סיקור מקיף

אמריקנים, רוסים, אירופים, סינים, יפנים והודים מתחרים בדרך לירח

סיכום ראשוני של ערב ההרצאות המשותף לאגודה לאסטרונומיה, אגודת החלל ופורום מסלול במלאת 35 שנים לנחיתה על הירח

ארמסטרונג ואלדריו תוקעים את הדגל האמירקני על הירח בטיסת אפולו 11, 20-21 ביולי 1969
ארמסטרונג ואלדריו תוקעים את הדגל האמירקני על הירח בטיסת אפולו 11, 20-21 ביולי 1969

שתי קפיצות זמן היו אתמול בהרצאה לרגל 35 שנים לנחיתה על הירח. את ההרצאה ארגנו במשותף אגודת החלל הישראלית, האגודה לאסטרונומיה ומסלול – פורום הסטודנטים לקידום חקר החלל. באירוע בבית חיל האוויר בהרצליה נכחו כמאה אנשים.

פתח את הערב, יו”ר האגודה הישראלית לאסטרונומיה אשר דיבר על ראשית ימיה של מערכת השמש, לפני כ-4.5 מיליארד שנים. בין היתר ציין פתאל כי הירח שומר על כדור הארץ מפני שוניות גדולות מדי של הטמפרטורה. במאדים אין שמירה כזו ולכן שונות הטמפרטורות בין החורף לקיץ שם גדולה מאוד בשל זוית הנטיה הגדולה של מסלולו סביב עצמו לעומת המסלול סביב השמש. היציבות היחסית של תנאי האקלים בכדור הארץ (גם אם לוקחים בחשבון את ההבדלים בין תקופות קרח לתקופות חמות) איפשרה את היווצרות החיים והתפתחותם.

פתאל מנה את ארבע התיאוריות באשר ליצירת הירח: התאוריה הראשונה גורסת שהוא נוצר יחד עם כדור הארץ במקרה בקרבת מקום; שכדור הארץ תפס ירח שעבר בסמוך; שכדור הארץ הסתובב כל כך מהר והתפצל לשנים; אך המודל המקובל ביותר היום הוא שגוף בגודל של מאדים בכדור הארץ , גילח מכדור הארץ חלק מהמעטפת הקלה יותר של כדור הארץ ושרידים משני הגופים הללו התמזגו והפכו לירח. כלומר לגוף שהוא הקרוב ביותר אלינו איננו יודעים כיצד נוצר וזו סיבה מספיק טובה לחקור אותו.

הצצה לעתיד

ומכאן קפיצת הזמן הבאה: אל שנות השלושים של המאה ה-21. דניאל רוזנברג, יו”ר מסלול, פורום סטונדטים לקידום חקר החלל פירט את התוכניות השונות של מדינות ברחבי העולם באשר לירח. “נשאלת השאלה מדוע רוצים לחזור לירח, איזה מדינות שוקלות ברצינות לנחות על הירח, מה התוכניות שלהן.

“המשימה האחרונה – אפולו 17 היתה לפני 32 שנה. ב-1998 הציע הנשיא בוש האב על חזרה לירח ולמאדים אבל התוכנית עלתה טריליון דולר. כל הנסיונות מאז לא הצליחו להוריד את העלות הצפויה לגובה סביר. ואולם הרצון האנושי לחקור את הכוכבים התעורר מחדש עקב שלושה אירועים עיקריים: אסון הקולומביה, שיגור הטאיקונאוט הראשון, הבנה אמריקנית שנאס”א לא ממלאת את ייעודה.

מאז ומעולם היה רצון לחזור לירח, אך כעת יש לכך גם תמיכה פוליטית ומדינית, דבר שהיה חסר קודם לכן. אסון הקולומביה פגע ברגשות הגואוווה האמריקניים והם רוצים להוכיח לעולם שהם עדיין מעצמה ויכולים לחזור לחלל. נאס”א מאז אפולו לא ביצעה פעולות שיש עימן תכלית. היא בנתה את מעבורת החלל ואת תחנת החלל אבל אין להם את החזון שמניע קדימה. הם עבדו על מומנטום. המדינות שרוצות לחזור לירח הן:

* ארצות הברית – תחת חזון בוש, יוזמת תוכנית חלל חדשה לחקר הירח והמאדים ומעבר. יש לה גם את היכולת וגם את הכסף על-מנת להוציא תוכנית זו לפועל. שיתוף פעולה בינלאומי הינו נושא רגיש, בייחוד עקב התסבוכת של תחנת החלל הבינלאומית.

* סין – שיגור השנז'ו 5 הפך את סין למדינה השלישית בעולם שמסוגלת לשגר אנשים לחלל. סין כיום בדרכה להפוך למעצמה עולמית, כאשר חקר החלל הוא נושא יוקרתי ויכול למצב אותה כמעצמה בדעת הקהל העולמית. לכן, כל עוד הם לא “שווים“ במעמד לארה”ב, שיתוף פעולה לא נראה באופק.

* אירופה – תוכנית אורורה האירופאית מפרטת כיצד ניתן לחזור לירח ולהגיע למאדים. לאירופה יש ככל הנראה את האמצעים הכלכליים, אך ללא עובדות בשטח. ככל הנראה תשתף פעולה עם רוסיה ו/או מדינות נוספות. שת”פ עם ארה”ב אפשרי רק כשווים אל שווים.

* רוסיה – לרוסיה יש יכולת טכנולוגית מתקדמת לחקר החלל, עם ניסיון בטיסות מאויישות והנעה מתקדמת. מאידך לרוסיה אין את המשאבים הכלכליים. שותפות עם אירופה היא אידיאלית בשביל שתי הצדדים, כאשר כבר נפוצו שמועות על הצטרפות אפשרית של רוסיה ל ESA.

שאר העולם: ליפן והודו יש תוכניות חלל מתקדמות ויכולות להצטרף כשותפות זוטרות לאחד מהגופים האחרים

התוכנית הסינית לחקר הירח היא כנראה מתקדמת ביותר. בדומה לרוסיה של שנות השישים והשבעים, הסינים לא מדברים כמעט על התוכניות שלהם, כאשר המידע שמגיע הוא חלקי. תוכנית רשמית שפורסמה בשנת 2001 כוללת
עד 2010 נחיתה רובוטית על הירח.

גם הרוסים עד שנות התשעים לא ביצעו שום הכרזה שהם הולכים לירח. הסינים מעדיפים לשמור את התוכניות שלהם בסוד ואין להם ציבור בוחרים שרוצה דיווח לאן הכסף הולך. לדוגמא הסינים יוכלו בסביבות 2012-2020 לשלוח אנשים להקיף את הירח, בעזרת שימוש במשגר לונג מארץ' 5 העתידי, שיכניס למסלול מודול לא מאויש ולאחר מכן שיגור נוסף, הפעם מאויש, של שנז'ו שיעגון עם המודול הראשון. דבר דומה תוכנן על ידי הרוסים, הוא כלל שני שיגורים של פרוטון ונקרא פודסאדקה.

הבעיה המרכזית היא שעלויות השיגור לשגר ק”ג לחלל, גבוהות יותר מק”ג זהב. חייבים איפוא להפחית עלות זאת בסדרי גודל כדי שמסע מאויש כלשהו לחלל יהיה כדאי. בכל אופן לפי התוכניות הצפויות, בתחילה סביר להניח שהצוותים שיישלחו לירח יהיו קטנים יחסית – עד 6 אנשים. ישהו עשרות ימים ויבצעו מחקר מתקדם בדיקת טכנולוגיה והקמת תשתית למושבה קבועה. אם נרצה בכך, עד שנת 2030 נוכל להקים מושבה קבועה על פני הירח שתלוכל לשמש כנמל חלל לשאר מערכת השמש. כמו כן, הירח ישמש כמקום לניסוי של טכנולוגיות שנצטרך על מנת להגיע למאדים ומעבר לו.

סיפורו של פרויקט אפולו

ושוב קפיצת זמן אל שנות השישים של המאה העשרים בהרצאת אפולו השנתית של טל ענבר, סגן נשיא אגודת החלל הישראלית. “מי ששאל למה לטוס לירח ומה מחפשים שם, הסיבה היחידה והבלעדית שבגללה טסו האמריקנים לירח במבצע אפולו היתה לנצח את הרוסים במירוץ החלל. ישנו מזכר שכתב הנשיא קנדי שבוע אחרי הטיסה של גגרין. הוא מינה את סגנו ג'ונסון כאחראי על תוכנית החלל.

במסר הזה לא היה ברור בדיוק מה יעשו, אבל קנדי, כאדם מעשי ביקש שיבדוק כמה זמן יקח להקים מערכת כזו וכמה זה יעלה. בסך הכל אחרי טיסה תת מסלולית אחת של אלן שפרד, ששהה חמש דקות בחלל קנדי הכריז שתוך עשר שנים יונחת אדם על הירח.

בסך הכל שוגרו 17 חלליות אפולו כאשר אפולו 1 הסתיימה בצורה טראגית על כן השיגור בכלל במשימת אימונים. אפולו 2-6 היו בלתי מאוישות; אפולו 7 היתה רק טיסה למסלול סביב כדור הארץ לשבועיים שבה כמעט כל מה שיכול היה להשתבש, אכן השתבש, לרבות השפעת שבה חלו האסטרונאוטים. אפולו 8 – היתה הראשונה שהקיפה את הירח, אפולו תשע היתה כבר משימה שבה בדקו מפגש בין חלליות במסלול סביב כדור הארץ; אפולו 10 ביצעה סימולציה של הנחיתה על הירח, ללא הנחיתה כאשר שני האסטרונאוטים שהיו ברכב הנחיתה ירדו עד לגובה של עשרה קילומטרים מעל קרקע הירח, ואז הפעילו את המנוע וחזרו.

אפולו 11 היתה כמובן המשימה ההיסטורית; אפולו 12 המשימה השנייה שנחתה על הירח. באפולו 13 – מזל גדול מאוד, כשלון מוצלח, התפוצצו מכלים ברכב השירות. למזלם זה היה עוד כשהרכבים היו מחוברים וכך נעזרו בחלליות הנחיתה על הירח כדי לחזור לכדור הארץ; באפולו 14 זכור משחק הגולף של אלן שפרד; באפולו 15 צוידו האסטרונאוטים במכונית חשמלית; אפולו 16 ו-17 משימות ארוכות שבהן השהות נטו על הירח היתה שלושה ימים. מאז דצמבר 1972 לא דרך אדם על הירח ואפילו לא עבר את גובה 650 קילומטר – הגובה של האבל. תוכננו משימות אפולו 18, 19 ו-20. כאשר בשלב מסוים גם בעקבות ירידת הפופולריות של טיסות החלל, ההוצאות בויאטנם בוטלו שלוש המשימות. חללית אפולו האחרונה שוגרה ב1975 למפגש עם חללית סויוז הרוסית.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.