התיארוך בספר ירמיהו

מכיון שאין בספר רציפות כרונולוגית מתבקשת המסקנה היא שדברי הנביא נערכו לאחר מותו של ירמיהו

ספר ירמיהו פותח במילים הבאות: "דברי ירמיהו בן הכוהנים אשר בענתות בארץ בנימין. אשר היה דבר יהוה אליו בימי יאשיהו בן אמון מלך יהודה בשלוש עשרה שנה למולכו. ויהי בימי יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה עם תום עשתי עשרה שנה שנה לצדקיהו בן יאשיהו מלך יהודה עד גלות ירושלים בחודש החמישי" ( א' 1-3 ). הסייפא של התיאור מרמז על סופה של תקופה ותחילתה של תקופה חדשה-הגלות. ויש בו יותר מאשר רמיזה לדרמה מדינית גדולה. מי שכתב פתיח זה משתדל לדייק בתיארוכו ומציין שמדובר בחודש החמישי והכוונה היא לחודש הקלנדרי חודש אב.בניגוד לספר ישעיהו רבות מנבואותיו של ירמיהו מתוארכות . נפרוש כאן את התיארוכים על פי סדר הופעתם בספר וננסה ללמוד מתוכם דבר מה נוסף על התקופה ועל הספר עצמו.

הנבואות המתוארכות

1. פרק ג' 6: "ויאמר יהוה אלי בימי יאשיהו המלך .הראית אשר עשתה משובה ישראל הולכה היא על כל הר גבוה ואל תחת כל עץ רענן שם". נאום תוכחה.
2. פרק כה' (פסוקים 1-3): "הדבר אשר היה על ירמיהו על כל עם יהודה בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היא השנה הראשונה לנבוכדנאצר מלך בבל. אשר דיבר ירמיהו הנביא על כל עם יהודה ואל כל יושבי ירושלים לאמור. מן שלוש עשרה שנה ליאשיהו בן אמון מלך יהודה ועד היום הזה. זה שלוש ועשרים שנה היה דבר יהוה אלי ואדבר אליכם אשכים ודבר לא שמעתם".נבואת תוכחה כי לא הלכו בדרכי האל.
3. פרק כו' 1: "בראשית ממלכת יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה מאתי יהוה לאמור"-אזהרה לעם מה יקרה אם לא ילכו בדרכו של האל והעם רוצה להרוג את הנביא.
4. פרק כז' 1: "בראשית ממלכת יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל ירמיהו מאת יהוה לאמור". משל המוסרות והמטות.
5. פרק כח' 1: "ויהי בשנה ההיא בראשית ממלכת צדקיה מלך יהודה בשנה הרביעית בחודש החמישי אמר אלי
חנניה בן עזור הנביא אשר מגבעון בבית יהוה לעיני הכוהנים וכל העם לאמור". חנניה סיפר כי שבר את עול מלך מלך בבל .זה המשך לפרק כז'. מבחינה קלנדרית זה חודש אב.
6. פרק לב' 1: "הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה בשנה העשירית לצדקיהו מלך יהודה היא השנה שמונה עשרה שנה לנבוכדנאצר". המצור של מלך בבל על ירושלים וירמיהו כלוא בחצר המטרה.
7. פרק לג' 1: "ויהי דבר יהוה אל ירמיהו שנית והוא עודנו בחצר המטרה לאמור". נבואת גאולה.המשך של הפרק הקודם.
.פרק לה' 1:"הדבר אשר היה אל ירמיהו מאת יהוה בימי יהויקים בן יאשיהו מלך יהודה לאמור". דברי 8
הנביא בבית הרכבים.
9. פרק לו' 1: "ויהי בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה היה הדבר הזה אל ירמיהו לאמור".
ירמיהו מכתיב את מגילת הספר לסופר שלו ברוך בן נריה ומבקש ממנו לקרוא אותו בפני העם בבית יהוה.
10. פרק לו' 9: "ויהיה בשנה החמישית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה. בחודש התשיעי הוכרז על צום וברוך
מקריא את ספר דברי ירמיהו.
11. פרק לו' 22: "והמלך יושב בבית החורף בחודש התשיעי ואת האח לפניו מבוערת". דברי ירמיהו מוקראים לפני המלך.המשך של הנאמר בתיארוך הקודם .מכיון שהתייחסות היא לחורף ברור שהכוונה היא לחודש כסליו.
12. פרק לז' 1: "וימלוך מלך צדקיהו בן יאשיהו תחת כניהו בן יהויקים אשר המליך נבוכדנאצר מלך בבל בארץ יהודה". צדקיהו פונה לירמיהו כי יתפלל עבורו.
13. פרק לט' 1-2: "בשנה התשיעית לצדקיהו מלך יהודה בחודש העשירי בא נבוכדנאצר מלך בבל וכל חילו אל ירושלים ויצורו עליה. בעשתי עשרה שנה לצדקיהו בחודש הרביעי בתשעה לחודש הובקעה העיר". המצור על ירושלים נמשך שנתיים ו-7 חודשים ובעקבותיו צדקיהו נתפש,נלקח עם כל משפחתו לבבל ושם הושמדה .הוא עצמו עוור והושם במעצר. בהוראת נבוכדנאצר ירמיהו שוחרר מחצר המטרה והועבר למחיצתו של גדליהו בן אחיקם.
14. פרק מא' 1: "ויהי בחודש השביעי בא ישמעאל בן נתניהו בן אלישע מזרע המלוכה ורבי המלך ועשרה
אנשים אתו אל גדליהו בן אחיקם המצפתה ויאכלו שם לחם יחדיו במצפה". רצח גדליהו.
15. פרק מא' 4: "ויהי ביום השני להמית את גדליהו ואיש לא ידע".תיאור מלחמת האזרחים שפרצה בעקבות הרצח ופנייתם של יוחנן בן קרח ויזניה בן הושעיה לירמיהו כי יתפלל עבורם(פרק מב' 1-2 ).
16. פרק מב' 7: "ויהי מקץ עשרת ימים ויהי דבר יהוה אל ירמיהו" דברי נחמה "ליוחנן בן קרח ואל כל שרי החיילים אשר איתו ולכל העם למקטן ועד גדול"
17. פרק מה' 1: " הדבר אשר דיבר ירמיהו הנביא אל ברוך בן נריה בכתבו את הדברים האלה על ספר מפי ירמיהו בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה".דברי תוכחה למלך.
18. פרק מו' 1-3: "אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו הנביא על הגויים,למצרים על חיל פרעה נכו מלך מצרים אשר היה על נהר פרת בכרכמש אשר היכה נבוכדנאצר מלך בבל בשנה הרביעית ליהויקים בן יאשיהו מלך יהודה". נבואה למצרים.
19. פרק מט' 34: "אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו הנביא אל עילם בראשית מלכות צדקיהו מלך יהודה לאמור". נבואה לעילם.
20. פרק נא' 59-60: "הדבר אשר ציווה ירמיהו הנביא את שריה בן נריה בן מחסיה בלכתו את צדקיהו מלך יהודה בבל בשנה הרביעית למולכו ושריה שר מנוחה. ויכתוב ירמיהו את כל הרעה אשר תבוא אל בבל אל ספר אחד את כל הדברים האלה הכתובים אל בבל". דברי נבואה לבבל.

דיון

אם נתאר את תקופת ירמיהו כפי שהיא מתוארת בספר מלכים ב' נראה כי בימיו של הנביא מלכו ביהודה 6 מלכים והם:

1. יאשיהו-ירמיהו החל לנבא בשנה ה-13 למלכותו עד למות המלך. סך הכול בימיו לירמיהו היו 10 שנות נבואה.
2. יהואחז בן יאשיהן מלך 3 חודשים והוגלה על ידי פרעה נכה (מלכים ב' כג' 23).
3. אליקים בן יאשיהו-בנו השני של יאשיהו הומלך על ידי פרעה וזה הסב את שמו ליהויקים(מלכים ב' כג' 34-37) והוא מלך 11 שנה.
4. יהויכין בן יאשיהו מלך 3 חודשים והוגלה על די נבוכדנאצר (מלכים ב' כד' 8 ).
5. מתניה דודו של יהויכין הומלך על ידי נבוכדנאצר שהסב את שמו לצדקיהו(מלכים ב' כד' 11 ) ומלך 11 שנה.
6. גדליהו בן אחיקם בן שפן מונה על ידי מלך בבל למלך יהודה(מלכים ב' כה' 22 ).

מבחינת הנבואות המתוארכות, לגבי יאשיהו מוזכרת נבואה אחת בלבד. יהואחז ויהויכין בניו של יאשיהו לא מוזכרים בכלל בפתיח של ספר ירמיהו.יתכן והסיבה לכך נעוצה בעובדה שהם מלכו תקופה קצרה מאוד ולא השאירו שום חותם שהוא בממלכת יהודה, אבל אין זה אומר שירמיהו לא ניבא בתקופתם,אלא שהוא לא מצא לנכון לתארך איזה שהיא נבואה בימיהם.לגבי תקופת יאשיהו ,מאחר ומלך תקופה ממושכת אין זה סביר שירמיהו נתן רק נבואה אחת כמתואר בפרק ג'.יש לשים לב שמפרק ג' עד לפרק כה' אין שום תיארוך וסביר על כן להניח שחלק מהפרקים ג'-כה' שייכים לתקופתו של יאשיהו.שאלה נוספת שמן הראוי שתשאל היא מדוע אין נזכר גדליהו בפתיח לספר שהרי מדובר ברצח פוליטי ובתור שכזה כן השאיר את חותמו בניגוד ליהואחז ויהויכין שמלכו גם הם תקופות קצרות?

בימי יהויקים יש 10 נבואות מתוארכות וסידורן על פי סדר כרונולוגי הוא:

פרק כו' 1 – בראשית ימי יהויקים.
פרק כז' 1 – בראשית ממלכת יהויקים
פרק לה' 1 – בימי יהויקים.
פרק לח' 1 – בימי יהויקים.
פרק כה' 1 – בשנה הרביעית ליהויקים.
פרק לו' 1 – בשנה הרביעית ליהויקים.
פרק מה' 1 – בשנה הרביעית ליהויקים.
פרק מו' 1-3 – בשנה הרביעית ליהויקים.
פרק לו' 9 – בשנה החמישית ליהויקים בחודש התשיעי. החודש הוא קלנדרי.
פרק לו' 22 – בשנה החמישית ליהויקים בחודש התשיעי.החודש הוא קלנדרי.

בימי צדקיהו יש 7 נבואות מתוארכות וסידורן על פי סדר כרונולוגי הוא:

פרק לז' 1 – בראשית ממלכת צדקיהו.
פרק מט' 34 – בראשית ממלכת צדקיהו.
פרק כח' 1 – בשנה הרביעית.
פרק נא' 59-60 – בשנה הרביעית.
פרק לט' 1-2 – בשנה התשיעית.
פרק לב' 1 – בשנה העשירית.
פרק לג' 1 – בשנה העשירית.

בימי גדליהו יש 3 נבואות מתוארכות והן:

פרק מא' 1 .
פרק מא' 4 .
פרק מב' 7 .

נבואות אלה הן ברובן צמודות אירועים.הנביא אומר את דבריו בהתייחס לאירועים קונקרטיים לצד אלה ישנם מספר אירועים שאין הנביא מתארכם והם:

1. פרק ח' 1-2: "בעת ההיא נאום יהוה ויוציאו את עצמות מלכי יהודה ואת עצמות שריו ואת עצמות הכוהנים ואת עצמות הנביאים ואת עצמות יושבי ירושלים מקבריהם. ושטחום לשמש ולירח ולכל צבא השמיים אשר אהבום ואשר עבדום ואשר הלכו אחריהם ואשר דרשום ואשר השתחוו להם ולא יאספו ולא יקברו. לדומן על פני האדמה יהיו".
2. פרק יד' 1: "אשר היה דבר יהוה אל ירמיהו על דברי הבצרות".
3. פרק יט' 1-6: החלפת שמו של גיא בן הינום לגיא ההרג.
4. פרק כ' פשחור בן אמר הכוהן מכה את ירמיהו והנביא מנבא לו ולירושלים נבואה קשה.
5. פרק כז' 12: "ואל צדקיהו מלך יהודה דברתו ככל הדברים האלה לאמור הביאו את צוואריכם בעול מלך בבל ועבדו אותו ועמו וחיו".
6. פרק לד' 6-7: "וידבר ירמיהו הנביא אל צדקיהו מלך יהודה את כל הדברים האלה בירושלים. וחיל מלך בבל נלחמים על ירושלים ועל כל ערי יהודה הנותרות…".
7. פרק מד': נבואת ירמיהו במצרים.

חלק מהנבואות הלא מתוארכות ניתן לשייך כרונולוגית על פי ההקשר התוכני לפסוקים שלפניהם ולדעת לתקופתו של איזה מלך הן שייכות. הפסוקים הנאמרים בפרק כז' 2, לד' 6-7 שייכים לשנת מלכותו האחרונה של צדקיהו ערב כיבושה בידי נבוכדנאצר מלך בבל. בפרק כ' מסופר כי פשחור בן אימר הכוהן היכה את ירמיהו ושם אותו במעצר במהפכת. כתגובה לכך אמר לו ירמיהו "הנני נותנך למגור לך ולכל אוהביך ונפלו בחרב אויביהם ועיניך רואות ואת כל יהודה אתן בידי בבל והגלם בבל והיכם בחרב"(פרק כ' 4 ). אמירה כה קונקרטית יכולה להאמר רק כאשר מלך בבל שם מצור על ירושלים וכיבושה איננו אלא שאלה של זמן. דברים אלה אם כן נאמרו בשנתו האחרונה של צדקיהו ועל כן סך הנבואות שידוע במדויק כי נאמרו בימיו של מלך זה הוא 10.

בפרק מד' 1 נאמר:"הדבר אשר היה אל ירמיהו אל כל היהודים היושבים בארץ מצרים היושבים במגדול ובתחפנס ובנוף בארץ פתרוס לאמור". הרושם המתקבל הוא שהנבואה נאמרה לאחר שגולים אלה התבססו במצרים והתרגלו לחייהם החדשים. מעוצמת הדברים הנאמרים בהמשך אפשר לחוש כי הם נאמרו זמן קצר אחרי עזיבתם את ירושלים כאשר האירועים היו טריים ,למרות התבססותם במקום, עדיין חיו את עוצמתה של טראומת הכיבוש.

לגבי גדליהו בן אחיקם, .ברור שהוא לא מלך זמן רב. מאחר וכיבוש ירושלים וההגליה החלו בחודש הרביעי ורצח גדליה התבצע בחודש השביעי. מבחינה קלנדרית ,זה היה בחודש תשרי. הוא מלך כ-3-4 חודשים.

שאר האירועים שלא תוארכו, ירמיהו מצא לנכון להזכירם בגלל חשיבותם,אבל לא עד כדי ציון מועד התרחשותם. שאלה מסקרנת היא האירוע המביש של הוצאת המתים מקבריהם. למה הנביא לא תארך זאת?

אם נעשה פילוח סטטיסטי של הנבואות המתוארכות,למרות שמדובר במספרים קטנים נבחין בדברים הבאים: בימי יהויקים שמלך 13 שנה יש 10 נבואות מתוארכות .2 נבואות לא ידוע באיזה שנה משנות מלכותו נאמרו, 2 נבואות נאמרו עם ראשית מלכותו, 4 נבואות נאמרו בשנה הרביעית למלכותו ו-2 נבואות בשנה החמישית.בימי צדקיהו שמלך 12 שנה יש 10 נבואות מתוארכות. 2 נבואות נאמרו בראשית ימי מלכותו,2 נבואות בשנה הרביעית, 1 נבואה בשנה התשיעית, 2 נבואות בשנה העשירית ו-3 נבואות בשנה ה-12 האחרונה לשלטונו.בדיקת התפלגות הנבואות בימי שלטונו של גדליהו היא חסרת משמעות מאחר ומדובר בתקופה קצרה מאוד.עובדה נוספת ראויה לציון היא המרחק הטקסטואלי בין הנבואה המתוארכת הראשונה המופיעה בפרק ג' לנבואה המתוארכת שניה בפרק כה'. מכיון שהנבואות הן צמודות אירועים ניתן להסיק מכך שהשנים המתוארכות היו שנים מרכזיות מבחינת ההתרחשויות בימיהם של יהויקים וצדקיהו. סביר להניח שנבואות נוספות נאמרו בימיו של גדליהו ,אלא שהנביא מצא לנכון לא לתארכם.

מסקנות וסיכום

מכיון שאין בספר רציפות כרונולוגית מתבקשת המסקנה היא שדברי הנביא נערכו לאחר מותו של ירמיהו. הכתוב אומר לנו במפורש שעם נפילתה של ירושלים, ירמיהו הועבר לבבל ואחר כך ירד מצרימה.יכול להיות שהוא לקח איתו את כל כתביו לכל מקום אשר הלך על מנת לא לאבד את כל עמלו האינטלקטואלי ובעזרת ברוך בן נריה הכין מספר עותקים . בכל מקרה היה מי שדאג לרכזם לאחר פטירתו ולסדרם במתכונת של ספר עבור הדורות הבאים תוך שיקולים ספרותיים ותוכניים לא ברורים לנו. השנים המתוארכות יכולות להעיד על האינטנסיביות המדינית- צבאית בימיה האחרונים של ממלכת יהודה.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

8 תגובות

  1. רבותי היקרים!!
    יש לכם בעיה תפיסתית חמורה בתור אנשים שעיסוקם אינו לימוד התנך ביום יום וכוונתי ל12 עד 16 שעות ביום ובודאי שלא יותר מ16 שעות שבועיות אתם מתיימרים לזרוק מסקנות לא נכונות לאויר העולם התנך נחתם הרבה לפני רבן גמליאל וכך היא מסורת חז"ל אם אתה רוצה לטעון שאין זה כך אזי אתה טוען שישנם חכמים שעבדו בעיניים על חכמים אחרים מה שבודאי לא יכול לקרות משום שעוד בתקופת עבר לפני 4000 שנה היו בתי מדרשות (זו שאלה מה הם בדיוק למדו הרי זה היה לפני מתן תורה) ובודאי שהיו בתי מדרש לאחר קבלת התורה לפני כ3500 שנה עכשיו בית מדרש זה אומר בין 10 חכמים לנניח 500 חכמים שיושבים ולומדים תורה כ16 שעות ביום והיו בעם ישראל לפחות כמה כאלה. עכשיו אתה יחיעם שורק טוען שבין עשרות אלפי החכמים היו כמה שרימו ושינו דברים בתנך ואף אחד לא עלה על זה עד לימיך שאתה עלית על הבלוף ועוד אתה טוען שזה מוזכר בחז"ל.
    שום דבר כעין זה לא מוזכר בחז"ל ואם נניח שיש דברים כאלה כמו שאתה אומר אזי יש תיעוד מדויק מה שונה מי שינה מדוע ואיך ובודאי שלא נכנסו דברים לתנך ללא ביקורת.
    משל לדבר: זה כמו לטעון שכמה מדענים מחליטים לשנות את תורת היחסות של אינשטיין ואף אחד לא שם לב ששינו את תורת היחסות ומשנת 2008 יש לנו תורת יחסות אחרת מזו שאינשטיין כתב דבר שלא יעלה על הדעת שהרי הכל מתועד ונלמד במוסדות אקדמאים בכל יום ואם יחול שינוי בתורת היחסות בישראל המדענים בשאר העולם יעלו על זה.
    הקיצר תתעסקו בעניינים שלכם ותשאירו למדעני התורה להתעסק בתורה בבית המדרש ואם באמת חשקה נפשכם לתורה אז תלמדו ותדקדקו בדברים שהם מדויקים כנתינתם לפני 3500 שנה. (התנ"ך נחתם בתקופת עזרא הסופר אם אינני טועה ו5 החומשים ניתנו לפני 3500 שנה בערך)

  2. הספרות הזו מאפינת סוג של שמוש בעובדות היסטוריות לכאורה בלבד , המותנות בתוך מטווה גנוסטי – נבואי

  3. לד"ר שורק

    לדעתי רצוי, שגם המאמרים שלך ישאו מעט אופי מחקרי – מדעי כדוגמת המאמר לעיל. בניגוד לסגנון השטחי – מגמתי, החביב עליך כל כך.

  4. חברים יקרים

    התנ"ך נחתם סופית-סופית בתקופת הנשיא רבן גמליאל. לערך בשנת 110 לספ', ועל כך מעידים במפורש מקורות חז"ל. ואם כן די לחכימא ברמיזא.

    כל הנבואות בתנ"ך, בלי יוצא מן הכלל, נכתבו לאחר מעשה, ומתוך כך הן תמיד "צודקות" ו"אמינות". זה בערך כמו לכתוב היום בעיתון של אתמול מה יקרה "מחר".

    אם נצא מנקודת הנחה כי התנ"ך נכתב ונערך-נחתם מתוך מגמה דידקטית-חינוכית-פוליטית-אמונית, תמיד נוכל להתייחס אליו כאל מיתוס חסמב"הי.

  5. אם לא הבנת, נעשה פה ניתוח הסטורי של ספר מאוחר בתנך, על תקופה שעליה אין עוררין, ומתברר שגם כאן אי אפשר לסמוך יותר מדי שלא נעשו שינויים ונבואות שבדיעבד. יכול להיות שקשה להבין זאת בשל גודש הדוגמאות.

    המסקנה דווקא כן מתאימה לאתר הספקן. תקן אותי אם אני טועה.

  6. התעסקות בנבואות באתר הספקנים תמוה ומיותר,
    אפילו אם הנבואות היו לפני אלפי שנים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן