מדענים ומהנדסים מכל העולם עוסקים בשנים האחרונות בניסיונות לפתח כלי תעופה זעיר בלתי מאויש. כלי תעופה זעיר בלתי מאויש יכול לשמש לביצוע משלוחים, למשימות ביון צבאיות, לתיעוד ותקשורת עם אזורי אסון, למחקר אקולוגי ויישומים רבים נוספים.
מאת: אור עמר
עם התקדמות המחקר והפיתוח והשימוש שכבר החל, עולה כי ננו-כלי תעופה בלתי מאוישים יהיו חייבים להשתמש בכנפיים בעלי יכולות נפנוף על מנת לשלב יכולות התרוממות ודחיפה בצורה יעילה. יכולות אלה, יכללו בין השאר המראה ונחיתה אנכיות וכן גם יכולות תמרון יוצאות מגדר הרגיל תוך שימוש בעקרונות אווירודינמיים.
כל זאת נכתב במאמר מטעם פרופסור דניאל וייס מהפקולטה להנדסת אווירונאוטיקה וחלל מהטכניון ושותף בכיר למחקר, ד”ר גל ריבק. החוקרים מנסים לחקות יכולות אלו מתעופת חיפושיות, כיוון שאלו נושאות מטען יחסית כבד שלא תורם לתעופה.
החוקרים הציבו שתי דוגמאות קיצוניות של בעלי חיים מסדרת קושי-כנפיים (Coleoptera): הראשונה היא חיפושית גוליית (Goliathus), מדובר בחרק המעופף הכבד ביותר אשר משקלו יכול להגיע לכ 50 גרם ומוטת הכנפיים לאורך של 19ס”מ. על מנת ליצור ניגוד ברור, החוקרים הציבו מנגד חיפושיות ממשפחת ה”פטילידיי” (Ptiliidae), המוכרות גם בתור חיפושיות בעלות כנפי נוצה -חיפושיות אלה הן בין החיפושיות הקטנות ביותר, שוקלות רק כחצי מיליגרם ובעלות מוטת כנפיים של 2 מילימטר בלבד. לחיפושיות זעירות אלה, יש “כנפי מסרק” מהסוג שפותח בטכניון עבור הננו-כלי תעופה הבלתי מאויש.
כל אחד מהחרקים האלה, בדרך שונה, תורם מידע חשוב לעיצוב ננו-כלי תעופה בלתי-מאויש. בנוסף, שילוב התובנות שנלמדו מחקר שני החרקים שופך אור אודות מגבלות הגודל של תעופה בתצורת נפנוף כנפיים .
ראו עוד בנושא באתר הידען:
