קיצורי הדרך והאטרקציות שמציעים היום בתי הספר התיכונים בישראל, לא יולידו לנו דור של מדענים מעולים.
טור דעה
ברנד סרינג | גלילאו
הישגיהם הנמוכים של תלמידי ישראל במבחני מדע בין-לאומיים כגון PISA ו-TIMSS יצרו, מעבר להרגשת אי-הנעימות המיידית, קונצנזוס כללי לגבי נחיצותה של רפורמה בחינוך המדעי בארץ.
תוכניות הלימודים לבתי-הספר התיכוניים נמצאים בתהליך של אבולוציה מואצת, ובתי-ספר רבים מנסים לפתות את תלמידיהם ללמוד מדעים באמצעות קורסים אטרקטיביים כגון ננוטכנולוגיה, חקר המוח או חקר החלל. בה בעת נשמעים קולות שקוראים לצמצום מספר מקצועות הלימוד בבתי-הספר, להקטנת נטל בחינות הבגרות ולהתמקדות במקצועות “חשובים באמת”.
התשובה לשאלה “מה צריך ללמד בשיעורי המדע בבית-הספר התיכון?” תלויה כמובן בתשובה לשאלה כללית יותר: “מהן מטרות החינוך התיכוני?” יש הרואים בבית-הספר מנגנון לזיהוי, לניתוב ולהכשרה של מדעני המחר ומהנדסיו, ויש המאמינים שמטרתו העיקרית היא עיצוב אישיותו של התלמיד באופן כולל.
מנציגי הקבוצה הראשונה עולה בדרך כלל הדרישה לתוכניות לימודים עשירות בתוכן ומואצות במידת האפשר, בשעה שנציגי הקבוצה השנייה יזדהו יותר עם אמירות מהסוג “לא חשוב מה לומדים, חשוב רק התהליך”. ביסודן, שתי גישות אלה אינן בהכרח סותרות, הגם שהוצגו כאן כקטבים מנוגדים.
הדרך מחמיצה את המטרה
מהתובנה שישראל זקוקה לעתודה של מדענים צעירים מעולים אפשר לגזור לכאורה את המסקנה, שיש ללמד בבית-הספר התיכון מקצועות חדישים ו”רלבנטיים” כגון ננוטכנולוגיה. המפגש של אנשים צעירים מוכשרים עם תחום מסוג זה יעורר אולי את סקרנותם, יקסים וילהיב אותם וישפיע בבוא העת על בחירת מסלול הלימודים האקדמיים שלהם.
כנגד תפישה זו אפשר לטעון, שבחינוך בכלל ובחינוך המדעי בפרט, בדומה למחקר המדעי עצמו, לא תמיד משיגים מטרות בדרך הישירה. אם בשנות החמישים של המאה הקודמת הייתה מתקיימת תחרות להמצאת מערכת קריאה אוטומטית של תגי מחירים בסופרמרקט, ספק אם מישהו היה ממציא את הלייזר. המצב בחינוך המדעי דומה במידה מסוימת לזה שבמחקר המדעי.
אם אנו זקוקים למומחים בננוטכנולוגיה, אזי הדרך להשגת המטרה אינה בהכרח קיומם של קורסים בתחום זה בבית-הספר התיכון. אחרי שלב הסקרנות וההתלהבות מתחום דעת חדש ממתין לרוב תלמידי המדעים שלב של אכזבה, כאשר הם מבינים שהתגליות המדעיות המלהיבות ביותר מהוות רק את הפסגה של הר שבנוי כולו מעבודה קשה.
לימודי מדעים בעולם אידיאלי
מעטים מהתלמידים שמתעניינים בחורים שחורים או בטיסות לחלל יהיו מוכנים ללמוד את הפיזיקה ואת המתמטיקה הנחוצות להבנתם. אפשר בהקשר זה לטעון שהלימוד המעמיק הוא עניינן של האוניברסיטאות ולא של בתי-הספר התיכון, אך לדעתי ומניסיוני, תפישה זו פוגעת במוכשרים שבין תלמידות ותלמידי המדעים בגיל התיכון ומעכבת את התפתחותם.
