סיקור מקיף

חוקר טבע וגם צלם: היום נפתחת בירושלים תערוכת צילומי מדבר של פרופ’ צבי דובינסקי מבר-אילן

התערוכה “לכתך אחרי במדבר” מציגה תמונות ממסעות תנועות הנוער בשנות החמישים השישים ומאותם מקומות מאוחר יותר

נוף מדברי. צילום: פרופ' צבי דובינסקי, אוניברסיטת בר-אילן
נוף מדברי. צילום: פרופ' צבי דובינסקי, אוניברסיטת בר-אילן

פרופסור צבי דובינסקי מהמחלקה לביולוגיה בפקולטה למדעי החיים באוניברסיטת בר-אילן יציג תערוכת צילומים תחת הכותרת: “לכתך אחרי במדבר”.
התערוכה תוצג באכסדרת תיאטרון ירושלים (ע”ש שרובר). הפתחה צפויה היום (ו’) בצהרים.
בתערוכה צילומים בשחור לבן של -המסעות הרגליים של תנועות הנוער, הקיבוץ וסמינר אורנים בשנות החמישים והשישים במרחבי הנגב ומדבר יהודה. מסעות אלו עצבו דורות של אוהבי ארץ וטבע. לצדם צילומי צבע של אותם נופים.
מסביר פרופ’ דובינסקי: “התיאורים בספרי הרפתקאות, ב”מתי מדבר” של ביאליק, ב”המדבר שמול הישימון”, שאליו נמלט דוד מפני שאול, וב”הנסיך הקטן” הנפלא, יצרו אצלי תמונה דמיונית מלאת קסם ומסתורין של המדבר. תמונה זו הלכה והתממשה במסעות “הנוער העובד” למצדה, במחנה הגדנ”ע בבאר אורה ולימים בסיורים ממושכים בהרי הנגב, טיולי קיבוץ חוקוק והמחנות הלימודיים של סמינר “אורנים”. כל אלו יצרו אצלי חוויה אישית ייחודית של חישול אופי תוך התגברות על המשא, הצמא, החום והקור. אגב כך צמחה בי זיקה אינטימית לפינות ולנופים, לבורות מים המוכרים רק ליודעי סוד, לשבילים נסתרים ולסוד קיומם ויופיים של צמחים ובעלי חיים, המתמודדים עם תנאי המדבר ויכולים לו.”
“התפעמתי גם מטללים, מזריחות ושקיעות ומאוד הערכתי את הבדואים שוכני המדבר ואדוניו. כל אלו צולמו בתחילה על סרטי שחור-לבן ולימים כשקופיות. צילומים אלו משמרים עבורי את חווית “לֶכְתֵּךְ אַחֲרַי בַּמִּדְבָּר” ואת “חֶסֶד נְעוּרַיִךְ אַהֲבַת כְּלוּלוֹתָיִךְ “, את נעורינו הרחוקים והתמימים וגם אולי את נעוריה של מדינת ישראל שהייתה אחרת, שונה קצת ומאוהבת עדיין בפשטותו נוראת ההוד של המדבר…”

“נולדתי בברצלונה, ספרד, 1934. אמנם נולדתי בספרד, אולם ספרדית לא הייתה שפת האם שלי. קומץ היהודים שחיו באותן שנים בברצלונה העדיפו שלא לשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממלכתיים שבאותם ימים, ימי פרנקו, היו קתוליים ביותר. למדנו בבית הספר של ילדי השגרירות השוויצרית, בו שפת ההוראה הייתה גרמנית ואלו ספרדית וצרפתית נלמדו כשפות זרות, בעוד שפת הדיבור בבית הייתה רוסית. במהלך מלחמת האזרחים כשהמצור הפשיסטי התהדק והלך סביב ברצלונה הייתה בקרב האוכלוסייה תחושה ודאית שברית המועצות תתערב להצלת הרפובליקה, ואלפים נרשמו ללמוד רוסית אצל הוריי, שאף חיברו ספר ללמוד רוסית לדוברי ספרדית, ואת העותק הראשון, בכריכת עור אדומה שלחו לסטלין.”

צילום: פרופ' צבי דובינסקי, אוניברסיטת בר-אילן
צילום: פרופ' צבי דובינסקי, אוניברסיטת בר-אילן

“עלינו ארצה ב 1944 והתיישבנו ברמת-גן. למדתי בבית ספר יסודי בשכונת בורוכוב שם הצטרפתי עם רוב בני כיתתי ל”נער העובד” ובהמשך בתיכון “אהל שם” ברמת גן.”
“את מצלמתי הראשונה Kodak Brownie C קבלתי לבר מצווה ומאז אני מצלם. אני זוכר בברור את עצמי מצלם לאור הירח את החרמון כפי שנתגלה לעיני לראשונה במסע התנועה לתל חי. עברתי דרך Robot (מצלמה אמריקאית x 24mm 24), ,Kodak Retina C Zeiss Contax וה- Reflex הראשונה שלי הייתה .Pentacon בשנת 1965 רכשתי את ה Nikon F, ובהמשך Nikon .Photomic עד לאחרונה צילמתי על גבי שקופיות, ב- Nikon 4- אולם גם אני עברתי לעולם הדיגיטלי.”

בשנותי הרבות בתנועה (הנוער העובד שכונת בורוכוב) ובקיבוץ (חוקוק, בגליל התחתון) תיעדתי באלפי צילומים ההווי התנועתי, הסמינרים, מחנות העבודה, המסעות במדבר, הנופים, ואת ההוויה הישראלית של אותם ימים, הכל בשחור-לבן. בקיבוץ היה לי חדר חושך והרביתי לצלם בטבע בזמן כשעבדתי כרועה בקר. פרסמתי צילומים ב”במעלה”, “בקיבוץ”, “מבפנים” וצילומי עירום בשנתון ישראל לאמנות הצילום 1968.
באותה תקופה הצגתי שתי תערוכות בקיבוץ שכללו פורטרטים, צילומים מענפי המשק, צילומי ילדים, עירום וטבע. מן הקיבוץ נשלחתי ללימודים בסמינר הקיבוצים אורנים, שם התמקדתי בלימודי מדעי הטבע והרביתי לטייל בארץ ולצלם את נופי הנגב. במהלך הלימודים פגשתי במיה, אשתי. בקיבוץ כמקובל באותם ימים, לימדתי את כל המקצועות והייתי מחנך בכתה הראשונה של בית הספר בקיבוץ מכתה ד’ ועד ט. לאחר מכן נשלחנו ללונדון בשליחות בתנועת הנוער החלוצית “דרור”. בשנים באירופה צילמתי מנופי אנגליה, סקנדינביה וצרפת, תוך מעבר לצילום שקופיות. עם שובנו ארצה נרשמתי ללמודי ביולוגיה באוניברסיטת בר אילן.

בשנת 1968 עברנו מן הקיבוץ לסמינר אורנים, בו הוזמנתי ללמד מדעי הצמח ואקולוגיה והתחלתי גם ללמד בבר אילן בקורסי אקולוגיה אותם יזמתי. מאז מלחמת ששת הימים נשביתי בקסם מרחבי סיני והחי בשוניות האלמוגים שלחופיו, והגעתי לשם בכל הזדמנות במסגרת סיורים של תלמידי ובחופשות עם אשתי, כשאני מצלם את המדבר, ההר הגבוה ולאחר קורס צלילה, גם את הים ונפלאותיו.
באותה תקופה עסקתי עם חברי דר’ ארנון שמשוני שלמה מירון ורלף יונס ביצירה וצילום של סרטי טבע עבור הטלביזיה הלימודית. הסרטים עסקו בחיים באזור הגאות והשפל, בביולוגיה של אלמוגים, בחיי המנגרובים ובהסתגלויות יצורים שונים לחיים בחולות המדבר. הסרט שעסק בחיים בים אף ייצג את ישראל בפסטיבל סרטי מדע בטוקיו וזכה בפרס. קיסר יפאן הירוהיטו, שהיה ביולוג ימי, הזמין עותק של הסרט.
באותו שלב היה עלי לבחור בין העיסוק בקולנוע לבין קריירה במדע שתבעה את כל זמני- ומאז לא עסקתי יותר בסרטים.

צילום: פרופ' צבי דובינסקי, אוניברסיטת בר-אילן
צילום: פרופ' צבי דובינסקי, אוניברסיטת בר-אילן

לימודי הביולוגיה הימית השפיעו ללא ספק על נושאי עבודתי בצילום. למדתי בבר אילן לתוארי המוסמך והדר’ תוך ההתמקדות וההתמחות המדעית בביולוגיה ימית. עברתי קורס צלילה והרביתי בצילומים תת-ימיים מהם אף פורסמו תשעה כשערים של כתבי עת מדעיים והוצגו בכנסים בינלאומיים. העיסוק במדע הביא אותי לראיית יופי וסדר בפרטים הקטנים, כפי שהדבר מתבטא בצילומי תקריב של חי וצומח, מרקמיהם ומשחק האור בהם. לאחר סיום הלימודים ופוסט דוקטורט בארצות הברית הוזמנתי להצטרף לסגל אוניברסיטת בר אילן שם לימדתי בתחומי האקולוגיה והביולוגיה הימית, ובמהירות הגעתי להיות פרופסור מן המניין. פרסמתי כמאה ושמונים מאמרים בכתבי עת מקצועיים וכמקובל הרציתי בכנסים מדעיים ברחבי עולם. מאז יציאתי לגמלאות כפרופסור אמריטוס אני ממשיך במחקר ובהנחיית תלמידי לתארים מתקדמים ובהוראה בנושאי הביולוגיה הימית, עם דגש (הקרוב לצילום…) על התנהגות האור בעומקים שונים והשפעתו על אצות ואלמוגים, וכן בשלל נושאים הקשורים באקולוגיה של האדם.

“פעילותי המדעית הביאה אותי לקסומים שבנופים על כדור הארץ כשתמיד המצלמה צדה את חוויותיי. הרחקתי עד לעולם המוות הלבן של אנטרקטיקה, הרי הגעש הפעילים של הוואי וסיציליה ושוניות האלמוגים של Palauשבמיקרונזיה, במקסיקו, בפוארטו ריקו, בהוואי, בברמודה, באוסטרליה ושוב ושוב, ביפות שבהן, בסיני. הפלגות המחקר לאנטרקטיקה, אריתריאה ואיי סיישל, כולן העשירו את עולמי אך גם את האוסף הגדל של צילומי…”

שער מגזין מדעי המבוסס על תמונה שצילם פרופ' צבי דובינסקי, אוניברסיטת בר-אילן
שער מגזין מדעי המבוסס על תמונה שצילם פרופ' צבי דובינסקי, אוניברסיטת בר-אילן

“שלושה שבתונים ביפאן השפיעו עד מאד על הראיה האסטטית שלי ועל סגנון צילומי. אמנם צילמתי את יפן, מקדשיה ותושביה- אבל ראייתי את הנוף השתנתה ונהייתה חסכנית ביותר בשימוש בצבע, במיקוד בפרטים ובשלוה המשתלטת על רבות מן התמונות מיפאן ואלו שבאו אחריהן.
בשנת 2004 הצגתי תערוכת צילומים “פרמיירה: צילומים ומעבר” באוניברסיטת בר-אילן לרגל פרישתי לגמלאות, התערוכה הוצגה גם לכבוד חנוכת המכון למוסיקה וכנס הנאמנים של האוניברסיטה. באותה שנה פרסמתי פורטפוליו ב”קונטקט”. ב- 2005 הצגתי תערוכות יחיד “…בין האור ובין החושך” בבית אבא חושי חיפה, וב- 2007 “וחושך על פני תהום… ויהי אור” בתיאטרון ירושלים, “זהרהורים” ב-2008 באופרה הישראלית תל אביב, ב-2008 “SUPRA_NATURE” בבית יגאל אלון בגינוסר, “פכפוכים” באשכול הפיס בראשון לציון ב-2009, “ונתתי במדבר…” ב- 2009 במרכז ווהל באוניברסיטת בר אילן, ובאותה שנה “אדוות” באשכול הפיס ברמלה ו”מרקמים” ב- 2010 במרכז הבין תחומי בהרצליה.

“עבורי המצלמה היוותה תמיד חלק טבעי של העין מבלי שחשתי בה כאביזר טכני, דבר שאפשר לי לבטא בצילום את מצבי רוח ותחושות. השתקפות שלוה של אגם או לבה גועשת שבתמונה הנם “צילום” של פנימיות ברגע המסוים שקפא. כך מתעדות התמונות רוגע וסערה, עצב והתפעמות… ”

“השראתי היא מן הסובב אותי, אך הגירוי לצלמו בפועל מתרחש רק כאשר משהו בטבע הנגלה לעיני בא לידי תהודה עם רגשותיי ומצב רוחי באותו רגע ממש. אני פועל באופן הייחודי כל כך לאמנות הצילום המאפשר ליצור תמונה על ידי בחירת הרגע, הזווית והתאורה וללא כל מניפולציה של התוצאה, ללא תהליך של פירוק, הרכבה, שינוי גוון, חיקוי או ציטוט, ומגיע לאותה נקודה שבה “נגמרות המילים –ומתחיל הצילום. האם המראה יוצר את הלוך רוחי- או שמא זה הוא, השואב מתוך המראות הסובבים את תאומו? איני יודע. אמשיך לתהות על כך. “

2 תגובות

  1. היה לי הכבוד והעונג להיות תלמידו של פרופ’ דובינסקי המוכשר במדע, צילום, בישול ועוד הרבה דברים אחרים. צבי הוא דוגמה לאיש אשכולות מדור הולך ונעלם. המשך לצלם ולפרסם.

    עמי

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.