הוויכוח שמתנהל זה יותר מארבע שנים בעד ונגד השימוש בטכנולוגיית השיבוט מעלה יותר תהיות ודילמות מוסריות מאשר פותר אותן
מאת רותי סיני
אופטימיסטים מדמיינים תרחיש שבו זוג הורים ניצב חסר אונים מול בנם הגוסס מסרטן. כל הניסיונות להשתיל בו מח עצם כשלו. גופו דחה את השתלים. הסיכוי האחרון הוא לשכפל את בנם החולה. ההורים מסכימים. בתום התהליך נוצר ילד בריא. מח העצם שלו מתאים לגופו של אחיו, מושתל בו, והילד נרפא מהסרטן. וכך, במקום בן גוסס, יש להורים שני בנים בריאים.
פסימיסטים מדמיינים תרחיש שבו טרוריסט מהסוג של אוסמה בן לאדן או עריץ מהסוג של אדולף היטלר מחליטים לכבוש את העולם. לצורך המשימה הם משכפלים מיליוני חיילים תאווי מלחמה, קהי חושים, חסרי מצפון, שיסורו למרותם.
הוויכוח שמתנהל זה יותר מארבע שנים בעד ונגד השימוש בטכנולוגיית השיבוט מעלה יותר תהיות ודילמות מוסריות מאשר פותר אותן.
הפרק הנוכחי בוויכוח נובע מהשימוש שעשתה חברת Technologies Advanced Cell בטכנולוגיה שבה עשו שימוש מדענים סקוטים ב-1997, כדי לשכפל את הכבשה דולי. אז היתה זו כבשה, היום אלה שישה תאים של בן אדם. נשיא החברה אמנם מתעקש שאין מדובר בבן אנוש, כי אם ב”חיים תאיים” או ב”גוש תאים”, אולם הוא גם מודה שלו שתלו את “גוש התאים” ברחם אשה, ייתכן והיה מתפתח לאדם.
מדענים, כמו גם אתיקנים מסוימים, מבחינים בין שני סוגי שיבוט: שיבוט לצורך ריבוי ושיבוט לצורך ריפוי.
הסוג הראשון נועד לייצר ילדים, השני נועד לייצר תאים אנושיים שמהם ניתן לקצור תאי גזע לריפוי מחלות. במושגים של החברה ההומניסטית המערבית את הסוג השני קל יותר להצדיק מבחינה מוסרית, את הראשון פחות. כך אכן הצדיקו ראשי החברה האמריקאית את מבצע השיבוט – הוא נועד רק להפקת תאי גזע, ונקטנו בכל האמצעים כדי למנוע את האפשרות שייווצר מהם ייצור אנושי, הם אמרו.
אבל אבחנה זו היא מלאכותית. “זה כאילו שתאמרי שאת מפתחת טכנולוגיית אטום רק לצורך הפקת חשמל. אבל הטכנולוגיה היא אותה טכנולוגיה של הפקת פצצות, ואז לא נותר אלא לסמוך על הגינותו של המשתמש”, אומרת עורכת הדין נעמה ויצ'נר מהמרכז לבריאות, משפט ואתיקה באוניברסיטת חיפה.
השאלה היא האם צריך לוותר על קדמה מדעית כדי למנוע שימוש לרעה בטכנולוגיה. ישנה אסכולה שעונה בחיוב על שאלה זו: הואיל ולא יהיה אפשר לשלוט בשימוש בה, צריך למנוע את פיתוחה.
אבל בשלב זה משול הדבר לסגירת דלתות האורווה לאחר שהסוסים כבר ברחו. מהרגע שבוטניקאים החלו את הניסויים הראשונים במניפולציה גנטית של צמחים וחיות, כדי לייצר פרה שתניב חלב דל-שומן או זן של שעועית יותר עסיסית, כבר לא היה אפשר להחזיר את הגלגל לאחור.
לידתה של תינוקת המבחנה הראשונה בסוף שנות השבעים, לואיז בראון, עוררה אף היא ויכוחים אתיים קשים. אמרו אז שזהו השלב הראשון ביצירת תינוקות על פי הזמנה, תינוקות עם תכונות מסוימות וללא תכונות אחרות, אמרו שהדבר יחסל את מבנה התא המשפחתי ושבכלל צריך להפסיק לנסות ולפענח את סודות החיים ולהתערב בתהליכי הבריאה.
בינתיים, כפי שויצ'נר מציינת, כל שקרה הוא שהטכנולוגיה הולכת ומשתכללת ומסייעת לאנשים עם בעיות רפואיות ללדת ילדים.
אבל תמיד קיים החשש מפני המדרון החלקלק. ההתפתחות הבאה בתחום הגנטיקה האנושית, אחרי תינוקות המבחנה, היתה הנדסה גנטית – היכולת לייצר תכונות מסוימות, כפי שחששו מתנגדי הפריות המבחנה. גם העוסקים בתחום זה מדברים על שימוש בטכנולוגיה זאת רק למטרות ריפוי.
אבל מה יקרה אם קבוצת אנשים בעלי אמצעים תבקש לייצר לעצמה סופר-ילדים שיעלו בכמה רמות על חבריהם שנוצרו בדרך הטבע? אולי אז הדיבורים על פערים גנטיים, שהיום נחשבים לסתם גזענות חסרת טעם, יהפכו למציאות שאין עליה עוררין.
זהו טיעונם של אלה המאמינים בדטרמיניזם גנטי – בכך שתכונותיו של אדם נקבעות רק על ידי צופן הד-נ-א שלו, ללא כל השפעה סביבתית, חינוכית. אותו דטרמיניזם גנטי גם מעורר חששות מפני שיבוט.
טיעון נוסף שנשמע נגד שיבוט נוגע לסוגיות של הורות, של טשטוש הזהות המשפחתית, של קטיעת רצף הדורות.
השאלה הבסיסית בתחום זה היא האם שיבוט יוצר יחסי הורות בין בעל התא המקורי לייצור המשובט, או שמא יחסי תאומות, שכן מדובר בשכפול. והאם לילד החדש יש הורה ביולוגי אחד או שמא שניים – אותו זוג הורים שיצרו את הבן או הבת שממנו או ממנה נלקחה הביצית או התא לשיבוט.
אפשר לעקוף את השאלה במידת מה ולקבוע – כפי שעושה החוק הישראלי – שהאם היא האשה שנשאה ברחמה את ההריון. אבל מה יקרה כאשר תתפתח הטכנולוגיה המאפשרת לייצור המשובט להתפתח במעבדה, לא ברחם? כרגע גם זה נראה תרחיש בדיוני ומפחיד, אבל בהתחשב בקצב ההתפתחות הטכנולוגית הוא אינו נראה רחוק במיוחד.
ויצ'נר סבורה, שכל התרחישים המבעיתים הללו אינם אלא ניסיון לעורר פחדים קמאיים מהבלתי נודע ומהעיסוק בסודות הקיום האנושי.
“כל הטכנולוגיה נושאת בחובה הרבה סיכונים. אסור לוותר על דיון אתי, דתי, פילוסופי ומדעי, וצריך ללכת צעד צעד בהתמודדות עם הקידמה. אבל אל לנו לשפוך את התינוק עם המים”.
* אתר הידען היה עד שנת 2002 חלק מפורטל IOL מקבוצת הארץ
