אחת מתכונות היסוד שבעזרתן נמדדת עוצמתו של המחשב היא סך המידע שנאגר בזיכרון שלו. ככל שכמות המידע הנאגרת גדולה יותר כך המחשב מתקדם ומשוכלל יותר
חיים מזר
אחת מתכונות היסוד שבעזרתן נמדדת עוצמתו של המחשב היא סך המידע שנאגר בזיכרון שלו. ככל שכמות המידע הנאגרת גדולה יותר כך המחשב מתקדם ומשוכלל יותר. תכונה אחרת היא היכולת לשלוף מידע. גם לגבי יכולת זו מהירות שליפת המידע תעיד על עוצמתו של המחשב. ביצוע פונקציה זו כמוהו כהזכרות, אלא שהזכרות זו “נכפית” על המחשב. המחשב איננו נזכר מעצמו. צריך לבצע פעולה כל שהיא שתיצור פלט מידע ופעולה זו מתבצעת על ידי מפעילו של המחשב.
פונקציה זו קיימת גם אצל האדם, אלא שאף אחד לא מפעיל מקלדת או מבצע פעולה פיזיקלית כל שהיא הגורמת לאדם זה או אחר להיזכר בדבר מה. האדם נזכר מעצמו בפריטי מידע שונים בסיטואציות שונות. יכולים בהחלט להיות מצבים בהם מופעל על אדם מסוים גורם מסוים חיצוני לו המחייבו להיזכר בדברים שונים כמו בבחינות, בחקירה משטרתית או במבחן אסוציאציות. במצבים אלה, זה שמבקשים ממנו להיזכר בדבר מה, מבין שקיים איזה שהוא גורם חיצוני לו המאלצו לחשוף מידע זה, מכיון שדורש המידע זקוק לכך. לכן כשמדובר בזיכרון האנושי יש להתייחס אליו כאל זיכרון קוגנטיבי. במהלך ההזכרות המופעלת עליו, מושא ההזכרות יכול לשאול את דורש המידע לשם מה הוא זקוק לכך וגם אם איננו שואל הוא יכול לתהות בינו לבין עצמו ולהטעות את הדורש, בכך שימסור מידע שגוי. הוא מבצע אקט של דיסאינפורמציה, מה שהמחשב איננו מסוגל לבצע. המחשב איננו מסוגל לשקר ואיננו מסוגל לבצע מניפולציות על המידע. לביצוע פעולה מסוג זה דרושה מידה מסוימת של הבנה ולו גם מינימלית של בעלי חיים.
מבחינת הזיכרון האנושי יש להבחין בין שני טיפוסים של זיכרון קוגנטיבי והם הזיכרון הקוגנטיבי הרצוני והזיכרון הקוגנטיבי הבלתי רצוני. הזיכרון הבלתי רצוני הוא דפוס הזכרות המתבצע במהלך איזו שהיא פעולה שבעל הזיכרון מבצע כמו שיחה עם אנשים אחרים או קריאה. נושא השיחה יכול לעורר עולמות תוכן ו/או פריטי מידע האגורים בזכרונו ואשר בהם הוא משתמש במהלך השיחה לצורכי השיחה. הזיכרון הרצוני הוא ניסיון של בעל הזיכרון להיזכר בעולמות תוכן ו/או בפריטי מידע הדרושים לצרכים שונים כמו בחינות או חקירה משטרתית.
הזיכרון הבלתי רצוני הוא במהותו בעל אופי ספונטני. ההזכרות נעשית מעצמה ובמופעים שונים ודוגמה לאחד מהם הוא האסוציאציות. אצל בעל הזיכרון נוצרת זיקה בין נושא מטופל לבין נושא אחר שיש ביניהם איזה שהוא הקשר. זיקה זו יכולה להיות בצורה של מילים משותפות, צליל משותף, רעיון משותף וסיטואציות דומות. במופע זה נעשה שימוש במבדקים פסיכולוגיים לזיהוים של מצבים קליניים. מופע מסוג אחר הוא המטאפורה ששימושה העיקרי הוא ספרותי. נוטלים מילה או מצב מסוים ו”שותלים” אותם לתוך מצב אחר ובכך מקבלים משמעות חדשה. כאשר אומרים על אדם מסוים כי “מילא פיו במים” הכוונה היא לכך שאין הוא רוצה לדבר. מה שעושים כאן הוא תיאור פעולה פיזית היוצרת היוצרת מצב פיזי חדש. אדם הממלא פיו מים מטבע הדברים איננו יכול לדבר. לכן כאשר מתארים לכאורה פעולה פיזית פשוטה זו, מתכוונים לכך שהוא גזר על עצמו שתיקה. במופע זה בעל הזיכרון מבצע מניפולציות שונות על המידע האגור בזכרונו (ואין הכוונה למובן השלילי של המילה) ומעשיר בכך את עולם התוכן שלו הן מבחינה אינטלקטואלית והן מבחינה רגשית. התוצאה הסופית היא אין ספור הקשרים ומשמעויות הנגזרות מכך. זאת פעולה שהמחשב איננו מסוגל לבצע מכיון שכל מילה וכל פריט מידע עומדים בפני עצמם בזיכרון שלו. המחשב אכן יוצר משפטים, אך המשמעויות הניתנות להם מסורות בידיהם של משתמשי המחשב. המחשב רק מבצע פונקציה לשונית שהוטבעה בו על ידי מתכנניו.
הזיכרון הרצוני הוא תהליך הזכרות הנעשה במכוון ונועד לשרת צרכים מסויימים. אם ניקח למשל בחינה בתום סימסטר או בתום שנת לימודים, הנבחן משתמש בטכניקות שונות על מנת להיזכר. טכניקה מקובלת היא הכנת ראשי פרקים לקראת מתן תשובות. ראשי הפרקים הם מין תמצית של מאגר מידע שאותה מרחיב הנבחן במהלך כתיבת הבחינה. טכניקה אחרת היא רישום של מילה בודדת המשמשת את הכותב אמצעי להזכרות בדברים שאותם הוא אמור לכתוב. טכניקות אלה משמשות גם כאמצעי עזר לנואמים, באם אינם מתכוננים לעשות שימוש בטקסט מוכן. טכניקת הזכרות נוספת היא הזיכרון הצילומי. בטכניקה זו הקורא עובר על החומר הכתוב ומצלם אותו בעיניו. יש עם זאת לזכור שלא כל אחד ניחן ביכולת זו. במהותו הרצון הוא הנכונות לנקוט בפעולות מסויימות להשגת מטרות מבוקשות. מכאן שלבעל הזיכרון הרצוני יש צורך יש צורך בנקיטת פעולות מסויימות להחצנת המידע מזכרונו מכיון שהוא זקוק לו למימושה של מטרה מבוקשת. המחשב הוא למעשה מאגר מידע גדול ככל שיהיה, אשר נעשות עליו מניפולציות שונות על ידי מי שמפעילו. אין הוא מסוגל לנקוט בפעולת הזכרות מכיון שלביצוע מהלך ממין זה יש צורך בהבנה כי פעולה זו היא חיונית וכי נועדה לשרת מטרה מבוקשת.
האמצעים הטכנולוגיים שעומדים לרשותם של חוקרי המוח מראים כי המידע האגור במוח האדם אינו מרוכז במקום אחד, אלא מבוזר במקומות שונים. המשמעות המתבקשת היא שבעל הזיכרון מלקט את המידע הדרוש לו ממקומות אלה ובונה לעצמו את עולם התוכן שלו. כלומר בתוך המוח האנושי קיימת אינטראקציה מתמדת בין פריטי המידע המבוזרים במרחב הגיאוגרפי המוחי. דוגמה שיכולה להמחיש זאת יותר מכל היא צעקת האאוריקה המפורסמת של ארכימדס כאשר גילה שמשקל המים הנדחה על ידי גוף הנמצא בתוך הנוזל שווה למשקל הגוף עצמו. בלי להיות מודע לכך, מוחו של ארכימדס חיבר בין מאגרי מידע שונים הקשורים לבעיה שהוא שקד על פתרונה ובסיומו של תהליך זה באה צעקתו המפורסמת שהיתה מלווה בהתרגשות רבה. האם המחשב מסוגל להתנסות בחוויות אינטלקטואליות ורגשיות? ספק רב אם זה אכן אפשרי.
