ירח כדור הארץ – סיכום ממצאים

קפיצת הדרך המשמעותית בחקר הירח החלה עם פיתוחה של היכולת לשגר חלליות. בפרק זה נסקור את סוגי החלליות השונים שעסקו בחקר הירח אם בהקפתו ואם בנחיתה על פניו

באז אלדרין על רקע כלי הנחיתה הירחי - אפולו 11, יולי 1969
באז אלדרין על רקע כלי הנחיתה הירחי - אפולו 11, יולי 1969

הגוף האסטרונומי הקרוב ביותר אלינו הוא הירח של כדור הארץ. קוטרו 3480 ק"מ ומרחקו מאיתנו הוא 384,000 ק"מ. בשל קרבתו לכדור הארץ הירח מראה לו רק צד אחד שלו. נטייתו של הירח ביחס למסלול תנועתו מאפשרת לעיתים לראות גם חלק מקטביו, כך שלמעשה ניתן לראות קצת יותר ממחצית מפני השטח שלו. בתצפית עין אפשר לראות, אם כי בצורה גסה, את תוואי המתאר שלו. מחקר מעמיק של הירח החל להתפתח משעה שפותחו טלסקופים וכל שיפור בהם הגדיל את הרזולוציה שלהם, מה שאפשר להבחין ביותר פרטים מפני השטח שלו, עד ליכולת של מחקר גיאולוגי. אין לשכוח שמטבע הדברים המחקר הצטמצם לצד הנראה שלו. קפיצת הדרך המשמעותית בחקר הירח החלה עם פיתוחה של היכולת לשגר חלליות.

סקירה של חלליות שהופנו לירח

משעה שהחלו לפתח טילי שיגור וכנגזר מכך שיגור חלליות, התאפשר לראשונה שיגור חלליות לעבר הירח. בגלל קרבתו הרבה של הירח, מספר השיגורים אליו הוא גדול יותר מאלה ששוגרו לכוכבי לכת אחרים במערכת השמש. יש להבחין בין טיסות בלתי מאוישות לטיסות מאוישות ואלה האחרונות היו עד כה השיא בחקר הירח. בני אדם נחתו ופעלו על עולם אחר. מבחינת אלה שנחתו עליו, הם התנסו בחוויות ששום אדם קודם לכן לא חווה, צפייה על כדור הארץ מכוכב אחר. החוויה שהם התנסו בה היתה מה שהוא חדש לחלוטין וכך גם עוצמתה. אותם מרחבים אדירים שרואה כל מי שנוסע על קרקע כדור הארץ כאשר הוא חוצה מדבריות ואוקיינוסים או שהוא רואה ממרומיו של הר, מתגמדים לעומת מה שרואה אסטרונאוט הנמצא על הירח. כל אותם מרחבים הופכים למה שהוא קטן ושברירי.

חקר הירח באמצעות חלליות החל להתפתח בזמן המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות. הן היו המעצמות היחידות שהיתה להן היכולת לשגר חלליות לירח. לכך היו משמעויות אסטרטגיות מרחיקות לכת. מי שיכול לשגר חלליות, באמצעות אותם טילי שיגור מסוגל גם לשגר פצצות לרבות נשק גרעיני לכל מקום על כדור הארץ. רק בעשור האחרון מדינות נוספות החלו להיכנס לשדה מחקר זה . כולן מאסיה והכוונה היא להודו, לסין וליפן, אם כי קצב השיגורים של מדינות אלה הוא מינורי. אחת למספר שנים הן משגרות חללית, בזמן המלחמה הקרה כל מספר חודשים היתה יוצאת לירח חללית. סך הכול שוגרו לירח 111 חלליות בלתי מאוישות ו-9 חלליות מאוישות. אלה אחרונות, שוגרו על ידי ארצות הברית. היקף שיגורים שכמותו לא הופנה לשום גוף אחר במערכת השמש.

הן ארצות הברית והן ברית המועצות חתרו להנחית אדם על הירח, משימה שהאמריקאים נחלו בה הצלחה רבה והרוסים כשלו בה. שתי המעצמות פעלו כל אחת בשיטת עבודה שונה. האמריקאים עבדו בשיטה של סדרות, כאשר כל סדרה של חלליות מיועדת למטרה אחרת. הסדרה הראשונה היתה של חלליות פיוניר שנועדו לחלוף על פני הירח ולבצע סקירה ראשונה שלו. הסדרה השניה היתה של חלליות ריינג'ר, חלליות רסק שנועדו לפגוע בקרקע הירח ובמהלך תנועתן שידרו תצלומים מפני השטח שלו ברזולוציה הולכת וגדלה ככל שהתקרבו אליו. הסדרה השלישית היתה של חלליות הסרוויאר שנחתו על הקרקע ושתיים מהן לראשונה ביצעו ניתוח כימי של הקרקע. סדרה אחרת היתה של חלליות הלונר אורביטר שנכנסו למסלול סביבו. שתי הסדרות האחרונות שוגרו לסירוגין פעם חללית סרוויאר ופעם חללית לונר אורביטר. רק לאחר מכן באו הטיסות המאוישות במסגרת תוכנית אפולו.

הרוסים שיגרו מספר קטן יותר של חלליות לירח. הם לא עבדו על פי טכניקת הסדרות האמריקאיות, אלא כל פעם חללית מסוג אחר, אם כי גם הם הפעילו חלליות לטיסות מעבר ( fly-by),כניסה למסלול ולאחר מכן נחיתות. למעשה היו שתי סדרות שכל אחת מהן היתה תחת שם אחר. סדרה אחת היתה חלליות הלונה שכללו את סוגי החלליות שהוזכרו. סך הכול, רשמית היו 24 חלליות לונה הסדרה השניה היתה קיבלה את השם זונד. מדובר למעשה בחלליות המאוישות מדגם סויוז שהוסבו לחלליות בלתי מאוישות במסגרת הכנות לשיגור אדם לירח.סך הכול היו 5 חלליות מדגם זה. השיא בתוכנית החלל הירחית של הרוסים היו חלליות לונה 16, לונה 20 ולונה 24 שהחזירו דגימות מקרקע הירח וחלליות הלונחוד (לונה 17) ולונחוד 2 (לונחוד 21) שהיו רכבי שטח שתופעלו מכדור הארץ.

שיטות מחקר

כפי שראינו נעשה שימוש בטיפוסי חלליות שונות לחקר הירח. עם השתכללות החלליות וציוד המחקר שופרו היכולות המחקריות . נעשה גם ניצול מתוחכם יותר של חלליות בין שהן נועדו לחקר הירח באופן ישיר ובין שזה נעשה באמצעות חלליות שחלפו לידו במסגרת טיסתן ליעדים אחרים במערכת השמש.

1. טיסת מעבר- דוגמה לניצול חלליות למטרות לא ירחיות היא חללית הגלילאו אשר בדרכה לצדק חלפה ליד הירח. במעבר זה צולם אגן Aitken שבקוטב הדרומי והתברר כי הוא כהה יותר מהרמות של הירח (1).

2. מחזור חלליות- ב-2007 שוגר מארה"ב צי של 5 לוויינים למסלול סביב כדור הארץ לתוך המגנטוספירה שלו כדי לבדוק סערות גיאומגנטיות. צי זה קיבל את השם Themis) ראשי תיבות של History Time Events and Macroscal Interactions Substorms of). שניים מלוויינים אלה קיבלו את השמות 2 P , P1 נעו במסלולים המרוחקים ביותר מכדור הארץ. הם אמורים היו לעבור דרך הצל של כדור הארץ . על פי התכנון המקורי ספק הכוח של הלוויינים אמור היה לעבוד בחשכה 3 שעות (זמן המעבר דרך אזור הצל). מסיבה לא ברורה מסלול החלליות השתנה והתוצאה זמן השהייה שלהן ללא אור התארך ל-8 שעות. הלוויינים איבדו מכוחם. היה ברור שבלתי אפשרי להשתמש בהם למטרות המחקר המקוריות שלהם. מכיון שמלאי הדלק שלהם היה עדיין גדול הוחלט להוציא אותם ממסלולם הארצי ולשולחם למסלול ירחי. לאור שינוי היעד שלהם הם קיבלו שם חדש – Artemis ( Acceleration, Reconnection, Turbulence, (and Electrodynamics of The Moon’s Interaction with the Sun
ב- 25.8.2010 הלוויין P1 – Artemis הגיע לנקודת לגרנז' 2 ( בצד הנסתר של הירח). ב-22.10 הלוויין 2P – Artemis נכנס למסלול לגרנז' 1 (בצד הנראה של הירח). זאת פעם ראשונה שנקודות אלה נחקרות. מכיון שהן מצויות מחוץ למגנטוספירה של כדור הארץ אפשר לבדוק בהן את רוח השמש. נפתחה גישה לבדיקת זרמים וענני סערות של רוח השמש כאשר הם מתקרבים לכדור הארץ. יתרה מכך, מכיון שהלוויינים מצויים כל אחד בצד הנגדי של הירח, ניתן לבדוק סערות של רוח השמש בקני מידה שלא ניתן היה לעשות קודם לכן. מטרות אחרות שהחוקרים הציבו לעצמם הן:

– חקירת עירור פלסמה של הירח ( plasma wake Moon’s)- סערה ש"נחצבת" מרוח השמש על ידי הירח עצמו. דומה לשובל המים הנוצר מאחורי סירת מרוץ.

– חקירת הזנב של המגנטוספירה של כדור הארץ. פעם בחודש כאשר הירח הוא במילואו החלליות חולפות דרך זנב זה לביצוע תצפיות שונות. הכוונה היא לקלוט מספר חיבורים מגנטיים מחודשים. מדובר בהתפוצצויות המתרחשות בזנב המגנטוספירה המחקות להבות שמשיות בקנה מידה קטן יותר. לכך גם משמעויות פוטנציאליות יישומיות.- גלי פלסמה בכורי היתוך ( fusion chambers). ניתן יהיה להשתמש בידע זה לאנרגיה מתחדשת. לאחר 6 חודשי מחקר, מסלול הלוויינים שונה ומרחקם מקרקע הירח עמד על 100 ק"מ ואפילו פחות. הכוונה היתה לבדוק מה עושה רוח השמש לסלעי הירח, מקומות בהם אין שדות מגנטיים היכולים להגן עליהם. המסלול שנבחר לצורך זה הוא בעל אקסצנטריות גדולה- 100-18,500 ק"מ (2). מסלול זה מאפשר בדיקת שתי מטרות בדיקת מסקונים (נושא יוסבר בהמשך) ובדיקת רוח השמש

–

מדרונות תנוך במכתש Mandel'shtam על הירח. המדרונות קטעו מכתשי פגיעה קטנים. צילום: החללית LRO של נאס"א
מדרונות תנוך במכתש Mandel'shtam על הירח. המדרונות קטעו מכתשי פגיעה קטנים. צילום: החללית LRO של נאס"א

חקירת הגרעין של הירח, הרכב הקרקע והאם ישנם כיסים של מגנטיזם על פני השטח שלו (3).
3.– מדידות מקבילות- אלה מדידות הנעשות משני מוקדי תצפית או יותר לפחות בו זמנית. מדידות כאלה נעשו על ידי חללית ה- LRO ( Orbiter Lunar Reconnaissance), טלסקופ החלל האבל וטלסקופים בהוואי, אריזונה וניו מכסיקו בזמן פגיעת חללית הרסק ( LCROSS) בקרקע הירח. בכל תצפית כזו, מוקד התצפית היה ממספר מקומות- נעשה מנקודת מבט שונה והתוצאה מבט רחב ומעמיק יותר של האזור הנחקר (4).

4.- חלליות זעירות- אלה חלליות המשוגרות מחלליות המקיפות את הירח. האמריקאים היו הראשונים שעשו זאת. שיגורים אלה נעשו מחלליות אפולו, אפולו 15 ואפולו 16. אלה חלליות שקוטרן 35 ס"מ, גובהן 79 ס"מ ומשקל כל אחת 36 ק"ג (5). החללית הראשונה- PFS-1 שוגרה מאפולו 15 והחללית השניה 2 PFS- שוגרה מאפולו 16. חלליות אלה נעו במרחק 89-122 ק"מ מהקרקע. במהלך טיסתן הן התנסו בתופעה מוזרה מאוד. 2 – PFS שינתה את מסלולה במשך שבועיים וחצי. גובה מסלולה מהקרקע הצטמצם ל-10 ק"מ. לאחר מכן מסלולה השתנה שוב. החללית טיפסה לגובה 48 ק"מ, אך לא לזמן רב. ב-25.5.1972 לאחר 35 ימי טיסה היא התרסקה. לירח אין אטמוספירה היכולה להפעיל כוח גרר ( drag atmospheric) ולהביא להתרסקןתה של החללית. לאחר מחקר מעמיק הגיעו למסקנה כי על הירח קיימים ריכוזי מסות-מסקונים mascons ( mass concentrations) בעלי שדות משיכה גדולים יותר מסביבתם והם שהשפיעו על מסלוליהן של החלליות הזעירות. זה היה גם גורלה של החללית PFS-1 אחרי שפעלה במשך שנה וחצי. זוהו "מסלולים קפואים" ( frozen orbits) שבהם חלליות יכולות לנוע במסלולים שמרחקם מהקרקע יציב. הם מתאפשרים כאשר זווית הנטייה של מסלולי התנועה היא ° 86, ° 76 ,° 56 ,° 27 . זווית הנטייה של PFS-1 היתה ° 28 , מה שאפשר תוחלת חיים ארוכה וזווית הנטייה של 2 – PFS היתה °11 . כל חללית שתנוע במסלולים לא קפואים צריכה לבצע תיקוני מסלול כדי לשמור על מרחק יציב מהקרקע (6).

היפנים ציידו את חללית הקגויה ( Kaguya) ששיגרו לירח ב-14.9.2007 בשני חלליות זעירות במשקל 50 ק"ג כל אחת. חללית אחת קיבלה את השם RSAT והשניה את השם VARD (7). לכל אחת נקבע מסלול שונה. ה-RSAT הוכנסה למסלול שמרחקו מהקרקע 2400 ק"מ ומרחק מסלולה של ה-ARD -800 קילומטר מהקרקע ( 8).

5.- חלליות רסק – חלליות רסק הן חלליות המיועדות לפגוע בקרקע הירח וללמוד מכך פרטים שונים על פני השטח ועל פנימו של הירח. חלליות מטיפוס זה כפי שראינו היו חלליות הריינג'ר. המשך לכך היו חלליות אפולו שהשאירו על ציוד מחקר לרבות סיסמוגרפים כדי לבחון רעידות אדמה. משעה שהאסטרונאוטים סיימו את עבודתם הם המריאו לעבר חללית האם שהיתה במסלול ירחי, התחברו אליה ואת הנחתת שכבר לא היה לה שום ייעוד ניתקו וכיוונו לעבר קרקע הירח מתוך מטרה שתתרסק. הדיהן של פגיעות אלה נקלטו על ידי הסיסמוגרפים ושודרו לכדור הארץ.

רעיון זה לניצול חללית שסיימה את תפקידה מצא את מקומו בחללית האירופית 1 – SMART שנכנסה למסלול סביב בירח ב- 15.4.2004. עם סיום תוכנית העבודה שלה ב-3.9.2006 היא הוכוונה להתרסק על פני הקרקע שלו. כל מהלך הטיסה לעבר פגיעה זו היה במעקב על ידי טלסקופים מכדור הארץ, הבזקים שבאו בעקבות הפגיעה נצפו באינפרה אדום. תוכנית עבודה זו נעשתה בשיתוף פעולה עם האמריקאים לקראת שיגורה של החללית האמריקאית LRO (10). בטכניקה זו נעשה שימוש גם בחללית האמריקאית Prospector Lunar שסיימה את עבודתה ב-31.7.1999. מקום ההתרסקות שנבחר היה סמוך לקוטב הדרומי. המחשבה שעמדה בפני מתכנני המבצע היתה שפגיעה זו תשחרר כמויות גדולות של אדי מים שניתן יהיה לצפות בהן הן מהחלל והן מכדור הארץ. גילוי חיובי של מים או של הידרוכסילים ( OH) יהיה משום הוכחה לקיומם של מים באזורי הקטבים. משקל החללית היה לא יותר מ-161 ק"ג (שהרי כל מלאי הדלק כבר נוצל). ההתנגשות היתה בעוצמה של רכב השוקל 2 טון הנע במהירות של יותר -1760 קמ"ש (10).

חללית שתוכננה להתרסק על הירח היא חללית ה-LCROSS ( Lunar Crater Observation and Sensing Satellite) שהיתה צמודה לחללית ה- LRO שהוכנסה למסלול סביב הירח במרחק 50 ק"מ מהקרקע. מטרותיה של החללית היו הבנה טובה יותר של הגיאולוגיה של הירח, הכנות לקראת חידוש הטיסות המאוישות לירח ומציאת אתרי נחיתה פוטנציאליים, לבחון את מצבם של אתרי הנחיתה של חלליות אפולו, בחינת ים השלווה (Sea of Tranquility) בו נחתה אפולו 11, בחינת חלליות ששוגרו בעבר כמו איתור המקום בו רכב השטח הרוסי לונחוד 1 סיים את עבודתו, לבדוק מה קרה לנחתת האמריקאית סרוויאר 4 אשר ב-1967 הפסיקה לשדר נתונים סמוך לנחיתה, לבדוק מה קרה לחללית הרוסית לונה 15 אשר אמורה היתה לנחות על הירח ולהחזיר מדגמי קרקע. קצת לפני שיגורה של אפולו 11, לונה 15 לא עמדה בייעודה מאחר והתרסקה, לבחון את שפתו של מכתש קון ( Cone) שאליו אמורים היו להגיע טייסי אפולו 14 , אך בשל עייפות נאלצו לחזור לנחתת (11,12).

חללית הרסק LCROSS בזמן השיגור היתה מחוברת לחללית ה- LRO ומהצד השני לשלב האחרון של רכב השיגור אטלס 5 צנטאור ומשקלה 826 ק"ג. היא צוידה ב-5 מצלמות, 3 ספקטרומטרים ופוטומטר שנועדו לקלוט תמונות של הבזק הנוצר בזמן הפגיעה בירח. הציוד כולו נועד לספק מידע ביחס לחומר המועף בזמן הפגיעה. הנחת העבודה היתה שניתן יהיה לצפות בקרח מים ובפלומה שתיווצר על ידי ה- LCROSS , התבססה על המצאות עקבות כימיים שהתגלו בתוך מכתשים המצויים בדרך קבע בעלטה. המשקל הכולל של החללית והשלב העליון של רכב השיגור הוא 2.2. טון ומהירות הפגיעה 8950 קמ"ש (13). הפגיעה היתה במכתש הסמוך לקוטב הדרומי וממצאים אלה הושוו לאלה של המקפת הירחית היפנית Kaguya. ניתן היה לבצע מיפוי של שטח שמימדיו הם 500 X 400 ק"מ. בניגוד למה שקיוו לא נצפו שום הבזקי אור בזמן הפגיעה ( 15 ,14).

6. טיסת מבנה-מדובר בשתי חלליות שתוכננו להקיף את הירח כאשר המרחק ביניהן הוא קבוע. חלליות אלה קיבלו את השמות GRAIL-A ו-GRAIL-B ( ( Gravity Recovery and Interior Laboratory. מדובר במשימה שתוכננה להימשך 9 חודשים. הכוונה היא למדוד את מבנהו הפנימי של הירח מהקרום ועד לגרעין ולהבין טוב יותר את ההתפתחות החומנית ( evolution thermal)שלו. כדי לחסוך דלק במהלך הטיסה לירח נבחר עבור שתי החלליות מסלול טיסה מיוחד ומשך הטיסה 3.5 חודשים. במהלך הטיסה נעשו באופן הדרגתי שינויים קטנים במסלול הטיסה. לשם השוואה טיסה רגילה לירח נמשכת 65 שעות בלבד כדוגמת טיסות אפולו (16).

GRAIL-A שוגרה ב- 8.9.2011 ו-GRAIL-B שוגרה מספר ימים לאחר מכן ולמרות זאת מסלולי הטיסה תוכננו כך שהן תגענה באותו זמן לירח. GRAIL-A נכנסה למסלול ירחי בעל אקסצנטריות גדולה שנקודות הקיצון שלו הן 8363 X 90 ק"מ וזמן ההקפה 115 שעות (16). זהו גם זמן ההקפה של GRAIL-B. במהלך תנועתן סביב הירח בוצעה סדרה של תמרונים כך שבמרס 2012 מסלולן היה קוטבי ומעגלי ומרחקו מהקרקע 55 ק"מ (17). ב-8.3.2012 התחילה הפעילות המדעית של החלליות והמרחק ביניהן נע בין 74-224 ק"מ. בטיסתן החלליות חלפו מעל מסקונים, מכתשים, רכסי הרים, אגנים ותצורות גיאולוגיות אחרות. היו צפויים שינויים קטנים במסלול טיסתן וניתוח שינויים אלה אפשר לקבוע נפיצות של מסות בתוך הירח ומכך ללמוד על מבנים גיאולוגיים מוסתרים המצויים מתחת לפני השטח וללמוד גם על אופי הגרעין, מדידת פנימו של הירח ומיפוי כוח המשיכה שלו.יעילות המדידות היתה גדולה פי 100-1000 מאלה של מחקרים קודמים. במהלך טיסתן המרחק ביניהן נוטר באופן קבוע. החל מאותו רגע בו החללית הראשונה מבין השתיים חולפת מעל מסקון או אזור בו כוח משיכה גדול יותר המהירות שלה מואצת במקצת, כך שהמרחק בין החלליות גדל. משעה שהחללית השניה עוברת מעל מקום זה המרחק ביניהן מצטמצם שוב. הבדלים אלה הם שנותנים את היכולת למדוד את שדה המשיכה של הירח (18).

7. חפיפת צילומים-חללית הקלמנטין ( Clemantine)שידרה ארצה למעלה ממיליון תצלומים של הירח ברזולוציה של 400 מטר לפיקסל. למרות שהתצלומים הבודדים, כל תצלום לכשעצמו, מכסה שטח קטן ופחות מפורט מאלה של חלליות הלונר אורביטר וחלליות אפולו, כמכלול הם מהווים מקור עשיר של מידע שמחקרם יכול לאפשר גילוי תצורות וגילוי אנומליות שונות. משעה שמוצאים תופעה אנומליה חריגה ויוצאת דופן שזוהו על ידי חוקרים אחרים , נסרקים צילומים אחרים של אותה תופעה שנעשו בזוויות הארה אחרות של השמש ו/או בפרספקטיבות אחרות. שילוב של תמונות אלה יוצר תמונה תלת מימדית. ניתוח היחסים המרחביים של כל מה שנמצא בתמונות יכול לספק תובנות חדשות (19).

8. מיפוי – חללית ה- LRO תוכננה להקיף את הירח במשך שנה כשמרחקה מהקרקע 50 ק"מ. תוכנית העבודה שלה היתה למפות את פני הקרקע באמצעות תצלומים תלת- ממדיים וברזולוציות גבוהות באורכי גל שונים. במסגרת פעילות זו ממופים המכתשים העמוקים ביותר, נבחנים אזורים המוארים באופן קבוע על ידי השמש ואזורים מוצלים (regions shadowed) באופן קבוע ולספק הבנה טובה יותר באשר להשפעת קרינת הירח על אנשים (20).

9 עירור חללית – רכב השטח הרוסי לונחוד 1 שמזה 40 שנה לא נשמע ממנו שום אות אותר על ידי חללית ה-LRO .ב-22.4.2010 שודרו אליו אותות לייזר מטלסקופ שבניו מכסיקו (Apache Point Observatory New Mexico (. האות נקלט על ידי לונחוד 1 ונשלח בחזרה. הוא נקלט באופן ברור. עוצמתם הרבה של האותות שנשלחו על ידי רכב השטח אפשרו לבצע מדידות באור הנראה (21).

וזה מה שידעו על הירח לפני משימות אפולו

 

מקורות

1. Spudio Paul D.-“The giant holes of the moon” Astronomy May 1996 p. 50-55
.
2. Phillips T. – “dead spacecraft walking” 29.10.2010.
http://www.spacetravel.com/reports/ Dead_ Spacecraft_ Walking_999.html

3. Two NASA probes tackle new mission studying the moon” 20.7.2011
http://www.spacetravel.com/reports/ Two_ NASA_ Probes_ Tackle_ New_ Mission_ Studying_ The_ Moon_999.html

4. Clark S. – “Scientist pick bullseye for lunar impact mission” 12.9.2009
http://www.spaceflightnow.com/lcross/090912crater/

5. Wilding White T.M. – Jane’s pocket book of space exploration
Macdonald and Jane’s 1976 pp.

6. Bell Trudy E. -“Bizarre lunar orbits” 7.11.2006
http://www.moondaily.com/reports/ Bizarre_ Lunar_ Orbits_999.html

7. Clark S. – “Japan lunar orbiter heads for a crash landing” 9.6.2009
http://www.spaceflightnow.com/news/0906/09kaguya/

8. Clark S – “ “Japan puts spacecraft unto orbit around the moon” 4.10.2007
http://www.spaceflightnow.com/h2a/selene/071004.html/

9. “SMART -1 mapped crash scene of upcoming LCROSS impact” 29/9/2009
http://www.moondaily.com/reports/ SMART_ 1_ Mapped_ Crash_ Scene_ Of_ upcoming_ LCROSS_ Impact_999.html

10. Morse. D -“Lunar Prospector set to make science splash” 2.6.1999
http://nssdc.gsfc.nasa.gov/planetary/text/p_p_1999txt

11. Clark S -“Return to the moon –orbiter to map lunar surface” 23.4.2008
http://www.spaceflightnow.com/atlas/av020/080423lro.html

12. Covault C. – “lunar reconnaissance Orbiter to peer into history” 21.5.2009
http://www.spaceflightnow.com/atlas av020/090521imaging.html

13 Clark S..– “Crashing into the moon in search of frozen water” 23.4.2008
http://www.spaceflightnow.com/atlas av020/080423.lcross.html

14. “Bringing light to the moon’s dark craters” 19.6.2009
http://www.moondaily.com/reports/ Bringing_ Light_ To_ The_ Moon’s_ Dark_ Craters__999.html

15. “NASA blasts moon with rocket in search for water” 9.10.2009
http://www.moondaily.com/reports/ NASA_ Blasts_ Moon_ With_ Rocket_ In_ Search_ for_ Water__999.html

16. “NASA moon mission in final Preparations for September launch” 26.8.2011
http://www.spacetravel.com/reports/ NASA_ Moon_ Mission_ In_ Final_ Preparations_ For_ September_ Launch__999.html

17. “NASA’s twin Grail spacecraft reunite in lunar orbit” 1.1.2012
http://www.spacetravel.com/reports/ NASA’s_ Twin_ Grail_ Spacecraft_ Reunite_ In_ Lunar_ orbit__999.html

18. Harwood W. – From the Earth to the moon-Grail spacecraft blast of” 9.2.2011
http://www.spaceflightnow.com/delta/d356/

19. Carloto Mark J.-“On-Going investigation of lunar anomalies” 7.1.1996
hhtp.psrw.com/markc/articles/moon.html

20. “NASA LRO moon mission enters lunar orbit” 23.6.2009
http://www.moondaily.com/reports/NASA_LRO_Moon_Mission_Enters_Lunar_Orbit_999.html

21. Courtland D. -“Old moon rover beams surprising laser flashes to Earth” 4.6.2010
http://www.spacetravel.com/reports/Old_Moon_Rover_Beams_Surprising_Laser_Flashes_To_Earth_999.html

בפרק זה נתמקד בסיכומים אודות הגיאולוגיה, הטופוגרפיה ושאר התכונות של שכנינו הקוסמי

מפה גיאולוגית של מכתש שרדינגר על הירח, שנוצר כתוצאה מפגיעת עצם גדול בירח, לפני זמן גיאולוגי לא רב. המפה מבוססת על צילום של LRO
מפה גיאולוגית של מכתש שרדינגר על הירח, שנוצר כתוצאה מפגיעת עצם גדול בירח, לפני זמן גיאולוגי לא רב. המפה מבוססת על צילום של LRO

גיל ומוצא הירח

על סמך נתוניה של חללית ה-Prospector Lunar התקבלה ההערכה שהירח נוצר לפני 4.5 מיליארד שנה. גוש סלעי ענק שהמסה שלו שווה ל-3 מסות של המאדים פגע בכדור הארץ. כמויות גדולות של אבק ושברי סלעים רבים שנוצרו בעקבות ההתנגשות עפו למרחק גדול ונכנסו למסלול סביב כדור הארץ בתצורה של ענן עבה מאוד. לאט לאט הם החלו להידבק זה לזה עד לידי יצירת גוש גדול מאוד. במהלכה של שנה אחת רוב החומר התגבש לידי יחידה אחת-הירח (22). הסברים שונים מעלים את האפשרות שהחום שנוצר במהלכה של התנגשות זו כמו גם החומר שנדחס ליצירת הירח, יצרו ים של מגמה שהתקיים מיליוני שנים. מינרלים עשירים בברזל שנעו דרך המגמה, יצרו את המעטפת של הירח ולעומתם מינרלים שבהם מעט ברזל, אלה מינרלי הפלגיוקלז ( Plagioclasses) התגבשו וצפו על פני השטח. על פי מודל אחר, היווצרותו של הירח נעשתה באנרגיה פחותה יותר ופני השטח התגבשו במהירות. במקרה כזה הפלגיוקלז הגיע אל פני השטח בסדרה של פעילויות געשיות. נפיצותו הרבה ורחבת ההיקף של הפלגיוקלז מעלה את האפשרות של תהליך בהיקף גלובלי (23).

בעקבות בידול (differentiation) שנוצר בין הקרום למעטפת, בא גל של פעילות געשית לפני 3-4 מיליארד שנה כאשר לבה בזלתית פרצה אל פני השטח ומילאה את רצפתם של מכתשים רבים ומקומות נמוכים אחרים ויצרה את ה-mares, השם שניתן לאזורים אלה על ידי חוקרי הירח הראשונים שעשו שימוש בטלסקופים. הם חשבו שהם רואים אוקיינוסים. מדובר למעשה במישורי ענק. אחת התופעות הלא ברורות היא הנפיצות הלא אחידה של מישורי בזלת אלה. קרוב לשליש של הצד הנראה מכוסה על ידי מישורי בזלת והיקפם בצד הנסתר קטן יותר. עובי הקרום בצד הנסתר גדול יותר מאשר בצד הנראה. יתרה מכך, רוב הוולקניזם הירחי הוא יותר בזלתי מאשר סיליקטי. עשיר במינרלים המכילים יותר ברזל ומגנזיום יותר מאשר סיליקה ואלומיניום (24).

בדיקת שכיחותם של מכתשי הירח בהשוואה לאלה המצויים על כדור הארץ יכולה להעלות אפשרות שונה לחלוטין באשר למוצא הירח. על הירח מצויים עשרות אלפי מכתשים ומנגד מספרם על כדור הארץ הוא מאות בודדות-200 בלבד. אפשר להסביר זאת בתהליכי בלייה ששחקו את מכתשי כדור הארץ ומילוי רצפתם באבק שהוסע על ידי רוחות במשך מאות מילוני שנים העלה את פני השטח שלהם עד לשפת המכתשים. בין המכתשים הירחיים מצויים כאלה שקוטרם מאות קילומטרים ובמקרים מסוימים קוטרם עולה על 1000 קילומטרים כדוגמת אגן Imbrium . אין בנמצא מכתשים בסדר גודל כזה על כדור הארץ. הבלייה לא יכולה לכלותם את כולם. בשל מימדיהם תמיד היו נשארים חלקים שונים מהם לאורך תקופות גיאולוגיות עד ימינו אלה. תוך השוואה עם כוכבי הלכת הפנימיים מרקורי, נוגה ומאדים יש להביא בחשבון את האפשרות שהירח נוצר במקום אחר במערכת השמש. הוא הקיף אותה במסלול משלו, או שהיה ירח של אחד מכוכבי הלכת הגזיים. מסיבה לא ברורה הוא ניתק ממסלולו ונע לעבר השמש ותוך כדי תנועתו נלכד על ידי כוח המשיכה של כדור הארץ ונכנס למסלול סביבו (25).

טופוגרפיה

מאז שהחלו לצלם את הירח באמצעות חלליות, התברר שקיים הבדל בולט בין הצד הנראה לצד הנסתר. הצד הנראה הוא נמוך ומישורי יחסית והצד הנסתר הוא גבוה, הררי והקרום בו עבה יותר. על פי אחד ההסברים היווצרות הרמות כרוכה בחום שנוצר על ידי גאות בקרום לפני 4.5 מיליארד שנה, זמן קצר לאחר היווצרות הירח. הקרום נפרד מהמעטפת על ידי אוקיינוס של מגמה. כתוצאה מכך, כוח המשיכה של כדור הארץ גרם לכיפוף ולחימום הקרום. בקטבים בהם הכיפוף והחימום היו הגדולים ביותר הקרום נהיה דק יותר, שעה שהקרום העבה נוצר באזורים המצויים בקו ישר עם כדור הארץ. יש להביא בחשבון שתהליך זה לא מסביר מדוע הרמות של הירח מצויות רק בצד הנסתר. בשני הצדדים של הירח היו צריכות להיות רמות מכיון שלגאות השפעה סימטרית. יכול להיות שבמשך 4.5 מיליארד פעילות געשית או תהליכים גיאולוגיים אחרים שינו רמות שהיו בצד הנראה. מיפוי עובי הקרום המבוסס על מידע כבידתי מעיד על כך כי הקרום מתחת לרמות של הצד הנסתר הוא עבה. השינויים בעובי הקרם דומים להשפעות שהתגלו באירופה, הירח של צדק המכוסה בקליפת קרח מעל אוקיינוס של מים נוזליים, למרות שקיים הבדל מהותי בין שני ירחים אלה (26).

חללים תת-קרקעיים

תופעה מעניינת שנמצאה על הירח היא חללים תת-קרקעיים. תופעה זו נצפתה לראשונה ב-Marius Hills. נמצאו חורים בקרקע היכולים להוביל לתעלה תת-קרקעית. גילוי זה מחזק את העדות להימצאות ערוצים תת-קרקעיים שנחצבו על ידי לבה. נראה שעל הירח מצויות תעלות-lava tubes המזכירות מבנים דומים על כדור הארץ. תעלות אלה נוצרות כאשר החלק העליון של זרם של סלע מותך, מתמצק, הלבה שבפנים נקרשת ונשארת תצורה של שפופרת ריקה. מה שעורר קו מחשבה זה הם פלגים מתפתלים sinus rilles ארוכים שנחצבו בפני השטח על ידי זרמי לבה. חלק מה-rilles התמוטטו והם שמעלים את האפשרות להמצאות lava tubes מתחת לפני השטח. הפתח שנמצא ב-Marius Hills אורכו 65 מטר. בהתבסס על הארות בזוויות שונות של אור השמש הגיעו למסקנה שעומקו 80 מטר וכי רוחב ה-lava tube 370 מטר (27). גם החללית הירחית ההודית צ'אנדרריאן 1 מצאה חלל תת-קרקעי, אם כי בעל צורה שונה. לדברי ההודים מדובר בתא תת-קרקעי גדול מימדים סמוך לקו המשווה ב-Oceanus Procellarum. אורכו 1.6 ק"מ ורוחבו 120 מטר (28).

מכתשים ואגנים

התופעה הבולטת ביותר על הירח היא כלל המכתשים המכסים חלקים נרחבים מפני השטח. חקירתם נעשית על פי מספר מדדים-הפיזור הגיאוגרפי שלהם, יחס קוטר/עומק, גודל, קרקעיתם ודפנותיהם הפנימיים והחיצוניים. על פני הירח מצויים עשרות אלפי מכתשים וקוטרם נע בין מספר מטרים, כפי שנצפה על ידי טייסי אפולו ששהו על קרקעיתו לבין מכתשים גדולים מאוד שקוטרם מאות קילומטרים ויותר.יש ביניהם כאלה שקוטרם גדול מ-1000 קילומטרים. יש ביניהם כאלה שרצפתם היא חלקה כתוצאה מזרימת לבה שיישרה את פני השטח ויש כאלה שבמרכזם מצויה בליטה. הבליטה היא תוצר של גל הלם שחדר עמוק לתוך הקרקע בעקבות אותו מטאוריט או אסטרואיד שפגע בקרקע ויצרו מכתשים אלה. חדירת גל ההלם יכולה להגיע לעשרות קילומטרים מתחת לקרקע. גל זה חזר אל פני הקרקע ותוך כדי כך הרים כלפי מעלה את מרכזה של רצפת המכתשים. היתה כאן למעשה הרמה של חלק מהקרום ו/או המעטפת. התבליטים שנוצרו יכולים להיות גבוהים מאוד ולעומתם ישנם מכתשים שהבליטות הן בסדר גודל של מתלולים. כבר בתצפית השוואתית ראשונה אפשר לראות כי קיים הבדל מהותי בין הצד הנראה לצד הנסתר. מספר המכתשים שקוטרם מאות קילומטרים ויותר, גדול יותר בצד הנראה מאשר בצד הנסתר. מכיון שמספר המכתשים על הירח הוא כאמור גדול מאוד, יוזכרו כאן ממצאים של מספר מצומצם מאוד של מכתשים, בעיקר כאלה שהמידע לגביהם הוא חדיש מאז שיגורה של חללית ה-Clemantine ב-25.1.1994.

אגן Mendel-Rybery מוכר למעשה 50 שנה מאז שהתגלה -1962, אך אי אפשר היה להבחין בפרטים שונים בו. הרזולוציה של הצילומים היתה קטנה מדי מכדי לבצע מחקרים טופוגרפיים ומחקרי עומק גיאולוגיים. הצילומים שנעשו על ידי ה-Clemantine שינו את התמונה כליל. התברר שקוטרו של האגן 600 קילומטר ועומקו 5 קילומטר , עומק דומה לזה של אגן Orientale הסמוך לו (קוטרו של אגן זה 930 קילומטר ועומקו 7 קילומטר). אגן אחר, Coulomb Sorton היה מוכר, אך הנתונים החדשים הבהירו את התמונה. מדובר באגן בקוטר 500 קילומטר ובעומק 6 קילומטר בדומה למכתשים חדשים יחסית. מכתש שהתגלה לראשונה הוא מכתש Cruger המצוי מזרחית למכתש לאגן Orientale. הוא נמצא סמוך לשקע גדול . קוטר המכתש 400 קילומטר ועומקו 3-4 קילומטר. המכתש עצמו מוצף חלקית על ידי לבה שבאה כנראה מרצפתו של אגן עתיק יותר שהיה במקום. ממזרח ל-Mare Frigoris מצוי שקע עגול בקוטר 500 קילומטר ובעומק 2 קילומטר. מצויים בו מישורים נמוכים ומישורים גבוהים והוא מוקף באזור נרחב ועגול למחצה של מכתשים, מה שמעיד כנראה על אגן ישן שנמחק (1).

חוקרים מאוניברסיטת אוהיו מצאו שרידים של מכתש שפגיעה שיצר את התצורה המוכרת בשם "אדם על הירח". נראה שגוף בסדר גודל של אסטרואיד פגע בצד הנסתר של הירח ושלח גל הלם דרך הגרעין שלו עד שהגיע לצד הנראה. אירוע זה על פי הערכה התרחש לפני מיליארד שנה כאשר הירח היה פעיל גיאולוגית, זמן בו הגרעין והמעטפת היו עדיין מותכים והיתה זרימה של לבה (29).

מכתש אריסטרכוס צולם ברזולוציה חסרת תקדים, 40 ס"מ לפיקסל. קוטרו 40 קילומטר ועומקו 3.5 קילומטר. הוא נוצר כתוצאה מפגיעת אסטרואיד לפני 450 מיליון שנה. הפגיעה חדרה עמוק לתוך הקרום ויצרה גושים כהים ואפר של זרמים פירוקלסטיים הדומה לאפר המצוי באיי הוואי. צילומים באור הנראה ובאולטרה סגול מעידים על המצאות מינרל האילמאניט ( ilmenite), מינרל של טיטניום עשיר בחמצן (30). הדפנות של המכתש הם למעשה גושי סלעים מקרום הירח, לפני פגיעת האסטרואיד שיצר אותו. אפשר להבחין בחומרים בהירים וכהים בדפנות. פסים כהים של חומר שהותך בפגיעה ושברי סלעים מכסים חלק מחומרים אלה, חרוזים פירוקלסטיים (זכוכית געשית הנוצרת במהלך התפרצויות של בריכות אש דומים לאלה המצויים בהוואי) המצויים מסביב למכתש גלשו למעשה במורד הדפנות בפסים כהים. מכתש זה הוא אחד ממחזירי האור החזקים ביותר על הירח בשל הסלעים שנחצבו עמוק בתוך הקרום. לצד הסלעים מחזירי האור ישנם כאלה בעלי החזר נמוך, מה שמעיד על הבדל בהרכב הכימי שלהם. החלק הצפון מערבי של המכתש עשוי בעיקר מבזלת ואפר, בעוד שהחלק הדרום-דרום מזרחי עשוי בעיקר מסלעי קרום (אנורטזיט ו/או גרניט (31).

אחת התגליות החשובות ביותר נעשתה על ידי חללית ה-Clemantine ביחס לאגןAitken בקוטב הדרומי. אמנם אגן זה היה מוכר מזה זמן רב, אך מיפוי נרחב ורב היקף של חלק מההרים הגדולים סמוך לקוטב הדרומי העלה את ההשערה הבאה: מכיון שהרי הירח קשורים בדרך כלל לאגנים, סביר להניח שאגן גדול במיוחד מצוי בצד הנסתר של הירח. ב-1968 החללית הרוסית זונד 6 שידרה ארצה צילומי סטריאו תלת-ממדיים וגילתה שקע בצד הנסתר של הירח. מיפוי גיאולוגי זה זיהה הרי ענק בצד הנסתר וכתמים של זרמי לבה ברמות) mare lava ( גבוהים במרכז הקוטב הדרומי. ממצאים אלה העלו את האפשרות כי קיים במקום מכתש עתיק בקוטר 2000 קילומטר. בסקר שנעשה על ידי חללית ה-Clemantine נעשו מדידות מדויקות יותר של המקום והתברר כי קוטרו של מכתש זה הוא למעשה 2500 קילומטר (לשם השוואה קוטרו של מכתש הלאס (Hellas) על המאדים הוא 2500 קילומטר) המקום הנמוך ביותר בו הוא 13 קילומטר. אפולו 15 זיהתה כי בהרים המצויים בתוך המכתש, מצויות כמויות גדולות של ברזל ותוריום. חללית הגלילאו שהיתה בדרכה לצדק מצאה שהקרקע בתוך האגן כהה יותר מאשר רמות אחרות על הירח. חללית ה-Clemantine מצאה כי ברצפת האגן מצויות כמויות גדולות של ברזל וטיטניום. מבחינה גיאולוגית אפשר לחלק את הצד הנסתר לשני סוגים, אגן Aitken וכל השאר.

ממדי האגן יכולים לספק מידע על דרך היווצרותו. עוביו של הקרום בצד הנסתר הוא 70 קילומטר בממוצע ולכן האסטרואיד שפגע בקרקע ויצר מכתש זה, חשף כנראה את הקרום למלוא אורכו והעיף ממנו חומר רב ממנו על פני הירח כולו. יכול להיות שנחשפו גם סלעים מהמעטפת עצמה. הועלתה גם האפשרות שאגן Aitken אינו האגן הגדול היחיד על הירח. הגיאוכימאי פטר קדוגן ( Peter Cadogen) העלה את האפשרות שבצד הנראה מצוי אגן פגיעה גדול יותר בקוטר 3000 קילומטר אשר קיבל את השם Gargantuan. האסטרונום אוואן ויטאקר ( Ewen Whitaker) מיפה מאות תצורות בצד הנראה של הירח וזיהה אגן פגיעה בקוטר 3200 קילומטר שקיבל את השם אגן Oceanus Procellarum.שפת המכתש משיקה לצד המערבי של Oceanus Prcellarum, Gassendi , Sacrobosco , Pitatus . הצד המזרחי של Tranquillitetes , Mare Macrobius,Atlas ובקצה הצפוני של Mare Frigoris. בחינה מדוקדקת של אגן Procellarum מראה שבמקום זה ובקצה המערבי מצוי שקע אזורי ( regional depression) וכי קו התיחום של אגן Procellarum הוא מעגלי. האגן עצמו אינו מפותח דיו בצדדים המזרחים והמערביים שלו. הרמות במרכזו גבוהות יותר מאשר השפה שלו. במכתשי פגיעה פנימם נמוך יותר מאשר השפות שלהם. מכלול זה של נתונים מעיד על כך שמקום זה הוא ביסודו שקע וכי לא נוצר על ידי פגיעת מטאוריט. אגן זה הוא למעשה התמזגות של מספר אגנים קטנים, דפוס קונצנטרי הקשור לאגן Imbrium או מספר שילובים אחרים. מקורו הוא כנראה בפנים הירח מכיון שהירח הקדום היה חם באופן קיצוני. גופים חמים יכולים ליצור שקעים בעקבות תנועה של סלע נוזלי (1).

במדידות חדשות של מדגמי קרקע שהובאו על ידי טייסי אפולו אפשר להבחין בסימני התכה שהיו לפני 3.9. מיליארד שנים, מה שמעלה את הסברה שהירח הופצץ על ידי מטאוריטים. הטווח הצר של תאריך ההפצצות מעלה את ההשערה שחלק גדול מפעילות המטאוריטים נמשך 100 מיליון שנה, כנראה בשל התנגשויות ברצועת האסטרואידים עם שביטים שבאו מחוץ למערכת השמש (32). מספר חוקרים השוו בין תצפיות על חומר שהועף ממכתשים על פני כוכבי לכת ארציים (terrestrial bodies) והתברר שמצויה בהם יותר משכבה אחת. יתכן שלאחר כמות החומר שהועפה בעקבות הפגיעות יוצרות המכתשים, בא שלב שני של העפת חומר במהלך השלבים האחרונים ביצירת המכתשים. שלב זה הוא תוצר של חומר שהותך על ידי הפגיעה עצמה, התכה שהתרחשה עמוק מתחת לפני השטח (33).

Mare Crisium הוא אגן שנוצר בשל פגיעת מטאוריט בירח. קוטרו 500 קילומטר והוא עשוי מטבעות קונצנטריות. הטבעת הפנימית עשויה מחומר כהה, המשיקה לרמות הבהירות. מצויים בהם ושיאים קשתיים שלmassifs , להוציא מרווח המשתרע לאורך הצד המזרחי של האגן. קוטרה של הטבעת הקונצנטרית 492 קילומטר והיא מכילה massifs לא סדירים שאפשר להבחין בהם בבירור בצד המערבי של אגן Crisium, החל במכתש Cleomedes עד ל-Tisserend Produs . טבעת זו מופרדת מהטבעת הפנימית על ידי שקעים נמוכים שבחלקם, הרצפה מולאה מחומר שמקורו ב-mare (34) .

מסקונים

ריכוזי מסה או מסקונים כפי שראינו מוכרים מזה מספר עשורים והם מצויים במקומות הבאים:
Mare Serenitatais, Mare Crisium, Mare Humorum, Mare Nectaris, Mare Orientale,

החללית Prospector Lunar גילתה כנראה 3 מסקונים בצד הנראה סמוך לאגנים: Humboltianum ,
.Mendel-Rryberg , Schiller-Zuctius זיהוי חלקי של 4 אגנים נוספים בצד הנסתר והם:
Coulomb-Sarton, Hertrsrang, Freundia-Sharronov, Mare Moscvience

במרכזם של אגנים אלה הגרביטציה היא בשיאה בהשוואה לסביבתם בתוך האגנים. לגבי המסקונים שהיו מוכרים לפני תצפיותיה של ה-Lunar Prospecor ידוע כי עובי רצפתם הוא מספר קילומטרים. על פי אחד ההסברים, פגיעה של מטאוריטים או אסטרואידים גדולי ממדים חדרו עמוק לתוך הקרום ויצרו אנומליה חומנית גדולה ( strong thermal anomaly) ולחצים גדולים בתוך הקרום. חימום הקרום והחלשת האגן אפשרו הרמה של חומר צפוף יותר מתוך המעטפת, מה שאפשר ריכוז של חומר רב יותר במרכז האגן ויצירת פקק של חומר בנקודת זמן זו. האגנים היו קרובים למצב של איזון איזוסטטי . עדיין נשאר שקע טופוגרפי. חלק אחר של השקע מולא בזרמי בזלת. מילוי זה השאיר את המסקונים במצב לא מאוזן קבור באגנים ולכן האנומליות הגרבימטריות של המסקונים הם של חומר צפוף מהמעטפת וחומר שמילא אותם (35).

פעילות געשית

העדות המצולמת הראשונה לפעילות געשית גם אם היתה בעבר שבאה מחלליות שנעו סביב הירח היא מאזור Taurus Litrow שצולם על ידי אפולו 17. בדיקה השוואתית הראתה שסלעים געשיים במקום, דומים לאלה שהועפו מתוך הרי הגעש הארציים סטרומבולי ואתנה . שני חוקרים Head ו-McGetchio השתמשו בצילומים של התפרצויות געשיות בהרי הגעש הארציים בטכניקה של slow motion ותוך הכנסת שיקולים אווירודינמיים והשפעת כוח המשיכה של הירח הראו שהמשקעים (deposits) של הרי הגעש הארציים יכולים להיות גם באזור Taurus Litrow (36).

אישוש להערכה כי היתה בעבר פעילות געשית על הירח מצויה בכתמים הבהירים והכהים על הירח שאפשר להבחין בהם גם בתצפית עין, מה שבעצם מעיד על גודלם של כתמים אלה. מזה שנים אסטרונומים העריכו כי מקורם של הכתמים המצויים באזורי ה-maria הכהים וברמות הבהירות, הוא בפעילות געשית בתקופות גיאולוגיות שונות. מציאותן של תצורות כיפתיות מעלה את האפשרות שהיו חפיפות בין תקופות גיאולוגיות אלה. תצפיות אסטרונומיות ומדגמי קרקע שהובאו על ידי טייסי אפולו הראו שזרמי הלבה התחילו לפני 4 מיליארד שנה ופסקו לפני 2 מיליארד שנה. עד שנת 1998 נספרו מאות תצורות כיפתיות וקוטרן נע בין 1.6 קילומטר לבין 35 קילומטר. גובהן מאות מטרים וזווית הנטייה של המדרונות קטנה מ-° 5. לחלק מהן תצורות שניוניות (secondary features) כמו שקעים בפסגות שלהן או רכסים והם אדומים יותר מסביבתם (37).

עד שנת 2000 היה מקובל להבחין בין שני אזורים של קרקע על הירח, האזור הכהה והאזור הבהיר. חוקרים מהמחלקה למדעי כדור הארץ ולמדעים פלנטאריים מהמרכז למדעי החלל הציגו גישה שעל פיה על הירח קיימים 3 אזורים מובחנים כל אזור עם הגיאולוגיה שלו. אזור אחד המקיף רבים מה-maria הבזלתיים קיבל את השם Procellarum KREEP Terrane או בקיצור PKT. ב"אזורים החמים" (hot spots ( מצוי ריכוז גדול של תוריום ויסודות רדיואקטיביים אחרים כמו אשלגן ואורניום. המונח KREEP הוא ראשי תיבות של הביטוי) REE ( Rare Earth Elements, (K) Potassium ו-P) ( Phosphours.

עם התקררות אוקיינוס המגמה, יסודות כמו תוריום נפלטו מתוך מינרלים שהיו בשלבי התגבשות ויצרו כיסי מגמה עשירים ב-KREEP שהתמקמו בין הקרום למעטפת. ריכוז של יסודות פולטי חום מתחת ל-
Procellarum KREEP Terrane גרם כנראה במידה חלקית לוולקניזם אינטנסיבי של אזורי ה-mare.
אזורי ה-mare נוצרו כאשר יסודות רדיואקטיביים חמים התיכו מינרלים עמוק בתוך המעטפת ויצרו לבה בזלתית שפרצה החוצה דרך סדקים אל פני השטח. למעלה ממחצית פני השטח של Procellarum KREEP Terrane) ועוצבו מחדש על ידי הוולקניזם. המשקעים (deposits) הוולקניים קיבלו את השם "כתמים אדומים" (red spots) בשל האפיונים הספקטראליים שלהם. תוצאות של תצפיות שנעשו על ידי חללית ה-LRO איששו את ההנחה כי הם עשירים בסיליקה. הכתמים האדומים כוללים חלק מתצורת הכיפות המצויים גם בתוך גבולות ה-PKT ( 24).

סיסמולוגיה

בין 1964-1972 הוצבו על ידי טייסי אפולו סיסמומטרים באתרי הנחיתה. המקומות בהם הוצבו הסיסמומטרים הם באתרי הנחיתה של אפולו 12, אפולו, 14אפולו 15 ואפולו 17. הם שידרו את נתוניהם עד 1977 כאשר הוחלט להפסיק את פעילותם. התברר כי קיימים 4 סוגים של רעידות אדמה:

1. רעידות אדמה שמקורם 700 קילומטר מתחת לפני השטח הנגרמים על ידי גאות.
2. תנודות קרקע הנוצרות בשל פגיעות מטאוריטים.
3. רעידות חומניות (thermal quakes) הנגרמות כתוצאה מהתרחבות הקרום הקפוא כאשר כל בוקר פני השטח מחוממים על ידי אור השמש, אחרי לילה קר מאוד שנמשך שבועיים (יממה על הירח נמשכת 28 ימיים ארציים).
4. רעידות אדמה שמקורן בעומק 20-30 קילומטר מתחת לאדמה.

שלושת סוגי רעידות האדמה הראשונים הם מתונים ולא גורמים נזקים. רעידות האדמה הרדודות הן חלשות. בין 1971-1972 נמדדו 28 רעידות אדמה בעוצמה של 5.5. בסולם ריכטר. רעידות האדמה הרדודות נמשכו 10 דקות כל אחת. במקרים אלה הירח צלצל כמו פעמון. בהשוואה לכדור הארץ מדובר בזמן ממושך. משכן של רעידות האדמה על כדור הארץ קטן מ-2 דקות. הסיבה להבדל זה היא שבכדור הארץ רעידות האדמה קשורות לבלייה כימית. המים מחלישים את האבנים ומרחיבים את המבנה של מינרלים שונים. כאשר האנרגיה מופצת לאורך מבנים דחוסים כאלה היא פועלת כמו קצף ומחלישה את התנודות. הירח לעומת זאת הוא יבש וקר ובעיקרו קשיח כמו גוש אבן או ברזל. רעידות האדמה מתנדות ( vibrating) כמו מזלג מוזיקלי) tuning fork ( .גם אם רעידה האדמה איננה חזקה היא נמשכת לאורך זמן (38). סמוך לקוטב הדרומי נמדדה רעידת אדמה בעוצמה של 5.7 בסולם ריכטר (39).

22. Persons P. – Making the moon with a big splash” Astronomy Now November 1999 p. 64-66

23. Courtland L. – “Crystal mountain speaks of molten past” 11.1.2010
http//www.newscientist.com/article/mg20527424.800-Crystal-mountain-speaks-of-molten-past.html

24. “Unique volcanic complex discovered on moon’s far side” 26.7.2011
http://www.sciencedaily.com/releases/2011/07/110725091730.htm

25. מזר ח.. -"נפיצותם של מכתשים גדולים על כוכבי הלכת הפנימיים" כל כוכבי אור גיליון סתיו יולי-ספטמבר 1994 כרך 21 עמ. 16-17

26. “New analysis explains formation of lunar far side buldge” 12.11.2010
http://www.spacetravel.com/reports/ New_ Analysis_ Explains_ Formation_ Of_ Lunar_ Far_ Side_ Buldge__999.html

27. Courtland R. – “Found first skylight on the moon” 22.10.2009
http//www.newscientist.com/article/dn18030-found-first-skylight –on-the-moon.html

28. “Giant underground chamber found on the moon by India’s Chandrayan’s spacecraft”
http://www.dailygalaxy.com/my-webblog/2011/03/ giant –underground-chamber-found –on-the-moon-by-India’s-Chandtayan1-spacecraft.html

29. “Kaboom! Ancient impacts scarred to its core, may have created “Man in the Moon”
http://research.osu.edu/archive/moonboom.html

30. Mann A.-“Dazzling satellite views of vast moon craters”. 30.12.2011
http://www.wired.com/wiredscience/2011/12aristarchus-crater

31.” Aristarchus spectacular” 3.1.2012
http://www.spacetravel.com/reports/Archistarrcus_Spectacular_999.html

32. “Lunar rocks suggest meteorite shower” 13.4.2006
http://www.moondaily.com/reports/Lunar_Rocks_Suggest_Meteorite_Shower_999.html

33. “NASA partners uncover new hypothesis on crater debris” 27.9.2011
http://www.spacetravel.com/reports/NASA_Partners_Uncover_New_Hypothesis_On_Crater_Debris_999.html

34. Bell J.-“Sea of Crisis” Astronomy September 1998 p. 94-95

35. Konopolive A. S et al-“Improved gravity field of the moon from Lunar Prospector”
Science 4.9.1998 pp. 1476-1480

36. “What we have learned about the moon” NASA publication FGN 4894.1973 NASA-HQ

37. Bell J. – “Dome sweet Dome” Astronomy 10/1998 p.94

38. “Moonquakes” 16.3.2006
http://www.spacedaily.com/reports/Moonquakes.html

39. “Suitcase science on the moon” 20.8.2007
http://www.moondaily.com/reports/Suitcase_Science_On_The_Moon-999.html

המשך הסקירה באשר לגיאולוגיה ותכונות הירח

מכתש ירחי מתוך ויקיפדיה (מכתש דדאלוס בצידו הרחוק של הירח). לא פורסמה במאמר תמונה של המכתש המדובר
מכתש ירחי מתוך ויקיפדיה (מכתש דדאלוס בצידו הרחוק של הירח). לא פורסמה במאמר תמונה של המכתש המדובר

מפולות סלעים

לפחות בשני מקומות זוהו מפולות סלעים. מקום אחד הוא ב- Apennine Bench (1) . זהו האזור היחיד ב- Mare Imbrium לא הוצף על ידי זרמי לבה של ה- mare. בדיקה בחזית של הרי האפנינים בסמוך למכתש Conon מראה מסות גדולות שהתמוטטו כמפולות סלעים שעה שהרי האפנינים הורמו מעל פני הקרקע. בנוסף לתבליט זה מצוי תבליט קטן של סלעים מעל זרמי הלבה במרחק 25 קילומטר מהסלעים החלקים הצפוניים והמזרחיים של הרי האפנינים. רכסים אלה הם קרוב לוודאי הקצה העליון של מורדות תלולים של טרסות, דומים לאלה המצויים במכתש קופרניקוס ובמכתשים אחרים. כל הגושים האלה הידרדרו מטה מהשפה של Mare Imbrium. דרדרת של סלעים מוצאים גם באגן Orientle.

עד לשיגורן של החללית LRO והחללית היפנית Kaguya לא היה ידוע שום דבר לגבי המדרונות של מכתשים בקטבים. כך למשל התברר כי הנטייה של המדרונות במכתש Shockleton היא בשיעור ° 36 . שיפוע זה הוא שגרם למפולות (2).

ניאון בקרקע הירח

אחת ההפתעות החשובות ביותר בחקר הירח היא הימצאותם של איזוטופים של יסודות שונים בקרקע כמו זה של ניאון שמקורו בשמש. בבדיקת מדגמי קרקע שהובאו על ידי טייסי אפולו נמצאו שני איזוטופים של ניאון Ne20 ו- Ne22. מקורו של איזוטופ ניאון אחד הוא ברוח השמש ומקורו של איזוטופ הניאון השני הוא בחלקיקים עתירי אנרגיה מהשמש מאחר ונמצאו עמוק יותר בגרגרים שבמדגמי הקרקע שהובאו. מה שהפתיע במיוחד את החוקרים הוא הכמות היחסית הגדולה של הניאון הכבד בהשוואה לשטפים סולריים כיום, מה שמעיד שפעילות השמש בעבר היתה גדולה יותר.

בניסיון להתמודד עם הנחה זו, הוצב בחללית ה- Genesis גוש מתכת זכוכיתי (glass metallic) שסונתז במיוחד לצורך זה. הגוש נחשף לרוח השמש למשך 27 חודשים.. יתרונו של חומר זה הוא שעם החזרתו לכדור הארץ ניתן לחרות בו באמצעות אדים של חומצת חנקן (nitric acid). באמצעות הליך זה אפשר לנתח אותו במעבדה. הממצאים היו מפתיעים. איזוטופי הניאון נצפו מיידית. ככל שהחריתה היתה עמוקה יותר בתוך הגרגרים התברר כי הם זהים לדגימות שהובאו על ידי טייסי אפולו. היו רק שני הבדלים בין הגרגרים של ה-
Genesis לגרגרים של דגימות אפולו. ההבדל הראשון הוא שהגרגרים ב-Genesis לא מכילים כמויות של ניאון שניתן לחשוף כאשר נוצרו על ידי קרינה קוסמית מכיון שלא נמצא ריכוז משמעותי שלהם במהלך 27 חודשי הניסיון. ההבדל השני הוא שהתכווצות של גז על המתכת הזגוגיתית הראתה איזוטופים של ניאון שלא נמצאו בדגימות הירח. ממצא זה הוביל למסקנה שונה ממה שציפו. על פי ממצאים אלה, בליית חלל וארוזיה במהלך תקופות גיאולוגיות צמצמו את כמויות הניאון על פני השטח של כל הדגימות שהובאו מהירח. מסקנת החוקרים היתה שחלקיקים עתירי אנרגיה לא קיימים בדגימות שהובאו מהירח. איזוטופים שלNe22 מצויים עמוק יותר בקרקע הירח מאשר איזוטופי Ne20 וכי אין שום עדות להעצמתם של חלקיקים עתירי אנרגיה במשך מיליארדי שנים בהשוואה לימינו (3).

תקופות גיאולוגיות

הדרך המקובלת לקביעת גילים גיאולוגיים היא שימוש בסטרטיגרפיה. על פי הנחת היסוד של גישה זו, אם רואים מספר שכבות בסלע אחת על גבי השניה, אזי השכבה התחתית ביותר היא העתיקה ביותר. עם העלייה בשכבות מלמטה למעלה אפשר לקבוע את סדר התקופות, איזו תקופה קדמה לתקופה אחרת. הגיל הוא גיל יחסי מבחינת סדר הופעת השכבות. קביעת הגיל המוחלטת, מתי נוצרה שכבה זו או אחרת נעשית באמצעות מאובנים המצויים בשכבות אלה ובעזרת טכניקות מדידה רדיואקטיביות. אם לנקוט בלשון מתומצתת השכבות הן תוצר לתהליכים ארוזיביים, הסעת חומר על ידי מים ורוחות למקומות אחרים מקום היווצרותם והשקעתם (deposition). אלה תהליכים שנמשכים מיליוני שנים. שיטות מדידה אלה טובות לכוכבי לכת ולירחים בעלי אטמוספירות. והיה ומוצאים כוכב לכת שיש בו שכבות כמו שאנו מכירים על כדור הארץ ואין לו אטמוספירה, המסקנה המתבקשת היא שבעבר היתה לו כן אטמוספירה וכי יש לבדוק מתי זה היה.

בגופים שאין ולא היתה להם אטמוספירה שיטת עבודה זו לא רלבנטית. יש לחפש שיטות אחרות שהרי אין להם שכבות. שיטה מקובלת היא בדיקת מכתשים, באם ישנם, כמו אלה המצויים על הירח. אם למשל רואים מכתש ובתוכו מכתש אפשר לדעת מי ממכתשים אלה קדם למי. כך גם לגבי מכתשים שאחת הדפנות שלהם חתוכה על ידי מכתש אחר. עמנואל מזור (4) מציג 7 תקופות גיאולוגיות והשמות בהם הוא משתמש אלה שמות של מכתשים ואגנים ירחיים ואלה התקופות:

1. התקופה הפרה אימברית- התקופה שלפני היווצרות האגנים. אגן Imbrium הוא אחד מהם. כאן מצויים כל האזורים המוגבהים ובעלי צבע בהיר.

2. התקופה האפנינית-אלה האגנים הגדולים וההרים שמסביב לאזורים המוגבהים.

3. התקופה הארכימדית- לתקופה זו שייכים כל המכתשים המצויים ברצפתם של האגנים הגדולים.

4 . התקופה הפרוצלרית- בתקופה זו האגנים הגדולים מולאו בזרמי לבה שבאו מעומקו של הירח והתוצאה היא אגנים שרצפתם היא ישרה. עם זאת יש להביא בחשבון שימצאו מכתשים בתוך מכתשים שכוסו על ידי זרמי לבה ומכתשים שהדפנות שלהם כוסו בחלקם על ידי זרמי הלבה. כאן הקביעה הסטרטיגרפית חייבת להיות זהירה ביותר (הערת הכותב-חיים מזר).

5. התקופה הארטוסתנית- תקופה זו נקראת על שמו של מכתש אראטוסתנס שיוצאות ממנו קרניים המכסות את הרי האפנינים וחלק מחומר המילוי הפרוצלארי של אגן Imbrium. המסקנה היא שמכתש אראטוסטנס צעיר יותר.

6. התקופה הקופרניקית- תקופה שבה נוצרו המכתשים המקרינים חומרים בהירים המכסים כל מה שקדם להם.

7 התקופה הפוסט קופרניקית- תקופה בה מכתשים מכסים חלק מהקרניים של התקופה הקופרניקית.

הנחת היסוד של חלוקה סטריטגרפית זו היא שמאז היווצרותו, הירח הופצץ על ידי אסטרואידים ומטאוריטים בגדלים שונים. מכיון שעל כדור הארץ לא נמצאו שרידים למכתשי ענק כפי שצוין קודם לכן. הנחה זו היא בעייתית. אם להתייחס לפגיעת אסטרואידים, הרי שמקורם הוא ברצועת האסטרואידים. אם נקבל את ההנחה שבעבר במרחב שבין צדק למאדים היה כוכב לכת ואשר מסיבות לא ברורות התפוצץ, ההפצצות של הירח וגופים אחרים במערכת השמש נמשכו זמן קצר (5), אזי החלוקה הסטריגרפית המוצגת על ידי עמנואל מזור ,גם אם היא נכונה תקפה רק לגבי תקופת ההפגזה על ידי האסטרואידים. מה היה לפני כן ומה היה אחרי כן דורש התייחסות בפני עצמה.

אחד הצילומים החשובים ביותר מבחינה סטרטיגרפית שנעשו על ידי טייסי אפולו 15 הוא זה שמספרו הקטלוגי AS15-89-12157 שנעשה בקצה המזרחי שלHadly Rille . רואים מקטע חשוף של שכבה המזכירה מאוד שכבות אופקיות המוכרות על כדור הארץ (6). תצלום זה הגם שהוא יחיד מסוגו מעלה תהיות באשר לחלוקה הסטרטיגרפית המקובלת של הירח. והיה וימצאו בטיסות עתידיות מאוישות או לא מאוישות תופעות דומות, יהיה צורך לחשוב על חלוקה סטריגרפית אחרת. קיומה של שכבה אופקית זו ואולי של שכבות נוספות יכולה לעורר מחשבה נוספת, הגם שהיא בעלת אופי ספקוטלטיבי. יתכן שבעבר היתה לירח אטמוספירה משלו. מה שיכול לתמוך בהשערה זו הוא טיטן ירחו של שבתאי. לטיטן כוח משיכה שווה לזה של הירח- 1/6 מזה של כדור הארץ והוא מחזיק אטמוספירה שצפיפותה היא 1.6 מזו של כדור הארץ. אפשרות שהוזכרה קודם לכן היא שבעבר הירח היה מרוחק יותר מהשמש מאשר כיום. באותה תקופה היתה לו אטמוספירה משלו. מסיבה כל שהיא הוא ניתק ממסלולו והחל מתקרב לעבר השמש עד שנלכד על ידי כוח המשיכה של כדור הארץ ונכנס למסלול סביבו. במהלך מסע זה הוא החל להתחמם ואט אט איבד את האטמוספירה (השערת הכותב-חיים מזר). עדות תומכת לבריחת אטמוספירה או הידלדלותה היא המקרה של המאדים. אמנם למאדים אטמוספירה דלילה מאוד ,צפיפותה היא רק 1% מזו של כדור הארץ, אך כל הסימנים מעידים על כך שבעבר היא היתה צפופה יותר ולחץ אטמוספרי גבוה מזה של היום.

סלעים

סלע נפוץ על הירח הוא הברקציה (תלכיד של שברי סלעים מזוותים). על הירח ועל כדור הארץ לסלעים ממין זה יש שני מקורות. מקור אחד הוא שברי סלעים שעברו הסעה קצרה לפני התלכדותם לגוש אחד. מוצאים אותם במרגלות של מצוקים. המקור השני הוא שברים של סלעים געשיים. רסק של סלעים שנזרק לאוויר בזמן התפרצות געשית וצבר של גושים כאלה יוצר ברקציה (7). על הירח ברקציות נוצרות בעקבות לחצים מסיביים ביותר וטמפרטורות גבוהות הנוצרים בעקבות פגיעת אסטרואידים ומטאוריטים. הסלעים שהיו קודם לפגיעה ואלה שנוצרים בעקבות הפגיעה מתלכדים יחד. המינרלים הנפוצים בסלעי הירח דומים לאלה הארציים כמו פלדספר (Feldspar), אוליבין (Olivine) ופירוקסן (Pyroxne) (8).

בצד הנסתר של ירח נמצא סוג חדש של סלע. סלעים מסוג זה מצויים באזורים מבודדים והם קיבלו השם OOS מכיון שהם עשירים במינרלים Spinel , Orthpyroxene , Olivine . לא ברור כיצד נוצרו סלעים אלה, מה שמעניין במיוחד הוא הנוכחות המזערית של ה-Spinel על הירח. על פי הערכת החוקרים הוא נוצר עם היווצרות הירח. מועד היווצרותו הוא שלב בו חלק מהירח התקרר עמוק בתוך הקרום ובשלב מאוחר יותר באמצעות תהליך גיאולוגי לא מוכר הגיע אל פני השטח (9).

מיפוי של יסודות

חלליות אפולו ששוגרו לירח היו בנויות מ-3 חלקים: תא השירותים, תא הפיקוד ונחתת. לאחר שהחלליות היו נכנסות למסלול סביב הירח, הנחתות היו ניתקות מהן ויורדות אל פני השטח. תא הפיקוד ותא השירותים המשיכו להקיף את הירח. עם סיום משימתה, הנחתת היתה ממריאה ומתחברת לתא הפיקוד. בתא השירותים היו מכשירי מחקר שסקרו את הירח תוך כדי הקפתו. ממדידות אלה התברר שאזור ה- Apennine Bench עשיר יותר ביסוד הרדיואקטיבי תוריום מאשר מישורי הלבה הסמוכים. הדגימות שהובאו על ידי טייסי אפולו 15 שנחתו סמוך למקום זה עשירים במינרלי ה-KREEP שהוזכרו קודם לכן (1).

תופעה ייחודית שנמצאה בחלק מסלעי הירח היא רמזים לנוכחות חומרים אורגניים. העדות הראשונה היא המצאות חומצות אמיניות (חומרי בניין להיווצרות חיים) במדגמי הקרקע שהובאו על ידי טייסי אפולו 11. החללית ההודית 1 Chandryaan מצאה כנראה עדויות נוספות. עדויות אלה הן ממקום סמוך למקום ריסוקה של החללית ההודית על הירח לאחר שסיימה את תוכנית העבודה שלה. ההתרסקות היתה סמוך לקוטב הדרומי. מה שעורר את המחשבה בכיוון זה היא נוכחות של פחמן בסלעים. מכיון שהחללית שידרה נתונים אלה ברגעיה האחרונים וסמוך לקרקע, הדעת נותנת שמדידות אלה נעשו ברזולוציות גדולות ביותר. יש להתייחס לממצאים אלה בזהירות רבה ביותר מכיון שהמשמעויות הן מרחיקות לכת. יש גם להביא בחשבון שהפחמן ו/או החומצות האמיניות הובאו לפני הירח באמצעות שביטים או מטאוריטים שפגעו בו (10).
כאשר החלו למפות את נפיצות היסודות בירח באמצעות החללית Lunar Prospector עמדו בפני החוקרים מספר שאלות ביותר באשר למוצא הירח ולתהליך היווצרותו (11) והן:

1. בהסתמך על הממצאים של חלליות אפולו, הגלילאו (החללית שהיתה בדרכה לצדק) והקלמטין, מצאו שהירח עשיר באלומיניום, אורניום, תוריום ובתחמוצות ברזל (FeO). באם זה אכן המצב, המשמעות היא שאותם מודלים הטוענים לכך שמוצאו של הירח מכדור הארץ אינם נכונים.

2. ברמות הגבוהות של הירח מצויים יסודות ה- KREEP שעל פי ההערכה המקובלת נוצרו בקו התפר שבין הקרום והמעטפת של הירח בשלב הסופי של תהליך הבידול ביניהם. הפיזור של יסודות אלה מספק מידע רב ביחס להיווצרות הקרום.

3. זיהוי והגדרת יחידות גיאוגרפיות באזורי ה- maria .

4. זיהוי הרכב חומרים ביחידות גיאוגרפיות באזורי ה- maria שנמצאות ברמות תוך העזרות בממצאי חללית הקלמנטין וזיהוי יחידות גיאוגרפיות נוספות תוך שימוש במידע לגבי ברזל וטיטניום.

5. זיהוי והגדרת יחידות פטרולוגיות (תורת הסלעים-מחקר המטפל בתיאור סלעים, בתכונותיהם,סיווגם ושחזור תנאי היווצרותם.

6. חיפוש אזורים א-נומליים בהם מצויים הרכבים כימיים לא שגרתיים היכולים להעיד על העומקים מהם חומרים אלה הגיעו.

הממצאים השונים ב- Imbrium וב-Joule מראים כי באזורים אלה נפיצות התוריום והאשלגן לא אחידה. התוריום והאשלגן מרוכזים בעיקר בצד הנראה בתוך ומסביב ל- maria המערבית ביותר. ריכוז אחר מצוי בצד הנסתר סמוך ל- Mare Ingenii המצוי באגן Aitken. בצד הנראה האזורים בעלי הריכוזים הגדולים ביותר הם מהקצה הדרומי של Imbrium Mare בסמוך למכתש קופרניקוס עד למקום הנחיתה של אפולו 14 (Fra Mauro). ריכוזים נוספים מצויים ב-Procllarum Oceanus. ריכוזים קטנים עוד יותר מצויים ב-maria המזרחיים Crisium- Fecunditatis , Tranauilitatis , Serenitatis . בצד הנסתר הריכוזים הגדולים של תוריום ואשלגן מצויים מסביב לאגן Aitken שבקוטב הדרומי, אם כי ריכוזים אלה קטנים בהשוואה לאלה המצויים בצד הנראה. ממצאיה של החללית היפנית Kaguya מעידים על נוכחות של היסודות הבאים בקרקע והם אורניום, תוריום, אשלגן, חמצן, מגנזיום, סיליקון, טיטניום וברזל (12).

על פי ממצאיה של ה-LRO נמצאו נמצאו מימן, כספית, וחומרים נדיפים אחרים באזורים המוצלים (shaded regions) באופן קבוע. ה- LRO חלפה במשך 90 שניות מעל האזור בו התרסקה ה-LCROSS בחנה את שברי הפלומה (plumes debris) שהועפו כלפי מעלה כתוצאה מהפגיעה. זוהו מולקולות מימן, CO2 מולקולרי, אטומים של כספית וכמויות קטנות של קלציום ומגנזיום במתכונת של גז. המצאות הכספית היתה מפתיעה (13).

