חברה דנית שינתה את תכונותיו של צמח, כך שיחליף צבעו לאדום כשהוא מזהה עקבות של חומר נפץ באדמה. ברחבי העולם טמונים עשרות מליוני מוקשים, שתהליך פינוים נמשך זמן רב
כ-26 אלף בני אדם נהרגים או נפצעים מדי שנה, כתוצאה מדריכה על מוקשים ברחבי העולם. אלה נתוני “הצלב האדום”, שנשמעים סבירים לנוכח הערכות שלפיהן בכ-45 מדינות בעולם טמונים 200-60 מיליון מוקשים. ברחבי אנגולה, למשל, טמונים עדיין 15-9 מיליון מוקשים, בקמבודיה 8-10 מיליון, במצרים כ-23 מיליון ובעיראק כ-10 מיליון מוקשים.
ארגונים שונים משקיעים זמן ומשאבים רבים בהוצאת מוקשים (רק האו”ם מוציא 200-300 מיליון דולר בשנה כדי לפנות כ-100 אלף מוקשים), אך תהליך איתורם, הוצאתם והשמדתם נמשך זמן רב והם ממשיכים להוות סכנה.
כעת סבורה חברת ביו-טכנולוגיה דנית כי היא יכולה לקצר את התהליך – באמצעות צמחים. “ארסה” (Aresa) הצליחה לשנות בהנדסה גנטית את תכונותיו של צמח, כך שישנה את צבעו מירוק לאדום כשהוא נמצא בקרבת חומר נפץ או מוקשים. לטענת החברה, זריעת הצמח בשדות מוקשים עשויה לזרז עד פי 10 את קצב איתור המוקשים ופינויים ולהוזיל את התהליך בשליש.
כיום קיימות שיטות שונות לנטרול מוקשים, כשהדרך המסורתית היא איתור והוצאת המוקש באופן ידני, ולאחר מכן פיצוצו. הבעיה המרכזית היא שלשולי המוקשים אין מידע מדויק על מיקומם, ולכן הם צריכים לסרוק את כל השטח עד שיהיו בטוחים שהאזור נקי ממוקשים – ואוכלוסייה יכולה להתיישב בו. אלא שלעתים משתרעים השטחים החשודים במיקוש על פני מאות ואלפי קילומטרים, וסריקתם אורכת זמן רב.
ארסה סבורה שביכולתה לצמצם את הזמן הנדרש לאיתור מוקשים, באמצעות גרסה מהונדסת גנטית של הצמח Thale Cress (ששמו המדעי “Arabidopsis Thaliana”). מדעני החברה ניצלו את העובדה שלצמח פיגמנט אדום, שניכר בו בדרך כלל בסתיו, ושינו את תכונותיו. כשהצמח המהונדס מזהה באדמה עקבות של מתכות כבדות או של דו-תחמוצת החנקן – כימיקל הנמצא בחומרי נפץ דוגמת C4 או TNT – מופעל בו אנזים המוביל ליצירת הפיגמנט, שמאדים את צבע העלים.
זריעה מהאוויר או מסביב לאזורים החשודים
בארסה, שכבר החלה לערוך ניסויים בצמח, טוענים כי לזריעת הצמח כמה יתרונות חשובים. לדוגמה, הצמח ידידותי לסביבה ואינו מתפשט לאזורים אחרים. כמו כן, מחזור הצמיחה שלו מהיר (שישה-שמונה שבועות), ולכן הוא יאפשר לזהות את מיקום המוקשים בתוך זמן קצר. בחברה מדגישים כי השיטה לא תחליף שיטות אחרות לאיתור מוקשים, אך במקרים מסוימים עשויה לחסוך זמן ומשאבים.
בראיון לעיתון “סקוטסמן” אמר קרסטן מיאר, המדען הראשי של החברה: “התועלת המרכזית שהצמח מביא היא בכך שאתה מפסיק לבזבז את הזמן שלך על אתרים שבהם אין בכלל מוקשים”. לדבריו, קצב ממוצע של פינוי מוקשים עומד על שני מטרים רבועים לאדם ליום. “נדרשים שישה חודשים לפנות שטח שגודלו כמגרש כדורגל – שטח זעיר במקומות כמו אנגולה או סיירה-ליאון”.
פיתוח הצמח נמצא בשלביו האחרונים, והחברה מתכוונת להתחיל בניסויי שדה כבר השנה, כנראה בבוסניה ובסרי לנקה. דוברי החברה אמרו לסוכנויות הידיעות כי הם מקווים שבתוך שנתיים אפשר יהיה להתחיל לעשות שימוש מקיף בהמצאה שלהם.
הצמח מאפשר אמנם לזהות היכן טמונים מוקשים, אך לשם כך יש לזרוע אותו באזורים החשודים כממוקשים. כיצד מתכוונת החברה לפתור את הבעיה? דרך אחת היא לפזר את זרעי הצמח ממטוס. דרך שנייה היא לפנות אזורים מסוימים בדרכים מסורתיות, ולאחר מכן לזרוע סביבם את הצמח.
