פרופ’ הר-סגור היה הסנגור של ההומניזם בתקופה שבה כוחות רבים – דתיים ואחרים מנסים לבטל את השיגיו
הבוקר הלך לעולמו פרופ’ מיכאל הר-סגור, בן 87 היה במותו. הר-סגור היה ההומניסט הגדול ביותר של דורנו. לצערי יצא לי להשתתף במעט מאוד הרצאות שלו אבל יצאתי מהן נפעם. האיש חד כתער לא נתן לאף אחד לעבוד עליו. הוא לא אהב בלשון המעטה את מייסדי הדתות – משה ישו ומוחמד היו אנשי שיווק טובים, אמר.
הוא התמחה בעידן האורות, התקופה שסביב המהפכה הצרפתית, פעילות האנציקלופדיסטים הסלונים הספרותיים בבתי העשירים, תקופה שבה נבטו רעיונות כמו חופש ושוויון, והמדע קיבל את מקומו הראוי.
הוא לא הסס להביע את דעתו גם על הפוליטיקה הישראלית. הוא לא ראה בעין יפה את השתלטות הדתות על מדינת ישראל, כאילו כניעה לכל דרישה של עסקן חרדי היא בגדר אקסיומה.
במשך יותר מעשרים שנה הגיש בקביעות, מדי יום ו’ בשעה שבע בערב, יחד עם שחקן התיאטרון והשדרן אלכס אנסקי, את התוכנית “שעה היסטורית” בגלי צה”ל. השעה ההיסטורית השבועית הפכה לתוכנית פולחן ובמשך שנות שידורה שודרו למעלה מחמש מאות עשרים וחמש תוכניות. הייתי שמח לו גלי צה”ל היו פשוט מעלים אותם לאינטרנט (בכלל הם לא מעלים שם תוכניות וחבל). לא נראה לי שיש מחליף להומור, לידע העצום לשכל החריף וליכולת הניתוח של מיכאל הר-סגור. לעיתים נדמה היה שהוא פגש את כל הדמויות עליהן דיבר באינטימיות כזו, בהבינו את הדינמיקה של הפרטים הקטנים בהסטוריה שעושה אותה מעניינת.
להלן הודעה שהתקבלה מאוניברסיטת תל-אביב
פרופ’ מיכאל הרסגור (2011-1924) החל ללמוד היסטוריה באוניברסיטת תל אביב, בראשית ימיה בקמפוס אבו-כביר, כאדם מבוגר בעל ניסיון חיים עשיר והשכלה רחבה מעין כמוה, ובכלל זה שליטה בשפות רבות. עקב הצטיינותו בלימודים הוא נשלח ללימודי דוקטוראט באוניברסיטת הסורבון בפריס, שם הכין את עבודת המחקר החשובה שלו, העוסקת בקשרים החברתיים של חברי מועצת המלך בצרפת בתקופת הרנסאנס. עבודה מרשימה זאת, המשתרעת על 4 כרכים עבי כרס (שיצאה לאור בהוצאת אוניברסיטת ליל, 1980-81), זיכתה אותו בתואר פרופסור מן המניין בסורבון, וכך היה הרסגור לדוקטוראנט היחיד בתולדותיה של אוניברסיטת תל אביב שדילג על כל סולם הדרגות האקדמי ומונה מיד לפרופסור מן המניין גם באוניברסיטת תל אביב. מחקר רב היקף זה, שהפך מיד לאבן יסוד בחקר התפתחותה של המונרכיה הצרפתית בתקופת הרנסאנס, הוביל אותו למחקר חשוב שני על אוליגרכיות פוליטיות בעולם המערבי בימי הביניים ובעת החדשה המוקדמת, שהתפרסם כספר בפריס בשנת 1994.
בעת שהותו בפורטוגל בשנת 1974, במסגרת עבודת המחקר שלו, נקלע למהפכה שהפילה את המשטר הישן וחוללה דמוקרטיה בארץ זאת. חוויותיו מהתנסות זאת הועלו לכתב בספרו מהפיכה בפורטוגל, שזכה להצלחה גדולה, והופיע בצרפתית, פורטוגלית, אנגלית ועברית (הוצאת עם עובד 1976).