ממצאי ה- LRO שפורסמו בספטמבר 2010 מעידים על כך שהירח מורכב יותר גיאולוגית ממה שחשבו. ב- 5 מקומות התגלתה סיליקה. מבחינה גיאולוגית אפשר להבחין בין שני טיפוסי קרקע. אזורי הרמות העשויות מאנרתוזיט ( Anorthosite – סלע יסוד המכיל קלציום ואלומיניום) ואזורי ה- maria העשויים מסלעים בזלתיים המכילים ברזל ומגנזיום (14). התברר גם שהרמות הן פחות הומוגניות ממה שחשבו. בטווח גדול של אזורים התגלתה בסלעים נוכחות גדולה יותר של קרקע עשירת חנקן מאשר זו של קרום עשוי באנורתוזיט. המשמעות היא שבעבר היו שינויים בכימיה ובקצב הקירור של המגמה שיצרה את קרום הירח הקדום או שהיה תהליך שניוני (secondary processing)- התכה והתמצקות- שחזרו על עצמם מספר פעמים בקרום הקדום. במספר מקומות התגלו מינרלים שיכולים להימצא רק בסלעים שעברו תהליכים מגמתיים רחבי היקף. אלה מינרלים עשירים בתרכובות סיליקטיות (silicic)כמו קוורץ, פלדספר עשיר באשלגן ופלדספר עשיר בחנקן, כל אלה הם מינרלים יוצרי סלעים כמו על כדור הארץ. גילוי המינרלים עתירי תרכובות הסיליקה במקומות אלה הוא בעל חשיבות רבה בשל הימצאותם במקומות שקודם לכן חשבו שהם מעידים על נפיצות גדולה וחריגה של יסוד התוריום. האפיונים של המינרלים עתירי תרכובות סיליקה על הירח, שונים באופן מהותי מהבזלות האופייניות ל- maria והרמות שבהן מצוי אנורתוזיט.

העובדה שניתן לצפות בתרכובות אלה באזורים גיאולוגיים שונים מעלה את האפשרות שסלעים אלה נוצרו במספר רב של תהליכים. בחלק מהאזורים עתירי הסיליקה כמו Domes Gruithiusen אשר להם מורדות תלולים ופני שטח מחוספסים, מעלים את האפשרות שכיפות לבה אלה, נוצרו על ידי התפרצויות איטיות של לבה צמיגה בדומה לאלה המצויים בהר הגעש St. Helene אחרי התפרצויות געשיות.

במקומות אחרים כמו מכתש אריסטרכוס החתימה הספקטרלית של מינרלים עתירי תרכובות סיליקה מתוחמת למכתשים ולחומרים שנזרקו בזמן פגיעת המטאוריטים שיצרה אותם, המשמעות היא שהחדירה לתוך הקרקע במהלך הפגיעה חשפה חלקים של הסלעים הפלוטוניים (גופי מגמה המתמצקים מתחת לקרקע לפני הגיעם אל פני השטח). השאלה המתבקשת היא איך נוצרו הסלעים עתירי תרכובות סיליקה בגוף כמו הירח, כאשר הנוף הדומיננטי הוא רמות עשירות באנורתוזיט ובקלציום ובבזלות של ה- maria העשירות בברזל ובמגנזיום.

רוב האזורים עתירי תרכובות הסיליקה נמצאים ב- Terrane KREE Procellaeum, אזור בצד הנראה של הירח המוכר בפעילות הגעשית רחבת ההיקף שלו. זה הוביל את החוקרים לגישה שעל פיה החומר עתיר הסיליקה באזור זה הוא תוצאה למגמה בזלתית חמה שחדרה לקרום הירח והתיכה אותו מחדש. אבל אחד מאזורים אלה Belkovich Compton מצוי בצד הנסתר של הירח רחוק מה- PKT והוולקניזם הנלווה אליו. מיקום זה מעלה את ההשערה שהתנאים שהביאו ליצור זרימה מתמשכת ולוולקניזם בתוך ה- PKT היו מצויים בהיקפים קטנים יותר בצד הנסתר של הירח (14).

ה- Lunar Prospector ביצעה סקירה מקיפה וגלובלית של הברזל על פני השטח של הירח. הסיבה לכך היא שנפיצות הברזל יכולה לתרום רבות להבנת התפתחותו של הירח. נוכחות הברזל יכולה לספק מידע ביחס לדרך התפתחותו של הירח והשינויים שחלו בו לאורך זמן. הברזל והטיטניום כאחד הם יסודות בסיסיים בלבה שבאזורי ה- maria של הירח. הריכוז של הטיטניום במישורי ההצפה הבזלתיים סותר את המסקנות שאליהם הגיעו בעבר בהסתמך על המדידות שנעשו על ידי חלליות האפולו והחללית קלמנטין. על פי ממצאי ה- Lunar Prospector כמות הטיטניום היא מחצית ממה שנמדד באותן מדידות (15). ממצאים אלה הם בעלי משמעות רבה באשר לחקר הירח מאחר והמסקנה המתבקשת מהם היא שאותן מדידות קודמות לא היו מספיק מדויקות וכי עם השתכללות ציוד המחקר לעתיד לבוא, התוצאות תהיינה עוד יותר מדויקות. בנוסף לכך נמצאו גזי הרדון, ופולוניום שהגיעו אל פני השטח דרך סדקים בקרקע שנוצרו על ידי פעילות טקטונית או רעידות אדמה. הפולוניום נוצר מהתפרקות של רדון שהוא עצמו תוצר להתפרקות של אורניום ואכן גילוים של יסודות אלה מעיד גם על מציאותו של אורניום בקרקע הירח (15).

מיפוי של הירח באור הנראה ובאור אולטרה סגול שנעשה על ידי LRO מצא אזורים עשירים בטיטניום. כחלק ממערך הציוד לחיפוש הטיטניום נעשה שימוש בטכניקה של צילומים מטלסקופ החלל האבל למדידת נפיצות של טיטניום באזורים קטנים באתר הנחיתה של אפולו 17 ואכן שיטת עבודה זו חשפה רמות שונות בנפיצות הטיטניום בהשוואה לממצאים שאליהם הגיעו במדגמי הקרקע שהובאו על ידי טייסי אפולו 17 לאלה שנעשו על ידי הטלסקופ האבל. נמצא כי הרמות השונות של הטיטניות תואמות ליחס שבין האור הנראה המוחזר מהירח לקרינה האולטרה סגולית המוחזרת מהקרקע. מטרת היסוד היתה לבדוק באם שיטת זו תעבוד באזורים נרחבים של הירח או שמא יש משהו מיוחד באתר הנחיתה של אפולו 17. התברר כי נפיצות הטיטניום באזורי ה- maria נעה בין 1% לקצת יותר מ- 10% . ברמות, ריכוז ה- TiO2 קטן יותר מ-.1%. ממצאים אלה תואמים למדידות שנעשו במדידות מדגמי הקרקע, נפיצות של 1% (16).

מינרלים

רוב המינרלים על הירח דומים לאלה המצויים על כדור הארץ. המינרלים הנפוצים הם פלדספר (feldspar ), אוליבין) Olivene), ופירוקסן (Pyroxene). קוורץ (2 SiO) כמעט ולא קיים על הירח. מצוי גם ברזל אם כי בכמויות קטנות. בדגימות שהובאו על ידי טייסי אפולו 16 נמצא גם ברזל "חלוד" (8). התמונה לגבי הברזל החלה להשתנות כאשר חללית הקלמנטין החלה לשדר את ממצאיה. ממצאים אלה הביאו את החוקרים למסקנה כי המעטפת עשויה מסלעים עשירים במגנזיום ובברזל. הפלגיוקלז נפוץ בקרום ונפיצותו במעטפת היא מועטה (17). גישה זו קיבלה אישוש בעקבות ממצאיה של החללית ההודית Chandrayaan . חללית זו מצאה מינרלים בעלי תכולה של ברזל בקרקע הירח. המקום בו נמצא הברזל הוא אגן Orientale . מינרל נוסף ונפוץ באזור זה הוא הפירוקסן (18).

כאשר חללית ה- LRO חלפה מעל למכתש אריסטרכוס בגובה של 26 קילומטר ממנו, היא מצאה חרוזים פירוקלסטיים ( beads Pyroclastic – זכוכית וולקנית הנוצרת במשך פעילותן של התפרצויות געשיות דומות לאלה המצויות בסטרומבולי ובהוואי) שגלשו מסביב למורדות המכתש בתצורה של קווים ובתצורות גושיות. יכול להיות שיש בהם אנורתוזיט כמו באזורי הרמות והם בעלי אופי silicic- (תרכובות סיליקה) כמו גרניט (19).

אבק

על הירח נצפתה תופעה של סערות אבק. תופעה זו עוררה תהיות רבות מאחר ולירח אין אטמוספירה. אם כך איך נוצרות סערות אלה? התופעה נצפתה לראשונה על ידי הנחתות מסדרת סרוויאר. עם נחיתתן שודרו ארצה תצלומים שבהן נצפה זוהר של שעות בין ערביים מעל לקו האופק לאחר שקיעת השמש. דיווחים ראשונים של אסטרונאוטים באו מטייסי אפולו 8, אפולו 10, אפולו 15 ואפולו 17. הם תיארו תופעה שהוגררה על ידם בשמות שונים והם: streamers, bands, twilight rays שנמשכו 10 שניות לפני ואחרי שקיעת השמש. על כדור הארץ רואים תופעה דומה-קרניים אפלוליות. מעין מוטות (shafts) של אור שמש וצל הנוצרים על ידי עננים חריגים (clouds irregular) בזריחת ובשקיעת השמש. היה ברור שהתופעה הירחית נוצרת על ידי עננים של אבק ירחי. השאלות שהתבקשו הן איך אבק זה יכול להתרומם מעל הקרקע ללא אטמוספירה ואיך הוא יכול לרחף? על פי מודל שפותח להסברת התופעה, נראה שלירח ישנה אטמוספירה דקיקה של חלקיקי אבק הנמצאים בתנועה מתמדת. חשוב לציין שאין זו אטמוספירה גזית. חלקיקי האבק מורמים מהקרקע באופן קבוע כלפי מעלה ולאחר זמן מה חוזרים אליה. האבק מוטען בצורה אלקטרוסטטית על ידי השמש בשתי דרכים, על ידי אור השמש עצמה ועל ידי חלקיקים טעונים הבאים מרוח השמש. באור היום הירחי קרינה אולטרה סגולית וקרני רנטגן הם כה אנרגטיים עד כדי התזת אלקטרונים מהאטומים וממולקולות הנמצאות בקרקע. נבנים מטענים חיוביים עד שחלקיקים קטנים מאבק הירח (סדר גודל של 1 מיקרון ופחות) מוצאים מהקרום ויכולים להגיע לגבהים החל ממטרים בודדים וכלה בקילומטרים. החלקיקים הקטנים ביותר מגיעים לגובה הרב ביותר. לאחר מכן הם חוזרים לקרקע. תהליך זה חוזר על עצמו מספק פעמים.

בלילה על פי מודל זה החלקיקים מוטענים שלילית. תהליך זה מתרחש כאשר אלקטרונים מרוח השמש הנעים סביב הירח נכנסים לצד הלילי שלו. בצד החשוך המטען החשמלי חזק יותר מאשר בשעות היום. באזורי המעבר שבין הצד המואר לצד החשוך ב-terminator יכולים להיווצר שדות חשמליים אופקיים משמעותיים. בזרמים הגדולים ביותר מצויים חלקיקים מיקרוסקופיים קטנים מדי מכדי שיוכלו להיראות על ידי אסטרונאוטים השוהים על הירח ללא ציוד ראייה מתאים. אסטרונאוט הנמצא בצד החשוך בזמן הזריחה יכול לראות זהירה הנמשכת לאורך קו האופק הנראה כמו מסך מרצד של אור (20).

אחד ממכשירי המחקר שטייסי אפולו 17 השאירו על הירח הוא ה- LEAM) Lunar Ejecta and Meteorites Eperiments). המכשיר נועד ביסודו לעקוב אחר אבק המותז מהקרקע כאשר מטאוריטים קטנים פוגעים בה. המטרה היתה לבדוק כמה אבק מועף כלפי מעלה כאשר מתרחשות פגיעות כאלה לאור היום ומה הן התכונות של אבק זה. להפתעת החוקרים מכשיר זה ספר רמות גדולות של חלקיקים כל בוקר (בוקר של הירח), בעיקר כאלה שכיוון תנועתם הוא מזרח מערב יותר מאשר אלה שכיוונם מלמעלה למטה וכי מהירות תנועתם איטית יותר ממה שאמורה להיות מהירות כזו בכוח המשיכה הירחי בהסתמך על מה שנצפה קודם לכן. במהלך היום הירח הוא בעל מטען חיובי ובלילה הוא בעל מטען שלילי. ההפתעה היתה גדולה יותר כאשר התברר שמספר שעות לאחר הזריחה הטמפרטורה היתה כה גבוהה (קרוב לנקודת הרתיחה של מים) שהיה צורך לכבות את מכשיר המחקר כדי שלא יתחמם יותר מדי. המשמעות היתה שאבק ירחי מוטען מבחינה חשמלית נדבק לדפנות של ה- LEAP , מחשיך את פני השטח שלו וסופג יותר חום מאשר מאור השמש המוחזר ממנו. לרוע המזל תצפיות אלה היו קצרות מכיון שמכשיר זה פעל במשך 670 שעות של הלילה הירחי ו-150 שעות פעילות ביום הירחי.

תצפיות שאפשר היה להיעזר בהן, הן אלה שנעשו מכדור הארץ. במשך מאות שנים הצטברו דיווחים על זהירות מוזרות מהירח בשם LTP (Phenomena Lunar Transient). לגבי רובם ההנחה המקובלת שמקורה של זהירה זו הוא פגיעות מטאוריטים. זהירות אחרות היו אדומות או לבנות המשנות צורה ונעלמות לאחר מספר שניות או דקות. באור השמש מוחזרות כלפי מעלה פלומות אלקרוסטטיות של אבק ירחי (25).

תופעה אחרת הקשורה לאבק היא מערבולות ירחיות (lunar swirls) שידוע עליהן מזה 40 שנה. נראה שמדובר בקווצות של אבק ירחי חיוור (crerly –cues of pale moon dust). הן מתערבלות ומסתובבות סביב עצמן לאורך עשרות קילומטרים על הקרקע. כל מערבולת כזאת היא ישרה לחלוטין ומוגנת על ידי שדה מגנטי.

אחת ממערבולות אלה שקיבלה את השם Raine Gamma ניתנת לצפיה באמצעות טלסקופ ביתי, מה שמעיד על גודלה. מערבולות אלה נמצאות בקצה המערבי של Oceanus Procellarus. במשך שנים חשבו כי המערבולת Rainer Gamma, היא מכתש חסר צורה. משעה שלונר אורביטר 2 חלפה מעל מקום זה התברר שאין מדובר במכתש. שתי מערבולות נוספות נצפו בצד הנסתר של הירח. הן נראו בקצה המערבי של Procellrum Oceanus בדיוק בצד ההפוך היכן שמצויים Mare Imbrium ו- Orientle Mare . ההערכה המקובלת אם כי חסרת הסבר היתה שפגיעות יוצרות מכתשים בצד אחד של הירח יוצרות מערבולות בצד השני שלו. ב-1972 התברר שמערבולות אלה ממוגנטות. שתי החלליות הזעירות ששוגרו מאפולו 15 ומאפולו 16 ואשר טסו בגובה 96 קילומטר מעל הקרקע גילו כפי שצוין קודם לכן כתמים של שדות מגנטיים על קרקע הירח. השדות המגנטיים החזקים ביותר היו מעל ה- lunar swirls וחלשות בעוצמתן פי עשרות מונים מהשדה המגנטי של כדור הארץ. ההערכה שהתגבשה לגבי מקורן של המערבולות היא כי הן קשורות לעברו הרחוק של הירח כאשר היה לו גרעין נוזלי של ברזל ושדה מגנטי גדול. כאשר אסטרואיד גדול פוגע בקרקע, פגיעה זו יוצרת ענן של גז מוליך חשמלית המתערבל (sweep) מסביב לירח הדוחף את השדה המגנטי הנמצא בחזית שלו. לבסוף הענן מתגבש (converge) בנקודה המצויה הצד השני של הפגיעה יוצרת המכתש וממרכזת את השדה המגנטי בנקודה זו. לאחר מיליוני שנים גרעין הירח התקרר והשדה המגנטי שלו התפוגג. נשארו רק הכתמים החזקים ביותר – מערבולות. ההערכה זו מספקת הסבר למראה הבהיר והקצפתי (creamy) של המערבולת. לדעתם של מספר חוקרים האבק של הירח מתכהה במהלך חשיפתו הארוכה לרוח השמש. יכול להיות שהמערבולות הן בהירות מכיון שהן נחשפות פחות לשמש. השדות המגנטיים שלהן מטות את רוח השמש. באם הסבר זה נכון אזי המערבולות הן למעשה צל של שדות מגנטיים המקבלות צורה קשתית המתערבלת מעליהן (22).

זהירה

לא פעם נצפו על ירח הבזקים וזהירות. פעם ראשונה שתופעות כאלה נצפו היתה באוקטובר 1963 כאשר כוון לעבר הירח הטלסקופ אשר בפלגסטף אריזונה. מה שנצפה היתה זהירה אדומה וחזקה שבאה ממכתש אריסטרכוס. ההערכה היתה שהמקור לכך הוא אור זוהר שנפלט מהר געש פעיל (23).

במשך שנתיים וחצי מ-2006 ועד אמצע מאי 2008 נצפו 100 זהירות על ידי אסטרונומים. אחד ההסברים היה שהן נוצרות בשל התפוצצויות של מטאוריטים הפוגעים בירח. כל פגיעה כזו שווה בעוצמתה למאות קילוגרמים של T.N.T וניתן לצלמה באמצעות טלסקופ ביתי. גילוי ראשון כזה היה כאשר ב-7.11.2005 גוש סלע בגודל של כדור בסיס (baseball) משביט אנקה פגע ב- Mare Imbrium. התוצאה היתה הבזק אור חזק. השאלה שהתבקשה היתה איך חומרים יכולים להתפוצץ על הירח מכיון שאין עליו חמצן. ההסבר שניתן הוא שגושי הסלעים נעים לעבר הירח במהירות של 48,000 קמ"ש ואפילו יותר. במהירויות כאלה אפילו גרגר חצץ יכול ליצור מכתש בקוטר של מספר מטרים. הפגיעה מחממת את הסלע ואת הקרקע בעוצמה חזקה דיה כדי ליצור זהירה בדומה ללבה מותכת. במהלך ממטר של מטאורים כדוגמת אלה הבאים מהפרסאידים, כאשר הירח עובר דרך זרם צפוף של שברי שביטים, קצב ההבזקים הירחיים יכול להגיע ל-1 לשעה. המעניין הוא שגם כאשר אין גשם של מטאורים עדיין רואים את ההבזקים. המקור הוא שרידים של אבק שביטים וגושים קטנים של אסטרואידים ישנים הפוגעים בירח במספרים קטנים, אם כי עדיין במספרים משמעותיים (24).

מקורות

1. Charles Wood A.- “The Apennine Bench” Sky and Telescope March 2000 p. 128

2. “NASA LRO creating unprecedented topographic map of the moon” 20.12.2010
http://www.spacetravel.com/ NASA _LRO_ Creating_ Unprecedented_Topographic_ Map _Of _The_ Moon_999.html

3. “Genesis findings solve Apollo Lunar mystery” 22.11.2006
http://www.space.com/reports/Genesis_Findings_Solve_Apollo_Lunar_Mystery_999.html
4. עמנואל מזור- "סלנולוגיה- הגיאולוגיה של הירח" מדע יד' 1 אייר-סיוון תשכ"ט מאי-יוני 1969

5. מזר ח.- "כוכב הלכת של בודה" כל כוכבי אור גיליון מס. 2 מרץ אפריל 1983

6. Mutch Thomae A.- Geology of the Moon- A stratigraphic view revised edition 1972 p. 302 Princton university Press New Jersey 391 p.

7. שובל שלמה –צפונות כדור הארץ-מדעי הגיאולוגיה, הגיאומורפולוגיה והסביבה מהדורה שניה האוניברסיטה הפתוחה 2011 746 עמ.

8. “ What we learned about the Moon” FGM 4/73 NASA-HQ

9. New type of moon rock identified “ 3.11.2010
http://www.spacetravel.com/reports/ New_Type _Of_ Moon_ Rock_ Identified_999.html

10. “Indian scientists detected signs of life on Moon”
http://dnaindia.com/scitech/reports_indian-scientists-detected-signs-of-life-on- Moon_1322785

11. Lawrence D. J. et al- “Global elemental maps of the moon- The Lunar Prospector Gamma- Ray spectrometer” Science Vol. 281 4.9.1998 p. 1484-1489

12. “First conclusive signature for Lunar Uranium” 30.6.2009
http://www.moondaily.com/reports/First_Conclusive_Signature_For_Lunar_Uranium _999.html

13. “LRO detects surprising gases in LCORSS lunar impact plume” 22.12.2010
http://www.spacetravel.com/reports/ LRO_ Detects _Surprising_ Gases_ In_ LCROSS_ Lunar_ Impact_ Plume_999.html

14. “New insight into the moon rich geologic complexity” 20.9.2010
http://www.spacetravel.com/reports/ New_ Insight_ Into_ The_ Moon_ Rich _Geologic_ Complex_999.html

15. “Scientist continue to prospect lunar data mine” 12.3.2001
http://www.spacedaily.com/news/lunar-orb.html

16. “Subtly shaded map of moon reveals Titanium treasure troves” 10.10.2011
http://www.spacetravel.com/reports/ Subtly_ Shaded_ Map _Of_ Moon_ Reveals_ Titanium_ Treasure_ Trove_999.html

17. Spudis Paul D. – “The giant holes of the Moon Astronomy May 1966 p. 50-55

18. “NASA instrument on Chandrayaan finds minerals on Moon” 29.12.2008
http://www.moondaily.com/reports/NASA_Instrument_On_Chandrayaan_Finds_ Minerals On Moon_999.html

19. “Aristarchus Spectacular !” 3.1.2012
http://www.spacetravel.com/reports/ Aristarchus Spectacular_999.html

20. “Moon fountains” 31.3.2005
http://www.spacedaily.com/news/lunar-05o.html

21. “Moon storms” 7.12.2005
http://alien.earth org/news/item.php?keyid=5768&category=2&pages=2

22. Philips T. –“Mysteries lunar swirls” 26.6.2006
http://science.nasa.gov/healiner/y2006/26jun_lunarswirls.html.list109322

23. “Suitcase science on the moon” 20.8.2007
http://www.spacedaily.com/reports/ Suitcase_ Science_ On_ The _Moon_999.html

24. Philips T –“100 explosions recorded on the Moon” 21.5.2008
http://www.space.com/scienceastronomy/080521-moon-exlosions.html

פרק אחרון בסדרה המקיפה על הירח, לרבות ניתוח ממצאי המצאות קרח מים על פניו

 

הפסגה המרכזית של מכתש קופרניקוס על הירח. צילום: החללית LROC של נאס"א
הפסגה המרכזית של מכתש קופרניקוס על הירח. צילום: החללית LROC של נאס"א

קרח מים

רמזים לנוכחות אפשרית של מים על הירח נמצאו במדגמי קרקע שהובאו על ידי טייסי אפולו. בגוש בזלת נמצא המינרל אפטיט (מינרל המכיל פוספט קלציום). מה שנמצא הוא מימן בצורה של הידרוקסיל בעל מטען שלילי (-1 OH) בתוך המבנה הסריגי של מינרל האפטיט (1). במדגמי הקרקע שהובאו על ידי טייסי אפולו 17 נמצאו מים יחד עם יסודות נדיפים בתוך מגמה כשהם עצמם לכודים בתוך גבישים המצויים עצמם בתוך חרוזים (beads) של זכוכית געשית (2).

 

הניסיון הראשון לבדוק אם אכן יש מים על הירח נעשה באמצעות חללית הקלמנטין.לא היתה זו תצפית ישירה על גופי מים, אלא עקיפה. באמצעות צלחת האנטנה של החללית שודרו אותות רדיו לאזורים שונים מסביב לקוטב הדרומי, מקומות בהם קרח מים יכול להיות מוסתר. לאחר מכן באמצעות אנטנות רדיו על כדור הארץ החלו לחפש השתקפויות של האותות בצלחת האנטנה של הקלמטין אשר שודרו לכדור הארץ. התברר שאכן הוחזרו מהירח השתקפויות של מים מעורבים באדמה. על פי ניתוח הממצאים הגיעו למסקנה שעומקו של הקרח 15 מטר והוא משתרע על שטח של 56 קמ"ר. בתוך המכתשים מצוי קרח שנפחו הוא לפחות 1.6 מיליון מטר מעוקב באזורים החשוכים. יכול להיות שמקורם של מים אלה הוא באלפי שביטים שפגעו בירח ב-3 מיליארד השנים האחרונות. שביט הפוגע בירח משחרר אדי מים המקיפים אותו מעל פני הקרקע, אך חלק מהם יורד לקרקע למקומות בהם הטמפרטורה היא C° 40 מעל לאפס המוחלט והם לא יכולים לצאת משם. במשך 3 מיליארד שנה הקרח הצטבר בכמות ממשמעותית (3). על פי סך החישובים שבוצעו מצויים במקומות אלה 11-300 מיליון טון של קרח מים (4). עדויות נוספות לנוכחות מים נמצאו גם על ידי ה-Lunar Prospector. העדויות למים נמצאו בשני הקטבים. על פי הערכה כמות קרח המים בקוטב הצפוני גדולה פי 2 מזו של הקוטב הדרומי (5). עדויות אלה קיבלו אישוש גם מהחללית ההודית Chandryaan (6).

 

במאמר שפורסם ב- Nature ביולי 2010 נמסר כי בתצלומים שנעשו על ידי החללית ההודית Chandryaan נמצא "טל ירחי" על פני השטח. התברר שהמים נפוצים יותר ממה שחשבו על פני השטח ובתוך הירח עם דמיון מסוים למים בתוך מערכות געשיות על כדור הארץ. מקורו של " הטל הירחי " הוא כנראה ברוח השמש אשר הביאה איתה מימן שבא במגע עם החמצן הירחי. המים עליהם דווח ב-Nature באים כנראה ממקור אחר לגמרי. יכול להיות שהם הובאו על ידי מטאוריטים שפגעו בירח שהכילו כנראה קרח מים. קיומם של הרי געש שהיו פעילים לפני 4 מיליארד שנה נותנים לחוקרים רמז לכך שמים היו פעם בתוך הירח. הסיבה היא שהדינמיקה של הרי געש על כדור הארץ והירח מונעת בעיקרה על ידי מים (7). החללית LRO זיהתה באזורים החשוכים של הקטבים צורות של כפור (8).

טמפרטורות

מדידת טמפרטורות שעל הירח הראתה הבדלים קיצוניים בין היום הלילה ולא קשה להבין למה. ביום הטמפרטורה יכולה להגיע ל- C ° 130 ובלילה ל-C ° 180 – (9). יש להביא בחשבון שישנם מקומות שגם במהלך היום יהיו בהם טמפרטורות נמוכות. הכוונה היא למקומות מוצלים (shadowed ). כל סלע וכל הר מטילים צל על סביבתם וכמו על כדור הארת אורך הצל מותנה במיקומה של השמש בשמים. המקומות הקרים ביותר באזורי הצל יהיו במרכזם (השערת הכותב-חיים מזר). ההתייחסות הראשונה לקשר בין טמפרטורה לגזים שונים על פני הירח התעוררה כאשר החלו לחשוב על התכנות מציאותו של גז הארגון בקטבים. במקומות אלה הריכוז שלו יהיה גדול יותר מאשר בכול מקום אחר על הירח. ממדידות שנעשו על ידי החלליתLRO התברר שהקטבים של הירח הם המקומות הקרים ביותר במערכת השמש ומסיבה זו הארגון במקומות אלה יהיה במצב מוצק (10). ללא אור השמש טווח הטמפרטורות יכול להיות C °173.9- C °238 – (K ° 100- K ° 35) (11).

 

אטמוספירה

למרבה ההפתעה במדידות שנעשו על ידי חלליות אפולו התברר שלירח יש אטמוספירה אם כי דקיקה מאוד. מסיבה זו ראוי יותר שהיא תיקרא אקוספירה. היא נוצרת בעקבות התאדות רציפה של חומרים על פני השטח. ואובדנם בחלל או שהם חוזרים לקרקע. תהליכים אלה מתרחשים על בסיס יומי למרות שקיימת באופן תמידי קצת אטמוספירה. הגזים השונים בה ממוחזרים ( recycled ) דרכה. אטמוספירה מסוג זה מוצאים על שביטים. תצפיות ארציות שנעשו -1998 הראו שבאטמוספירה זו מצויים אדים של נתרן וכי לירח ישנו זנב ארוך של גז הנתרן. ניתן לצפות בו עד למרחק של 800,000 ק"מ מהירח. התברר כי כאשר הירח נמצא במולדו, לאטומי הנתרן נדרשים יומיים כדי להגיע לכדור הארץ. הם נדחפים מהירח על ידי הלחץ המופעל עליהם על ידי אור השמש. הם נמשכים לכדור הארץ על ידי כוח המשיכה שלו וממוקדים לתוך זנב ארוך וצר (12).

למרבה ההפתעה התברר שלמרות דקיקותה, לאטמוספירה יש יונוספירה. העדויות הראשונות לכך הגיעו בשנות ה-70 של המאה ה-20 מהחלליות הרוסיות לונה 19 ולונה 20. מכשירי החלליות הבחינו בשכבה של חלקיקים טעונים המתנשאים לגובה של עשרות קילומטרים מעל הקרקע. בכל סמ"ק נמצאו 1000 אלקטרונים פי 1000 ממה שחשבו. עדות תומכת לתצפית זו נמצאה כאשר גלי רדיו הבאים ממקורות רחוקים בחלל חולפים בסמוך ל-limb של הירח. גורמים נוספים התורמים לאטמוספירה זו הם כמויות קטנות של גז הבאים מניוון רדיואקטיבי הדולפים מתוך פנימו של הירח. מקורות נוספים הם מטאורים ורוח השמש המתיזים אטומים מהקרקע. גם האבק שהוזכר בפרק קודם תורמים ליונוספירה (13).

החללית Chandrayan גילתה שטף של יונים בצד הלילה. התברר כי הירח הוא מקור גדול של אטומי מימן ניטרליים עתירי אנרגיה. % 20 – % 15 מהפרוטונים המצויים ברוח השמש הפוגעים בקרקע הירח מוחזרים לחלל כמימן ניטרלי (14). על פי ממצאי ה- LCROSS וה- Lunar Prospector ריכוז המימן הגדול ביותר נמצא בקטבים וכי בהשוואה בין הקטבים הריכוז הגדול ביותר מצוי בקוטב הצפוני. נראה שהמקור לכך הוא קרח המים במכתשים המוצלים (shadowed) שבקטבים (15).

קרום הירח

בהסתמך על ממצאיהן של חלליות אפולו התברר כי עובי הקרום לפחות באתרי הנחיתה של אפולו 12 ואפולו 14 הוא 55-70 ק"מ ויש בו כנראה שתי שכבות הניגוד בין בתכונות האלסטיות של הסלעים היוצרים שכבות אלה, גדול כמו זה הקיים בין הקרום למעטפת של כדור הארץ (16). עובי הקרום בצד הנסתר הוא 70 ק"מ (17). על פי ממצאי החללית LRO קיימים הבדלים בין רמות (מבחינה טופוגרפית) על פני הקרום וכי אושרה נוכחות מפתיעה של סיליקה ב-5 מקומות שונים (18). חלק ממכתשי הפגיעה חודרים לעומק הקרום וניתן ללמוד מהם על המבנה וההרכב של הירח. מכתשים ספורים שקוטרם קילומטרים ספורים חודרים לעומק של מאות מטרים ומכתשים גדולים יותר כמו מכתש טיכו שקוטרו 85 ק"מ חודרים לעומק של עשרות קילומטרים (17).

הגרעין

ה- Lunar Prospector סיפקה מידע גם ביחס לגרעין של הירח. על פי אחד המודלים קוטר הגרעין נע בין 220-450 ק"מ. באם גודל הגרעין הוא הקטן שבין ערכים אלה אזי הוא עשוי מברזל טהור. באם הגדול שבין ערכים אלה הוא הנכון אזי צפיפותו נמוכה יותר והוא עשוי מברזל גופריתי (iron sulfide). והמסה שלו היא בין 1%-4% ממסת הירח (19). על פי מחקר אחר, גודל הגרעין הוא בין 500-860 ק"מ. במקרה זה המסה שלו היא 2% ממסת הירח (20). קיים אמנם הבדל בין תוצאות שני המחקרים אבל אפשר לקבל מושג די טוב לגבי סדר הגודל של הגרעין.

מבדיקת מדגמי הקרקע שהובאו על ידי טייסי אפולו 11 התברר שבעבר הרחוק לירח היה גרעין נוזלי שפעל כמו דינמו במשך תקופה ארוכה יותר ממה שסברו. מה הניע דינמו זה לא ברור. על פי הסבר אחד הדינמו הירחי החזיק את עצמו בדומה לזה של כדור הארץ. כאשר כדור הארץ החל להתקרר, הגרעין הנוזלי שלו החל לנוע ותמך בדינמו ובשדה המגנטי שדינמו זה יצר. על כדור הארץ דינמו זה עדיין פעיל. לגבי הירח הועלתה השערה שדינמו זה הונע (powered) בעיקר כתוצאה מהתקררות פנימו של הירח וכי יכול היה להתקיים מספר מאות מיליוני שנים לאחר היווצרות הירח (21).

שדות מגנטיים

בדיקת מדגמי הקרקע שהובאו על ידי טייסי אפולו הראתה שחלק מהם ממוגנטים, מה שמעיד על כך שבעבר הם היו חשופים לשדות מגנטיים. בנוסף לכך, חלליות שנעו במסלולי הקפה סביבו הבחינו באזורי אנומליות מגנטיות, מקומות בהם שדות מגנטיים העולים מתוך הסלעים. ממצאים אלה הביאו לפיתוחה של השערה יוצאת דופן. לירח היה בעבר שדה מגנטי חזק משלו. עוצמתו של שדה מגנטי זה היתה גדולה פי 2 מהשדה המגנטי של כדור הארץ. כיום, הרושם שהתקבל על סמך ממצאים אלה הוא שלירח היה בעבר גרעין ברזלי קטן וכי השדה המגנטי בו נוצר לפני 3.2-3.6 מיליארד שנה, תקופה בה זרמי לבה פרצו החוצה אל הקרקע..בכדי לפתח שדה מגנטי הגרעין צריך להיות מותך. במצב זה מתפתחים בו זרמי קונבקציה אשר בעקבותיהם פורץ החוצה חום אל פני הקרקע. פני השטח של הגרעין מתקררים וחוזרים פנימה לירח בצורת עמוד צפוף יותר. צירקולציה זו של הברזל המותך פעלה כמו דינמו ויצרה שדה דיפול (field dipole ) כמו זה של כדור הארץ כיום (22). במאמר שפורסם ביולי 2012 ב- Science מוצגת גישה דומה המתבססת על ניתוח מדגמים שהובאו על ידי טייסי אפולו 11 ועל פיה גרעין מותך ובו זרמי קונבקציה יצר שדה מגנטי חזק לפני 3.7 מיליארד שנה, אם כי לא ברור מה הניע דינמו זה. יתכן שדינמו זו החזיק את עצמו כמו הגרעין של כדור הארץ. עם התקררותו של הירח, הגרעין המותך שלו החל לנוע ותמך בדינמו ובשדה המגנטי שהוא יצר. על פי מודלים שונים אם הדינמו הירחי היה מחזיק את עצמו רק על ידי קירור פנימי של הירח הוא יכול היה להתקיים רק מספר מיליוני שנים לאחר היווצרות הירח (21).

ממצאיה של החללית Lunar Prospector מורים על כך שהגרעין היה מותך לפחות לפני 3.6 מיליארד שנה, מועד בו הסתיימה פגיעת אסטרואידים ומטאורים עתירי ממדים בקרקע. המגנטומטר של החללית מצא עקבות של מגנטיזם כלוא בכתמים של הקרום. אותן פגיעות היו כנראה בעוצמה כה אדירה עד כדי הרעדת הסלעים בעוצמה כה חזקה שהשאירה בהם חתימה של השדה המגנטי. המשמעות היא שעוצמתו של שדה מגנטי זה באותו זמן היא שפעולת הדינמו של זרימת מתכת בקרום יצרה שדה מגנטי חזק כמו זה של כדור הארץ. אחד מכתמים אלה הוא בעל עוצמה מגנטית כה חזקה שהוא מטה מפני השטח חלקיקים טעונים מרוח השמש, באותה מידה כמו השדה המגנטי של כדור הארץ . תופעה זו הובחנה כבר על ידי החללית אקספלורר 35 שהקיפה את הירח ב-1967. גם ממצא זה יכול להעיד על כך שגרעין הירח בעבר היה ברזל מותך ובעל חותם חזק של שדה מגנטי (19).

ה- Lunar Prospector מיפתה את השדות המגנטיים של קרום הירח וצפתה גם באינטראקציה שבין רוח השמש לבין אזורים שונים על פני השטח שלהם שדות מגנטיים חזקים בקווי הרוחב S °80 – S°30 ובגובה 100 ק"מ מפני הקרקע. מפות של הטייתה אלקטרונים (electron reflection) שבאזורים הנמצאים בצד הנגדי (antipode)עד לאגנים Imbrium Serentatis, המגיעים עד לקו רוחב S ° 80 מראים ששדות מגנטיים בקרום ממלאים את רוב אזורי ה- antipode של אגנים אלה . מממצאים אלה מאששים את ההשערה שהפגיעות יוצרות האגנים יוצרות שדות מגנטיים בקרום הירח באזורי ה- antipode. השדות המגנטיים באגן Imbrium חזקים מספיק כדי להטות (deflect) את רוח השמש וליצור מגנטוספירה זעירה, כיסים מגנטיים עד לאורך של מאות קילומטרים ומערכת של גלי הלם (23) החללית ההודית Chandrayan אכן גילתה שלירח יש מגנטוספירה משלו, אם כי קטנה מאוד (24).

נדידת קטבים

נראה שבזמנים שונים במהלך ההיסטוריה של הירח, השדה המגנטי היה בכיוונים שונים ביחס לקרום. חישוב עוצמת וכיוון המגנטיזם של הירח הוביל למספר מסקנות שלהן נגיעה להיסטוריה של כדור הארץ והירח כמערכת אחת ולירח עצמו. נראה שגוף הירח שינה את מיקומו ביחס לציר הסיבוב שלו סביב עצמו. הציר שמר על מיקומו בחלל, אך הירח סבב סביב עצמו כך שאזורים שבעבר היו בקטבים קרובים היום יותר לקו המשווה תופעה זו קרויה נדידת קטבים. זאת מכיון שמנקודת המבט של מי שנמצא על הקרקע, נראה לו שהקטבים הם.שמשתנים. שילוב בין מסקנה זו לבין מיקומם של מספר מכתשים הביא למסקנה נוספת שעל פיה מספר גופים גדולים הקיפו את הירח נשברו, כל אחד מהם הגיע לקרקע והשאיר את חותמו בצורה של שרשרת של מכתשים סמוך למה שהיה באותה תקופה קו המשווה של הירח. נראה שפגיעות אלה הן שגרמו לנדידת הקטבים (22).

רוח השמש

ממצאים של השנים האחרונות גילו סוג חדש של אינטראקציה בין רוח השמש לגופים חסרי אטמוספירה במערכת השמש. אזורים הנקראים אנומליות מגנטיות (magnetic anomalies ) בעיקר בצד בנסתר מטים (deflect) את רוח השמש בצד הנסתר של הירח ובכך מגינים על הקרקע. ההנחה המקובלת היתה שרוח השמש נספגת בקרקע, אולם ממצאים שהגיעו מהחללית הסינית 1 Chang’e , מהחללית היפנית Kaguya, ומהחללית ההודית Chandryaan הראו שאינטראקציה זו מורכבת יותר ממה שחשבו. נצפה שטף משמעותי ורב עוצמה על קרקע הירח, כנראה בשל רוח השמש המוחזרת מהרגוליט שעל הקרקע.

מיפוי האטומים עתירי האנרגיה הבאים מהירח הראה שכחמישית מהפוטונים של רוח השמש המגיעים לירח מוחזרים בחזרה לחלל. תופעה דומה נצפתה על פובוס ירחו הזעיר של המאדים על ידי החלליתMars Express. בניתוח פרטני של אזורים שונים על הירח התברר שהסטה זו של רוח השמש נעשית על ידי צבר של אנומליות מגנטיות בחצי הכדור הדרומי בצד הנסתר של הירח (25).

התגלה גם שטף של יונים בצד הלילי של הירח, שהוא מקור גדול של אטומי מימן ניטרליים ורבי עוצמה . 20% – 15% של פרוטונים מרוח השמש מוחזרים לחלל ובמצב ניטרלי. כמות קטנה של המימן נספגת בקרקע ( (14.

מקורות

1. “Caltech team finds evidence of water in moon minerals” 23.7.2010
http://www.space-travel.com/reports/Caltech_Team_Finds_Evidence_Of_Water_Iin_ Moon_ Minerals_999.html

2. “Parts of moon interior as wet as Earth’s upper mantle” 30.5.2011
http://www.space-travel.com/reports/ Parts _Of_ Moon_ Interior_ As _Wet _As _Earth’s _Upper_ Mantle_999.html

3. “Clementine’s icy moon” Astronomy March 1997 p. 26

4. Harwood W. – Prospector finds ice on the moon” Astronomynow April 1998 p. 22

5. “Water ice found at the moon’s poles” Astronomy June 1998 p. 20

6. “India over the moon with water discovery” 25.9.2009
http://www.moondaily.com/report/India_Over_The_Moon_With_Water_Discovery_ _999.html

7. “Water on the moon is widespread” 23.7.2010
http://www.space-travel.com/report/ Water _On_ The_ Moon_ Is_ Widespread_999.html

8. “Lunar orbiter spots moisture location” 13.1.2012
http://www.space-travel.com/report/ Lunar_ Orbiter_ Spots_ Moisture Location_ 999.html

9. “Giant underground chamber found on the moon by Indian’s Chandryaan -1 spacecraft”
http://www.dailyspacegalaxy.com/my-webblog/2011/23/ giant- underground -chamber –found- on- the- moon- by Indian’s- Chandryaan -1 spacecraft-spacecraft.html

10. Joses M.—“Argon on the moon” 23.9.2009
http://www.moondaily.com/report/ Argon_ On _The_ Moon_999.html

11. “LRO detects surprising gases in LCROSS Lunar impact plume” 22.10.2010
http://www.space-travel.com/report/ Detects_ Surprising_ Gases_ In _ LCROSS_ Lunar _Impact_ Plume_999.html

12. “Lunar Sodium tail discovered” 1.6.1999
http://www.astronomynow.com/breaking/9906/15moontail/index-html

13. Phillips T. – “Mystery of the Lunar ionosphere” 17.11.2011
http://www.space-travel.com/reports/ Mystery _Of _The_ Lunar_ Ionosphere_999.html

14. “Chandryaan instruments finds magnetosphere around moon” 17.11..2009
http://www.moondaily.com/report/ Chandryaan _ Instruments_Finds _Magnetosphere _Around_ Moon_999.html

15. Binder Alan B.-“Lunar Prospector : Overview” Science 4.9.1998 Vol. 281 pp. 1475-1476

16. Latham Gary et al. –“Moonquakes and Lunar tectonism” The Moon Vol. 4 Nos 3/4 June-July 1972 pp. 373-382

17. Spudis Paul. A. –“The giant holes of the Moon” Astronomy May 1996 pp. 50-55

18. “New insights into the Moon’s rich geologic complexity” 20.9.2010
http://www.space-travel.com/reports/New_Insights_Iinto_The_Moon’s_Rich_Geologic _Complexity_999.html

19. Irion R..- “Lunar Prospector moon’s core mysteries “
http://sciencemag.org/cgi/contents/full/281/5382/1423

20. Irion R- “Raising Lunar prospects” Astronomy February 2000 p. 45-51

21. Chu J.- “What drove the lunar dynamo? Moon’s molten core was likely sustained by alternative power source”. 27.1.2012
http://www.physorg.com/news/2012-01.drove-lunar-dynamo-moon-molten.html

22.. Runcorn S.K.- “The moon’s ancient Magnetism” Scientific American 12/11987 p. 34-42

23. Lin R.P. et al. –“Lunar surface magnetic fields and their interaction with the solar wind : Results From Lunar Prospector. Science Vol. 281 p. 1480-1484 4.9.1998

24. Chandryaan instruments find magnethosphere around moon” 17.11.2009
http://moondaily.com/reports/Chandryaan_Instruments_Find_Magnethosphere _Around_ Moon-999.html

25. “Magnetic anomalies shield the moon” 27.9.2010
http://www.space-travel.com/reports/Magnetic_Anomalies_Shield_The_ Moon_999.html

הכתבה עודכנה ב-19.11.2026: ארבעת חלקי הכתבה אוחדו לכתבה אחת.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זו עושה שימוש ב-Akismet כדי לסנן תגובות זבל. פרטים נוספים אודות איך המידע מהתגובה שלך יעובד.