תלמידה או תלמיד שמחפשים פתח כניסה לתחום מדעי מוצאים את עצמם מול מבנה מאיים למדי של חוקים וכללים, שמוצגים להם כעובדות מוגמרות. בעולם אידיאלי, מורה יאפשר לתלמידיו לגזור את החשובים מבין חוקים אלה ישירות מהניסיון וינמק את האחרים בצורה הולמת.
חשיפתו של המבנה הלוגי-קונספטואלי של תחום מדעי מעניקה לתלמידים הזדמנות להתגבר על תחושת הניכור מהתחום ולהפנים אותו בצורה ראשונית דרך האינטלקט. התייחסות להיסטוריה של רעיונות ולהולדתם מתוך סביבה תרבותית מסוימת והצבעה על נקודות מגע בין מדעי הטבע ובין מדעי הרוח יכולות לסייע בתהליך זה.
בשלב מתקדם יותר ידרוש המורה מהתלמיד לערוך “ניסוי כלים” של הידע הנרכש בעזרת שורה של בעיות ואתגרים, שמנוסחים בהקשרים מגוונים ולא תמיד מוגדרים במלואם. בשלב זה יצטרף לתהליך ההפנמה השכלית תהליך של הפנמה רגשית יותר שמבוססת על תחושת שליטה. לבסוף, יתמוך מורה בתלמידיו בדרך לרכישת מידה מרבית של עצמאות, כאשר הוא מעניק ליווי אישי ומקצועי מהצד.
בעולם הריאלי, תלמידי תיכון רבים משננים חומר לבגרות ללא הבנה אמיתית וגרוע מכך – ללא שאיפה להבין. הם לומדים לפתור בעיות מסוג מסוים ובניסוח מסוים, ומאבדים את העשתונות כאשר הם נתקלים בבעיה המנוסחת בדרך בלתי-שגרתית. מובן מאליו שההווי התוך-בית-ספרי הזה (כְּתת-תרבות סגורה, שבמסגרתה ולמענה התלמידים לומדים) כמעט אינו קשור למציאות של המחקר המדעי.
בחזרה למאה ה-17
אם כן, מה צריך ללמד בשיעורי המדע בבית-הספר התיכון? אם חשיפת המבנה הלוגי של תחום לימוד מהווה תנאי להבנה מיטבית שלו על-ידי התלמיד, אזי תחומי הלימוד החדישים לא יוכלו להחליף את המדעים הקלאסיים. נראה לי שקשה מאוד להבין את תפקודו של המוח ללא ידע טוב בפיזיולוגיה ובכימיה, והבנת תחום הננוטכנולוגיה דורשת ידע משמעותי בכימיה ובפיזיקה.
מי שרוצה להיות מוכן לאתגרים המדעיים והטכנולוגיים של מחר, טוב יעשה אם עדיין יתעמק בפיזיקה של המאה ה-17 ובכימיה של המאה ה-19. קורסי העשרה שיסתמכו על לימודים משמעותיים של מדעי היסוד יוכלו להעניק לתלמידים הזדמנות להרחבת דעתם, ליישום הידע שלהם בהקשרים לא שגרתיים וללמידה דרך התנסות וחקר.
בתנאים אלה, כמעט כל יוזמה תהיה מבורכת ומומלץ לבתי-הספר התיכוניים ליצור מסגרות לימודיות מהסוג הזה, תחת כל שם שיחפצו. לשיתוף הפעולה בין האוניברסיטאות ובין בתי-הספר התיכוניים תהיה חשיבות מרכזית בנושא זה. כאמור, השפעתם של קורסים אלה לא צפויה להיות ישירה.
ייתכן בהחלט שתלמיד שלמד חקר החלל בתיכון לא ייגע יותר בתחום זה בהמשך לימודיו. עם זאת, תלמידה או תלמיד מוכשרים שנהנו מלימודי מדעים מעמיקים ומעשירים בתיכון, כאלה שהשאירו גם מקום לביטוי עצמי, אולי יבחרו בלימודי מדעים גם כשיגיעו לאוניברסיטה.
