה לוקחים חודש. 300 שעות נדרשים לשמש לעלות במזרח לעבור את השמים ולשקוע במערב. כדור הארץ לעומת זאת נשאר במקום אחד בשמים כל הזמן. כדור הארץ היה מעלי 23 מעלות ממערב לזניט והיה למעשה תלוי על רקע השמים הסגולים. הייתי אמור לקבוע את המראות כך שיפנו לכדור הארץ, שאיננו זז. דובר בקרן לייזר שהתזמון של חזרת הקרן לכדור הארץ היו אמורות להמדד בשעון מדויק במיוחד. התכנון היה למדוד את המרחק בדיוק של 28-43 סנטימטרים. אולי לא ברור לכם מדוע מישהו צריך למדוד מרחק מדויק מים השלווה לכדור הארץ בדיוק של 28 סנטימטר. התחילו את הניסוי במצפה כוכבים בהר המילטון בקליפורניה. וברגע שהמראות כוונו המדענים שיגרו את קרן הלייזר. חשבתי שהיה טוב אם היו מודיעים לי אבל לא הודיע לי. כשהקרן לא חזרה הם התחילו לדאוג הם שלחו עוד קרן ועוד קרן ולבסוף בינגו – השיגו חזרה אחת והם כוננו שוב וקיבלו חזרה של קרניים. הדבר דרש כיוון מאוד מדויק של הטלסקופ שבו השתמשו לשיגור הקרן. זה כמו לפגוע במטבע ברובה ממרחק של 3 קילומטר. הבעיה שהם נתקלו בה היתה היא שהם השתמשו במיקום הלא נכון – קו האורך וקו הרוחב הלא נכונים של המצפה שממנו שיגרו את קרן הלייזר – אותם קווי אורך ורוחב שחשבו שהם נכונים משום שהמצפה נבנה בשנת 1888. אחת התוצאות הראשונות של הניסוי על הירח היה למצוא את המיקום המדויק של הר המילטון על כדור הארץ.

אחד הדברים שתוכננו היטב היה מסלול הטיסה שלנו לירח ובחזרה. לא לקחנו את הדרך המהירה ביותר או את זו שתחסוך בדלק אלא בחרנו במסלול החזרה החופשית. הדרך הזו משתמשת בשדה המשיכה של כדור הארץ כדי לאפשר לנו לחזור לכדור הארץ למקרה של תקלה. הסידור הזה פעל בצורה מצוינת לאפולו 13 לאחר שמכל החמצן שלהם התפוצץ והם שרדו כדי לספר על זה. לפני הטיסה נאס"א נשאלה למה הם משתמשים במספר 13 שהוא מספר ביש מזל ובנאס"א אמרו שהם אנשי מדע ולא מאמינים באמונות תפלות אבל מאז לא חזרו על המספר 13 ולא נתנו את המספר הזה לשום טיסה מאז. (אני מייחס אמירה זאת לחוש ההומור שלו, איני מאמין שהוא מאמין בשטויות כאלה. א.ב)

יש הרבה בעיות בגישה לירח שאמורות להטריד את האנשים. במקרה של אפולו 13 התקלה לא קרתה בשיגור או באחד הקטעים הבעייתיים אלא באחד הקטעים שנחשבו קלים. הנסיון הוא שתמיד נתקלים בבעיות כשאין מצפים לכך וכך קרא באפולו 13.

לאחר מלחמת העולם השניה, ורנר פון בראון שהוא ואנשיו היגרו לאמריקה ועבדו על שינויים ותיקונים בעבודתם על רקטת V2 הגרמנית. התחילו לשים בעלי חיים בטיסות הללו. זו היתה ההתחלה של החיים בחלל. המפקד של אפולו 13 ג'ים לוול מספר על כך שבוויט סנדס בניו מקסיקו עמדה רקטת V2 מיושנת מעל כן השיגור ובתוכה היו שני עכברים, אחד מהם נמצא בחרדה ומסתכל על חברו ואומר לו אני פוחד הרקטה עלולה להתפוצץ והמצנח עלול לא להפתח והעכבר יכול להרג בעבודה כזו. החבר שלו שאל אותו אם כך מדוע אתה עושה את העבודה הזו – והוא אמר זה יותר קל מלעשות מחקר על סרטן.

