מחקר חדש מצביע על קשר אפשרי בין ברקים במזרח אפריקה להוריקנים באוקיינוס האטלנטי

כך עולה ממחקר של פרופ' קולין פרייס מאונ' ת”א, ושל ד”ר יואב יאיר (וד”ר מוסטפה עספור (מהאונ' הפתוחה) שפורסם השבוע ב-Geophysical Research Letters 

עונת ההוריקנים של 2007 נמצאת בפתח ועשרות מיליוני בני-אדם בחופה הדרום-מזרחי של ארצות הברית במכסיקו ובאיים הקאריביים שואלים את עצמם בחרדה האם היא תהיה פראית וסוערת כמו זו של 2005, עם סערות-על כמו “קטרינה” ו-“ריטה”, או שתהיה מתונה וממוצעת כמו עונת 2006 (בניגוד להתראות החזאים), בה לא הגיע אף הוריקן אל חופי ארה”ב.
שרותי חיזוי עולמיים מחפשים אחר אינדיקטורים מוקדמים לפענוח מוקדם של טיב עונת ההוריקנים. מחקר חדש של פרופ' קולין פרייס (אונ' ת”א), ד”ר יואב יאיר (אונ' הפתוחה) וד”ר מוסטפה עספור (אונ' הפתוחה) מלמד על קשר אפשרי בין פעילות הברקים במזרח אפריקה לבין מספר הסופות ועוצמתן באוקיינוס האטלנטי, ומציע פרמטר חדש להתראה מוקדמת לסיכויי היווצרותן. המחקר התפרסם השבוע בעיתון החשוב Geophysical Research Letters.
החוקרים בדקו את מספר הברקים באזור מוגדר במזרח אפריקה (רמת אתיופיה), בין קווי רוחב 10 ו-20 צפון ו-30 עד 40 מזרח. הנתונים התקבלו על פי אותות אלקטרומגנטיים המתפשטים מברקים בתחום התדרים הנמוכים-מאד (VLF) הנאספים באמצעות רשת תחנות קליטה עולמית, שאחת מהאנטנות שלה נמצאת בקמפוס אוניברסיטת ת”א. את מספר ימי הברקים הישוו לנתוני הרוחות במפות מטאורולוגיות בתחום שנמצא מחופי סנגל ומאוריטניה במערב אפריקה ועד קו רוחב 40 מערב, שהוא האזור בו פוגעות הסופות. הממצא העיקרי מלמד על כך שב-90% מהמקרים, כאשר מספר הברקים במזרח-אפריקה היה גבוה מהממוצע, הסופות הנעות ממזרח האוקיינוס האטלנטי לעברו המערבי אכן הופכות להוריקנים. שנת 2006, השקטה יותר, התאפיינה בפעילות ברקים הנמוכה ב-23% לעומת קודמתה, שבה מספר ההוריקנים שבר שיאים. החוקרים מצאו שהתעצמות הברקים מקדימה בשבועיים את היווצרות הסופות בחוף המערבי של אפריקה. היות ונתוני הברקים ניתנים למעקב בזמן-אמת, הרי שפרק זמן זה עשוי לאפשר התראה והיערכות ומוקדמת.
ההסבר הפיסיקלי לכך נעוץ בקיומם של גלים אטמוספריים הנעים ממזרח למערב מעל יבשת אפריקה בעונת הקיץ. בכל שנה נוצרים כ-60 גלים כאלה ובתוכם מתהוות מערכות סערה המורידות גשמים ומתאפיינות גם בכמויות ברקים גדולות. כאשר עוצמתן של סופות הברקים עזה ופעילותן החשמלית גבוהה, מהווים העננים מעין מכשול לזרימה הסדירה של הרוחות וגורמים להיווצרותן של מערבולות, בדומה לאבנים גדולות המצויות בתוך פלג מים. במורד הזרימה, לאחר המכשול, יש סיכוי גדול יותר להתגברות אי-היציבות ולהיווצרותן של הפרעות אטמוספריות, אשר במרבית המקרים אכן צומחות אחר כך והופכות לשקעים ברומטריים ולסופות טרופיות גדולות ממדים. סופות אלה חולפות מעל חופי מערב אפריקה, נעות מעל מימי האוקיינוס האטלנטי החמימים ועשויות להתחזק עד להוריקנים.
המחקר נתמך על ידי קרן המחקרים של האוניברסיטה הפתוחה.
East African lightning as a precursor of Atlantic hurricane activity
Colin Price, Yoav Yair, and Mustafa Asfur

GEOPHYSICAL RESEARCH LETTERS, VOL. 34, L09805, doi:10.1029/2006GL028884, 2007