הסכם בינלאומי עשוי לשמר איזורים חשובים במאדים מפני ניצול ואפילו מפני התרסקות חלליות
3.12.2004
מאת: אבי בליזובסקי
המפה מראה שישה מתוך שבעת אתרי השימור המוצעים. פארק הקוטב אינו מופיע. איור צ'ארלס קוקל
עומקו של לוע הר הגעש אולימפוס מונס הוא שלושה קילומטרים, ועשוי לספק חוויות למטפסי הרים במערכת השמש. (צילום: סוכנות החל האירופית)
בפעם הבאה שאתם יוצאים לטיול טבע במאדים, בדקו שאינכם עוזבים לכלוך מאחוריכם. הרעיון לשמור על חלקים מכוכב הלכת האדום במצב הקדמוני שלהם עשוי לגרום לכך ששבעה איזורים יהפכו ל'פארקים פלנטריים', שישמרו לפי אותם חוקים המפקחים כיום על פארקים לאומיים ושמורות טבע על כדור הארץ.
את הרעיון העלה צ'ארס קוקל (Cockell), מיקרוביולוג הפועל עבור משלחת הסקר האנטארטית הבריטית בקיימבריג' וגרדה הורנק, אסטרוביולוגית ממרכז החלל הגרמני בקלן.
“זכותו של כל אחד לחצות את השטחים היפים הללו ללא לראות למשל שרידים של חללית מרוסקת מפוזרים בתוך הנוף” הם כותבים בגליון האחרון של ספייס פוליסי.
אף כי המדענים לא מצאו כל סימני חיים על מאדים, השנים אומרים כי פארקים רבים בכדור הארץ מוגנים בזכות העניין הגיאולוגי שבהם והיופי הטבעי, כמו גרנד קניון ואנטארקטיקה. “אם יש במאדים צורות חיים מיקרוביות, אז זו סיבה עוד יותר טובה להקים שמורות טבע – להגן על החיים מפני הרס בידי בני אדם.” הם כותבים.
“כבר ריסקנו שם חלליות לא מאוישות – מארס פולר לאנדר וככל הנראה גם ביגל 2 – כך שכבר קיימת בעיה סביבתית.” אמר קוקל הוא אומר שההתרסקות היא בלתי אחראית כמו לזרוק רובוטים מעל אנטרקטיקה.
מקום הפארקים
קוקל והורנק מיפו שבעה איזורים שונים לשימור המכילים תצורות נוף מייצגות של פני המאדים.
פארק הקוטב יגן על כיפת הקרח של כוכב הלכת למחקרים ביולוגיים, בעוד פארק אולימפוס יסיעי בשימור הר הגעש הגבוה ביותר במערכת השמש – אולימפוס מונס, כדי למנוע ממטפסי הרים להרוס את סביבתו כפי שקרה בהר אוורסט. פארקים אחרים יכסו איזורי מדבר, מכתשי מטאוריטים מרשימים ואת איזורי הנחיתה של ויקינג 1 ומארס פת'פיינדר.
המדענים לא מבקשים למנוע את המחקר באזורים אלה, אלא רק להגביל הההשפעה הסביבתית של הפעילות המאוישת. הם מציאים לחוקק חוקים כמו “לא ישארו שרידי חלליות בפארק”, ויותרו כניסות לפארק רק במסלולים מסוימים כמו שבילי טיפוס בפארקים בכדור הארץ.
מדענים אחרים הציעו זה מכבר להפוך את אתר הנחיתה של אפולו 11 לאתר מורשת, אך לא דרשו כי הדבר ייעשה במסגרת מערכת פארקים, אמר קוקל. הוא הוסיף כי המערכת תוכל לעבוד בהצלחה גם על הירח.
לדבריו, משרד האו”ם לחלל החיצון בוינה, אוסטריה, יהיה המקום הטוב ביותר לנהל את הפרקים, אף כי הוא עדיין לא יצר עמם קשר. “הם כבר היום מגבילים למשל את מספר החיידקים העמידים המותרים בחללית הנוחתת על מאדים. ואולם שם הרעיון הוא להגן על חיים אפשריים במאדים מפני זיהום.” אמר קוקל. “אין שום כוונה להגנה סביבתית גדולה יותר.
“אני סבור שזה רעיון טוב” אמר איאן קרופורד, Crawford, גיאולוג פלנטרי ביוניברסיטי קולג' בלונדון. “כאשר יהיו אלפי בני אדם במאדים בעוד כמה מאות שנים, ואולם גם חללית רובוטית שלא עוקרה היטב עלולה לגרום להשפעה על מאדים.”
ואולם, הקמת הפארק עלולה לגרום לאתגרים עצומים עבור החוק הבינלאומי. מדינות יורדות חלל רבות כמו ארה”ב, רוסיה וסין לא חתמו אפילו על אמנת החלל הנוכחית של האו”ם, המבקשת להפוך את החלל החיצון לפרובינציה של כל הנאושות.
“לדעתי האישית, פארקים פלנטריים הם משהו רחוק מדי”, אומר האנס הובולד, אסטרופיסיקאי תיאורטי ומנהל תוכנית משרד האו”ם לענייני החלל החיצון. “המשרד לא ישקול את ההצעה עד שלא תוגש על ידי אחת המדינות החברות באו”ם.” הסביר. “ואני לא צופה בקשה מסוג זה בעתיד הקרוב.
ואולם קוקל טוען כי אם תוקם מערכת פארקים פלנטריים, הדבר יוכל לשחרר את שאר כוכב הלכת לניצול ולדרישות בעלות, שעשויה לעודד את מדינות העולם החרות באו”ם לחתום על הבקשה.”
