הלכה עוד תאורית קונספירציה. הפרצוף התגלה כתופעה טבעית, לא פחות מעניינת
אבי בליזובסקי
הפרצוף האגדי על מאדים מילא עטיפות של טבלואידים, נתן השראה לתאוריות אודות ציווליזציות חוצניות, ואפילו כיכב בסרט הולווידי. אך תמונות ברזולוציה גבוהה שצולמו מלווינים שהקיפו את מאדים הורידו את המסכה מן הפרצוף וראו שמדובר בסך הכל בסלע טבעי בעל צורה יוצאת דופן.
לפני 25 שנים, הקיפה החללית ויקינג 1 של נאס”א את כוכב הלכת האדם, כשהיא מצלמת אתרים אפשריים כאתרי נחיתה לחללית ויקינג 2 שבאה אחריה. ואז הגיעה הסנסציה. במהלך זום של המצלמה על איזור במאדים הקרוי סידוניה CYDONIA, צפתה החללית על מה שנראה כפרצוף אנושי השקוע בצל, שהושלם באמצעות עיניים כהות יותר, אף צר ופה זועף, הנותנים לתצורה מראה כללי של פרעון מצרי.
מדעני נאס”א הבינו שאור השמש משחק תפקיד חשוב בטריק ובסך הכל זהו סתם הר שולחן אחד מני רבים באיזור סידוניה.
ואולם התמונה של ויקינג הלהיבה את דמיונו של הציבור. העצם שגודלו למעלה מ-3 קילומטרים הוביל למסקנה שכוכב הלכת שימש פעם בית ליצורים תבוניים.
נאס”א הדפה את הרעיון הזה משום שהסוכנות רצתה להסתיר ידע כזה, התעקשו לטעון יוצר תאוריות הקשר. הסוכנות היתה צריכה לחכות כמעט דור כדי לקבל מבט נוסף על העצם.
לעומת ויקינג שהרזולוציה שלה היתה נמוכה מאוד, מארס גלובל סרוויר היתה יכולה לראות עצמים בגודל של מטוס, כאשר הגיעה למסלולה סביב מאדים באפריל 1998. “צילמנו את הפרצוף בהזדמנות הראשונה שיכולנו לקבל מראה טוב שלו”, אומר ג'ים גרווין, מדען בנאס”א האחראי על מאדים.
התמונה, חדה פי עשר מזו שהתקבלה בידי ויקינג חשפה את הפרצוף, ומצאה שזהו בסך הכל עצם טבעי. כמה אנשים לא השתכנעו. הם טענו כי ויקינג צילמה את הפרצוף בעונת החורף, ואולי הערפילים העונתיים הסתירו את הפרצוף וגרמו לעיוותים בצפיה בו. הם טענו.
הסרוויר צילמה כמה תמונות תקריב באפריל 2001, כאשר הקיץ הגיע לאיזור. ללא עננים או צללים אחרים, התברר סופית שמדובר בהר שולחן שסידוניה מנוקדת ברבים כמותו.
נאס”א פירסמה את התמונות הללו השבוע, ביחד עם תצפיות אחרות של סרוויר שחשפו את האמת על הפנים. מודד הלייזר של החללית, היכול למדוד את הגובה המדויק של כל חלק מהעצם בהפרשי גבהים של 30 סנטימטרים, לא מצא שום עדות לעין, לאף או לפה.
“כל הממדים שלו, דומים להרי שולחן אחרים. ההר הזה איננו אקזוטי בשום דרך”, אמר גארוין.
למרות זאת, גיאולוגים פלנטריים מתענינים מאוד בהרי השולחן של סידוניה, שהוא איזור מעבר יוצא דופן בין עמקים חלקים בצפון לבין רמות גבוהות ומלאות מכתשים בדרום. כמה תאוריות אומרות כי סידוניה היתה פעם חוף של אוקינאוס עתיק.
“תומכי תאורית האוקיאנוסים טוענים שהרי שולחן הם מה שאתה מצפה לראות קרוב לגבול החוף, אבל יש עדיין אפשרויות רבות אחרות.” אמר גארווין, המפרט כי אפשר שמדובר בשפכי קרקע שנותרו לאחר קרחונים, שההרים הללו עוצבו על ידי רוחות, או שמדובר בתזוזות טקטוניות (כמו תזוזת הלוחות בכדור הארץ). צורות כאלו אפשר לראות במערב ארה”ב. הוא הוסיף.
אפשר שרק מסע שדה מאויש לשם יפתור את הבעיה. ולמקרה כזה מכין גראווין מפה תלת ממדית של שבילים טבעיים המטפסים אל פסגתו של הר השולחן המאדימאי הידוע ביותר.
“תחילת הטיפוס תהיה קלה, כאשר רק כמה צלעות תלולות פה ושם. יקח שעתיים להגיע לפסגה, אבל זה יהיה כדאי כי הנוף הנשקף משם יהיה מרהיב.” ואולם, גראוין מוסיף כי רצוי שהמטייל יביא עימו מלאי גדול של מים וחמצן.
