אלו הם הבלים דמיוניים והונאה כספית. במגנט דחוסים יחדיו אטומי הברזל בגביש מוצק, והמרחק ביניהם הוא כאטום אחד בלבד. לעומת זאת, בגוף מצויים רק ארבעה אטומי ברזל בכל מולקולה של המוגלובין, והמרחק ביניהם גדול מכדי שייווצר מגנט
המאמר הופיע בגליון 4 (אפריל מאי 2003) של כתב העת עולם המדע והטכנולוגיה – סיינטיפיק אמריקן, בהוצאת אורט. מובא באתר הידען באדיבות מערכת כתב העת
במהדורת חדשות לילית של רשת א”-בי-סי שודר ב-11 באוגוסט 1997 משדר לא ביקורתי שכותרתו “טיפול רפואי ביו-מגנטי”. מטפל רפואי הסביר במהלכו ש”מגנטים הם סוג של אנרגיה חשמלית, וכיום אנו חזשבים שיש לה השפעה חזקה על הגוף.” ואיש אחר, שמוכר מגנטים במחיר של 89 דולר, הכריז: “כל בני האדם הם מגנטים, לכל תא יש כיוון חיובי וכיוון שלילי”.
מן הכיוון החיזבי, המגנטים האלה חלשים כל כך עד שאין הם יכולים לגרום נזק, אבל, מן הכיוון השלילי, המגנטים האלה מושכים מארנקיהם של אמריקנים פתאים סך של כ-300 מיליון דולר בשנה.
המגנטים נמכרים במגוון צורות, ממדבקות שגודלן כגודל מטבע ועד מזרני קיכג-סייז. כוח המרפא שלהם אמור להיות בלתי מוגבל, על סמך ההנחה ששדות מגנטיים ממריצים את זרימת הדם ומגבירים את אספקת החמצן בגלל הברזל המצוי בדם.
אלו הם הבלים דמיוניים והונאה כספית. במגנט דחוסים יחדיו אטומי הברזל בגביש מוצק, והמרחק ביניהם הוא כאטום אחד בלבד. לעומת זאת, בגוף מצויים רק ארבעה אטומי ברזל בכל מולקולה של המוגלובין, והמרחק ביניהם גדול מכדי שייווצר מגנט, אפשר לבחון זאת בקלות על ידי דקירה קטכה באצבע, וקירוב טיפת הדם למגנט.
ומה באשר לטענות שמגנטים משככים כאבים? בשנת 1997 נערך מחקר בביילור קולג' לרפואה, שהשתתפו בו 50 מטופלים. 29 מהם קיבלו מגנטיים אמיתיים ו-21 מגנטי דמה, אך גם החוקרים וגם המטופלים לא ידעו בעת הניסוי איזה מגנט קיפל כל מטופל. (ניסוי דו-עלום) 76 אחוזים מן המטופלים בקבוצת הניסוי דיווחו על הקלה בכאב לעומת 19 אחוזים בלבד בקבוצת הביקורת. למרבה הצער, המחקר הזה כלל טיפול אחד בלבד שארך 45 דקות, הוא לא בדק שיטות אחרות להקלה בכאב, לא דיווח על משך הזמן של ההקלה בכאב ואיש לא שחזר מאז את תוצאותיו.
טוב יעשו מדענים החוקרים שיטות טיפול מגנטיות אם יקראו את דו”ח ועדת המלך לחקר המגנטיות מן החי” משנת 1784 (הודפס מחדש בתרגום אנגלי בכדך מספר ,4 גיליון 3 של כתב העת “סקפטיק”). מלך צרפת לואי ה- 16 יזם את הדוח כדי לבחון באורח ניסיוני את טענותיו של הרופא הגרמני פרנץ אנטון מסמר (Mesmer), מגלה “המגנטיות מן החי” (Animal Magnetism). את החקירה ביצעו בנג'מין פרנקלין ואנטואן לבואזייה, מסמר טען, שכשם שפועל כוח בלתי נראה שמושך את שבבי הברזל אל המגנט, כך פועל בין היצורים החיים כוחה הבלתי נראה של המגנטיות מן החי.
החוקרים החלו בניסיון שלא עלה יפה למגנט את עצמם. כדי לבחון את התיאוריה על דרך השלילה ולהראות שהכול “בראש”, הטעו פרנקלין ולבואזייה כמה נבדקים וגרמו להם לחשוב שהם מטופלים בשיטה הניסיונית של מגנטיות מן החי, על אף שלא כך היו פני הדברים, ואילו לנבדקים אחרים, שקיבלו את הטיפול, נאמר שלא טופלו באמצעותו, התוצאות היו חד משמעיות” התופעות כולן כגרמו
על ידי כוח ההשאה (סוגסטיה) בלבד.
בניסוי אחר (בסך הכול נערכו 16 ניסויים שונים) ביקש פרנקלין מנציגו של מסמר, צירלס דיאסלון, למגנט עץ בגן. כל מי שעומד על יד עץ שטופל על פי העקרונות והשיטות של המגנטיות חייב לחוש בהשפעתה במידה כלשהי, אחדים אפילו מאבדים את הכרתם או חווים עוויתות.'' הנבדק התהלך בגן, חיבק עצים, ולבסוף קרס ונפל לפכי העץ הרביעי. העץ החמישי היה העץ שעבר “מגנוט”.
אישה אחת הייתה יכולה לחוש מים “ממוגנטים”. לבואזייה מילא כמה ספלים, אך רק באחד מהם המים היו ממוגנטים לכאורה. לאחר שנגעה באחד הספלים האחרים היא “נכנסה למשבר מוחלט” שבעקבותיו לבואזייה נתן לה ספל ובו מים “ממוגנטים”. “היא שתתה בשקט ואמרה שהיא חשה הקלה”.
מסקנות הוועדה היו ש”לא נמצאה כל הוכחה לקיומו של נוזל מגנטי מן החי, ומכיוון שהמוזל הזה אינו קיים אין בו כל שימוש. כל התופעות העזות שנצפו בקבוצת הטיפול שייכות לתחום הריגוש, לדמיון שכנכס לפעולה וליצר החיקוי הלא רצוני שגורם לנו לחזור בניגוד לרצוננו על הדברים שמכים בחושינו”. ובמילים אחרות, ההשפעה היא נפשית ולא מגנטית.
ספקנים מודרניים צריכים ללמוד ממלאכת המחשבת ההיסטורית הזאת, איך להפעיל בקרה על משתנים מפריעים ולבחון טענות ספציפיות בלי להזדקק להשערות לא נחוצות לגבי הדבר שעומד מאחורי “הכוח”. העובדה המעציבה היא שהמאמינים האמיתיים אינם משתכנעים מעדויות סותרות, לא היום ולא במאה ה-18.
*מייקל שרמר הוא המוציא לאור של כתב העת “סקפטיק” (www.skeptic.com) ומחבר הספר “בצילו של דארווין”.
