לטוס לחלל – רק שלם (תתאמן חצי שנה) וסע

לחברת מירקורפ, חברה רב לאומית ששיגרה קוסמונאוטים לשיפוץ מיר יש תוכניות לממן את איושה המתמשך מחדש החל מנובמבר

מיר כפי שנראתה בשנת 1998
מיר כפי שנראתה בשנת 1998

כמו עוף החול העולה מקברו שבה לאחרונה תחנת החלל הרוסית המזדקנת מיר לחיים, כאשר צוות של קוסמונאוטים רוסיים הגיע אליה ל-45 יום ב-6 באפריל, ובעת כתיבת שורות אלו, יתכן שמשימתם תוארך עד 16 ביוני. הם טסו כדי לתקן את דליפת החמצן המתמדת – אחת התוצאות של ההתנגשות הקשה בשנת 97'. היזם האמריקני וולט אנדרסון Anderson התחייב בתחילת שנת 2000, להשקיע 20 מיליון דולר בהקמת חברת מירקורפ, חברה פרטית שתממן את המשך המשימות המאוישות לתחנת החלל.

עם סיום המשימה, לא ישובו לעת עתה עוד קוסמונאוטים לתחנה – עד למציאת המימון. "בשל בעיות המימון של מדינה חדשה והעתיד הלא ברור, זה רק הגיוני שנעבור כעת למצב של משימות ביקור ולא שהות קבע" אומר ויקטור בלאגוב Viktor Blagov, סגן מנהל תוכנית מיר.

מיר שתוכננה להשאר בחלל חמש שנים, כבר משרתת כמעט פי שלושה מהמועד המתוכנן, אך רוסיה מסרבת לחסל את התזכורת האמביציונית האחרונה מתוכנית החלל של התקופה הסוביטית למרות מחסור כרוני במזומנים. סירובה של רוסיה לנטוש את תחנת החלל הפגועה מרגישה את ארה"ב החושדת שרוסיה מסיטה תקציבים ומשאבים מתוך התקציב בן 60 מיליארד הדולרים המיועד לתחנת החלל הבינלאומית שבה היא אחת השותפות העיקריות בבניית החלקים – לעבר מיר. ראשי תוכנית החלל הרוסית מתעקשים על כך שתוכנית מיר מומומנת כולה מכסף פרטי, ואין לכך כל השפעה על תחנת החלל הבינלאומית, שאף היא מפגרת בלוח הזמנים בעיקר בגלל עיכובים ארוכים מצד הרוסים.

בלאגוב מבטיח ששני הקוסמונאוטים, סרגי זאליוטין Zalyotin ואלכסנדר קלרי Kaleri, ינטשו את החללית באמצע יוני לאחר שסיימו את הכנתה לחודשים של תנומת חורף."כאשר נקבל תקציב ונכין שוב תוכנית תצא משימה חדשה" הוא אומר. ואולם עדיין מרחף החשש שאם לא ימצא הכסף עד אוגוסט 2000, יאלצו ראשי תוכנית החלל הרוסית לרסק את מיר לתוך אחד האוקיאנוסים. הנשיא פוטין הבטיח למיר תקציב ב2001, אך ראשי תוכנית החלל לא בטוחים אם הם יוכלו לשמור את החללית עד אז.

בלאגוב אומר כי התחנה נמצאת במצב עבודה תקין למרות קצר בלוחות הסולריים (מתוצרת אמריקנית אגב), שגרמו להרס כמה כבלים וגרמו למיר מחסור באספקת אנרגיה. לדבריו אנשי הצוות מצאו ואטמו את אחד הסדקים שנותר לאחר ההתנגשות בחללית מטען ב97. התאונה גרמה לאויר לדלוף מהחללית, והכריחה את הצוות להשתמש ביותר משאבים של האנרגיה המדולדלת כדי לשמור על לחץ אוויר בתוך התא.

סרגיי אבדייב Sergei Avdeev ש"כיבה את האור במיר עם נטישתה (הזמנית) בשנה שעברה למרות שאז היו כולם סבורים שזו הטיסה האחרונה לתחנה הוא הכין אותה לביקורים עתידיים. "אני סגרתי את התחנה רק באופן זמני, כך שאנשים אחרים שיחזרו למיר אחרי, ירגישו בנוח ויוכלו לעבוד ולחיות בה."

"זה כמו המנהג של שומר יערות, המשאיר את הבקתה שלו ריקה במשך החורף, ומשאיר לחם ומלח על השולחן, כך שמי שמגיע לבקר בביתן תמיד יש לו משהו לאכול. זה מה שעשיתי. לא ידעתי אם מיר תאוכלס מחדש, אך זה היה הגיוני לשער שצוות חדש יגיע מתי שהוא."

במשך 14 שנות שהות בחלל, ביקרו במיר (לא כולל הצוות האחרון) 27 צוותים שכללו 103 אנשים. 62 מתוכם לא היו רוסים – הם ייצגו 11 מדינות ואת סוכנות החלל האירופית. שבעה אסטרונואטים אמריגנים ו34 קוסמונאוטים רוסים ביקרו במיר. נציגי נאס"א שהו במיר ברציפות בין 24 למארס 96 ועד 8 ביוני 1998 (כולל בעת התאונה). בין 11 המדינות ששיגרו נציג למיר היו סוריה, בולגריה, אפגניסטן, יפאן (כתב טלויזיה), בריטניה, אוסטריה, קנדה וסלובקיה, הנציג של סוכנות החלל האירופית היה גרמני וגם צרפת שיגרה באופן עצמאי אסטרונאוטית, שהיתה הלא אמריקנית ולא רוסיה הראשונה שביצעה הליכה בחלל. יש לציין כי הקוסמונאוטים הלא רוסיים הם אלו שמדינותיהן השתתפו במימון המסע. גם לישראל הוצעה שותפות במיר תמורת שיגור אסטרונאוט, אך מנכ"ל סוכנות החלל, אבי הר-אבן, אמר עוד לפני כשנה, בעת ביקורה בארץ של האסטרונאוטית שנון לוסיד שבילתה כחצי שנה במיר, כי הסכום שבו מדובר היה גבוה מכפי יכולתה של ישראל, ושהות של שבוע של אסטרונאוט ישראלי לא הצדיקה סכום כה רב.

פתגם רוסי ישן אומר "אינך זורק זוג נעלים, עד שאין לך זוג חדש". הדבר מסביר מדוע מנהלי סוכנות החלל מרגישים בימים אלו בנוגע למיר. ברור שמדובר בהרפתקאה מסוכנת, אך עד שלא תושלם תחנת החלל הבינלאומית, למה לזרוק את מיר? למרות כל הבעיות, מיר היא עדיין המוצב הקדמי היחיד של האנושות בחלל.

"להשאיר את מיר בחלל זה חלק מהגאווה הלאומית של הרוסים", אומר צ'ארלס ויק Vick מומחה לענייני חלל בפדרצית המדענים האמריקנית בוושינגטון "מיר היתה שוות ערך לנחיתת האדם על הירח עבורנו. קשה להם לותר עליה בגלל שהיא ספינת הדגל, המראה שרוסיה עדיין במשחק." לדבריו, מיר סבלה בשנים הללו מתקלות שהיו עשויות לשתק חלליות צעירות יותר."

בשנת 1997 סבלה מיר משריפה ומפגיעה שנבעה מהתנגשות עם חללית אספקה ריקה. התנגשות זו גרמה לחור גדול ברכיב המגורים "ספקטרה", וחייב את הצוות הרוסי-אמריקני לאטום את הרכיב משאר התחנה.

אבל יש לזכור שבמשך זמן פעולתה, מיר מיצבה את עצמה כמעבדה חשובה לבחינת ההשפעה ארוכת הטווח של חוסר המשקל על הגוף. נאס"א מימנה אותה בכסף רב כדי לערוך בדיקות לפני שיגור תחנת החלל הבינלאומית. האמריקנים שילמו לרוסים כמעט חצי מיליארד דולר כדי להשיג לאסטרונאוטים נסיון. כעת האמריקנים מנסים לשכנע את ממשלת רוסיה ואת חברת RKK ENRGIA המפעילה את החללית לרסק אותה כדי להפנות את המשאבים לעבר התחנה החדשה. תפעולה של מיר עולה רבע מיליון דולר, והיא היתה נטושה מאז אוגוסט 1999 ועד לבוא צוות התיקון באמצע מאי. החללית עם בוא הקוסמונאוטים היתה קרה, האוויר דולף ממנה לאט (כנראה מרכיב המגורים השני – קוונט-2) אך מסלולה נשאר יציב.

מנכ"ל נאס"א, דן גולדין הביע כעס בפני כתבים ואמר כי על הרוסים להתמקד. "המיקוד העיקרי חייב להיות עמידה בהתחייבויות שלהם לתחנת החלל הבינלאומית. אם מיר מתישה את כוחם ממילוי ההתחייבויות, אז יש לנו בעיה רצינית."

עלות שיגורם של שתי חלליות מטען מדגם פרוגרס, חללית סויוז עבור הצוות וטיל תלת שלבי הדרוש לשיגור החללית עולים ביחד 19 מיליון דולר. רוסיה הודיעה כי תקציב סכום דומה כדי לבנות חללית סויוז וטילים לשיגורה – למשימת הקמת תחנת החלל. רוסיה כבר שריינה 42 מיליון דולר לחלקה בבניית תחנת החלל מתוך תקציב התחנה העומד על 60 מיליארד דולר. בעוד גולדין אומר כי אין לנאס"א אפשרות להחליט עבור הרוסים כיצד לנהל את תחנת החלל שלהם, אך לנאס"א יש מחויבות למשלמי המיסים בארה"ב וב14 המדינות האחרות השותפות, המבקשים לראות את התחנה מורכבת. "בשום אופן אנחנו לא מוכנים לקבל את הטענה שתפעול מיר לא מפריע לקיום המחויבות שלהם לתחנת החלל", אמר. "אנחנו כעת ברגע האמת."

כשהתחנה תושלם, בשנת 2005, אומרים בנאס"א כי היא תהיה הרבה יותר מתקדמת ותוכל לאפשר דברים שמיר לא יכולה היתה. משקלה של התחנה יהיה 470 טון, פי 4 ממשקלה של מיר, ואורכה יהיה 110 מטר, כאורכו של מגרש כדורגל (אמריקני). היא תוכל לשאת צוות של 6 או 7 אנשים בנפח של 1,300 מ"ק, והנפח שבו יהיה אוויר יהיה שקול לשני מטוסי בואינג 747, פי 4 משטח המגורים המקסימלי שהיה אפשרי על מיר. שש המעבדות, שני רכיבי המגורים, ושני רכיבים לוגיסטיים, יצרכו כוח פי 7 מאשר יכלה מיר לייצר. זה בעתיד. כרגע יש בחלל (ואת זה הרכיב ביחד הצוות של אטלנטיס) רק גרעין של התחנה – רכיב אנרגיה ותקשורת מתוצרת רוסיה ומנהרת מעבר אמריקנית. החלק השלישי – איזור המגורים מתוצרת רוסיה, אמור להיות משוגר ביולי על גבי טיל רוסי.

עד ששלושת הרכיבים יחוברו ויאפשרו איוש צוות ראשוני מצומצם לקראת סוף השנה, עדיין מיר למרות כל הבעיות שלה היא המוצב היחיד שבו יכולים אנשים לחיות לתקופות ארוכות בחלל.

"אינני סבורה שהרוסים ישלחו צוות למקום שאינו בטוח" אומרת מארשה סמית, מומחית חלל בשירות הקונגרס. "לא שמעתי מאף אחד שאמר שהתנאים אינם בטוחים." לדבריה, יש לרוסים כסף לתחזוק החללית, וזה רק עניין של הקצאת משאבים. ויק לעומתה פחות אופטימי לגבי עתידה של מיר: "אם הכסף ישנו, הם יכלו להמשיך ולתפעל אותה בשנה האחרונה." הוא אומר. אף כי הנשיא החדש של רוסיה, ולאדימיר פוטין, אמר כי יתמוך בתוכנית חלל חזקה. "הייתי רוצה לדעת מהיכן מגיע הכסף" אומר ויק. "אלא אם הם חוזרים אחורנית לכלכלת מדע בדיוני, אינני רואה כיצד הם יכולים להמשיך מעבר לשנה הנוכחית."

נשיא חברת מירקורפ, ג'פרי מאנברJeffrey Manber שמנע מהחללית להפוך לזבל חללי, אמר כי הוא מכין מימון לטיסה נוספת בספטמבר. מירקורפ גם תממן את המשך שהותם של הקוסמונאוטים שעלו לביצוע שיפוץ החללית עד לבואם של הקוסמונאוטים חדשים בספטמבר. "אם פתיחת מנעל האוויר של מיר, נפתחה דרך לתקופה חדשה של עסקים בחלל." אמר מנבר. ההצהרה נעשתה בעת חתימת החוזה בין מנבר ליורי סמנוב Semenov נשיא חברת RKK ENERGIA, החברה החוכרת והמפעילה של מיר.

