סיקור מקיף

כאוס מבוקר – ערים ללא תמרורים

האם אפשר באמצעות מספר מספר חוקים פשוטים, העדר ריכוזיות ולקיחת אחריות, בדומה להתנהגות בנחילי חרקים, לצמצם באופן דרמטי את מספר החוקים בהם אנו נעזרים? בניסוי תנועה פורץ דרך בעיירות שונות באירופה הוכח שהדבר אפשרי.

רחוב בעיירה פוינטון שליד מנצ'סטר. מתוך ויקיפדיה
רחוב בעיירה פוינטון שליד מנצ'סטר. מתוך ויקיפדיה

האם אפשר באמצעות מספר מספר חוקים פשוטים, העדר ריכוזיות ולקיחת אחריות, בדומה להתנהגות בנחילי חרקים, לצמצם באופן דרמטי את מספר החוקים בהם אנו נעזרים? בניסוי תנועה פורץ דרך בעיירות שונות באירופה הוכח שהדבר אפשרי.

ללא רמזורים, תמרורים, סימני דרך, מדרכות וכבישים, חולקים בעיירה Poynton שבבריטניה 26,000 כלי רכב, והולכי רגל רבים את השטח הציבורי בהצלחה יתרה, ואפילו תוך צמצום מספר התאונות שיש בהן נפגעים. גישת ה"שטח המשותף" מעודדת שיתוף של כל המשתמשים בדרך: כלי הרכב, רוכבי האופניים והולכי הרגל, תוך כבוד הדדי.

מהנדס התחבורה ההולנדי, ,Hans Monderman תכנן את העיירה הבריטית Poynton בשיטת ה"שטח המשותף" – העיירה הסואנת ביותר מבחינת תחבורה שתוכננה בשיטה זו עד היום. הצורך בשינוי תכנון התחבורה בעיירה זו נבע מהגידול הרב במספר כלי הרכב, והעליה במספר תאונות הדרכים.
מהנדסים שינו לחלוטין את הצמתים במרכז העיירה, ביטלו את הרמזורים ואת התמרורים, ויצרו שינויי טקסטורה בלבד בדרכים השונות, שמטרתם לסמן לכל אחד מהמשתמשים בשטח המשותף את מקומו. במקום תמרורים ורמזורים על המשתמשים בשטח לפעול לפי שני חוקים פשוטים: הצמדות לימין והגבלת מהירות.

שנה לאחר תחילת הניסוי, עולה כי "השטח המשותף" מאפשר זרימה חלקה של תנועה באופן סימולטני. עובדה זו הופכת את מרכז העיירה למקום בטוח יותר ואטרקטיבי להולכי רגל, ולכן גם גורמת/מסייעת לעלייה בפעילות המסחרית במקום.

בטבע חולקים נחילי ארבה, להקות ציפורים, שיירות נמלים ובעלי חיים חברתיים נוספים שטח משותף, תוך יצירת תנועה הרמונית של עשרות אלפי פרטים. התנועה המשותפת לא מתרחשת כתוצאה מהנהגה ריכוזית, אלא כהתארגנות עצמית של הפרטים. הפרטים בקבוצה פועלים על סמך מספר מצומצם מאוד של חוקים בסיסיים, ועל סמך תקשורת מקומית ישירה או עקיפה רק עם הפרטים הסמוכים להם. באופן זה מגיעות להקות ציפורים, כמו גם נחילי דגים וחרקים ממקום למקום ללא "תאונות" וביעילות רבה. האם ניתן להרחיב את הניסוי מעיירות לערים גדולות יותר? זה, ככל הנראה, תלוי רק בנו, וברמת האחריות האישית שנסכים לקחת על עצמנו.
מקור הידיעה

.

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

10 תגובות

  1. אני אדם פשוט
    אז קפצתי לגוגל מפות לSTREET VIEW
    לראות איך נראית העיירה הזו:
    מה אגיד לכם אני לא יודע איפה נכנסים 26000 מכוניות
    אשמח לראות תמונה של שעות העומס באיזה רחוב ראשי
    אבל מה שאני ראיתי זה רחובות כמו ב"סביון" אצלינו
    אז כנראה לא בעיה לעשות ניסויים ב"סביון" נראה אתכם עושים
    ניסויים כאלה ב"תל אביב "

  2. די לקרוא את המשפט הבודד "גישת השטח המשותף מעודדת שיתוף של כל המשתמשים בדרך: כלי הרכב, רוכבי האופניים והולכי הרגל, תוך כבוד הדדי" כדי לקבל צמרמורת.
    כישראלי אני מיד רואה בעיני רוחי את הכאוס המוחלט בו הולכי רגל ומשאיות נותנים כבוד הדדי זה לזה במקום כלשהו, נניח אופקים. מאוד מאוד הייתי רוצה שהמשאית תהיה על הכביש והילד שלי ישאר על המדרכה.
    כל הרעיון של חוקי תנועה התפתח מתוך תקלות יזע ודם. הרי לרכב הראשון בעולם לא היו כל חוקים.
    לקיחת אחריות אישית אינה פותרת את המחוקק. אילו כל האנשים היו "לוקחים אחריות" לא היה צורך בחוקים כלל. לכן, ברמת ה"אחריות האישית" הקיימת היום, ברוב המקומות, כולל בישראל (לא בדנמרק) ראוי היה להמשיך לחוקק חוקים ולכפות אותם.

  3. באנגליה החליטו לעבור לנהיגה בצד ימין אבל כדי לא ליצור יותר מדי בלגן הם יעשו את זה בהדרגה:
    בחודש הראשון רק המשאיות תסענה מצד ימין ואחרי חודש יצטרפו כלי הרכב האחרים.

  4. כתוב "לפעול לפי שני חוקים פשוטים: הצמדות לימין והגבלת מהירות."
    יש לי עצה לשיפור – באנגליה, כדאי להיצמד לצד שמאל………

  5. לא מתאים לישראל..
    תרבות הנהיגה וחוסר האדיבות יכשילו כל ניסוי שכזה בארץ

  6. נראה לי שהקושי להרחיב את הרלוונטיות של הרעיונות האלו למערכות תחבורה עמוסות וצפופות יותר טמון בכך שיש יותר מכוניות/אנשים שמושפעים מכל כלי רכב וזרימת המידע עלולה להיות איטית מידי.
    אולי זאת גם הסיבה שבצומת עם מעט רכבים די בתמרור 'זכות קדימה לרכב לפניך', בצומת עם יותר רכבים כבר שמים כיכר, בצומת יותר עמוס מתקינים רמזורים ובצומת יותר עמוס בונים מחלף.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

לוגו אתר הידען
דילוג לתוכן