בואו נחזור 400 שנה אחורנית לעיר בהולנד בשם מידלברג. חי שם שוליה של מומחה לייצור משקפיים וזכוכיות מגדלת שמו הנס ליפשין. מספרים שמעבר לרחוב של חנות המשקפיים שלו היתה חנות לביצים ולבשר. מעל החנות הזו היה חדר השינה של בת החלבן, שמצאה כן בעיניו והוא התבונן בה, היה לו זמן לחשוב על השלכות הרומן אבל אלמלא כן, לא הייתם שומעים על ארמסטרונג ואני לא הייתי מוזמן להיות כאן הערב. מה שקרה – השוליה במאמצו לראות את הנערה בלי להסתכן, סידרו את העדשות בצורה כזו שעצמים רחוקים נראו קרובים יותר. כך נולד הטלסקופ וזו היתה אנקדוטה מוזרה. בתחילה יצרו את הטלסקופ כצעצוע, ורק לאחר שהרעיון חצה את האלפים והגיע לגלילאו גליליי והוא כיוון את הטלסקופ שלו אל השמים רק אז הכירו בכך שהעין האנושית השיגה פרספקטיבה חדשה על היקום.

התצפית של גלילאו על הירח גילתה עובדות ששינו את פני המדע, גילתה שהירח הוא פלנטה עם עמקים והרים, ושלצדק יש ירחים ושלשמש יש כתמים שנעלמים מאחורי השולים של השמש ומופיעים מצד שני ויתכן שהשמש היא גוף שמסתובב. כל תפיסת היקום שלנו היתה מוטעית ושקופרניקס שטען שכדור הארץ אינו במרכז היקום אולי צדק.

הכנסיה לא אהבה את מה שטען גלילאו גליליי. הרעיונות שלו היו עלולים להביא אותו אל המוקד הוא נאלץ לכפור בהן. כאשר הכנסיה שינתה את האסטרטגיה שלה לגבי גלילאו הם הקימו מצפים בכמה וכמה מנזרים. זו היתה עבודה נקיה ושקטה אבל היא נעשתה בשעות הלילה והנזירים לא קיבלו בונוס על עבודה בשעות הלילה, לפיכך חלק מהם העלו את הרעיון של עבודה אסטרונומית במשך היו םוהם התחילו לצפות בכתמים על השמש, והם מיפו את תדירות הכתמים והגיעו למסקנה שכל 11 שנה יש התגברות של כתמי השמש. במאה ה-20 ידענו כבר שכתמי השמש מסוכנים והם יוצרים סערות מגנטיות וקרינה.

כאן על כדור הארץ אנחנו מוגנים באמצעות השדה המגנטי והאטמוספירה אבל בחלל אתה עירום. כאשר הנשיא האמריני הצעיר ג'ון קנדי ניסה למצוא דרך להתחרות עם הרוסים בחלל הוא ב-1961 הודיע שארצות הברית צריכה להגיע עד סוף העשור לירח. לא היה לו מושג שהוא מציב בפני נוסעי החלל הפתעה גמורה סוף העשור יביא אותנו בדיוק לשיא של מחזור כתמי השמש. ארצות הברית היתה בתחרות עם ברית המועצות ואף אחד מהצדדים לא הסכים להירתע בגלל כמה כתמי שמש.

כל אחד רצה מודיעין לגבי הצד השני, לדעת מה הוא עושה וכיצד הוא עושה את מה שהוא עושה. המרוץ לחלל היה סטיה שמנעה מלחמה אבל זו היתה הסחת דעת אינטנסיבית שאיפשרה לשני הצדדים ללכת בדרך הנכונה עם יעדים של מדע, חקירה ולמידה. בסופו של דבר זה יצר מנגנון לשיתוף פעולה בין גופים בשתי המדינות. במסלולים הללו של ההגעה לירח, כתמי השמש לא היו הדברים החשובים אלא התפרצויות השמש סופות עצומות כל אחת פולטת אנרגיה השקולה לעשרות פצצות מימן. הקרינה הזו של פרוטונים, קרני גאמא ועוד, היא מסוכנת. התלקחויות כאלה קורות בדרך כלל בשיא של מחזור קרני השמש. באפולו היינו מודאגים מרמת הפרוטונים בעלי האנרגיה הגבוהה הנובעים מן הסערות הללו ושהיינו אמורים לצפות להן בשיא המחזור. היינו מוגבלים מבחינת המשקל ולא יכולנו להרשות לעצמנו את המותרות של לצפות את החללית שלנו בשריון. למעשה מה שהגן עלינו היה הדלק שבמכלים שלנו. אסטרונומים התנדבו לבדוק את כתמי השמש והסערות הללו והם היו אמורים למסור מיד את התצפיות שלהם לבקרת הטיסה. אנחנו קיבלנו עזרה מאנשים שצפו בשמש בכל רחבי העולם. אם סערה גדולה מתרחשת בלילה לפי חצי הכדור המערבי ואף אחד לא יכול לצפות מאלסקה ועד ארגנטינה. ובדיוק היה מעונן מעל הים התיכון כך שאיש לא יכול היה לצפות בזה משם. אבל בסקנדינביה השמיים היו כחולים ועד מהרה בקרת הטיסה קיבלה שיחה מאנדר סוונסן משבדיה 'ראינו התלקחות סולארית ותודיעו את זה לאנשים. בקרת הטיסה עשו בדיוק את הדבר הזה. הפרוטונים בעלי האנרגיה הגבוהה מתקדמים ב-43 אחוז ממהירות האור וזה נתן לנו 10 דקות כדי להגן על עצמנו מפני הסערה הממשמשת ובאה. יכולנו לכוונן מחדש את החללית, להציב את מכלי הדלק בינינו לבין השמש ולקוות שאנחנו מגינים על אנשי הצוות. זה היה פתרון לא מושלם אבל זה היה הפתרון היחיד שעמד לרשותנו. אני שמח שאני יכול לומר שמעולם לא נפגענו מסערת שמש גדולה למרות העובדה שזה היה בשיא של מחזור כתמי השמש ושום טיסה לא רשמה רמה גבוהה של קרינה. 11 שנים לאחר אפולו, בשיא הבא של מחזור כתמי השמש פרצה סערה כזו שחשפה צוות ל-2,600 גרם של המינון הקטלני וכאשר אנשים ייסעו למאדים ולמקומות אחרים במערכת השמש הם יזדקקו להגנה טובה יותר מקרינה מאשר יש לנו היום. ב-1989 הסערה השאירה חצי מיליון אנשים בלי חשמל. ושנה אחרת גרמה סערה כזו לשיבוש מערכת הטלפון.

כשישנו באפולו 11 ראינו לפעמים גיצים או הבזקי ברק מיקרוסקופים. ייחסנו את זה לחלקיקים בעלי אנרגיה גבוהה שפוגעים במבנה שבתוך החללית. הניתוח לאחר מעשה הראה שאכן זו היתה קרינה של חלקיקים בעלי אנרגיה גבוהה אבל הם לא פגעו בחללית אלא עברו דרך רשתית העין. בזה יש סיכון אבל התוצאות שוות את הסיכון הזה.

מה באשר למראות על הירח – הניסוי שסיפרתי עליו – הוא עדיין פועל. עברו 38 שנים והמראות עדיין מחזירות קרני לייזר ממצפים בכל רחבי העולם. הדיוק השתפר מ-43 סנטימטר לפחות מ-2 סנטימטר. ואנחנו עכשיו יודעים שהירח מתרחק מכדור הארץ בקצב של 3.8 סנטימטר בשנה. ואפשר לבדוק באמצעות הניסוי הזה את הפלטות הטיקטניות ולראות שהוואי מתרחקת מארה"ב ושיש לירח ליבה נוזלית ושיש שינויים באורך הימים שלנו בגלל תנודות בליבת כדור הארץ, של אלפיות השניה. המראות אישרו את עקרון תורת היחסות של איינשטיין אבל העלו ספק לגבי חשיבות תורת היחסות על התנועות היחסיות בין כדור הארץ לבין הירח. המראות ימשיכו לפעול במשך שנים רבות וזה נותן לי סיפוק רב כטכנאי שעבד בפרויקט הזה.

הבנת העולם שסביבנו היא דבר יותר מאשר חשוב. היא דבר חיוני. הבטיחות של כל התושבים על כדור הארץ מעורבת בכך. אנחנו צריכים להבין את המנגנונים של האסטרואידים, רעידות האדמה ועוד תופעות טבע שמאיימות על קיומנו.

