החללית – סוקר הירח תצלם כמה וכמה פעמים את כל פני הירח כדי לאתר אתרי הקמה פוטנציאליים של מושבה אנושית לא יאוחר מ-2020
23.7.2005
מאת: אבי בליזובסקי
בתוך נחתת הירח צ'לנג'ר צרצר מכשיר הרדיו. יוסטון: “אתם בטלוויזיה עכשיו. יש לנו תמונה טובה.”
ג'ין קרנן, מפקד אפולו 17: “אני שמח לראות שהרכב עדיין פועל.
ה”רכב”, אותה קלנועית ירחית חנה בחוץ בלי שאיש יישב ליד תא הנהג שלו. מצלמת הטלוויזיה המותקנת על צידו התמקדה בצ'לנג'ר. במרכז הבקרה ביוסטון ובכל רחבי העולם צפו מיליונים בשידור. התאריך היה 19 בדצמבר 1972. הסטוריה עומדת להתרחש.
לפתע, ללא קול, התפצלה הצ'לנג'ר לשניים. בסיס החללית, החלק עם כן הנחיתה עליו, נשאר במקומו. החלק העליון – מודול הירח ובתוכו קרנן וג'ק שמיט, המריא כשהוא מפזר רסיסים מוזהבים של חומר הבידוד. החללית המריאה, שינתה כיוון והמשיכה לטפס לעבר המפגש עם המקפת אמריקה, החללית שתיקח אותם בחזרה הביתה.
אלו היו האנשים האחרונים על הירח. לאחר לכתם, המצלמה נעה קדימה ואחורנית. לא היה שם איש, כלום. רק הרכב, הנחתת ופריטי ציוד מפוזרים בקרקע המאובקת של מכתש טאורוס-ליטרו. בסופו של דבר, שבקה הסוללה החשמלית של הרכב והשידור פסק. זה היה המבט הטוב האחרון על אתר נחיתה של אפולו.
רבים מוצאים זאת מפתיע, ואפילו מתסכל. תיאוריות קונספירציה התעקשו במשך שנים כי נאס”א לא הגיעה לירח. “הכל היה בגדר מתיחה”, הם אומרים, דרך לנצח את מרוץ החלל באמצעות טריקים. העובדה שאתרי הנחיתה של אפולו לא צולמו בפרטים מאז ראשית שנות השבעים מעודדת את הטענות שלהם. ומדוע לא צילמנו אותם? יש ששה אתרי נחיתה מפוזרים ברחבי הירח. הם תמיד פונים לכדור הארץ, תמיד נמצאים בקו ראיה. קרוב לודאי שטלסקופ החלל האבל יכול לצלם את הרכבים ואשר הדברים שהאסטרונאוטים השאירו אחריהם. נכון?
לא נכון. אפילו האבל אינו יכול לעשות זאת. הירח נמצא במרחק 384,400 אלף ק”מ. במרחק זה הדברים הקטנים ביותר שהאבל יכול להבחין בהם הם ברוחב 60 מטרים. פיסת הציוד הגדולה ביותר מהציוד שהשאירו חלליות אפולו היא ברוחב 9 מטרים, קטנה אפילו מפיקסל אחד בתמונות של האבל.
ואולם תמונות טובות יותר צפויות בעוד זמן לא רב. בשנת 2008 מתכוונת נאס”א לשגר את מקפת סקירת הירח (Lunar Reconnaissance Orbiter). חללית זו תישא מצלמה מודרנית רבת עוצמה ותנוע במסלול נמוך מעל פני הירח. המשימה העיקרית שלה היא לא לצלם את אתרי הנחיתה הישנים של אפולו, אך היא גם תצלם אותם, ואפילו פעמים רבות, והיא תספק את התמונות הראשונות שבהם ניתן להבחין בפרטים של אתרי אפולו מאז 1972.
“המצלמה בעלת החדות הגבוהה של החללית – LROC (קיצור ל- Lunar Reconnaissance Orbiter Camera) תהיה בעלת רזולוציה של חצי מטר. פירוש הדבר הוא שכל חצי מטר מרובע על הירח ייחשב לנקודה בתמונות הדיגיטליות.
רכבי הירח הם ברוחב 2 מטרים ובאורך 3 מטרים, כך שבתמונות אלה, הרכב יתפוס 4 על 6 פיקסלים.
כדי להבין מהי משמעו צפיה ברזולוציה של חצי מטר לפיקסל, אפשר להביט על התמונה של נמל תעופה על כדור הארץ בעל רזולוציה דומה לזו של LROC. ניתן להבחין בעצמים בקנה מידה דומה לזה של רכבי הירח: מכוניות ועגלות מטען נראים בבירור.
“הרכבים ייראו קשים וניתן יהיה להבחין בהם” אמר מארק רובינסון, פרופסור עוזר למחקר באוניברסיטת צפון מערב באבלסטון, אילינוי והחוקר הראשי של LROC. “נראה הבדלי צללים שיוצרים מושבי הנוסעים, בהתאם לזוית השמש. גם הגלגלים עשויים להתגלות במובנים מסוימים.
מובחנים אפילו יותר יהיו כני הנחיתה. גודל הגוף העיקרי שלהם הוא 4 מטרים כך שהם יתפסו 8 על 8 פיקסלים בתמונות LROC. ארבעת הרגליים היוצאים החוצה מארבע פינות הכן תופסים קוטר של 9 מטרים, ומשמעות הדבר 18 פיקסלים בתמונת LROC, יותר ממספיק כדי להבחין בהם.
וגם הצללים יוכלו לעזור, צללים ארוכים ושחורים חוצים את פני השטח של הירח יחשפו את צורת הגוף שיצר אותם, הרכבים והנחתות. “במהלך משימה בת שנה, תצלם LROC כל אתר נחיתה כמה פעמים כאשר השמש תהיה בזויות שונות בכל פעם”. לדברי רובינסטון השוואת הצללים השונים יאפשרו ניתוח מדויק יותר של צורת העצם.
מעבר לנוסטלגיה ולצורך להפסיק אחת ולתמיד את תיאוריות הקונספירציה למיניהם, משימתה העיקרית של LROC לפי חזון החלל של נאס”א היא לסייע בהכנת השיבה לירח לא יאוחר משנת 2020. החללית תשמש כצופה (SCOUT). היא תדגום את סביבת הקרינה של הירח, תחפש אחר מרבצי מים קפואים, תבצע מיפוי לייזר של פני השטח של הירח ותצלם כאמור את כל פני השטח של הירח. עד לשובם של האסטרונאוטים הם יידעו היכן המקומות הטובים ביותר לנחות בהם ודי הרבה פרטים על הצפוי להם.
שתי המטרות בעלות העדיפות הגבוהה ביותר של LROC יהיו כמובן קוטבי הירח. “אנחנו מתעניינים מאוד בקטבים כאתרים פוטנציאליים להקמת בסיס ירח” אמר רובינסון. “יש שם כמה מכתשים בקרבת הקטבים הנמצאים בצל כל ימות השנה. מקום זה עשוי להיות קר דיו כדי לשכן מרבצי קבע של קרח-מים. לא הרחק מהם יש גם מקומות שבהם יש אור שמש כל השנה, דבר שיספק אנרגיה למושבה, וביחד עם פוטנציאל המים בסביבה, אזורים גבוהים אלו יהיו אידאלים למיקום בסיס”. אמר. נתונים מה-LROC יוכלו להצביע על המישור הטוב ביותר להקים בו את הבית על הירח.
לאחר הקמת הבסיס על הירח, מה בדבר הסכנה של פגיעה בו בידי מטאוריט גדול? LROC תספק תשובה גם לשאלה זאת.
“נשווה את תמונות אתרי הנחיתה של אפולו עם תמונות מימי משימת אפולו” אומר רובינסון, המוסיף כי נוכחותם או העדרם של מכתשים טריים יספק לחוקרים רמז אודות תדירות פגיעת המטאורים.
LROC גם תנסה לאתר מנהרות לבה קשיחות. אלו אתרים דמויי מערה, שצולמו בכמה מהתמונות מתקופת אפולו, שבהם האסטרונאוטים יוכלו למצוא מקלט במקרה של סופת שמש לא צפויה. מפה גלובלית של מקלטי סופה טבעיים אלה יסיעו לאסטרונאוטים לתכנן את המסעות שלהם.
אף אחד אינו יודע מה LROC תמצא. הירח לא נחקר מעולם לפרטים כאלה. קרוב לודאי שנגלה דברים חדשים, וחלליות נטושות הן רק ההתחלה
