שימותו מרעב, העיקר שלא יהיו חולים

זמביה / נשיא המדינה אוסר לחלק לרעבים קמח מתירס שעבר הנדסה גנטית בטענה שהוא מסוכן לבריאות

אשה מלקטת גרעיני תירס שנפלו ממשאית. “אנחנו מלקטים שורשים של צמחי בר”

כל מה שנותר בגופה הרעב והעייף של ג'וזפין נמאנגולווה הוא זעם, והוא בוקע החוצה כהרף עין. חלפו ימים רבים מאז יכלה לתת לשמונה ילדיה ארוחה מזינה. בדומה למיליונים אחרים מאזרחי זמביה, הם קורבנות של מחסור במזון ההולך ומחריף מדי יום ומשתלט בהדרגה על אפריקה הדרומית כולה.

ילדיה של נמאנגולווה רעבים אף על פי שבכפר שלהם יש כ-500 טונות קמח תירס – המזון הבסיסי בזמביה זה דורות – מאוחסן בשקים. אבל איש אינו נוגע בקמח הזה. אסור לגעת בו. הוא עומד כעת במרכזו של ויכוח מדעי ודיפלומטי על מזון מהונדס גנטית. לנמאנגולווה הוויכוח הזה לא אומר כלום, ואומר הכל. “אנחנו מתים כאן”, צעקה כאשר עובדי סיוע הגיעו לכפרה צ'יפאפה כדי לבדוק את המחסן ששקי קמח התירס מאוחסנים בו, קמח שהגיע מארה”ב וסביר להניח שחלק ממנו הוא יבול שעבר הנדסה גנטית. “אנחנו רוצים לאכול”, צעקה.

אולם כרגע היא ושאר הרעבים בזמביה לא יאכלו כלל מהמזון המאוחסן בצ'יפאפה או מאלפי הטונות הנוספות ששוגרו לאזור מארה”ב. נשיא זמביה, לוי מוונאוואסה, אימץ קו נוקשה בוויכוח המתנהל באזור כולו זה שבועות, ואסר על חלוקת מזון מהונדס גנטית. הנשיא, עם יועציו הקרובים ומדענים אוהדים, מודאגים מכמה היבטים בנושא המזון המהונדס. היבט אחד הוא הדאגה לבריאות, יחסי הסחר עם האיחוד האירופי ועם ארצות הברית הם דאגה נוספת.

תירס שעבר שינויים גנטיים נשלח בשתי צורות: גרגירים שלא נטחנו וקמח תירס. פקידים בזמביה חוששים מהאפשרות שהגרגירים ישמשו לזריעה, ושמהם יצמח תירס מהונדס גנטית, שיוכלא בהאבקה הדדית עם זני תירס לא מהונדסים. זה יסכן את היצוא הזמבי לאיחוד האירופי, הדורש לתייג את כל המוצרים שעברו שינויים גנטיים.

אנשים העוקבים אחרי הוויכוח אומרים, כי בשלב כלשהו הוא נהפך לסכסוך סחר בלתי מוצהר בין האיחוד האירופי ופעילי שימור הסביבה שלו שכוחם רב, לבין ארה”ב ותעשיית הביוטכנולוגיה רבת ההשפעה שלה. במצב שבו חייהם של מיליוני בני אדם מונחים על הכף שום צד אינו רוצה שהסכסוך ייראה כהתכתשות סחר, ושני הצדדים השקיעו מאמצים רבים כדי שנושא הסחר יישאר מחוץ לוויכוח הציבורי. בהכרזה שפירסמה ב-29 באוגוסט נציגות האיחוד האירופי בלוסקה היא כמעט קראה לזמביה במפורש לקבל את התירס המהונדס, ואמרה כי טחינת התירס תפיג את החששות לגורל היצוא מזמביה.

אבל גם אם התירס אכן ייטחן לקמח ובכך יסולק הסיכון לחקלאות הזמבית, הממשלה עדיין חוששת שהתירס המהונדס אינו ראוי למאכל אדם. “נאמר לי שזה לא בטוח”, אמר שר החקלאות, מונדיה סיקטנה, בראיון. כאשר נשאל אם לדעתו מזונות כאלה רעילים, אמר סיקטנה, שהמחקרים שקרא הובילו אותו למסקנה זו. “באיזה שם אחר היית מכנה אלרגיה הנגרמת על ידי חומר? החומר שהאדם מגיב עליו הוא רעיל”.

כל הדיבורים על חומרים רעילים ועל מסחר בילבלו רבים מתושבי המדינה. הם מעוררים תסכול בקרב עובדי “תוכנית המזון העולמית של האו”ם” ומכעיסים את ואשינגטון, המספקת כשלושה רבעים מהמזון לפעולותיה של תוכנית המזון העולמית באזור. עובדי התוכנית המזינה יותר ממיליון זמבים מצפים עד סוף השנה להאכיל כ-2.5 מיליונים. כרגע הם אומרים, נותרו רק כ-7,000 טונות מזון – כמות המספיקה לשבועיים – שאושר וזמין לחלוקה. חלוקה של כ-14 אלף טונות מזון נוסף, שכבר נמצא במדינה, חלקו נטחן, מקצתו לא, הוקפאה בצו של הנשיא. משלוחים גדולים בהרבה, הנמצאים בדרכם, צפויים לגורל דומה אם מוונאוואסה לא ישנה את דעתו.

בצעד המעיד על דחיפות הנושא נפגש בשבוע שעבר ראש הסוכנות האמריקאית לפיתוח בינלאומי, אנדרו נטסיוס, עם הנשיא מוונאוואסה כדי להאיץ בו לקבל את התירס ולהציע לזמביה עזרה כדי לוודא שהמזון אכן בטוח. בניסיון להפיג את החששות בזמביה הציעה הסוכנות להטיס מדענים זמבים לארה”ב, שם ייפגשו עם אנשי ממשל ומדענים. נטסיוס אמר, כי מוונאוואסה היה פתוח להצעה ולאפשרות שהיא יכולה להניב פתרון. “אני חושב שהוא רוצה מידע נוסף”, אמר נטסיוס. “אין שום התחייבות לשינוי, אבל אני לא חושב שהסיפור קרוב לסיומו”.

שר החקלאות סיקטנה אמר, כי הממשלה קיבלה החלטה וכי היא יכולה לספק את צורכי המדינה גם בלי סיוע אמריקאי. לדבריו, נעשים מאמצים להביא למדינה מאות אלפי טונות תירס ממקומות אחרים ושום זמבי לא ירעב. אבל עם כל יום שחולף מצבם של מיליוני רעבים במדינה רק מחמיר. לאוונס מלופנדה, המתגוררת לא רחוק מצ'יפאפה בכפר קבווזה עם משפחה מורחבת המונה 24 נפשות, אמרה שמשפחתה כבר מכרה 18 מ-20 הפרות שהיו לה רק כדי לקנות מזון, שבינתיים נאכל כולו. כעת המשפחה ניזונה ממה שהיא מצליחה ללקט. “אנחנו יוצאים, מחפשים שורשים של צמחי בר”, אמרה. אחד מקרובי משפחתה, קליף מלמבו, בן ,27 אמר, כי שמע על המזון במחסן בצ'יפאפה. “הם אומרים שהמזון אינו טוב בשבילנו, אבל אנחנו לא יודעים, הם לא מסבירים”, אמר.

זמבים רבים מפקפקים בהכרזות של הממשלה ותוהים, איך זה שידידים שקיבלו את התירס האמריקאי לפני שהאיסור נכנס לתוקפו לא מתו מאכילתו. אחרים משבחים את הערנות של הממשלה. אבל כולם די מבולבלים. “אנשים שואלים אותי אם זה בטוח”, אמר סטיוון גרבינר, המנהל ארגון צדקה כנסייתי בשם סוכנות הפיתוח ריברסייד. “אני אומר: 'כן, אני חושב שהוא בטוח. אם תכינו לי קערית של המזון הזה, אני אוכל ממנה'”.

מזונות המיוצרים מיבולים שהונדסו כדי להיות עמידים יותר בפני תולעים, למשל, נצרכים כעת בהיקף רחב בארה”ב, וכל זאת פחות מעשור מאז נכנסו המוצרים הללו לשוק. על פי דיווחים רבים, הם הפכו את החקלאות האמריקאית לפרודוקטיווית יותר, אך גם יצרו מחלוקת. כמה מדענים וארגוני צרכנים טוענים, שהשפעות ההנדסה הגנטית על הסביבה ועל הצרכנים כאחד לא נבדקו במדה מספקת. עם זאת, שנים של בדיקות נרחבות לא העלו ממצאים כלשהם שמהם ניתן להסיק שהמזונות הללו אינם בטוחים לבני אדם, אומר מרק כהן, מומחה במכון הבינלאומי לחקר מדיניות בענייני מזון בוואשינגטון.

מזון מהונדס גנטית מוצא את דרכו לזמביה, כמעט בוודאות, כבר כמה שנים באמצעות סיוע בינלאומי, או ייבוא מדרום אפריקה המייצרת יבולים שעברו שינויים גנטיים. אולם ההיקף היה תמיד קטן, ומעולם לא עורר תשומת לב.
כעת מדובר בכמות מזון אדירה, שנועדה להאכיל 13 מיליון בני אדם בשש מדינות, וקמה זעקה.

מוזמביק וזימבבואה הצטרפו תחילה לזמביה בהתנגדות ליבולים המהונדסים גנטית, בעיקר בגלל החשש מהאבקה הדדית. אולם בסופו של דבר החליטו שתי מדינות אלה לטחון את התירס לפני שיוכנס למדינה, ובכך לסלק את האיום הפוטנציאלי לחקלאות שלהן. זמביה מתנגדת לפי שעה לטחינה, בין היתר גם בגלל המחיר: 25 דולר לטחינת טונה של תירס אינו הוצאה שולית בעבור אחת המדינות העניות ביותר בעולם.

מבקרי הממשלה אומרים, שפקידים שאיחרו בניסוח מדיניות כוללת ביחס להנדסה גנטית מנסים כעת להרוויח זמן כדי להעלות מדיניות כזאת. “בתקופת חירום זו אנו חייבים להגביל את הוויכוח שלנו לתירס”, אמר ג'ון קלייטון, יו”ר התאחדות החוואים של זמביה. “אין לנו המותרות של זמן כדי לפתוח בוויכוח מקיף בנושא”.

“זה מעשה ידיהם של הפוליטיקאים”, אמרה נמאנגולווה בעודה מתבוננת בערימת שקי התירס. “הקמח הזה הוא בסדר. הם לא עוזרים לנו. הם הורגים אותנו”.