רופאים בישראל – מפרסמים הרבה, מצוטטים פחות

23% מכלל הפרסומים האקדמיים בישראל הם בתחום הרפואה הקלינית. נתונים אלו של המועצה הלאומית למחקר ופיתוח במשרד המדע שנאספו בשיתוף הלמ”ס, מצביעים על היקף גדול יחסית של עיסוק במחקר בקרב רופאים ואולם במדדי האיכות – הסיפור אחר

רופאים בישראל מקדישים בממוצע 6 שעות בשבוע למחקר ופיתוח, כ-79% מהם מפרסמים לפחות פרסום אקדמי אחד בשנה ו-23% מכלל הפרסומים האקדמיים בישראל הם בתחום הרפואה הקלינית. נתונים אלו של המועצה הלאומית למחקר ופיתוח במשרד המדע שנאספו בשיתוף הלמ”ס, מצביעים על היקף גדול יחסית של עיסוק במחקר בקרב רופאים.

ואולם, ישראל מדורגת ישראל רק במקום ה-24 בעולם במספר הפרסומים ברפואה קלינית, דירוג שאף הלך והידרדר בעשור האחרון. זאת ועוד, במדד הציטוטים הממוצע לפרסום בתחום הרפואה הקלינית, מדד המצביע יותר על איכות הפרסומים מאשר על כמות, מדורגת ישראל במקום ה-23 בעולם עם ממוצע של 6.39 ציטוטים לפרסום בתחום הרפואה הקלינית בין השנים 2007 ל-2011. זאת, בעוד שבבלגיה ודנמרק, המובילות את הטבלה, עומד הממוצע על כ-9.5.

הנתונים מבוססים על שני סקרים שביצעה הלמ”ס עבור המועצה ומאגר נתונים של מוסד שמואל נאמן. הסקר הראשון נערך בשנת 2009 בנושא מחקר ופיתוח (מו”פ) בבתי-חולים והשני נערך ב-2011 בקרב מדגם של 1,000 רופאים מבין 2,570 רופאים בעלי מינוי קליני\אקדמי ומדגם חלקי של רופאים ללא מינוי המועסקים בבת-חולים בישראל.

מהסקר שנערך בקרב רופאים עולה כי ממוצע שעות עבודה שבועיות לרופא בעל מינוי אקדמי/קליני בבית החולים הוא 48, מהן בממוצע מוקדשות שש שעות עבודה למו”פ. רופאים בבתי חולים במגזר המלכ”ר (כגון בתי החולים האוניברסיטאיים של הדסה), מקדישים את המספר הרב ביותר של שעות בשבוע למו”פ – כ-9 שעות בממוצע בשבוע. בבתי החולים הממשלתיים מקדישים במצטבר את כמות השעות הגדולה ביותר למחקר ופיתוח כ-7,621 שעות שבועיות, זאת בשל המספר הגבוה של רופאים בעלי מינוי במגזר זה. עוד עולה מהסקר כי יותר משליש מעבודת המו”פ בבתי החולים מתבצעת באגפים הפנימיים, וכ-17% משעות המו”פ מתבצעות במחלקת הכירורגיה.

בקופות החולים ובבתי חולים ממשלתיים, מוקדשות רוב שעות המו”פ למחקר לעבודה על מחקר יישומי (44%) בעוד שבמגזר המלכ”ר, רוב השעות (43%) מוקדשות למחקר בסיסי. כמו כן, למעלה ממחצית שעות הניסויים הקליניים מתבצעות בבתי החולים הממשלתיים.

מספר הרופאים שהגישו בקשות לרישום פטנטים בשנים 2007 עד 2011 היה 220, והם היוו רק כ-8.6% מכלל הרופאים בעל מינוי אקדמי/קליני. מספר הרופאים שהגישו בקשות לפטנטים ממגזר המלכ”ר היה גבוה משמעותית משאר המגזרים (כ-19%) לעומת מגזר קופ”ח (8%) והמגזר הממשלתי (6%). מבין אלו שהגישו בקשות לפנטים כ-44.4% הגישו בקשה לפטנט אחד.

אחוז הרופאים בעלי מינוי קליני/אקדמי שפרסמו מאמרים בשנים 2010 ו-2011 היה כ-79%, אך מתוכם רק כ-39% פרסמו מעל 5 מאמרים בשנים אלה. באופן יחסי, ממוצע כתיבת המאמרים הגבוה ביותר שייך לרופאים העובדים בבתי חולים במגזר המלכ”ר, שם כ-88% מהרופאים בעלי מינוי אקדמי/ קליני פרסמו מאמרים בשנתיים האחרונות. בבתי החולים הממשלתיים פרסמו 82% מהרופאים, לעומת 73% מהרופאים בקופת חולים.

מנתונים שאספה המועצה בעזרת מוסד שמואל נאמן עולה כי אחוז הפרסומים של ישראלים ברפואה קלינית עמד בשנת 2011, על 23% מכלל הפרסומים המדעיים בישראל (2,799 פרסומים מתוך 11,815 פרסומים בכל השטחים). שיעור הפרסומים ברפואה קלינית הוא הגבוה ביותר מבין כלל הפרסומים המדעיים. לשם השוואה, רק 11.9% מהפרסומים הם בפיזיקה ו-4.7% במתמטיקה.

לדברי פרופ’ אלוף (במיל’) יצחק בן-ישראל, יו”ר המועצה הלאומית למו”פ במשרד המדע, “הסקר בחן לראשונה לעומק את היקף העיסוק במחקר בקרב רופאים. הנתונים מצביעים על עיסוק נרחב יחסית של רופאים במחקר ועל שיעור גבוה מאוד של פרסומים אקדמיים בתחום. ואולם ייתכן שאחת הסיבות לדירוג הציטוטים הנמוך יחסית בהשוואה לעולם בתחום זה נובע מחוסר הכשרה מספקת של רופאים במהלך לימודיהם לביצוע מחקרים, נושא שיש לתת עליו יותר את הדעת”.