הניאנדארתלים היו אפילו לא בני דודים רחוקים

חיזוק להשערה שהאדם הניאנדרתלי והאדם המודרני היו שני מינים נפרדים

ג'ון נובל וילפורד

מאז שהתגלו במאה ה-19 דמו הניאנדרתלים לקרובים מוזרים, המעוררים אי נוחות בהגיעם לכינוס משפחתי. כיצד יש להתייחס לקרובים אלה – האם להושיבם ליד בני המשפחה המצומצמת, לשלוח אותם לירכתי החדר עם בני הדודים הרחוקים, או להתייחס אליהם כאל מי שמנסים להידחף למקום לא להם?

במלים אחרות, האם השתייכו הניאנדרתלים של אירופה למין האנושי המודרני, או שמא היו תת-מין (כלומר, מין שאינו שונה באופן מוחלט), או אולי מין שונה לחלוטין? התשובה משמעותית לקביעת מוצאם של תושבי אירופה: אם האדם הניאנדרתלי וההומו ספיינס לא היו שני מינים נפרדים, ייתכן שבדמם של האירופים המודרנים זורם דם ניאנדרתלי.

אף על פי שמדענים רבים סבורים שהניאנדרתלים היו תת-מין, שייתכן שהזדווג עם ההומו ספיינס, מחקר חדש נוטה לאשר את הסברה היותר נפוצה, שהניאנדרתלים והאדם המודרני היו שונים בתכלית ויש להגדירם כמינים נפרדים.

המחקר התבסס על מדידות מפורטות של גולגולות של האדם המודרני, של הניאנדרתלים ושל עוד 12 מינים קיימים של פרימאטים. קבוצת החוקרים, בראשות ד”ר קתרין הרוואטי, פליאו-אנתרופולוגית מאוניברסיטת ניו יורק, דיווחה על הממצאים שלשום בכתב העת “Academy of Sciences Proceedings of the National”. “מה שאנחנו אומרים למעשה זה שלניאנדרתלים אין קשר לאירופים המודרנים”, אמרה ד”ר הרוואטי בראיון.

תוצאות המחקר תומכות ב”תיאוריית המוצא היחיד” של התפתחות האדם המודרני, שהיא אחד משני מודלים שפיצלו את האנתרופולוגיה לשני מחנות. תיאוריה זו גורסת כי ההומו ספיינס המודרני הוא מין חדש שהופיע באפריקה לפני יותר מ-100 אלף שנים, התפשט והחליף אוכלוסיות מקומיות ותיקות ברחבי העולם. הניאנדרתלים היו אחת מאותן קבוצות – מין נפרד שלא התרבה עם המין החדש לפני שנעלם.

התיאוריה המתחרה גורסת כי המהגרים החדשים מאפריקה הזדווגו בשיעור זה או אחר עם האוכלוסיות הוותיקות שבהן נתקלו, מה שאולי מסביר את קיומם של כמה הבדלים שטחיים בין בני אדם באזורים שונים בעולם.

במחקר החדש, ד”ר הרוואטי ועמיתיה, ד”ר סטיבן פרוסט מהמכון הטכנולוגי של ניו יורק וד”ר קירן מקנלטי מאוניברסיטת ביילור בטקסס, מדדו הבדלים פיסיולוגיים מסוימים בין מינים קיימים של פרימאטים (בהם שימפנזים, גורילות, בבונים, קופים ובני אדם) ואת אותם הבדלים בתוך כל מין.

ניתוחם של החוקרים התמקד ב-15 “נקודות ציון” בגולגולת ובפנים של המינים השונים, והנתונים נבדקו בתלת-ממד כדי לאתר גם הבדלים מזעריים. המטרה, אומרת ד”ר הרוואטי, “היתה לפתח שיטה כמותית, שתאפשר לקבוע מהו ההבדל הנדרש כדי להצדיק את סיווגם של שני פרטים כמשתייכים למינים שונים”.

ההבדלים שנמדדו בין האדם המודרני לניאנדרתלים היו גדולים בהרבה מאלה שנמצאו בין תת-מינים שונים ובין אוכלוסיות שונות המשתייכות לאותו מין. הבדיקה העלתה כי שני המינים הקיימים של שימפנזים, לדוגמה, קרובים זה לזה יותר מאשר הניאנדרתלים ובני האדם. לדברי ד”ר הרוואטי, המחקר מספק “את העדות המוחשית ביותר לכך שהניאנדרתלים הם אכן מין נפרד בתוך הגנוס הומו”.

לידיעה בנושא מהבי.בי.סי