אנחנו נמצאים בעיצומה של סופה של שינויים, אנחנו משנים את אורחות חיינו, הסיטונאים הקמעונאים כל האנשים משנים את הדרך שבה הם מנהלים את העבודה שלהם. האופן שבו אתם מנהלים את העבודה שלכם. מדינות משנות את האופי שבו הן משרתות את האזרחים שלהם. הרבה פעמים השינויים הללו מכניסים סיכונים חדשים ואתם כשומרי השער הממונים על התחזית של ההשלכות הבלתי צפויות אתם חייבים לתקן זאת. התוצאות של כל השינויים הללו גובים פרמיה על תהליך קבלת ההחלטות, פיתוח מוצרים חדשים, החלטות לרכישת מערכות חדשות, החלטות כיצד לשנות מבנה ארגוני של ארגונים כדי למקסם את התועלות מן ההשקעות החדשות הללו. מנהיגים מכירים בחשיבות של ההחלטות הללו. הם אינם רוצים להשאר מאחור אבל הם רוצים לוודא שהם רוכבים על הסוס הנכון, הטכנולוגיה דוהרת קדימה במהירות שיא וקשה להדביק אותה אבל אסור לפגר מאחוריה.

בימי קדם הכוח של המדינות היה באמצעות ציים או צבאות. בעת המהפכה התעשייתית מידת ההצלחה היתה העוצמה הכלכלית המנועים היו משאבי הטבע וכוח העבודה והיכולת לשנע ולחלק טובים. היום העוצמה עוברת לאלו שיכולים לצבור ידע ולשלוט בזרימת המידע. זו תקופה יוצאת מן הכלל, בתוכנית אפולו האמנו שנוכל ליישם מה שחשבו שהוא בלתי אפשרי. הבנו את הסיכון שהיה כרוך בזה, הסכמנו על הסיכון מכיוון שהאמנו בכך שהמטרה חשובה – לנסוע לירח ולחקור אותו.

הפיסיקאי השוויצרי שהשלים את הטיסה הראשונה סביב העולם בכדור פורח אמר בסוף הטיסה, לפני כשש שנים, צריך לקבל את אי הודאות, לקבל את הספק, להתכונן כמיטב יכולתנו ואז לקפוץ. זו מטאפורה לחיים. הסיכון הוא חלק מהחיים שלכם ומן החיים שלנו. לנבחרים יש סכנות משלהם. למפקדים בצבא יש סכנות משלהם. לכם יש סכנות משפטיות של תדמית, של תפיסה. כל אחד מאיתנו יש לו קרינה שצריך להתמודד איתה בחיים שלו, בעבודה שלו. כמו הקרינה הגלקטית אלו דברים שניתן לחזות אותם אבל לפעמים יש אירועים בלתי צפויים כמו התלקחויות השמש המפציצות את מנגנוני ההגנה שלנו, מאתגרות אותונ להגיע לשיא היכולת שלנו, למצות את שיא היכולת שלנו. זה התבלין שהופך את החיים שלנו ראויים לחיותם. אנחנו זקוקים להתנגדות כדי להצליח. יש מעט שביעות רצון אם מצליחים בדברים קלים. מעט סיפוק רצון אם אנו זוכים בפרס על דבר שלא היינו ראויים לו. צריך להתייחס לבעיות כאל הזדמנויות וצריך לקדם בברכה סיכונים והתמודדות איתם.

השקה זו רק ההתחלה, השיגור במקרה שלי היה תמיד דבר מאוד מלהיב. לפעמים זה לא היה כפי שציפיתי אבל אני זוכר כל אחד מהשיגורים בחיבה. שיגורים או השקות הם מבט ראשון אל העתיד ונותנים לנו את ההזדמנות לחזות למען עצמנו על המקום שאליו פונים פני העולם אם אנחנו רוצים להיות חלק מן הכיוון הזה. וכרגע אני ניצב בפני סיכון – הסיכון בכך שדיברתי יותר מדי ולכן אסיים את דברי ואודה לכם על כך שנתתם לי מתנה נהדרת. את זמנכם.

תשובותיו של ניל ארמסטרונג לשאלות של ילדים במוזיאון מדעטק בחיפה

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

9 תגובות

  1. לאבי בילוזבסקי האסטרונאוטים ישרו בתחנת החלל חצי שנה

  2. ארמסטרונג בעברו טייס קרב אמריקאי מדור טייסי מלחמת-קוריאה, אדם מקסים בלתי רגיל. למי שעוקב אחרי הוולדותה של תכנית החלל האמריקאית, שמו ידוע עוד משנות הששים מתקופת טיסות הx-15, תקופה עליה הוא מרמז בדבריו. מטוס האם עליו הוא מדבר היה אז
    ה b-52 שימש להטלת הx-15 שהיה מטוס רקטי היודע רק לנחות ולא להמריא.

  3. הרבה מים זרמו מאז שהיית כתב בכלבו- הגעת כמעט לירח כל הכבוד. מד"ר ניצה שאול- כתבת ספורט לשעבר בעיתון

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן