התגלו מעיינות חיים בים המוות

מחקר שביצע החוקר יניב מונבז, בהנחיית פרופ' יונתן לרון מהמחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן-גוריון, חשף מערכות מעיינות מורכבות הנמשכות מאות מטרים לאורך החוף ובעומק של עד 30 מטרים מתחת לפני המים

שילובם של צוללים במחקר היווה מרכיב חשוב בדגימת מים ממקור המעיין לחישוב הספיקה, בהבנת מבנה הזרימה ואופי מקור הנביעה.
שילובם של צוללים במחקר היווה מרכיב חשוב בדגימת מים ממקור המעיין לחישוב הספיקה, בהבנת מבנה הזרימה ואופי מקור הנביעה.

מחקר שביצע החוקר יניב מונבז, בהנחיית פרופ' יונתן לרון מהמחלקה לגיאוגרפיה ופיתוח סביבתי באוניברסיטת בן-גוריון, חשף מערכות מעיינות מורכבות הנמשכות מאות מטרים לאורך החוף ובעומק של עד 30 מטרים מתחת לפני המים.

המעיינות, המרהיבים ביופיים, פורצים מתוך קרקעית האגם דרך לועות בצורת קונוס בקוטר של עד 10 מטרים ועומק של עד 13 מטרים. בחלק מהמקרים נצפתה על ידי החוקרים מערכת של לועות ומערות הנמשכות עד לעומק בו קרקעית ים המלח אינה חולית, אלא מכוסה שכבה עבה של מלח.כמו כן, פיתחו החוקרים שיטה למדידה ישירה של מעיינות מים מתוקים הנובעים מקרקעית ים המלח. שילובם של צוללים במחקר היווה מרכיב חשוב בדגימת מים ממקור המעיין לחישוב הספיקה, בהבנת מבנה הזרימה ואופי מקור הנביעה. כמו כן נחקרה המורפולוגיה של המעיינות התת-ימיים בעזרת צילומים תת-ימיים.

"ים המלח" מסביר פרופ' לרון "הולך ונעלם אך בו בעת ממשיך להפתיע. מזה מספר שנים עוסקים מדענים ישראלים וגרמנים בחקר מעיינות מים מתוקים הנובעים מקרקעית ים המלח. קיומם של מעיינות אלו ידוע זה מכבר ואלו הקרובים לחוף נראים בברור על פני המים. מבין כל מקורות המים הנכנסים לים המלח, קיים במיוחד קושי להעריך את תרומת מי התהום התת- ימיים שחלקם מנביעות תת-ימיות ומכאן חשיבותו של המחקר והגילוי שלנו".

במחקר של דר' כריסטיאן סיברט ופרופ' סטפן גייר ממכון הלמהולץ לחקר הסביבה בהאלה, גרמניה, נחקר הקשר ההידרולוגי בין המעיינות תת-ימיים לבין מעיינות בחוף. מדגימות המים של המעיינות התת-ימיים ודגימות מים ממעיינות בחוף ומקידוחים עולה שהמערכת מורכבת.

יצוין, כי כבר בשנות השלושים של המאה ה-20 הבינו מדענים מהאוניברסיטה העברית, שהכינוי ים המוות אינו הולם את ים המלח ושישנם מיקרואורגניזמים המסוגלים לשרוד.

פרופ' לרון: "לעושר שנמצא באזור המעיינות אף אחד לא ציפה. זה לא אומר שיש היכן לדוג בים המלח, אך מרבדי החיידקים מכסים שטחים גדולים ועושר המינים רב. המחקר, בניהולו של ד"ר דני יונסקו ממכון מקס פלאנק למיקרוביולוגיה ימית בברמן, הראה שרבים מן המיקרואורגניזמים שנמצאו אינם מוכרים למדע מסביבות על-מלוחות אחרות או מסביבות אחרות בכלל. אין אלו אותם חיידקים ואצות הצובעים את ים המלח באדום בחורפים גשומים כפי שקרה ב- 1992. גילוי זה פותח דלת לשאלות חדשות. חלקן נוגע ליכולתם של חיידקים אלו לשרוד בים המלח, וחלקן נוגע ליכולת של יצורים אלו לשרוד בים מלח, שבו שכבת מים פחות מלוחה על פני השטח כפי שתיווצר אם תוכנית תעלת הימים תצא לפועל".

קישור לקטע וידיאו:

1. החוקרים פרופ' יונתן לרון ויניב מונבז
2. צוות החוקרים בפעולה בים המלח.
צילום: יחסי ציבור.

4 Responses

  1. אין קשר בין המים המלוחים למתוקים למעט העובדה שהמים המתוקים נובעים לתוך ים המלח. מעיינות לא צריכים להיות גלויים כדי שיהיה ניתן להוציא מהם מים: בכינרת למשל יש סדרה של מעיינות מלוחים שנובעים בעומק האגם והללו נתפסים ומוזרמים אל הירדן. כך לפחות היה בעבר, ייתכן שהיום המסלול השתנה או שמחמת רדידותה של הכינרת הפסיקו לשאוב מהמעיינות המלוחים. למי שמצליח להגיע לחוף של YMCA אז מומלץ להכנס למים ולגלות מעיין נביעה חם (כן, כן – המים שם חמים). לדבר משמעות רבה מבחינת האקוסיסטמות שחיות בסביבה הקרובה. בעלי החיים המקומיים הסתגלו ואף תלויים במערכות הייחודייות הללו.
    רק שלשום פורסם מאמר נהדר על ב ISME על גרדיאנט מלחים של 2000 ק"מ והשפעתו על מיקרואורגניזמים. גם שם, כמו בים המלח שלנו, יש חשיבות רבה למיקרו-סביבה ולגרדיאנטים שהיא יוצרת.

    משמח מאוד לשמוע על שת"פ פורה בין ישראל לגרמניה ובפרט בשילובם של חוקרים ישראלים שנמצאים במכון מקס פלנק המפורסם. כיף גדול לקרוא וללמוד. בהצלחה בהמשך הדרך לדני יונסקו ולכל שאר הנוגעים בדבר.

    בברכת חברים,
    עמי בכר

  2. אם הים הולך ונעלם, האם יום יבוא והמעיינות יהיו גלויים לעין או שלמעשה גם הם יעלמו עם הים עצמו?
    האם עצם קיום המים המלוחים גורם, בדרך כלשהי, לנביעת המים המתוקים או שאין קשר בין השניים?

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.