אישי
ברנד סרינג מלמד מזה עשרים שנה פיזיקה, אסטרופיזיקה, פילוסופיה ואתיקה של המדע בתיכון הישראלי למדעים ולאמנויות בירושלים. באחת עשרה השנים האחרונות שימש ראש מגמת המדעים בתיכון זה.
22 תגובות
אני מציעה לך ללכת לחנות הספרים בישראל ולבקש את אחד הספרים שלו בעברית. אני ממליצה על " קריאה לשינוי " , " לגעת במהות ", "על אלוהים", "פרקי התבוננות". אחרי שתיקרא רק אחד מהספרים האלו, תבין יותר.
חוץ מזה יש לו אתר באינטרנט ששמו jkonline שמה יש קטעי וידאו ואודיו שלו וגם חומר כתוב, הכל באנגלית.
יש לו גם בית ספר באנגליה בהמפשיר ובהודו.
רציתי גם להגיב לדויד מפתח תיקווה שכתב למעלה, בקשר לאישה החרדית.
דע לך שהיא רצתה להרגיז אותך ואותנו החילוניים, כאילו הם עם האמונה שלהם יותר טובים מאיתנו. היא אפילו לא יודעת , אולי אנחנו יותר מאושרים ממנה ? היא פשוט לא ידעה את התשובה והיתה חייבת להסתיר את זה, והתגובה שלה היתה מבושה שהיא לא יודעת את התשובה, שגם אני לא ידעתי אותה, היא לא ידעה איך להתמודד עם ילד מחונן וחילוני כמוך, וזה שיגע אותה.
מדובר כאן באגו של הבן אדם, פגעו לה באגו וזה שיגע אותה.
זה גם משניא את האדם שמתפאר שהוא יותר מאושר מאיתנו, עלינו, כאילו, מי אתה חושב את עצמך ? ומאיפה אתה יודע לכמת אושר ?
לא הכרתי אותו.
עכשיו קראתי עליו קצת בויקיפדיה והתרשמתי שהוא אדם חביב שדעותיו מקובלות עלי בדרך כלל.
בדרך כלל – אבל לא תמיד.
ה"דיבר הראשון" שלו, כפי שמוזכר בויקיפדיה הוא (ואני מצטט מן התרגום בויקיפדיה העברית):
"אדם יכול להגיע אל האמת רק על ידי התבוננות ביחסים, על ידי הבנה של התוכן של מחשבתו שלו, על ידי התבוננות ולא על ידי בדיקה אינטלקטואלית ולא על ידי בחינה עצמית."
זה נראה לי מעורפל במקרה הטוב ושגוי במקרה הרע.
בעיני בדיקה אינטלקטואלית ובחינה עצמית הן כלים מחשבתיים שאין לוותר עליהם. יותר מכך: מה שאני מבין מן הביטוי "הבנה של התוכן של מחשבתו שלו" אינו אפשרי בלעדיהם.
קראתי קצת מהמאמרים.
דע לך שאני קוראת ואוהבת מאוד את קרישנמורטי.
אה! וכתבתי גם כמה מאמרים באתר:
https://www.hayadan.org.il/author/michael_r/
jh:
אני פנסיונר צה"ל שהספיק אחרי שירותו הצבאי גם להפוך לפנסיונר הייטק.
אני בן 57 ובשנתיים האחרונות – די פעיל באתר הזה.
חלק מן המוטיבציה לפעילות באתר נובע ממלחמתי ב"התחרדות כדור הארץ" – מלחמה שנראה לי שמעניינת גם חלק מן המגיבים בדיון זה.
אני מודה לך מאוד. אני באמת לא יודעת מי אתה ובן כמה אתה ואם אתה כותב קבוע באתר הזה ?
jh:
בקשר לשאלה "מי אני" העולה מדברייך יש שתי תשובות.
האחת – מבודחת משהו – היא שאני – כפי שאני מזדהה – מיכאל רוטשילד.
השנייה – שאולי קשורה יותר לכוונתך בהצגת תהייה זו היא שאינני האיש שהכין את המאמר ואין לי גם כל קשר אליו כך שלא אוכל לחסוך את התשלום הנדרש.
פשוט זיהיתי בדברייך את התופעה עליה שמעתי מזמן – של "מחוננים תת משיגים" – וחיפשתי בגוגל טקסטים המתייחסים למונח זה.
אני לא יודעת מי אתה מיכאל רוטשילד, אבל קראתי את מה שביקשת, יש רק חלק קטן מאותה עבודה, את היתר אתה צריך לקנות. אני אראה את זה לאחיינית שלי.
Jh:
התופעה שהזכרת בתגובתך נקראת “מחוננים תת משיגים” והיא מתוארת, בין היתר, כאן
כאשר – בגלל האינטליגנציה הגבוהה – הלימודים קלים מדי הילד פשוט לא לומד ללמוד.
בתחילת הדרך הכל מובן לו מאליו ובהמשכה – כאשר הדברים פחות מובנים מאליהם – חסרים לו כישורי הלמידה הבסיסיים (כמו משמעת עצמית, נכונות להתמודד עם בעיות גם אם אינן מובנות ממבט ראשון וכדומה) שכל תלמיד אחר רכש כבר בתחילת לימודיו.
מערכת החינוך מצפה לבעיות בתחומים אלה בתחילת הלימודים אבל כאשר הן מתגלות רק בשלבים מאוחרים יותר היא אינה ערוכה לטפל בהן.
לכן אמרתי שיש לדרבן את הילדה ללמוד גם דברים שאינם נלמדים בביה”ס ולהתמודד עם בעיות שאינן בחומר הלימודים.
פעילות זו תמנע את התדרדרותה ל”תת משיגות” ואני מניח שגם תהיה מהנה בעבורה.
שלום לך
תודה על תשובתך. שמי מאיה ( jh הוא שם שבחרתי מהר מידי ) ואני אישה.
מדובר באחיינית שלי בת ה 13 שבכיתה ח’ ברמת ישי, שם יש חטיבת ביניים ואין כיתת מופ”ת כמו שהיה ביוקנעם עילית באורט.
המעבר דירה הזה שהכריח אותה לעבור בית ספר, מתחיל לעשות לה דיפרסיה, וגם היה כתוב בפורום הורים למחוננים שזה מה שקורה לילדים האלו במהלך השנים, ושרבים מהילדים המחוננים, במשך השנים, כבר לא מחוננים, הם מתיאשים מזה שאין להם פיתרונות.
אתה צודק בקשר לדתיים. הם מחונכים אחרת. ההורים רק עם אמונה, וזה הורס אותם. אני אישית שונאת אותם עם כל השטויות וההפחדות שלהם.
כל יום אני אומרת תודה ליקום שאני חילונית ולא נולדתי למשפחה מסורתית.
אני חושבת שבסוף היא תילמד לבד דרך האינטרנט. כי אם עד היום 61 שנה אחרי קום המדינה לא מצאו פיתרון לילדים המחוננים – אז עם כל הבירוקרטיה במדינה שלנו, לא נראה לי שיהיה פיתרון בשנים הקרובות.
אתה בטח לומד בכיתת מופ”ת בפתח תיקווה, שזה הדבר שהמדינה מצאה לילדים מצטיינים מאוד ומחוננים. בהתחלה מתחילים מכמעט 40 ילדים בכיתה כזו, כשבמשך השנה הראשונה ( כיתה ז’ ) נושרים 10 שלא מתאימים, בכיתה ח’ נושרים עוד 15 שלא עומדים בזה, ובכיתה ט’ נשארים המעט ששרדו את הלימודים היותר קשים האלו. דרך אגב, האחיינית שלי אמרה שהלימודים במופ”ת לא היו קשים בכלל.
ל-jh,
אני לא בטוח אם אתה גם גר בירושלים חוץ מזה שאתה עובד שם אבל אני רוצה לומר לך בכל מקרה שכאן בפתח תקווה יש כיתות מחוננים- כיתות אמיתיות שיש בה מחוננים!
מופנים אלינו יותר כספים מאשר לכיתות רגילות ואנחנו מקבלים את המורות הטובות ביותר של החטיבה.
יש לנו יותר שעות לימוד והעשרות מדי שנה מאשר בכתה רגילה ובנוסף לכך המורות מאתגרות אותנו יותר מאשר את הכיתות האחרות.
בתור תלמיד אתאיסט בכתה ט’ בחטיבת רשיש שבפתח תקווה אני יכול לומר לך שדי טוב לנו כאן.
אומנם אנו מוקפים באלפי ארסים ברברים אבל מציעים לנו כמעט ואת כל מה שאנו צריכים.
אני ומספר יחסית גדול(לעומת בכיתות רגילות) של תלמידים רוכשים ידע מערוצים כמו ערוץ ההיסטוריה, ערוץ שמונה, נשיונל ג’יאוגראפיק וקוראים הרבה ערכים בויקיפדיה.
אני יכול לומר בודאות שהידע שלי בפיסיקה, אסטרופיסיקה, היסטוריה, גיאופוליטיקה, עובדות כלליות ואולי גם בפילוסופיה גדול יותר מהידע של הישראלי הממוצע.
דבר נוסף שהייתי רוצה לכתוב הוא על תקרית מאוד מעצבנת שקרתה לי בחופשה בכנרת עם המשפחה המצומצמת שלי וחברים של ההורים שלי ובניהם:
בשלב כלשהו בחופשה אחד הבנים של החברים של ההורים שלי ביקש ממני ללמד אותו דברים…
השיחה עצמה לא חשובה(אני כמובן גם לא זוכר אותה בדיוק…), מה שחשוב הוא תוכנה.
בשלב כלשהו בשיחה אמרתי לו שהיקום בן 13.7 מיליארד שנים ושיש הרבה דברים מוטעים בתנ”ך והוא כמובן לא האמין לי. לאחר מכן הוא אמר לי שהוא היה בטוח עד לאותו רגע שיש בכל היקום מערכת שמש אחת והיא מערכת השמש שלנו בתגובה לכך שאמרתי לו שיש מיליארדי גלקסיות ושכל אחת מהן מורכבת ממיליארדי שמשות. לאחר כשעה וחצי הוא שאל את אמו אם היא ידעה שאני ואחי אתאיסטים ושביקום יש יותר ממערכת שמש אחת. היא הגיבה בכך שהיא אמרה שלדעתה אין טעם בחיים אם לא מאמינים באלוהות ובנוסף לכך היא אמרה “מה פתאום, יש רק מערכת שמש אחת”-
בעלה לאחר כמה שניות אמר לה שיש מליארדי מערכות שמש ושמדענים לא מאמינים באלוהים ולדברים בסגנון הזה.
המסר בתקרית הזו הוא שבישראל יש כמות אדירה של אנשים בורים שמאמינם בשטויות כמו אסטרולוגיה ועין הרעע, כאלו שאומרים “טפו, טפו, טפו”, אנשיםשאומרים כל חצי שנייה “תודה לאל”, “תבורך”, ישתבח שמו” ודברים טיפשיים ולא מועילים כאלו.
אם ישראלי מאמין ייטוס לשבדיה הוא יסביר את 85% של אתאיסטים מכלל האוכלוסייה בעזרת טיעונים טיפשיים כמו: “זה בגלל שהם נאצים”, “הם שונאי ישראל” וכל מיני דברים בסגנון הזה.
זה פשוט עצוב שעדיין מפגרים בישראל במאות שנים של תגליות מדעיות, זה גם עצוב שבישראל יש מעטים שמדברים בעברית כמעט ותקנית או אפילו תקנית! זה עצוב שאחד התלמידים בכתה שלי (לא אחד מבין החכמים בכתת המחוננים הזו…) אמר לי שלפעמים מוזר לו לדבר איתי בגלל שאני לא מדבר בשפה נמוכה וכדומה! זה עצוב שבת הדוה שלי אמרה לי כאשר קראתי בויקיפדיה ערכים שלדעתה זה טיפשי. איך הגענו למצב הזה שבישראל אנשים רואים בלמידה כבזבוז של זמן אלה עם זה תחת המסגרת של משרד החינוך!
זה באמת נורא ואיום. ילדים מחוננים משתוקקים להעשרה יום יום ונמצאים בכיתות רגילות ולומדים את החומר שלומדת כיתה ברמה נמוכה מאוד משלהם.
למי אפשר לכתוב כדי שיקימו בית ספר למחוננים או לפחות שבכל רשות מקומית ועיר בישראל תהיה בכל שכבה כיתה אחת שתכלול מחוננים מכל האזור, ומורים שיודעים ללמד מחוננים – כי זה גם חשוב.
צודקים.אני בכיתה ה’ ואף אחד לא בא לעשרה בחשבון (אני כבר יודע עברת אגפים במשוואה) חוץ ממני ואחותי (יש 56 בשכבה(שני כיתות)).
אני עכשיו בתחילת כיתה ט’ ואני צריכה לבחור כבר השנה מגמה בתיכון, והעובדה שאני כאן ומגיבה מראה שאני אוהבת מדעים ואת הנושאים שכתובים בכתבה.
אז מה אני אמורה לבחור כמגמה אם לא ננוטכנולוגיה ודברים כאלה?…
תודה לך.
גם ניקנה לה ספרים וגם נלך לספריה להשאיל.
jh
לדעתי אין כל סיבה שתסבול.
כל מה שצריך לעשות זה לקחת אותה מדי פעם לחנות ספרים ולקנות לה ספר בנושא שמעניין אותה.
אפשר גם לתת לה לחשוב בעצמה על כל מיני שאלות (כמו – מדוע הקפלים בנייר הם תמיד קווים ישרים או למה זה שהירח מפנה כלפינו כל הזמן את אותו צד או מדוע מאזני כף מתאזנים כשיש משקלים שווים בשתי הכפות). אפילו אם לא תמצא את התשובה – עצם החשיבה על הנושא והבנת העובדה שיש כאן משהו ששווה לשאול עליו – יועילו לה ויתנו לה סיפוק.
התעניינתי בקשר ללימודים בשבילה.
קודם כל הקפצת כיתה. קראתי בפורום הורים למחוננים בתפוז שזו היתה שגיאה. מסתבר שתוך 3 חודשים מאז הקפצת הכיתה, קולט הילד המחונן את כל החומר, וכל יתר השנה, מאוד קל לו בלימודים והוא שוב משתעמם.
היום בשבוע שנותנים להם , גם הוא לא מספק. מסתבר שמלמדים אותם למשל “תרבות יפן” , “גאולוגיה” בלי להעמיק וישר עוברים לנושא הבא. היא אהבה מאוד את היום הזה, אבל הפסיקו לה את זה.
התקשרתי למכון של אריקה לנדאו, שלא יודעת אם קורס של 12 מפגשים יעזור לה, אבל זה כולל נסיעה לתל אביב.
מישהי אמרה אוניברסיטה פתוחה. זה מה שאני מתכוונת להציע לה.
יש להם אתר באינטרנט, אבל אני חושבת שהיא חייבת גם לשלם עבור הקורסים שלהם.
היא במפורש אומרת שהיא לא רוצה תעודות, היא רוצה לדעת, היא נהנית מהלמידה.
חשבתי שרק בית ספר ששייך רק לילדים מחוננים בכל הגילאים יתאים לה.
מדינת ישראל לא עשתה את זה עד היום.
אני מסתכלת על החינוך המיוחד, על ילדים מקסימים שאני מכירה שמקבלים בתי ספר לחינוך מיוחד, או כיתות קטנות עם הקדשת זמן אישית לכל תלמיד בהתאם ליכולתו, והכל במימון המדינה, ההורים של הילדים האלו לא צריכים לשלם אגורה. לעומת זאת ילד מחונן צריך להוציא המון כסף. שמעתי שבית הספר למדעים ואומנויות עולה 28 אלף שקל בשנה.
לדעתי הילדה שהתחילה כיתה ח’, כן סובלת. אומנם מבחינה חברתית הולך לה קלף, היא מקובלת מאוד איפה שהיא רק הולכת ואיפה שהיא נמצאת. אבל מבחינת לימודים, היא צריכה העשרה יום יום, שעה שעה, והיא לא מקבלת אותה.
לפני שנה היא היתה בכיתת מופת, שהרמה היתה בסדר מבחינתה, היא הצליחה מאוד, אבל היא עברה דירה למקום אחר, ואין יותר כיתת מופת בחטיבת ביניים הזו.
בקיצור, אין פיתרונות. אני אראה לה את האתרים של האוניברסיטה הפתוחה ונראה איך יהיה.
דרך אגב, כולנו משפחה חילונית. אפשר להגיד שאנחנו די מתעבים את החרדים והשטויות שלהם. אין לי ספק שילד חרדי מחונן סובל מאוד מאוד. אבל אי אפשר לעשות הרבה, המשפחה והחברה החרדית הורסות אותו, ורק כשיגדל, אם יחשף לחילוניות, אפשר ויחליט לברוח מהם, לחזור בשאלה.
אני רוצה לומר משהו על גישת הסביבה למחוננים.
אינני מצדיק את התייחסות מערכת החינוך לנושא. להיפך. מניסיון רב שנים – הן כתלמיד והן כאב, אני יכול לומר שמערכת החינוך אינה עושה את המוטל עליה בעניין זה – אבל זה אינו מצדיק את אווירת הנכאים העולה מדברי jh ובעיקר מן המשפט האחרון בדבריו.
ילד מחונן לא נועד לסבול!
ילד כזה – אם בני משפחתו נותנים לו את התמיכה וההכוונה הראויים – נועד ליהנות מחייו יותר מאחרים.
המסר שסביבה תומכת צריכה לשדר לילד מחונן (כמו לכל ילד אחר ולמעשה גם למבוגרים) זה שאף אחד מלבדו לא אחראי על כך שיהיה לו מעניין.
את העניין הוא צריך ליצור לעצמו אם באמצעות קריאת ספרים מעניינים ואם באמצעות ייזום של פרויקטים מעניינים.
גישה כזו לחיים חשובה יותר מכל חומר לימוד שילמד בבית ספר זה או אחר כיוון שהיא תאפשר לו להתמודד עם העולם האמיתי – לא רק במצבו הנוכחי כתלמיד אלא לכל אורך חייו.
וביחס למערכת החינוך באופן כללי (ברצוני להזכיר שהכתבה הייתה עליה ולא דווקא על מחוננים), לדעתי מערכת זו מפספסת חלק גדול ממטרתה.
כבר כתבתי על כך לפני זמן רב למשרד החינוך אך אינני מבחין בכל שיפור.
אילו היה תקציב החינוך מצומצם עוד יותר מכפי שהוא היום וניתן היה לממן בו רק הוראה של מקצוע אחד ויחיד – המקצוע שהייתי מצפה מבית הספר להנחיל לתלמידים הוא הפילוסופיה של המדע (אותו אין מלמדים כיום בכלל!).
במצב הנוכחי יכול אדם לסיים את לימודיו התיכוניים מבלי שידע את פירוש המילה “לדעת”.
אינני מתכוון לפירושה של המילה במילון אלא לחוויית הידיעה (וההבנה) והכרת ההבדלים ביניהן לבין אמונה.
ושימו לב – אני מדבר כאן על מערכת החינוך הממלכתית – זאת ש”חינכה” לנו אנשים כמו שחר ולא על מערכת החינוך החרדית שמבחינתה אי הבנת ההבדל בין אמונה לבין ידיעה והבנה היא מטרה מוצהרת ושתוצריה הם אנשים כמון אלישע.
אנשים שאינם מבינים הבדל זה הם טרף קל הן למחב”תים והן ל”רעיונות” העידן החדש ולמרבה הצער אין מערכת החינוך עושה את המוטל עליה בחיסון הבריות בפני שטיפות מוח מסוגים אלה.
חוסר הדגש על הפילוסופיה של המדע ניכר אפילו בהוראת המדעים.
כבר הצבעתי כאן לא פעם על כך שאפילו להוראת הפיזיקה בבתי הספר יש לפעמים צביון דתי – כזה שלא רק שאינו עונה על שאלות שיש לענות עליהן אלא מטייח את עצם קיומן.
הדוגמה שאני אוהב לתת בעניין זה היא העובדה שבבית הספר התיכון לומדים למעשה שתי “פיזיקות”.
בפיזיקה אחת לומדים שמערכת נמצאת בשיווי משקל כאשר האנרגיה הפוטנציאלית היא מינימאלית ובפיזיקה השנייה לומדים שמערכת נמצאת בשיווי משקל כששקול הכוחות הוא אפס.
אף פעם לא מסבירים מדוע צריכות שתי גישות אלו לתת את אותן תוצאות ולמעשה ממש משכיחים מן התלמיד את העובדה שיש כאן בכלל שאלה שצריך לענות עליה.
הצגת שאלה היא שלב הכרחי במציאת התשובה אבל מערכת החינוך ממש מדכאת מיומנות זו (שילדים שטרם נפלו קורבן למערכת החינוך שולטים בה היטב). זה מתקשר, אגב, למה שאמרתי בראשית הדברים בעניין המחוננים: חשיפת הדברים שאינם מובנים לך וניסוח השאלות לגביהם הן חלק מאותה אחריות אישית של האדם לגורלו.
תודה לכם על התשובות.
באמת זה נורא שמדינת ישראל לא משקיעה במחוננים, לעומת ילדי החינוך המיוחד שמושקעים בבתי ספר מיוחדים.
היה טוב אם בכל אחת מהערים ירושלים, תל אביב, חיפה, באר שבע והגליל היה בית ספר אחד לילדים מחוננים. חבל לתת להם ללמוד בכיתה רגילה, הם סובלים מזה.
אני מקווה שבעוד שנתיים, בכיתה יוד, היא תזכה ללמוד בבית ספר היחיד במדינה שעונה על הצרכים של מחוננים, בית ספר למדע ואומנויות בירושליים. עד אז, היא נידונה לסבול.
לJH – רק שתדע שהיא לא לבד במדינתנו…
לא נראה לי שקפיצת כיתה תעזור, יש לזה יותר חסרונות מיתרונות
שתהנה בינתיים ואולי עוד שנה-שנתיים תלך ללימודים אקדמאיים
לשקד – ממזמן פרשתי מלנסות לגרום למורים בכל שיעור מדעי-ריאלי ללמד אותי משהו חדש
וכשדווקא בית הספר ניסה לקדם מקצוע מדעי, התלמידים התנגדו
למורים בימינו אין מוטיבציה ללמד, אז שעוד יעשו שיעורי העשרה למצליחים?
JH
אם לביתך לא אכפת להיות קטנה ולהיפרד מחבריה- שתקפוץ כיתה או שתיים.
הכי חשוב שהיא מאושרת.
אם באמת משעמם לה- אפשר לנסות לאתגר דווקא את המורות שיספקו לה משהו להעשרה.
ובאופן כללי לעניין הכתבה: אני מסכים. צריך להקנות מדעים מגיל צעיר ובפשטות.
בברכה,
נער מחונן
תשמע, יש לי בת משפחה בכיתה ח’. היא מחוננת. היא לומדת בבית ספר רגיל ליד הבית. היא מאוד מאוד אוהבת ללמוד, סקרנית וכו’ וכו’.
רמת כל הבית ספר קטנה עליה, רמת הלימודים בכיתה משעממת אותה מאוד.
הבית ספר שאתה מלמד בו בירושליים פתוח רק מכיתה י’.
אנחנו לא יודעים מה לעשות, היא משתגעת משיעמום בכיתה. הלוואי שהיתה יכולה להתחיל ללמוד כבר עכשיו בתיכון למדעים ולאומנויות בירושליים בתנאי פנימייה כמובן, אבל מה עד אז ? יש למישהו פיתרון ?