דינוזאורי ענק צפו על המים

שלד מלא (אבל מאובן) של יצור ימי ענק – אולי הזוחל הימי הגדול ביותר שחי מעולם מתחת לפני האדמה – נתגלה בצפון-מזרח מכסיקו. החוקרים זיהו אותו כטורף הגדול ביותר ש”שלט” במעמקי האוקיאנוס לפני כ-150 מיליון שנה * עצמות עמוד השדרה החלולות של הזאורופודים עשויים היו לסייע להם לצוף במי אגמים רדודים או נהרות

עצמות עמוד השדרה החלולות של הזאורופודים עשויים היו לסייע להם לצוף במי אגמים רדודים או נהרות * כך עולה מסימולצית מחשב שהחלה כבדיחה

ייתכן שבראכיוזארוסים בילו חלק מחייהם במים

l

הזאורופודים – הדינוזאורים הגדולים והכבדים ביותר שהתקיימו אי פעם – צפו במים. כך עולה ממחקרים חדשים. פלאנטולוג אמריקני השתמש בסימולציות מחשב כדי לחקור כיצד היתה החיה הנכחדת הזו להיזון כאשר הגיעה לאגם או נהר. הוא מצא כי הבהמות ששקלו כמה טונות צפו בעליזות במים, והדבר תומך ברעיון שמאובנים לא שגרתיים של מסילות, נעשו בידי זאורופודים שצפו במים. פרטים על המחקר פורסמו בכתב העת המדעי ביולוגי לטרס.
ד”ר דונלד הנדרסון מאוניברסיטת קלגרי בקנדה פיתח סימולצית מחשב כדי לחקור מה היה עשוי לקרות אם זאורופוד נכנס למים עמוקים – האם יטבע או יצוף. “השתמשנו במודל על תנינים, כדי לראות מה הם יעשו. החלטתי להציב את נתוני הזארופודים בצחוק, ולהתפתעתי הוא אכן צף” אמר ד”ר הנדרסון.

בעיות בציפה

ד”ר הנדרסון ניסה את הסימולציה על ארבעת הדינזוארים מהידועים ממשפחת הזארופודים: אפטוזאורוס, בראכיוזארוס, קאמאראזאורוס ודיפלודוקוס. כל ארבעת המינים השיגו ציפה במים הוירטואליים.
“כולם נצפו חיים על יד מקורות מים, אך הם היו בצרות אם המים היו עמוקים מדי”, אמר לבי.סי.סי.

“אם הזאורופודים היו צפים בחופשיות בנהר או בקרקעית אגם, הם היו קרוב לודאי נוטים על צידם”, אומר הנדרסון, “אף כי הצוואר שלהם היה עשוי להציל אותם מהתהפכות מוחלטת.”
כאשר נתגלו המאובנים הראשונים של זארופודים במאה ה-19, מרבית הפלאנטולוגים התבייתו על התאוריה לפיה מדובר ביצורים ימיים בשל גודלם העצום. התיאוריה נסדקה בסוף שנות ה-40 של המאה ה-20 כאשר חוקר אמריקני הציע כי אילו הזאורופודים היו צוללים כמה מטרים מתחת למים, היה הלחץ ממוטט את הריאות ואת דרכי האוויר שלהם וגורם למותם. מבט זה היה תלוי בכך שלזאורופודים היה גוף צפוף מאוד שעלול היה לגרום להם לשקוע לקרקעית. ואולם נמצא כי לזאורופודים רבים היו חוליות חלולות, שאולי איפשרו להם לצוף במים.

בין אם הם היו יציבים במים או צפו בקושי, זו שאלה היפותטית, אומר פרופ' מארטין לוקלי, גיאולוג מאוניברסיטת קולורדו בדנוור. “נראה לי שהזאורופודים אהבו מקומות יבשים ולא בילו זמן רב במים. אנו מוצאים את עקבותיהם לאורך קוי חוף כך שהם היו צריכים ללכת לאגמים כדי לשתות. ואולם גם מצאנו אותם כמאובנים בעומק היבשה כמו למשל ב- Morrison Formation שהיה לפני מיליוני שנים איזור חצי מדברי, בלי הרבה מים”, אמר פרופ' לוקלי. הפלאנטולוגים מצאו מספר רב של עקבות כף יד של זאורופודים שדחפו את עצמם לאורך קרקעית אגם או נהר עם רגליהם הקדמיות בלבד.
ד”ר הנדרסון אומר כי סביר שהברכיוזאורוס עשויים היו להשתמש ברגליהן הקדמיות הארוכות כדי לגרור עצמם לאורך קרקעית אגם או נהר.
הטורף ששלט במעמקי הימים

12/1/2003

שלד מלא (אבל מאובן) של יצור ימי ענק – אולי הזוחל הימי הגדול ביותר שחי מעולם מתחת לפני האדמה – נתגלה בצפון-מזרח מכסיקו. החוקרים זיהו אותו כטורף הגדול ביותר ש”שלט” במעמקי האוקיאנוס לפני כ-150 מיליון שנה.

השם הזואולוגי שניתן לו הוא “ליאופלאורודון פרוקס” – סוג של דינוזאור (“פלסיאוזאור”). הוא היה אוכל בשר ו”ארוחותיו” התבססו על זוחלים קטנים, בעלי יכולת שחייה. ההערכה היא שאורך גופו של היצור המפלצתי הזה – מהאף ועד קצה הזנב – הגיע ל-25 מטר ומשקלו מעל 150 טונות.

בשלב זה הדביקו לו החוקרים את השם “המפלצת מ-ארמברי”, על שם האתר שם נתגלה. זו הפעם הראשונה שמתגלה מאובן מושלם של יצור כזה (בעבר נתגלו חלקים בלבד של השלד).

מומחי המוזיאון לתולדות הטבע בקרלסרוהה, גרמניה, יעסקו עתה בשיחזור העצמות, במטרה לנסות ולבנות על בסיס השלד, דמות מלאה של בעל-החיים הזה, לצורך תצוגה.

ככל הידוע, היצורים שנקראו “פלסיאוזאורים” הופיעו בעולם בתקופת היורה המוקדמת, ודי מהר הקבוצה הזאת התפצלה לשניים: לארוכי-צוואר, כמו הקריפטוקלידואים ולקצרי הצוואר, ה”פלסיאוזאורים”.

זוחלים ימיים הם בני-דודים של הדינוז אורים שאיכלסו את פני האדמה בין 208 מיליון ועד 65 מיליון שנה לפני זמננו.