בחוג להיסטוריה זכה הרסגור להערכה רבה כמורה מסור, המעורר סקרנות אינטלקטואלית, והמעודד סטודנטים צעירים להקדיש עצמם ללימוד ומחקר של ההיסטוריה המערבית בעת החדשה המוקדמת. אחדים מבכירי הפרופסורים בחוג זה היו תלמידיו. לאחר פרישתו, הקדיש עצמו במידה רבה לפופולריזציה של ההיסטוריה בתוכנית הפופולארית של גלי צה”ל – “שעה היסטורית”, שבה יכול היה גם קהל המאזינים להתוודע לאישיותו כובשת הלב, ולחוש ההומור המקורי שהיה כה אופייני לו.
יהי זכרו ברוך.
וכך כותב עליו ידידו, ראש תנועת דעת אמת ומפלגת אור, ירון ידען
פרופ’ מיכאל הרסגור מת, ודבריו מבעבעים בקרבי.
כשהרמתי טלפון לביתו לבקש המלצה לדעת-אמת הוא שאל: מהן פעולות דעת-אמת? השבתי שאחת הפעולות היא חלוקת חומר ביקורתי (קונטרסים) לציבור הדת/חרדי/חילוני על הדת היהודית. הוא צחק ואמר: זה מה שעשה וולטר לנצרות בזמן המהפכה הצרפתית, יחד עם אשתו כתבו, מימנו והפיצו. המשכתי בהסבר על דעת-אמת.
ומיד אמר לי תכתוב: מה לכתוב? את ההמלצה השיב. וכך בשליפה הכתיב: “אני בטוח שעמותת דעת – אמת היא כוח תרבותי ואינטלקטואלי חשוב, בחיי הרוח בישראל. נשק כביר נגד הפיגור והחושך וכל עזרה הניתנת לאגודה זו, היא למען הצעדת קדימה של רעיונות התבונה והאור בציבוריות הישראלית. אגודה זו חותרת להכניס את ישראל לעולם התרבות”.
הוא תרם הוראת קבע חודשית לדעת–אמת עד יום זה.
נפגשתי בביתו שתי פגישות. האחת עם תומר קרמן, בקשר לתמיכתו במפלגת אור, והוא המליץ לנו לתרגם את החוקה הצרפתית לעברית וזו תהיה מצעה של “אור”.
בפגישה השנייה הארכנו בדיבור על נושאים רבים ובין היתר סיפר בכאב על אכזבתו מקיבוצי השומר הצעיר בקום המדינה “שהתחנפו” לרבנים האורתודוכסים בנושא נישואים. וכששוחחנו על המהפכה הצרפתית הוא ציין את הנקודה, שהפתיעה אותי, אחד החידושים של המהפכה היא “שמותר לאדם להתענג”, כמה נפלא. כתבתי תקציר על אחד מספריו “עידן האורות” לאחר שעבר עליו ונתן הסכמתו:
מיכאל הרסגור
פרופסור אמריטוס להיסטוריה, אוניברסיטת תל – אביב, דוקטור ממלכתי של צרפת
יהי זכרו ברוך,
ירון ידען
18 תגובות
ירון ידען גזען אנטישמי,
תראו איך הוא מדבר עם אף למעלה…
יהודון חולה נפש
אני רואה את הכתבה הזו על פרופסור הר-סגור המנוח, שחסר להרבה אנשים, רק עכשיו.
מצאתי באינטרנט את כל ההקלטות (כמעת כולן) של שעה הסטורית כאן:
http://shaa-historit.jetnumbers.com/
מומלץ בחום
יש לי לפחות 300 שעות הסטוריות שהקלטתי במשך השנים במין אובססיה מלאת אהבה לאיש לידע ולשמחה שהעניק לי שלא במישרין.
אשמח.
רואה
יהיה זכרו ברוך.
יהי זכרו ברוך!
אני מאזין קבוע לתוכניותיו עוד משנות התשעים וכולי תקווה שגל”צ יקימו עבורו אישית אתר בית ובו ירוכזו הקלטות כל תוכניותיו.
חנן סבט
http://WWW.EURA.ORG.IL
סתם ישראלי:
זו דוגמה טובה של “אל תבלבלו אותי עם העובדות”.
את דעותיו של הר-סגור על הדת, על הדתות, על הממסד הדתי ועל מייסדי הדתות לא המציא אבי.
אלו דעות שהר-סגור ביטא בעצמו לא פעם ולא פעמיים – דעות אותן ביסס על היכרות מעמיקה עם ההיסטוריה.
אבל אתה זכרת אותו לטובה ורק בשל מאמרו של אבי תייקת אותו כעוד “אנטי דתי”.
אתה בטוח שלא התבדחת?
דברים אלה מתארים אותך יותר משהם מתארים את המאמר או את הר-סגור.
אצלך “אנטי דתי” זה שם גנאי גם אם האנטי דתיות מוצדקת. אתה בכלל לא בודק את סיבות האנטי דתיות שמא תשתכנע מהן. אתה פשוט מתייג את האדם כאנטי דתי ובכך מאפשר לעצמך להתעלם מדבריו המלומדים (לכן גם לא מפתיע שהשתמשת במילה “מתייק” ולא במילה המקובלת – “מתייג”. כששמים מישהו בתיק אפשר להתעלם מקיומו. משהו דומה לציסטה שמפתח הגוף החי כדי לעטוף בה זיהום שאינו מצליח לחסל או לפלוט. מי שלא מודע לתופעה בגוף האנושי בוודאי מודע לה אצל צדפות הפנינים).
האמת לא מחייבת אישור הורים. המדע, בניגוד לדת חותר לאמת ויודע לתקן את עצמו אם הוא טועה.
מי שכל חייו בנויים על שקר חושב שהוא צריך לשכנע בו ילדים צעיריםש עדיין לא למדו (ובגלל שהמשאבים הולכים אליו ולא למערכת החינוך גם לא ילמדו).
http://www.hofesh.org.il/articles/halacha/muttar_leshaker.html
פרופ’ הר סגור היה אחד במינו, מורה דגול שידע לקחת נושא הנחשב בעיני רבים כמשעמם (כולל הרבה מורים בנושא…) כמו הסטוריה ולהראות שהוא יותר מעניין מכל טלנובלה או סדרת השרדות זו או אחרת. הוא ידע לראות ולהעביר את התמונה הכללית המרתקת במקום להתמקד בפרטים העבשים שדוחים כל תלמיד כגון שינון תאריכים ,מגמות” “תהליכים” שכבודם במקומם מונח למי שרוצה להתעמק אולם לא הם שיביאו אהבה לנושא. הלוואי שכל המורים ילמדו ממנו.
יהי זכרו ברוך
סתם ישראלי
אין דבר כזה סתם ישראלי,
אתה נחרד מטענות נגד הדתיים, אז אתה בעל איפיונים שלא משותפים לכולם, אתה ישראלי בעל הטייה מובהקת.
סתם ישראלי (1, 4)
את המילים הרעות, הדתיים ככלל והממסד הדתי בפרט הרוויחו ומרוויחים עדיין ביושר. ירון ידען מוביל מערכה כנגד אותה דת חשוכה שהיא אנטיתזה לתרבות המערבית שנשענת במלוא משקלה על המדע, הטכנולוגיה והחשיבה הרציונאלית שעומדת בבסיסן, לכן זה בהחלט סביר שבהספדו הוא מציין נקודות השקה בין פועלו ובין מעשיו ודעותיו של הפרופסור הר-סגור. לפוביות למינהן סיבות רגשיות ואי-רציונאליות, לכן כאשר אתה מנפנף ב”דתיפוביה” אתה מזלזל שלא בצדק באנשים שמצביעים על הסכנות המוחשיות, בניגוד לדמיוניות, שטומנת בחובה ה”דרך” הדתית. במיוחד בהקשר זה יהיה נכון לשוב להרצאותיו ההיסטוריות של הפרופסור וללמוד על מעללי הדת והדתיים לדורותיהם, על זרמיהם השונים והמגוונים, ולהיזכר לאן הדרך הזו מובילה ומדוע הגיע הזמן שבני האדם יזנחו את הקביים שנסיון העבר וההווה מוכיחים את כשלונם ויתחילו לקחת אחריות על חייהם ועל סביבתם. אם נהנית מהרצאותיו אבל בגלל כתבה זו תתייק אותו כעוד אנטי דתי סימן שלכל היותר שמעת את דבריו אבל לא הקשבת להם, קל וחומר הבנת אותם.
אבי –
1. “הם” הכוונה לחרדים? כי דתיים לא חרדים עובדים ומגינים ועוד איך.
2. מה שיש פה זה בהחלט “דתיפוביה” לפי ההגדרה: מצב נפשי של פחד כרוני או מוגזם מאובייקט או מצב כלשהו, המשבש באופן ממשי את חיי ה לוקה בו
2.א. מצב נפשי – ברור, מדובר על תפיסת עולם.
2.ב. פחד כרוני או מוגזם – בהחלט מוגזם, אנחנו במסלול הפוך ממדינת הלכה.
2.ג. משבש את חיי הלוקה – גלוי לעין. זה נכנס בכל משפט ומשפיע על כל מחשבה.
3. מי זה “אנחנו” שמגינים עליהם? ילדי צפון תל אביב שמשתמטים?
4. אתה מחייב מי שנכנס לאתר שלך להיות מעל גיל 18? או שהטפה אנטי דתית לא מחייבת אישור הורים?
לסתם ישראלי – אתה הולך רחוק. יש הבדל בין דתיפוביה שאין לי ואין לאף אחד שאני מכיר, לבין החשש משליטה שלהם, שתביא עלינו אסון. הביקורת שלי היא על כך שהם לא רוצים לעבוד ווללכת לצבא ורוצים שאנחנו נשלם מסים ונגן עליהם. וחוץ מזה הם גם אומרים לנו איך לחיות ושמים פס על רצון ההורים בכך שהם פונים לילדיהם בדרך מסיונרית. ותגיד לי שלא כולם זה חב”ד ברמת אביב, אבל אני רואה שזה כבר מתחיל להיות מכת מדינה – נס ציונה, רמת השבים, נווה שאנן בחיפה. זו התשתית למדינת ההלכה, ואם אתה לא רואה את זה אתה תמים או מיתמם.
באתר גל”ץ – “שעה היסטורית” הקלטות של פרופ’ הר-סגור ז”ל.
http://www.glz.co.il/NewsArticle.aspx?newsid=62678
מקווה שגל”ץ יעלו לאתר שלהם (או ימכרו דיסק שמע) עם אוסף ההקלטות ממאות שיחותיו המחכימות, לזכרו.
יהי זכרו ברוך.
רק זיכרונות טובים נשארו לי מהאזנה לפרופ’ הר סגור בשעת היסטוריה בגלי צהל.
אבי –
איראן היא מדינת הלכה. בהחלט שנואה עלינו, ולא מודל לחיקוי.
אבל מדע – יש ויש בה. אחרת היא לא היתה מהווה איום.
סינגפור היא דקטטורה. לא שנואה עלינו, אבל גם לא מודל לחיקוי.
אבל פשיעה – כמעט אין בה.
העולם לא כל כך פשוט כמו במודל הנאיבי שאתה מציע.
למה אי אפשר להספיד היסטוריון בלי להכניס דתיים באמצע?
חבל. עד למאמר שלך זכרתי בהנאה את תוכניותיו ברדיו, ועכשיו הוא מתויק אצלי כעוד אנטי דתי. יש כנראה אצלנו “דתיפוביה”.
סתם ישראלי, במדינת הלכה כמו זו המתרקמת לנגד עינינו ושפרופ’ הר-סגור התריע בפנינו לא יהיה מקום למדע.הוא גם אמר שצריך ללמוד מההסטוריה. הרי המהפכה הצרפתית היתה מהפכה חילונית. נא עיין בדברים שאמר לירון ידען.
יהי זכרו ברוך. איש גדול.
ובלי להגיד מלה רעה על הדתיים הרי אי אפםשר . . . אז כבר לא המשכתי לקרוא.