סיקור מקיף

מטר מטאורים כפול צפוי הערב (ראשון)

הגנימידים של חודש מארס וה- Camelopardalids יגיעו לשיאם יחדיו בערבו של ה-22 במארס * כל מה שנדרש הוא לצאת עם רדת החשכה למקום המרוחק מאורות העיר

מטר ליאונידים מלפני מספר שנים . הפעם הם יפלו בקצב של 40 לשעה בלבד
מטר ליאונידים מלפני מספר שנים . הפעם הם יפלו בקצב של 40 לשעה בלבד

לידיעה על מטר הפרסאידים של 2009

היום, ראשון, 22 יפלחו את שמי הלילה שני מטרי מטאורים בו זמנית – ה- Camelopardalids והגנימידים של מארס. המטרים הללו ייראו היטב בכל איזורי הזמן, בשעות הערב המוקדמות לאחר שקיעת החמה.

למטר ה- Camelopardalids אין שיא מוגדר, והם נושרים במשך ימים רבים בקצב של מטאור אחד לשעה. ואולם הם גם איטיים במיוחד. הקצב שלהם הוא רק שבעה קילומטרים בשניה. מהבחינה ההסטורית, השיא שלהם הגיע ב-22 במארס. כל מטאור בהיר שנראה ישתייך קרוב לודאי ל- Camelopardalids, ובלבד שהוא יגיע מהצפון.

עד כה לא נמצא האסטרואיד או השביט שממנו הגיעו המטאורים. על השביט לחצות את מסלול כדור הארץ בפרקי זמן קצרים יחסית, אומר י.ו. אוברובוב. ישנם כעשרה מועמדים: שני שביטים שווזמן-ואכמן-3 ו-פונס-וינקייק וכן ארבעה אסטרואידים ידועים: , 1984 KD (3671), 4788 PL, 1987 SJ3, 1987 PA, וכן אמור (1221), סלבק (3288) ועוד.

אמור 1221 הוא שם גורף לקבוצת אסטרואידים קרובי ארץ המקיפים את השמש בין כדור הארץ ומאדים. אסטרואידים מטיפוס אמור חוצים לעיתים את מסלול מאדים אך לא את מסלול כדור הארץ ואולם ב-12 במארס 1932, צילם האסטרונום הבלגי יוג'ין דלפורט אסטרואיד אמור מתקרב למרחק של כ-16 מיליון קילומטר (פי 40 ממרחק הירח). היתה זו הפעם הראשוה שאסטרואיד נצפה כה קרוב לכדור הארץ והביא לתחילת תנועת האזהרה מפני סכנה זו.

גם 3288 סלבק הוא אסטרואיד החוצה את מסלוליהם של כוכבי הלכת. לפי מחקרו של אוברובוב, ישנם 22 זרמי מטאוריטים מעצמים בעלי תקופת מחזור של פחות משש שנים שאחראים ל-104 מטרי מטאורים, מתוכם 72 אושרו בצילומים או באמצעות מכ"מ.

ל- Camelopardalids יש מטר תאום – גאמה אורגידיס, אמר אוברובוב. "ניתן איפוא להעריך כי הם השאריות מאות גוף הורה שאחראי לשני מטרי מטאורים. הקיום של גופים קטנים מורכבים מעלה שוב את השאלה של קיום בו זמני של שביטים פעילים שהתפרקו ויצרו זרמי מטאורים ואולי אפילו את אסטרואידי אפולו, אמור ואתנה.

הגנימידים לעומתם מוכרים הרבה יותר. הם תועדו לראשונה ב-1973, ואושרו ב-1975. קצב הנפילה שלהם מגיע ל-40 לשעה, אך הם מהירים יותר ולכן מגדילים את הסיכוי של צופה ממוצע להבחין בהם ככוכב נופל. כמו הקמלאופרדים, גם הגמינידים של מארס איטיים מהממוצע.

לידיעה המלאה ביוניברס טודיי. כתבה: תמי פלוטנר

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

2 תגובות

  1. השיא שלהם הגיעה -> הגיע
    היתה זו הפעם הראשוה זאסטרואיד -> היתה זו הפעם הראשונה שאסטרואיד

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן