בשנת 2006 תמריא קבוצת עכברים-אסטרונאוטים בתוך לווין מסתובב סביב עצמו. המשימה: ללמוד כיצד יהיה לחיות על מאדים
בשנת 2006 תמריא קבוצת עכברים-אסטרונאוטים בתוך לווין מסתובב סביב עצמו. המשימה: ללמוד כיצד יהיה לחיות על מאדים. בני אדם זקוקים לכוח משיכה. ללא כוח משיכה, כפי שהדגימו האסטרונאוטים הרבים שנשלחו עד כה לחלל, גוף האדם משתנה ומתנהג באופן מוזר. השרירים מאבדים ממסתם, והעצמות מאבדות את צפיפותן. גם חוש שיווי המשקל מתערער.
מהנסיון הארוך שנצבר במעבורת החלל ובמגוון תחנות החלל, יש לנו ידע כיצד יונקים, בפרט בני אדם, מגיבים לאפס משיכה. יש לנו כמובן נסיון אינסופי עם ג'י אחד על כדור הארץ, אבל אין לנו שום מושג מה מתרחש באמצע.
מה למשל יקרה לבני אדם על מאדים, שם כוח המשיכה על פני השטח הוא 0.38 ג'י? האם זה מספיק כדי לשמור על התפקוד התקין של האסטרונאוטים? וחשוב מזה, באיזו קלות הם יתאימו עצמם מחדש לג'י אחד, כשיחזרו לכדור הארץ?
קבוצת מדענים וסטודנטים מהמכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), אוניברסיטת וושינגטון והאוניברסיטה של קווינסלנד באוסטרליה, מתכננים לחקור את הנושאים הללו. הם מתכוונים לעשות זאת באמצעות שיגור עכברים למסלול.
פול וולסטר (Wooster) מ-MIT, ומנהל פרויקט ביו-לווין המחקה את כוח המשיכה של מאדים מסביר: “אנחנו מפתחים חללית שתסתובב סביב עצמה כדי לייצר כוח משיכה מלאכותי. הלווין יסתובב בקצב של 34 פעמים בדקה, וכך הוא ייצר 0.38 ג'י – כמו כוח המשיכה של מאדים”.
הצוות מקווה לשגר את הביו-לווין בשנת 2006. העכברים יחשפו לתנאי המשיכה של מאדים למשך חמישה שבועות. ואז, אומר ווסטר, הם יחזרו לכדור הארץ חיים ובריאים. הם ינחתו באמצעות מצנח ליד וומרה שבאוסטרליה בתוך תא קטן המזכיר את תאי אפולו הישנים.
פרויקט הביו-לווין הוא המחקר הראשון בכוח משיכה זה, אומר ווסטר. הוא ממומן בחלקו בידי נאס”א והפרויקט גם ייחודי בשיעור הגבוה של השתתפות סטודנטים בכל ההיבטים של העבודה, לרבות התכנון המדעי, תכנון ועיצוב החללית, גיוס המימון, וניהול המאמץ הכולל”, הוסיף.
המחקר יתמקד באובדן עצם, שינוי במבנה העצמות, בחוזק השרירים ובשינויים באוזן התיכונה, שבה נמצא איבר שיווי המשקל. “הדבר העיקר שאנחנו מנסים לעשות”, אומר ווסטר, “הוא ליצור מקור מידע לנתונים על נקודה באמצע בין אפס כוח משיכה לכוח משיכה אחד.
כשיקיפו את כדור הארץ ייצפו המדענים בעכברים, שכל אחד מהם יהיה בקופסא קטנה משלו. כל אחד מהם יקבל אספקת מים באמצעות משאבה, כך שניתן יהיה לעקוב אחר צריכת המים של כל עכבר.
כל יחידת מגורים תצוייד במכשיר למדידת מסת הגוף, שתמדוד את המסה לעיתים תכופות ותשדר את ממצאיה למדענים. הדבר גם יאפשר לחוקרים לעקוב ולבדוק כיצד משתנה משקל העכברים במהלך התקופה הזו של חמישה שבועות. העכברים יעסיקו את עצמם במשחקים בצעצועים. “אולי ניתן להם גם קוביות עץ ללעוס”, אומר ווסטר. “הדבר ישמור אותם שמחים, וגם ימנע מהם ללעוס את יחידת המגורים. תהיה להם גם מנהרה קטנה שיוכלו לרוץ בתוכה. ואולם לא יהיו שם גלגלות, משום שנאס”א למדה כי הם מקלקלים את השפעת חוסר כוח המשיכה על אסטרונאוטים. עכבר עם גלגל בכלובו יכול לרוץ אפילו כמה קילומטרים ביום. “אנחנו לא רוצים שהם יתאמנו גופנית יותר מדי.”
הסטודנטים אמרו כי ישתמשו רק בעכברים ממין נקבה, אמר ווסטר. בחלקו זה בגלל שנקבות אוכלות מעט פחות מעכברים זכרים, והדבר יפחית את המסה שתשוגר, ואולם בעיקר, המחקרים הראו כי נקבות מושפעות פחות מזכרים מירידת כוח המשיכה.
מחקרים אלה לא בוצעו בכוח משיכה חלקי אלא באמצעות הרמת אחת הרגליים האחוריות של החיה, כך שהעכברים יכולים לחוש רק חלק מהמשקל שלהם על הקרקע.
בשלוש האוניברסיטאות משתתפים למעלה מ-250 סטדנטים בפרויקט הביו-לווין. הפרויקט מנוהל על ידי MIT האחראי גם על בניית תאי המגורים של בעלי החיים. אוניברסיטת וושינגטון אחראית על אספקת החשמל, ההינע, בקרת הגובה, בקרת החום והתקשורות עם הקרקע. אוניברסיטת קווינסלנד תהיה אחראית על הכניסה לאטמוספירה, ומערכות הנחיתה, לרבות מגיני השמש והמצנחים.
“אני סבור שאחת התרומות הגדולות של הביו-לווין”, אומר ווסטר, “הוא היתרון החינוכי לסטודנטים המעורבים בו,” לדבריו, אנשים רבים הוקסמו מהפרויקט ולמדו ממנו המון. בנוסף, אנחנו הולכים לקבל בחזרה מידע שאף אחד לא קיבל עד כה, נתונים שהיו חסרים בתוכנית לשיגור בני אדם למאדים.”
