קרני N או קרני אין

בתחילת המאה העשרים התרגשה הקהילה המדעית באירופה מגילוי סוג חדש של קְרינה – קרינת N! חוקרים חקרו, מאמרים נכתבו – עד שהִגיע פיזיקאי אָמֵריקָני והוכיח שלא דובים ולא קרניים, המדענים האמינו בסיפור שסיפרו לעצמם

כתב: גלעד דיאמנט, גליליאו צעיר

בראשית שנת 1903, שמונה שנים לאחר שגילה הפיזיקָאי הגֶרמָני וילְהלם רֶנטְגֵן את קַרנֵי X, פּשטה הידיעה בקרב מדענים בצרפת בדְבר גילוי סוג חדש של קְרינה – קרינת N. רֵנֵה בְּלוֹנְדְלוֹ, אַחד הפיזיקאים המפוּרסמים של אותה תקופה, גילה קרינה זו וכינה אותה על שם העיר נאנְסי ששם התגלתה. בלונדלו הבחין כי הקרינה גורמת להִתפּרקוּיוֹת חַשמליוֹת שהיא עוברת דרכן להירָאוֹת בּהירוֹת יותר. הוא פּיצל את קרני ה-N לתְדָרים שונים על ידי מִנסָרה מצוּפּה אלוּמיניוּם וביצע שְׁלל מדידוֹת וניסויים לאִפיוּן הקרינה.

חוקרים רבים, בעיקר בצרפת, החלו לערוך ניסויים בקרינת N, וגילו תופעות מדהימוֹת. עד מהרה התגלו מקורות שונים שפולטים קרניים אלה, גַלָאים שונים שיכולים לגלות אותה וחומרים שמעבירים או חוֹסמים אותה. אוֹגוּסְטן שֶרְפנְטְיֶיה, פְּרוֹפֵסוֹר לביוֹפיזיקה, גילה למשל כי אַרנָבים וצְפרדֵעים פולטים קרינת N, שְׁרירים פולטים אותה, אבל גידים לא. עוד גילה כי חשׂיפה לקרני N הגבירה את רגישוּת העין, את חוש הריח ואת חוש השמיעה. הוא הִבחין כי הקרינה הבּוֹקַעת מיְצורים חיים שונה מעט מקרינת N רגילה, וכינה את הקרניים האלה “קרניים פיזיולוגיות”. נמצא גם כי קרניים אלה ניתנות להעברה דרך חוט תַּיל. בסך הכול פִּרסמו 120 מדענים כ-300 מאמרים בנושא. השמוּעה בדבר הקרניים החדשות הִכּתה גלים בעולם. מדענים ידוּעֵי שֵׁם ניסו למדוֹד את השפעות קרני ה-N, אך רבים מהם לא הצליחו לשַׁחזֵר את התוצאות. חֲשָדוֹת החלו לעלות כי משהו אינו כּשורה.

התַעֲלוּלים של ווד

רוֹבֵּרט ווּד היה פיזיקאי אמריקני שהתפרסם בעיקר בזכות חֵקר הקרינה האוּלְטְרה-סגוּלה (UV). תחומי התעניינותו היו רבים, ובהם פּיענוּחַ פְּשָׁעים בשיטות מדעיות. כששמע על הקרניים החדשות, הִגיע לצרפת לבדוק במה מדובר. בשבועון המדע הנודע “נֶיְצֵ’ר” (טבע) התפרסם לקראת סוף 1904 מכתב שכתב: “יצאתי לדַרכּי אָפוּף סְפֵקוֹת, אבל עם תִּקווה שאשתכנֵעַ בדְבר מַמָשוּתהּ של התופעה. הניסוי הראשון שחזיתי בו היה שינוי הבְּהירוּת של ניצוֹץ חַשמלי כאשר קרני N מרוּכּזוֹת עליו באמצעות עֲדֶשׁת אלוּמיניוּם. החוקרים אמרו שקל להבחין בהבדלי הבּהירוּת, אך אני לא הִבחנתי אפילו בשינוי קל. הִסבּירו לי שעיניי כנראה אינן רגישות מספיק. הִצעתי לחוקרים שינסו – תוך צְפייה בבהירוּת הכֶּתם במסך – לזַהוֹת מתי אני חוֹסם בידי את קרני ה-N, בלי לדעת מתי אני חוסם את הקרניים. בשום מקרה לא ניתנה תשובה נכונה. הוּכרז כי הכתם בָּהיר וכֵהה לסירוּגין, אף שידי חסמה כל הזמן את מַסלוּל הקרניים”.

בשלב זה עבר ווד לתַעֲלוּל אחר: בחסות החֲשֵׁכה ששׂררה בחדר ההַדגמה הוא סילק את המנסרה, שהייתה הרְכיב הקְריטי ביותר בניסוי. החוקרים המשיכו לדווח על אותה תבנית של קרני N, אף שתבנית כזאת לא יכלה להירָאוֹת במצב שהמנסרה אינה במקוֹמהּ (אילו היה ממש בקרני ה-N, כמובן). בניסוי אחר היו אמורים כתמים של צבע זַרחָני לשנות את חדותם בעקבות הזזה קדימה ואחורה של לוח מתכת בקִרבתם. ווד המשיך בתעלוליו: “בעודי מחזיק את לוח המתכת מאחורי גבי הזזתי את זרועי קדימה ואחורה ביחס למסך. החוקרים הִמשיכו לתאר את אותם השינויים”.

ווד סיכם את ביקורו: “לא זוֹ בלבד שלא ראיתי ולוּ ניסוי משכנֵע אחד אלא ששוכנעתי כי כל שינויי הבהירות שדיווחו עליהם והיו העדוּת היחידה לקיומן של קרני ה-N הם פרי הדִמְיוֹן בלבד. נראֶה מוזר שאחרי עבודה של שנה בנושא לא תוּכנן אפילו ניסוי אחד שיכול לשכנע צופה בּיקוֹרְתי שהקרניים בכלל קיימות”.

לפרסום הדיווח של ווד הייתה השפעה מוֹחֶצת. רק מחקר אחד שתמך בקיוּמן של קרני N התפרסם לאחר החשיפה המביכה הזו. בלונדלו עצמו, שיצא לגִמלָאוֹת ב-1909, היה משוכנע בקיומן של הקרניים שלו עד 1926 לפחות.

הִכשילו את עצמם

איך 120 מדענים מצליחים למדוֹד דבר שאינו קיים? קיומה של קרינת N הוּסק על סְמך עדוּיוֹת ראייה בלבד – הבחנה בשינויי בהירות קלים בין כִּתמֵי אור. מכיוון שהמוח של החוקרים פירש את מה שהם ראו, ולא מכשיר מְדידה – הציפיות והרְצונות שלהם הִשפּיעו על מה שראו. המדענים הוֹנוּ את עצמם לא במודע לראות את מה שציפּו לראות! המעניין במקרה הזה הוא התפשטות “ראיית המצופֶּה” בקֶרב קְהילה שלמה של מדענים, אפילו חזרה על הניסויים במַעבּדות אחרות ובציוּד אחר לא הִספּיקה כדי לנפֵּץ את האַשְׁלָיה. זאת דוגמה קלאסית לאשליית המוֹנים.
הדבר הפשוט שכל אותם מדענים נכשלו בו היה הטלת סָפֵק בחוּשיהם – הניסיון להכשיל את עצמם, להעמיד את עצמם ואיש את רעהו במבחן פשוט, שינקה את ההַטָיוֹת של “ראיית המצופֶּה”.

פרשיית קרני ה-N נלמדת כלֶקַח היסטורי בנוגע לסַכּנוֹת האוֹרְבות בניסויים אשר אינם מתוּכננים כראוי. זו בדיוק הייתה מהוּת ה”תעלולים” שביצע רוברט ווד; אלה ניפְּצו בתוך שעות אחדות יותר משנה של מחקר אינטֶנסיבי מוּטה ומוּטעה.

*מתוך הספר “חשיבה חדה – בין מציאות לאשליה” מאת גלעד דיאמנט.

לבלוג של גלעד, “חשיבה חדה”

הכתבה פורסמה בגיליון אוקטובר 2014 של גליליאו צעיר

רוצים לקרוא עוד? לקבלת מגזין גליליאו צעיר במתנה

בקרו בעמוד הפייסבוק שלנו