עם זאת, אירופה לא תפתח כלי לשיגור מאוייש, ותסתפק בתרומות מדעיות ובבניית רכיבים וחלליות מטען
יימצא פתרון לבעיית הטיסות המאוישות בתקופה שלאחר המעבורת. כך אומרים ראש סוכנות החלל האירופית ז’אן ז’ק דורדין והמשנה ראש נאס”א לורי גרבר לשאלת אתר הידען.
עם זאת, במסיבת העיתונאים בכנס החלל הבינלאומי השישי ע”ש אילן רמון אתמול בהרצליה, אמר ראש סוכנות החלל האירופית כי אירופה לא תפתח כלי לשיגור מאוייש, ותסתפק בתרומות מדעיות ובבניית רכיבים וחלליות מטען.
נאס”א מכינה בימים אלה ביחד עם הקונגרס והבית הלבן את התקציב לשנת 2012, ובו נתחיל לראות תוצאות ראשונות של שיתוף הפעולה עם התעשיה. כך אומרת המשנה לראש נאס”א לורי גארבר במסיבת עיתונאים שהתקיימה במסגרת כנס החללל הבינלאומי השישי ע”ש אילן רמון שמארגנים משרד המדע ומכון פישר.
בתשובה לשאלת אתר הידען מה יקרה ביום שאחרי המעבורות עונה גארבר: “ארה”ב מתכננת לעבוד בשיתוף פעולה עם התעשיה שלנו, אנחנו בנאס”א עובדים מולם 50 שנה ויותר, 85% מהתקציב של נאסא הולך על תשלום לקבלני משנה. אנו רוצים לסייע בפיתוח התעשיה כך שהיא תוכל להתפרנס גם ממקורות אחרים ולא רק מנאס”א. השיגורים מארה”ב יימשכו אך אנו נרכוש מהיכולת הזו מושבים במחיר קבוע ולא במחיר של קוסט פלוס כפי שהדבר נעשה היום. הדבר ישחרר לנו משאבים שנוכל לעשות איתם את הדברים הקשים ביותר, לעשות דברים חדשים לתועלת המין האנושי למשל לטוס מעבר למסלול ארץ נמוך ושאר ה- Cutting Edge Exploration”
בהמשך לשאלה זו שאלנו גם את ז’אן ז’ק דורדין, ראש סוכנות החלל האירופית (ESA) האם אירופה מתכננת טיסות מאוישות ותשובתו היתה: “אנחנו תמיד שמחים לעזור לנאס”א. אנחנו לא יודעים האם נפתח כלי לשיגור בני אדם. אינני יודע משתי סיבות. ראשית בגלל מגבלות תקציב. חברי המדינות מעדיפות מדע ושירותים, והמשמעות היא שאנחנו חלק ממערכת הטיסות המאוישות ונישאר, אך לא בעדיפות ראשונה כמשגרים.
שנית – אני לא בטוח שאנחנו צריכים רכב שיגור אירופאי. אנחנו עובדים עם השותפים שלנו על מדיניות משותפת. עלות השיגור היא הגבוהה ביותר, 50% מכל תוכנית חלל כולל התחנה. גם לאחר המעבורות עדיין תהיה לנו נגישות לתחנת החלל באמצעות משגרים רוסיים. זה לא טוב כי תמיד עדיף שיהיה גיבוי. בעבר לא היתה מדיניות שיגורים וכתוצאה מכך המערכת לא אוטפימלית. המעבורת כבר מזדקנת, ונהיה תלויים ברוסים עד שהמיזם המסחרי של נאס”א יצליח. אנחנו פיתחנו חללית מטען וגם היפנים. אנחנו נגדיר את הכללים ביחד, נגדיר ממשקים משותפים, ואז נראה מי מביא מה ושתהיה לנו מדיניות משותפת. אני לא בטוח שבמערכת זו תהיה מערכת אירופית. זו לא החלטה של ESA אלא של כל השותפים. אם כולם ירצו מערכת שיגור מאויישת, אני אדאג להשיג את הכסף.”
באשר לתחנת החלל, השניים משוכנעים כי המדינות החברות בה יאשרו את תקציבה לפחות עד שנת 2020 ויוסר האיום להשביתה כבר ב-2015 שזה ממש מחר בבוקר במונחי תוכנית חלל. גארבר: “יש לנו תוכנית לעתיד הקרוב והבינוני של שיגורים רובוטיים ומאוישים. הזכרתי את מדיניות השיגור למסלול נמוך שתעבור לידיים פרטיות. אנחנו לומדים לעבוד ולחיות בחלל, אנחנו עושים זאת ברציפות למעלה מעשר שנים, זה דבר שצריך לממן מעל 2015, לפחות עד 2020. בנוסף לכך אנחנו מפתחים משגרים לחלל העמוק ומשגרים לאנשי צוות. כאשר נשלם פחות על שיגורים מאויישים למסלול נמוך נוכל להשקיע בשיגור מאויש לאסטרואיד ב-2025 ולמאדים באמצע שנות השלושים.”
דורדין: ” אני מאשר את מה שלורי אמרה. אנחנו שותפים בתחנת החלל והיא נמצאת בעדיפות גבוהה. אני מעריך שהיא תוארך כי הציוד יכול לפעול עד 2028. התחנה היא מעבדה מצויינת לעתיד, כיצד לעבוד ביחד. בימים אלה אנחנו מנהלים תנועה מאסיבית לתחנה. היפנים הגיעו לתחנה לפני כמה ימים עם, באמצע פברואר אנחנו נגיע עם חללית מטען, גם סויוז צפויה להגיע בתוך מספר שבועות וגם המעבורת. בסך הכל צפויים ארבעה שיגורים בתוך חודש. אנחנו משתפים פעולה עם נאס”א במחקר מאדים בידי רובוטים. שתי המשימות הראשונות יהיו ב-2016 וב-2018. אנחנו צריכים לעשות זאת ביחד, לא לבד. אנחנו תלויים באחרים. אבל זו לא נכות. זה רק עניין של מי יכול להביא מה מתוך השותפים. 50% מהמודולים בתחנה נבנו באירופה. אנחנו קטנים בהרבה מנאס|א. . התחנה נמצאת שם לפחות עד 2020. גם הירח יהיה שם עוד 5 מיליארד שנה, אם נגיע לשם חמש שנים מאוחר יותר .”
בתשובה לשאלתו של עודד אברהם, עורך אתר האגודה הישראלית לאסטרונומיה באשר לאפשרות אסטרונאוט ישראלי שני אמרה גארבר כי תוכנית המעבורות עומדת בפני סיום ויש רק עוד שלוש טיסות מעבורת. אנחנו רוצים להמשיך אך נעשה זאת במסגרת רכישת מושבים מחברות פרטיות, ובשיתוף פעולה עם גורמים בינלאומיים, ובמסגרת זו גם ישראל בוודאי תוכל להשתלב.