במהלך המשימה הבאה – זו של ספטמבר, ישאו הקוסמונאוטים חומרת מחשב למיר כדי להקים עליה פורטל אינטרנט חללי. Chirinjeev Kathuria, משקיע במיר-קורפ ובעל חברת סטרט אפ בתחום האינטרנט והתקשורת, אומר כי פורטל האינטרנט הוא אב טיפוס המיועד לחלליות שהחברה עומדת לפתח בחודשים הקרובים. הפורטל יאפשר העברת נתונים, כמו גם תמונות חיות של כדור הארץ מהחלל.

"בנינו חברות אינטרנט מצליחות באירופה וביפאן בעלות שווי בורסאי של מיליארדי דולרים" אומר קאטוריה, ואנחנו חשים שלפורטל החללי הראשון על מיר יהיה ערך בפני עצמו."

מירקורפ היא חברה בינלאומית שנוסדה על ידי חברת האחזקות גולד אנד אפל וrkk ENERGIA הרוסית (המחזיקה ב60 אחוזים ממניותיה). בסיס החברה הוא בהולנד, והיא מביאה תמיכה פיננסית וניהול מערביים, ביחד עם מומחיות החלל הרוסית בתפעול תחנות חלל מאוישות. מטרות החברה הרשמיות הן: "לשמר את המורשת של מיר – תחנת החלל הבינלאומית הראשונה, במהלך של מסחור ויזמות בחלל." בפברואר קיבלה מירקורפ מrkk ENERGIA את הזכיון להחכיר את מיר למשתמשים ואנשים פרטיים ברחבי העולם. לפי העיתון הרוסי קומרסאנט, מיר קורפ שילמה לrkk energia 21מיליון דולר למשימה הנוכחית, כ7 מילון דולר הועברו לחשבונה של אנרגיה לאחר המראת חללית הסויוז ובה האסטרונאוטים.

סמנוב, נשיא אנרגיה, קרא למשימה ה28 למיר ציון דרך בהסטוריה של כיבוש החלל משום שהמימון היה פרטי ולא ממשלתי. מירקורפט כבר שילמה קודם לכן 20 מיליון דולר להצלת מיר מהנזקים שנגרמו בשל הנטישה באוגוסט 99. ממשלת רוסיה אמר כי היא לא תממן עוד אף טיסה למיר. סמנוב הדגיש כי אין קשר בין שיגור המשימות הפרטיות למיר, ובין מימון חלקה של רוסיה בתחנת החלל כלום. מיר אינה מפריעה לתחנה החדשה." הוא מדגיש. להפך, אנרגיה השקיעה מכספה הפרטי, ולא מתשלומים ממשלתיים מקצת מההתחיבויות לתחנת החלל.

"השקענו 460 מיליון רובל, כ15 מיליון דולר, בתחנה החדשה", אומר סמנוב. "והמדינה עוד חייבת לנו 570 מיליון רובל (כ-19 מיליון דולר) עבור השנים 1997-1999. השקענו גם כ4 מיליון דולר בבניית חלליות פרוגרס וסויוז חדשות. לדבריו, מיר עוזרת כעת לאנרגיה להמשיך ולקיים את תעשיית החלל הרוסית. סמנוב ביטל כל אפשרות לריסוקה של מיר השנה. חללית הפרוגרס העוגנת כיום במיר היתה אמורה לסייע באמצעות המנוע שלה להנחתת מיר באוקינוס, במקום זה, אנחנו בודקים אפשרות להעלות את מסלולה של מיר.

במסיבת עיתונאים לאחר השיגור, פתח אחד מאנשי חדר הבקרה מעטפה מנער סיני ובה תרומה של 25 דולר להמשך תפעול מיר. "אם אני מצליח לשכנע נער סיני לשלוח כסף להציל את מיר, אז אני מקווה שאצליח לשכנע את הממשלה הרוסית לתמוך גם היא", התבדח סמונוב. אגב ברגע האחרון הוחלט שלא להכליל בשיגור הנוכחי למיר את שחקן הקולנוע הרוסי ולאדימיר סטקלוב Steklov. בתחילה תוכנן לכסות חלק מהמימון של הפרוייקט באמצעות צילום סרט בתוך תחנת החלל בהשתתפות שחקן מקצועי. אך הדבר לא יצא לפועל משום שחברת ההפקה לא הצליחה לגייס את הכספים המיועדים.

אנדרו אדי Eddy סגן נשיא בכיר במירקורפ, אומר כי החברה מתכננת לספק 100 עד 200 מיליון דולר לשנה לתפעול החללית. לדברי אדי, מירקורפ מקווה לשמור את מיר במצב של איוש מתמיד החל מנובמבר, אז ישוגר צוות חדש מבייקונור על סיפון חללית סויוז כל שלושה חודשים. "שלוש או ארבע חלליות מטען מסוג פרוגרס ידרשו כדי לתמוך בלוח זמנים אמביציוני כזה". (יש לציין כי הרוסים העדיפו לרווח את הטיסות משום ששיגור צוות עולה הרבה מאוד כסף, וכמעט אין הבדל בין אם הוא שוהה בחלל שלושה חודשים או שנה).

בראשית מאי הודיעה החברה כי היא מתכננת ניסוי של כבל אקסוטי על סיפון מיר. מדובר בכבל מחומר מוליך באורך של 8-10 קילומטר שישרך מתוך תחנת החל כדי להוכיח את היכולת לייצר חשמל על החללית כאשר היא חוצה את השדה המגנטי של כדור הארץ. הכבל, שלקצהו תחובר חללית קטנה, ישמש גם להעלאת מיר למסלול יותר גבוה בזכות כוחות המשיכה הנוצרים בין שתי חלליות הטסות במסלולים שונים.

ריק טומילנסון, Tumlinson אחד המשקיעים במירקורפ, הוא המקדם העיקרי של ניסוי החוט. הוא עומד בראש ארגון ללא כוונת רווח לפיתוח לא ממשלתי של החלל, בארגון חברים פעילי חלל, מדענים ומהנדסים. אם הניסוי ילך בהצלחה, ישוגר לחללית כבל הרבה יותר ארוך שיספק חשמל לתחנה הרעבה לאנרגיה. בחברת אנרגיה אמרו כי קיבלו ממירקורפ בקשה להתחיל בהכנות לניסוי כזה. משרד החוץ האמריקני הסיר את המגבלות מהעברת החומרה שבה נעשה שימוש בניסוי דומה של נאס"א. פקידים בחרת אנרגיה, אומרים כי ידרשו בין 10 ל12 חודשים כדי לפתח, לייצר לנסות ולשגר את חלקם בציוד לתחנה.

עד שכבל רב קילומטרים יספק חשמל למיר, ינסו מהנדסי אנרגיה לבדוק מה גרם לקצר שקיצץ בתפוקות האנרגיה של מיר מהפנל הסולרי העיקרי של התחנה. הקוסמונאוטים גילו את התקלה במהלך הליכת החלל שבוצעה ב12 במאי. התאוריה הרווחת כעת היא שחשיפה ממושכת מדי לשמש גרמה להעברת זרם חשמלי גבוה מהמתוכנן בכבלי, ולבסוף גרם לקצר. מאז דצמבר, טסה מיר במסלול שמאפשר חשיפה ארוכה של הפנל לשמש. בערך באותו זמן החלו פקחי הטיסה (מכדור הארץ) להבחין בתקלות. במארס הפסיקו קולטי השמש לספק חשמל לחללית. המדובר בפנל האמריקני שתהליך הפקת החשמל שלו יעיל יותר. הפנל הרוסי הפחות יעיל, ממשיך לתפקד באורך תקין.

כל עוד החללית מתפקדת בכוח מצומצם, כאשר הציוד זולל האנגיה כמו הכבשן או הרדאר לחישה מרחוק מכובים, יש לחללית מספיק חשמל, אך אם החללית תחזור לתפקוד מלא, יצטרכו ראשי אנרגיה ל חווט מחדש את הכבלים המובילים לפנל הסרבן.

יהיו חייבים למצוא לזה פתרון, משום שאחד התפקידים המצפה לחללית יהיה מלון בחלל, בינתיים למיליונרים בלבד. לא נעים לשכן מיליונרים במלון שאספקת החשמל שלו לקויה.

* הערת עורך האתר, כאמור המאמצים הללו לא צלחו וב-23 במארס 2001, הוכנסה תחנת החלל באופן מבוקר לאטמוספירה ונשרפה. שרידיה טבעו בדרום האוקיאנוס השקט לא הרחק מאיי פיג'י.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן