האם פיתוח מערכות נשק לייזר ישפר את ההגנה על שמי ישראל מטילים? על הפיתוח שיכול למנוע פגיעות באזרחים ולהגביר את יכולת ההתרעה של ישראל * הכתבה, שפורסמה בגלילאו במארס 2009 חושפת את ההתלבטויות, שכאמור כיום (18 בנובמבר 2011, בעיצומו של מבצע עמוד ענן, לאחר ההצלחה של כיפת ברזל להגן על תושבי מדינת ישראל מבאר שבע ועד לתל אביב, הכתבה נראית אנכרוניסטית אבל המילים של הרצל בודננגר בסיומה מדברות בעד עצמן
למי שמחפש את העדכון: כיפת ברזל: הלקח נלמד והדיוק שופר, 17/11/2012
אבי בליזובסקי | מגזין גליליאו
מעניין מה היה קורה אילו כל טיל שנורה מרצועת עזה היה מתפוצץ באוויר מעל גבול הרצועה ולא מצליח לחדור אל שטח ישראל. אולי במקרה כזה לא היה צורך לצאת למבצע “עופרת יצוקה”?
ב-4 בינואר 2009, בעיצומה של המלחמה, התכנס בתל אביב פורום בשם “מגן לעורף” שחבריו – קצינים במילואים ומדענים מהאוניברסיטאות – דרשו לייבא את אב הטיפוס של המערכת ליירוט טילים נאוטילוס. פיתוח המערכת, פרי שיתוף פעולה בין התעשיות הביטחוניות הישראליות והאמריקניות, עלה כ-400 מיליון דולרים והופסק לפני שמונה שנים; אולם חברת נורתרופ גרומן, ענקית תעשיות הביטחון, ממשיכה לפתח את אב הטיפוס תחת הכינוי סקייגארד (“שומר שמיים”).
נשק לייזר הגנתי מתוכנן בעיקר נגד עצמים נעים: רקטות, פגזי תותחים, פגזי מרגמות, מטוסים זעירים ללא טייס וטילים
אב הטיפוס, שיירט בהצלחה טילים רבים מעל אתרי הניסויים בניו מקסיקו, שוכב כאבן שאין לה הופכין בבסיס חיל האוויר האמריקני ווייט-סנדס בניו-מקסיקו שבארצות הברית. ממשלת ישראל דחתה זמן רב את ההצעה לייבאו. ייתכן כי אם השתמשו בו, היו ניצלים מהרס בתים באזור שדרות, והיו נחסכות פגיעות בנפש. יתרה מזו, אילו המערכת הותקנה בצפון לפני שנתיים וחצי במקום לרבוץ בחולות הלבנים, אולי היו פני מלחמת לבנון השנייה נראים אחרת.
כנראה, אין לממשלת ישראל חוש נבואי, אבל אולי יש מי שניחן בו; כשבוע לפני תחילת מבצע עופרת יצוקה התקיים באוניברסיטת תל אביב מפגש ראשון מסוגו, שבו הסבירו מדענים בשפה עממית את מחקריהם לאנשי הסגל המנהלי והטכני של האוניברסיטה. המדען הראשון שהרצה בסדרה היה פרופ’ אברהם קציר מבית הספר לפיזיקה ואסטרונומיה באוניברסיטת תל אביב, מומחה ללייזרים, בנושא נשק לייזר.
לייזר בכל מקום
נתחיל, אם כן, מהסוף: לאחר שתיאר קציר את פעולת קרני לייזר ואת הדרך שבה משתמשים בהן כנשק, הגיע למסקנה כי “ממשלת ישראל חייבת לנקוט צעדים כדי להכניס את נשק הלייזר כאחד מאמצעי הלחימה החשובים בארסנל הנשק של צה”ל. לצורך זה יש להגדיל באופן ניכר את ההשקעה במחקר ובפיתוח”.
במאמר מוסגר אציין, שפרופ’ קציר הוא בנו של פרופ’ אהרן קציר, שנהרג במאי 1972 בפיגוע בנמל התעופה לוד, ושאותו ביצעו קוזו אוקמוטו וחבריו. אבל הוא מעדיף שנזכור את אביו כאחד ממקימי חֶמ”ד – חיל המדע של ההגנה ולאחר מכן של צה”ל. הרעיון היה להשתמש במדע כדי לשפר את ההגנה על מדינת ישראל, ברוח חזונו של בן-גוריון, שאישר תקציב ראשוני (זעום אמנם), בהנחה שמכיוון שאנו מעטים מול רבים, עלינו לפתח איכות שתפצה על הכמות. ואכן, כמו אביו לפניו (ודודו, הנשיא לשעבר אפרים קציר), מנסה קציר לשלב בין השניים.
לייזרים מקיפים אותנו כיום בכל מקום. ה”עין” הקוראת את המידע מהתקליטורים פועלת באמצעות קרן לייזר; מדי מהירות שבהם משתמשת המשטרה משדרים וקולטים קרן לייזר וכך הם אומדים את מהירות המכונית; הלייזר משמש ברפואה לניתוחים חשובים (עיניים) או להליכים קוסמטיים (הסרת שיער).
קציר הסביר בהרצאתו שהעולם מסביבנו מלא בגלים: בגלי קול, שאורכם עשרות סנטימטרים ובגלי אור, שבהם אורך הגל מיליונית של מטר. אם נשווה לרגע בין שני העולמות, נראה שבמערכת הגברת קול יש מיקרופון, מגבר ורמקול. אם מדברים למיקרופון, המגבר מגביר את האותות מבלי ל”קלקל” אותם, והם משודרים דרך הרמקול. אם מצמידים את המיקרופון לרמקול, משדרת המערכת צליל אחד נקי ללא קול חיצוני. לכך קוראים בשם מתנד.
קרן הלייזר היא קרן אור העוברת הגברה במעברה דרך מתווך כלשהו. הלייזר הוא למעשה מתנד אופטי − תווך מעורָר (גז, נוזל, או מוצק) המשמש כמגבר ושתי מראות משמשות במקום מיקרופון ורמקול. ההבדלים בין קרן לייזר לאור רגיל הם שאור הלייזר הוא “חד צבעי” (מונוכרומטי, אורך גל בודד); אור הלייזר נפלט באלומה צרה מאוד שכמעט אינה מתבדרת, ואפשר למקדו לכתם קטן מאוד.
למה מסוגלת קרן הלייזר
בהדגמה הראה קציר את פעולתם של לייזר שהתווך שלו הוא הגז HeNe ואשר פולט אור אדום בהספק של 0.01 ואט, ולייזר מוצק הפולט אור ירוק בהספק 0.1 ואט. הֶספקים אלה נראים נמוכים, אבל יש לזכור שזהו ההספק האפקטיבי. זאת לעומת מנורות תאורה ביתיות שבהן מסומן ההספק החשמלי בוואטים (ושבעבורו אנו משלמים לחברת החשמל). היעילות של מנורות להט נמוכה: רק 2% מההספק הופכים לאור. מנורת להט שמסומן עליה 100W פולטת רק 2 ואט אור. בלייזר מסומן הספק האור האמיתי הנפלט מהלייזר.
בארה”ב יש כ-7000 מטוסים אזרחיים, שעדיין אין דרך להגן עליהם. מערכת שיבוש טילי כתף המבוססת על לייזר תת-אדום עשויה להוות פתרון.
ביום קיץ נופל על שטח של מטר מרובע אור שמש בעָוצמה של אלף ואט. אפשר להשתמש בעדשת פלסטיק ששטחה מטר מרובע למקד את כל העוצמה הזו על מטבע נחושת בשטח של סנטימטר מרובע (יחס של 1 ל- 10.000). המטבע מותך בתוך חמש או שש שניות! זה גם הבסיס לניתוחים פלסטיים, שבהם נעשה שימוש בקרינת לייזר בעוצמה של 10 ואט הממוקדת בכתם קטן על פני הגוף. האנרגיה מאדה את המים באזור המטרה ומאפשרת לבצע חתכים בגוף.
תכונה זו מאפשרת להשתמש בלייזר הן כנשק טקטי המשמש בשדה הקרב בפועל והן כנשק אסטרטגי המשמש להרתעה, או במקרה שלנו – למנוע מהאויב לפגוע בנו באמצעות יריית טילים על העורף. נשק לייזר הגנתי כזה מתוכנן בעיקר נגד עצמים נעים – רקטות, פגזי תותחים, פגזי מרגמות, מטוסים זעירים ללא טייס (מזל”ט) טילים וחלליות, אך גם כנגד מטרות נייחות כגון מטעני צד. לפי התוכניות אפשר יהיה להפעיל את נשק הלייזר מהיבשה, מהים, מהאוויר ואף מהחלל.
קציר גם מסווג את נשק הלייזר לפי העוצמה של הקרניים בכל מתקן: לייזרים בעוצמה נמוכה משמשים בין היתר כצייני מטרות (חיילים בשטח מציינים למטוס או לטנק באיזו מטרה לפגוע, דבר שניתן לבצע רק באמצעות לייזר, המאפשר לסמן מטרה במרחק קילומטרים); מדי טווח, היורים לייזר ומודדים את ההחזר ולפי זה מחשבים את המרחק שבו נמצאת המטרה, אך ההספק שלהם חלש; לייזרים לשיבוש, לייזרים לסִנוור (ולפגיעה בעיניים); לייזרים בעוצמה בינונית שהם בעיקר לייזרים הנישאים על מטוסים או על משאיות, ומשמשים כנשק; ולייזרים בעוצמה גבוהה משמשים ליירוט טילים ולוויינים, כפי שהדגימו הסינים כאשר פגעו בלוויין שלהם; הם עשו זאת כנראה באמצעות שימוש בקרן לייזר רבת עוצמה ששוגרה מהקרקע. אמצעים אלה נמצאים ברובם בשלבי פיתוח.
שיבוש טילי כתף
החברות האמריקאיות בואינג, נורתרופ גרומן ולוקהיד מרטין, מפתחות במקביל מערכות נשק לייזר למטוסים, כאשר אחת הבעיות היא משקלה של המערכת, המוערך בכ-6 טון.
תחום צבאי נוסף שבו משתמשים במערכות לייזר הוא שיבוש פעילות טילי כתף. בשנת 2002 נעשה ניסיון להפיל מטוס של חברת ארקיע במומבסה שבקניה באמצעות טילי כתף. למרבה המזל הניסיון נכשל, אך החוליה פגעה במלון שבו התאכסנו ישראלים.
בארה”ב יש כ-7000 מטוסים אזרחיים, שעדיין אין דרך להגן עליהם. מערכת שיבוש טילי כתף המבוססת על לייזר תת-אדום עשויה להוות פתרון. לאחר שמערכת אתראה במטוס מגלה שילוח של טיל כתף, נשלחת קרן לייזר המציינת מטרה לכיוון הטיל ועוקבת אחריו. במקביל מכוונת אל הטיל קרן לייזר חזקה יותר ו”מסנוורת” גלאי תת-אדום בראש הטיל, שאינו מסוגל להתביית על המטוס ומחטיא אותו. שתי קבוצות באוניברסיטת תל-אביב חוקרות בתחום: קבוצתו של פרופ’ עדי אריה בפקולטה להנדסה מפתחת לייזר מוצק וקבוצתו של פרופ’ אברהם קציר בפקולטה למדעים מפתחת לייזר סיבי.
לייזרים נגד קסאמים
מהם קשיי ההגנה בפני טילי קסאם? טיל הקסאם, המיוצר במפעלים מאולתרים ברצועת עזה הוא נשק טרור שמטרתו לזרוע פחד: הטיל עף במהירות של כ-100 מטר לשנייה, לטווח של כמה קילומטרים ובזמן תעופה אופייני של 20 שניות. הטיל מיוצר בצורה פשוטה מאוד, ולכן אין “סדרת ייצור” ואין אחידות במבנה הטילים. אף שהטיל אינו מדויק, הוא זול מאוד, ואין כל קושי לשגר הרבה טילים בתוך פרק זמן קצר.
בשנת 1996 חתמו נציגי ישראל וארצות הברית, הנשיא ביל קלינטון וראש הממשלה ושר הביטחון דאז שמעון פרס, על מיזם משותף – פיתוח נאוטילוס, מערכת לייזר שתיירט רקטות מכל טווח. בניגוד לפרויקט החץ המוצלח, דישדש פרוייקט זה מאז עקב צמצום המימון מצד ישראל. אף שישראל היתה אמורה להיות המדינה הראשונה שתצויד בנשק זה, נבע הצמצום משינוי בתפישת האיום הרקטי לאחר הנסיגה מלבנון בשנת 2000.
בהמשך הרצאתו מנה קציר את יתרונות המערכת, ואמר כי הנאוטילוס יירט בהצלחה טילי קטיושה ופגזים שונים. מערכת דומה תוכל ליירט טילי קסאם, רקטות ומזל”טים; המערכת יכולה לטפל בכמה טילי קסאם, אחד אחרי השני. ויתרונה הגדול ביותר הוא שמחיר ה”ירייה” נע בין אלף לאלפיים דולר.
ואולם, קציר מודה כי לנאוטילוס היו גם חסרונות: אחוזי הפגיעה של הנאוטילוס היו נמוכים מ- 100%, מחיר פיתוח המערכת יהיה למעלה ממאה מיליון דולר; הטכנולוגיה לא הוכחה עדיין; ניתן להגן רק על שטח מוגבל של כמה קילומטרים מרובעים; המערכת לא תעבוד היטב בגשם או בערפל או בסופת אבק; קשה לטפל בכמה מטרות; לוגיסטיקה מסובכת של טיפול בגזים רעילים, שאותם מכיל המתווך.
ד”ר עודד עמיחי, שעמד בראש פרוייקט נאוטילוס, כותב באתר המאמרים “אומדיה” כי “יידרשו כ-15 מערכות להגנת יישובי צפון הארץ והנגב המערבי, שעלותן הכוללת היא כ-600 מיליון דולר, סכום השווה לנזק הכולל למשק כתוצאה מ-2.5 ימי לחימה. זוהי הוצאה חיונית וזניחה ביחס לתועלת: הסרת איום הטילים והרקטות על העורף, כאשר ברור שבעקבות לקחי מלחמת לבנון השנייה ישפרו ארגוני טרור ומדינות מוסלמיות קיצוניות, כגון סוריה ואיראן, את ביצועי הטילים והרקטות שברשותם, בתוך איום על מרכז הארץ. הצטיידות במערכות הגנת לייזר (סקאי-גארד) ישקמו את ההרתעה הישראלית, משום שיהפכו את הטילים והרקטות לחסרי תועלת, ולצה”ל יתאפשר חופש פעולה נרחב יותר לכשיידרש” (וראו קישור ב”לקריאה נוספת”).
תחת כיפת הברזל
לשם הגנה מפני קסאמים, החליט משרד הביטחון להקים את “כיפת ברזל”, שהיא מערכת של טילים נגד טילים. במערכת זו תותקן מצלמת וידאו בראש טיל קטן ותאפשר לו להתביית על טיל קסאם ולהשמידו. לדברי קציר, יתרונות מערכת כיפת ברזל הם שהטכנולוגיה מבוססת על טילים קיימים של רפא”ל, ואף נוסתה בהפלת טילי קטיושה. בטכנולוגיה זו אפשר גם לפגוע בפגזי מרגמות ורקטות. ואולם לדברי קציר, למערכת גם חסרונות מובנים: הטכנולוגיה עדיין לא הוכחה, שכן הפיתוח בעיצומו ומחירו יעלה על 100 מיליון דולר. כמו כן, זמן הפיתוח לא יהיה קצר מזה של פיתוח מערכת לייזר ומחיר “ירייה” יעלה לפחות 50-30 אלף דולרים.
משנת 1948 ועד היום לא הצליחו מדינות העימות לתקוף את העורף הישראלי מהאוויר. הפתרון של אויבינו להשתמש בטילים מוצלח מבחינתם
במהלך מבצע עופרת יצוקה התפתח ויכוח האם להביא את מערכת הניסוי של נאוטילוס-סקייגארד לשדרות כדי להגן עליה. אמנם, מבחינה מעשית לא היה הדבר בר ביצוע, משום שלהפעלת מערכת כזו, שעודה עטופה בניילונים, נדרשים חודשים ארוכים: אך כמה ראשי מועצות בדרום הביעו את כעסם על כך שהממשלה מעדיפה להתחיל להשקיע בפתרון שיהיה מוכן אולי בעוד כמה שנים, בשעה שלאחר מלחמת לבנון השנייה היה אפשר להאיץ את פיתוח הסקייגארד בידי נורתרופ-גרומן, לו היתה הממשלה מזמינה רכישת מערכות. לטענת אותם ראשי רשויות, היה אפשר לבנות מערכת סקייגארד פעילה בתוך 18 חודשים בלבד.
עוזי רובין, ששימש כראש הראשון של מִנהלת חומה, המנהלת של משרד הביטחון שבמסגרתה פותחה מערכת הנשק טיל החץ, הוזמן להגיב לטענות. כיום רובין חבר בעמותת עי”ט, העמותה הישראלית להגנה נגד טילים שהוקמה במטרה לעודד את הממשלה לפעול מהר, בנחישות וביעילות, במטרה למצוא פתרונות לאיום הטילים כנגד ישראל ולהפעילם בהתאם.
בשיחה עם “גליליאו” מסביר רובין את עמדתו החד-משמעית בעד שימוש בטילים נגד טילים, למרות החיסרון המובנה שלהם, שהוא מחיר הירייה היקר מאוד: “כאשר נשק לייזר יהיה מעשי ובמחיר סביר הוא יהפוך את שדה הקרב, לא רק בהגנה מפני טילים, אלא אף בהגנה מפני מטוסים. לאחרונה ביקרתי בתערוכה של הצבא האמריקני בהנטסוויל, אלבמה, ושם הודגמו מערכות לייזר נגד מל”טים ונשק לייזר נגד כוחות רגליים. מאז הומצא אבק השריפה, הלייזר עשוי לגרום את המהפך הבא. עד כמה ששמעתי ממשרד הבטחון, מפא”ת (המִנהל למחקר, פיתוח אמצעי לחימה ותשתית טכנולוגית) משקיע בטכנולוגיות לייזרים.”
למה לא להמשיך לפתח את נשק הלייזר במקביל לפיתוח טילים נגד טילים?
רובין: “בעבר התחילו לפתח מערכת לייזר להגנה מפני רקטות. כמו הרבה דברים במדינת ישראל, עזבו את זה באמצע. יכול להיות שאם היו ממשיכים זה היה מבצעי. צה”ל נסוג מלבנון בשנת 2000, ואז חשבו שהרקטות יחלידו במחסנים של חיזבאללה. לא הייתי שותף לקביעה זו, אלא קראתי להתכונן למתקפת טילים. לאחר מלחמת לבנון השנייה, עמיר פרץ, שר הביטחון דאז, הורה למפא”ת לבחון מחדש את נושא מערכת ההגנה מפני רקטות. בפני מערכת הביטחון עמדו שלוש אפשרויות: תותחים מהירים (אפשרות שנפסלה בשל היותה נקודתית מדי), המשך פיתוח נשק לייזר, ופיתוח כיפת ברזל. הוחלט על כיפת ברזל, כי ישראל מובילה בעולם בטכנולוגיית טילים נגד טילים.”
טילים זולים מלייזר
“מישהו הטעה את ראשי הרשויות לחשוב שישנה מערכת שצריך רק להוציא אותה מהניילונים והיא תגן על שדרות”, אומר רובין. “למעשה, דובר על משהו אחר לחלוטין – מימון פיתוח מערכת חדשה על בסיס נאוטילוס. אמנם, נורתרופ-גרומן הבטיחו שתהיה מערכת טובה בתוך 18 חודשים, אבל אני מכיר מספיק פרויקטים ביטחוניים כדי לדעת שזה לא ריאלי. אם החברה היתה מפתחת את הטכנולוגיה בשנה וחצי או שנתיים האחרונות, אולי היה על מה לדבר, אבל הם לא הזיזו בורג. כשתהיה פריצת הדרך, כשעלויות ההשקעה יפחתו והטכנולוגיות יתקדמו, הלייזר יהיה נשק העתיד. לשנים הקרובות הוא לא רלוונטי.”
אם רוצים להגן במהירות על מטרות נקודתיות, אפשר להשתמש בפָלַנקְס – מערכת תותחים המאתרת טילים ויורה עליהם במהירות פגזים רבים
“הדבר הכי מטעה הוא המחיר לירייה. אין זה הוגן להציג טיעון כזה כשאנשים בסכנת חיים. הסיפור שמחיר של ירייה (בלייזר) זול הוא חצי אמת. כדי שתירה ירייה שעולה 3,000 דולר, למעשה צריך להשקיע כמה מאות מיליוני דולרים כדי שתהיה לך מערכת. לעומת זאת, טילים הם פגזים יקרים עם תותח זול. כשעושים את החישוב הכולל של הצבה בשטח, המחיר של חיסול מטרות באמצעות טילים זול יותר מאשר לייזר מבוסס נאוטילוס”.
“לפני שניגשנו לפיתוח החץ, עשינו מחקר כדי לקבוע לאיזו טכנולוגית הגנה להיכנס. חשבנו גם על הלייזר, אבל המחיר של הגנה על קמ”ר בלייזר גבוה בהרבה, מכיוון שמדובר בהשקעה גבוהה ובאזורים קטנים יחסית; לעומת זאת סוללת טילים יכולה לכסות גזרה של עשרות קילומטרים”.
“אם רוצים להגן במהירות על מטרות נקודתיות, אפשר להשתמש בפָלַנקְס – מערכת תותחים המאתרת טילים ויורה עליהם במהירות פגזים רבים. בארצות הברית מייצרים את הפלנקס בקצב של מערכת אחת לשבוע כדי להגן על הכוחות האמריקנים בעיראק”, מסכם רובין.
נזק אסטרטגי
“תהא אשר תהא הטכנולוגיה להגנה מפני טילים, למקבלי ההחלטות בישראל אין מודעות לצורך בהגנה כזו.” כך אומר האלוף במילואים הרצל בודינגר, מפקד חיל האוויר לשעבר, המשמש כיו”ר עי”ט. “בשנים הבאות”, מוסיף בודינגר, “ימשיך כל שטח מדינת ישראל להיות חשוף לתקיפה באמצעות טילים מכל הסוגים: החל מקסאמים קטנים ופשוטים, דרך טילים בינוניים וגדולים שמגיעים מסוריה למרחק של מאות קילומטרים, ועד כאלה שיגיעו מאזור רחוק מאוד”.
“משנת 1948 ועד היום לא הצליחו מדינות העימות לתקוף את העורף הישראלי מהאוויר. התקיפה האחרונה היתה המתקפה של חיל האוויר המצרי על תל אביב ב-15 במאי 1948. מאז, המתקפות נמנעו משום שחיל האוויר הצליח להגן על שמי המדינה באמצעות מטוסים. אם כן, הפתרון של אויבינו להשתמש בטילים מוצלח מבחינתם”.
“התפישה שהיתה קיימת עד לאחרונה, שלפיה ההגנה הטובה ביותר היא התקפה, עדיין נכונה עקרונית. אבל הסטת מרכז הכובד לכיוון מערכות הגנה אקטיביות נגד טילים הפכה לחיונית. כאמור, עד היום מנעו מטוסי קרב את הפצצת ישראל מהאוויר, אך פגיעת טילים בעורף מעלה את הצורך הדחוף באמצעי התגוננות אחרים. מלבד הפגיעה בחיי אדם, הטילים גורמים לנזק אסטרטגי. פגיעה בתשתיות האסטרטגיות של מדינה קטנה ומתקדמת כישראל עלולה לגרום לה נזקים בטווח הקצר ובטווח הארוך”.
“הדאגה שלי היא שכאשר נגיע לכמה שנים טובות של רגיעה, התקציבים שמושקעים כרגע במערכות מהסוג הזה יוסטו, ואם כאשר נזדקק להן חלילה, מערכות אלה לא יהיו כדי לסייע.
אם היו ממשיכים בפרויקט נאוטילוס, אזי יש להניח שהיו פה הרבה מערכות כאלה בצפון ובדרום, והן היו שומטות את השטיח מתחת לרעיון של האויב שהוא הצליח להשיג איזשהו נשק אסטרטגי שגורם לנו נזקים בלתי נסבלים בחיי אדם וברכוש. מותר להניח שאם זה היה קורה, אולי הם היו שוקלים אחרת את התקיפות שלהם. הם חושבים שיש להם פתרון קסם, ועובדתית יש להם את זה. לכן אני והעמותה שאני היו”ר שלה צריכים לדאוג שזה לא יקרה פעם נוספת”.
לייזר לצד טילים נגד טילים
“אני בעד סיום של פיתוח מערכות. אם החליטו לפתח את כיפת ברזל, שימשיכו, כדי שלא יקרה דבר דומה למה שקרה לנאוטילוס. עם זאת, איני סבור שצריך ללכת רק בכיוון אחד, משום שאין לאף אחת מהמערכות יכולת מלאה להגן עלינו. יש צורך לשלב את הפלנקס, מערכת טילים נגד טילים (מכיפת ברזל ועד החץ), ולהמשיך בפיתוח טכנולוגיית הלייזר שאין שום סיבה שנפגר בה”.
בודינגר מציע לשלב תותח לייזר במערכת כיפת ברזל משום שתותח כזה יכול להשתמש באותן תשתיות כגון מכ”ם, מערכת בקרת אש, מערכת תקשורת ועוד, ולהחליט באיזו מערכת להשתמש מול כל טיל בכל רגע נתון בהתאם לתנאי מזג האוויר, ומסכם:
“הלוואי שייחתם בקרוב הסכם טוב, שיכבדו אותו ושיהיו כמה שנים שקטות. אך מכיוון שאנחנו נמצאים בתקופה כלכלית קשה, החשש הוא שיגידו שצריך להסיט את מרכז הכובד ולבנות קווי רכבת ומתקני התפלת מים. אסור שכל אלה יבואו על חשבון הפחתת המאמץ הביטחוני. לצערנו לפנינו שעות קשות.”
הכתבה הופיעה בגליון מארס 2009 בכתב העת גלילאו
35 תגובות
לאיזון: על מגבלות מערכת לייזר ליירוט רקטות.
א.ניתן לפזר את החום מצד אחד ולהטעות את המכ”מ מצד שני אם גוף הרקטה המשוגרת מורכב
ממצולעים נניח משושים ותנועתו סיבובית במקביל לבליסטית או קווית.
ב. קרן אלקטרואופטית בתחום ה IR רגישה למזג אויר כגון עננות.
ג. נכון הוא שכל פעימה יותר זולה, אך מורכבות מערכת לייזר משולבת היא גבוהה יותר מכיפת ברזל ולפיכך הסיכון שזמינותה תהיה קטנה קיים.מערכת שמורכבת מקסקדה (חיבור טורי) של מכלולי משנה
הסתברות הכשל שלה גבוהה משל כל מכלול משנה בה. די שמכלול אחד יקרוס ע”מ להשביתה.
לדעתי קיים סיבוך כזה גם במערכת אחרת שלנו שמפאת בט”ש לא אנקוב בשמה. נדרשת תחנת כוח קטנה להפעיל את נאוטילוס, אין מדובר בג’יפ שמצוייד בלייזר. נדרשים מצברים (תאי דלק, קבלים) לטעינת אנרגיה גדולה ולפריקתה לא כפעימה אלא כקרן רציפה או כקו שבור של פעימות. החשבונאות בכיפת ברזל הוכחה כלא מדוייקת. מספר האבידות בנפש, וחיסכון במניעת נזק לרכוש, והאפקט ההרתעתי הברור שיוצרת המערכת, רק להתבונן בכל הרשתות הזרות. להתבונן בכמות הרכישות הזרות של כיפת ברזל: נאטו, גרמניה, זרום קוריאה, ארה”ב.
אע”פכן כמערכת משלימה לטווח 0-15 ק”מ וגם במקביל לכיפת ברזל, לא הייתי פוסל את הפיתוח אם יהיה מי שיממן. פיתוח כזה יכול להיות ישים לתחומים אחרים. כלומר נאוטילוס לא עולה על כיפת ברזל, אבל אין לפסול אותה.
מוטי – מה בדיוק אתה מעשן?
לאחר שהולכנו שולל על ידי האינטרסנטים במשך שנים, ומיליארדים נשפכו לכיסם של מפעלי הביטחון המפוקפקים, כעת (2011) מודים הכל כי כיפת הברזל לא תספק את ההגנה מפני רקטות כפי שקיווינו. הטענות שהעלתי באפריל 2009 התממשו. הכיפה לא אפקטיבית בגלל מגבלות כלכליות וגם לא נותנת כיסוי של 100% הצלחה כפי שהבטיחו. עוד פיל לבן נולד.
יש לחזור ולהשקיע בפיתוח הנאוטילוס מיד.
לכל השאלות בדבר יעילות במזג אוויר, רעילות ,החזר מציפויים של הטיל התוקף- ראו בקישור המצורף
http://www.magenlaoref.org.il/mashabat.html
יש לי רעיון למערכת דומה לנאוטליוס רק זולה ממנה וחזקה ממנה בהרבה ויש לה עוד שימוש אחר כמו עמוד אש אבל שבא מלמעלה ולא מלמטה על מנת ליצור חומות "אור" באנרגיה גבוהה
נתחיל לעבוד על זה ונראה לאן נגיע במעבדה בבית הקט
טומי:
חבל שלא קראת את הקישור אליו הפניתי בתגובתי הקודמת.
תודה על התיקון רועי.
בכל אופן מה בדבר הפשטות בהסתת קרן הלייזר ע"י מראה או ציפוי הדומה לניקל ?
סיפור מוכר, טומי, עם שתי טעויות רציניות:
1. נאס”א לא השקיעה אגורה אחת בפיתוח העטים. עשה את זה יזם עצמאי, שהרוויח יפה על מכירת העטים לאחר מכן בנאס”א ובשוק הפתוח.
2. האמריקאים נמנעו משימוש בעפרונות מכיוון ששבבי הגרפיט שנשברו מקצוות העפרון וריחפו באוויר, יכלו להגיע למעגלים חשמליים ולגרום לקצר ולשרפה – דבר שאינו מומלץ בחלל. חוץ מזה הם גם יכלו להכנס לעיניים של האסטרונאוטים. לא נעים, כשחוד של עפרון נכנס לך לתוך העין, ואין אף רופא בחלל.
בקיצור, אגדה אורבנית חביבה, אך חסרת כל בסיס במציאות.
יום טוב,
רועי.
——————
הבלוג החדש שלי – מדע אחר
לכל המזלזלים:
http://en.wikipedia.org/wiki/Nautilus_laser#Countermeasures
לאייל מתגובה 15.
לא מזמן ראיתי תוכנית טלוויזיה על פיתוח נשקים.
היה שם ניסוי אשר בו שיסו קרן לייזר רבת עוצמה בלוח פלדה.
מה שגרם כמובן לניצוצות רבים, וכדי שלא לפגוע במכונה היקרה פשוט הסיתו באמצעות מראות את הקרן הצידה למרחק של 15 מטר בערך ממכונת הלייזר.
החסרון בלט שם בצורה בוטה עד בוטה מאוד.
הרעיון לא יעיל מיסודו לפי דעתי בשל העובדה שאפשר להפעיל עליו מניפולציות בצורה הכי פשוטה שקיימת. (ציפוי כרום או משהו בסגנון אבל פחות שביר לדוגמה)
וזה מזכיר לי את הסיפור הישן על העט שפותח ב NASA להתמודד עם הבעייה של כתיבת נתונים במצד של חוסר משקל.
הושקעו בפיתוח כמה מאות אלפי דולרים אני מניח. (אולי רק עשרות אלפי דולרים) וכשהתרככה התחרות לחלל בין ארה"ב לרוסיה ונפגשו בחלל באותה פגישה הסטורית אסרונאוטים וקוסמונאוטים.
שאל האמריקאי את הרוסי " איך התמודדתם עם הבעיה של כתיבת הנתונים בחוסר משקל ? " ענה לו הרוסי "השתמשנו בעפרון"
מעניין כמה עפרונות אפשר לקנות במאה אלף דולר…
בהחלט אם הייתי האוייב והמערכת הייתה יוצאת לפועל, פשוט הייתי מצפה את כל הרקטות והטילים בכרום.
כשהמערכת הייתה מנסה ליירט את הטיל מעל שטחה הקרן החוזרת הייתה פוגעת רנדומלית איפה שהוא בשטח המטרה. והטיל היה מגיע ליעדו בכל מקרה.
חבל על כל המילארדים.
נסו לפתח בד שמשנה את הצבע שלו בהתאם לסביבה בו הוא נמצא במקום.
כיפת ברזל לא יכולה להגן כנגד פצצות מרגמה ולכן זו מערכת לא מתאימה לנו , תושבי עוטף עזה. אמנם מערכת הביטחון והשר ברק מנסים ליצור רושם כאילו בעוד זמן קצר יהיה פיתרון , אבל להערכתי מי שיהנה מכיפת ברזל הם רק התעשיות הביטחוניות ולא אנחנו (תושבי עוטף עזה).
לגבי הפלנקס הוא יכול להגן על נתיב העשרה וכו’ בצורה סבירה ולהערכתי יש מערכות כאלה במחסני חיל הים כרזרבה , אבל איש לא יוציאם למעננו.
תודה.
הערבים הרבה יותר חכמים מאיתנו.טילים זה אכן יותר הגיוני ממטוסים.למה לנו אין?
למה צריך להרים אווירון לשמיים כדי להשמיד בית או מנהרה?
לחיצת כפתור אדום ותוך שתי דקות המטרה הושמדה.
מערכת המצלמה של הטילים נועדה רק להשלים את הכוונון ע"י הרדארים. בנוסף אני מאמין שהמצלמה רואה באינפרא-אדום (או אורך גל יעיל אחר), כך שמגבלות כמו מזג אויר כמעט לא משמעותיות כלל.
הלייזר לא יעיל במזגי אויר שונים לא בגלל שהוא "לא רואה" את המטרה, אלא כי אורך הגל של הלייזר נבלע טוב בטיפות מים ואבק בצורה כזאת שמחלישה אותו, יכול להיות לחלוטין. זאת אחת הבעיות שבכלל מדוע לייזר באטמוספירה הוא "חלש" יחסית לעוצמה הנדרשת – ישנם אפקטים של בליעה ושבירה/פיזור רבים. ומכאן בעצם מגיעה הגבלת המרחק שלו – ככל שעובר יותר מרחק עוצמתו נחלשת בגלל אפקטים אלו. ובמזג אויר שאינו בהיר עוצמתו נחלשת אף יותר.
האופציה המוסרית היחידה היא פתיחה באש לעבר מקור ירי פוטנציאלי (לפני שבכלל הפך לכזה). ככה נחסוך ממנו את ביצוע העבירה המוסרית. ומהרג חפים מפשע.
בכתבה נאמר שמגבלת הנאוטילוס נובעת מכך שהיא לא יעילה במזג אוויר. לעומת זאת מצדיקים את כיפת הברזל ובאותה נשימה מסבירים שלטיל כיפת הברזל יש מצלמה אופטית בראש הביות. מכאן שהטיעון לגבי חוסר היעילות של המערכת האחת תקף גם לשניה. לכן אין כאן גורם מבדיל או פוסל! לגבי טענות אפקט ההחזרה: עוד לפני שנעשו הצעדים הראשונים לפיתוח הנאוטילוס הועלו השאלות הללו והסברו של מר אייל א. (תגובה 15) היה בבסיס ביטול טענה זו.
האופציה הזולה ביותר לטפל במטחי ברקטות היא כנראה להשיב אש למקורות הירי. ברם אופציה זו נתפסת אצלנו כבלתי אנושית או שאינה עומדת בדין הבינלאומי.
כנראה שבשעת מבחן לא תהיה ברירה. לא תהיה לנו מערכת הגנה מבוססת לייזר וטילי כיפת הברזל יאזלו אחרי דקות מעטות.
בכתבה רשום שמערכת הלייזר לא יעילה בעננים/ערפל, שזה חיסרון רציני
שאלה:
מה קורה אם יש עננים או ערפל?
תפסיקו לאכול שקרים כבר אלוהים.
בעיצומו של מטח הירי שקדם לעופרת יצוקה טענו ראש הממשלה ושר הביטחון כי נשלח "מומחה" לאמריקה כדי לחוות דעת נוספת על הנאוטילוס..וראה כי היא לא קרובה להיות יעילה ומבצעית כך שאין שום דיון בנושא.
בתקשורת הרימו את הכפפה ובדקו את הנושא לעומק..וקיבלו תגובה מהאמריקאים שאף נציג שלנו לא ביקר אצלהם בכלל בזמן האחרון לא שכן ראה והיה נוכח לשום ניסוי מאז ישראל נסוגה מעסק לפני מספר שנים. זו הייתה תגובה רשמית של משרד ההגנה האמריקאי ..
אם זה כלעצמו לא מספיק להבין את עומק הטימטום שלנו והשקרים שאנו מוכנים לאכול הנה חישוב קטן
10000 טילים ..נגיד שיש אותם לחמאס ..כי יש להם יותר..אבל נניח 10 ..מספר עגול…אם כל טיל של כיפת ברזל עולה 70 אלף לשיגור ( ההערכות נעו בין 70 ל 100 לפי מה ששר הבטחון אמר )..בוא נהיה נחמדים ..נגיד שקלים ..
אזי חישוב קל 70*10 נוסיף את האפסים שמסביב…כמה אלה ??? אה כן ..הרבה!!!!
סהכ הכל למחשב המתחיל 10000 כפול 70000 הוא 700 מליון דולאר!!!!…
עכשיו לחיזבאללה יש בערך פי 4 יותר…וקסאם עולה 5 דולאר ליצר…
מסקנה..כדי לשתק אותנו כלכלית כל מה שהם צריכים לעשות זה לייצר 20 אלף כאלה שישבו במחסנים אפילו..אנחנו נהיה חייבים לייצר תגובה לזה משלנו ווואלה
מליארד וחצי קפוט ..גמרו אותנו..
לעומת זאת היה צריך בזמנו לנאוטילוס 150 מליון דולאר נוספים אך החלטנו לסגת.
ולאחר מכן כל יריה 3000
הערכה היא שצריך שלוש ארבע מערכות כאלו מסביב לעזה כדי שיגבו אחת את השניה…והנה לכם …
הנה משהו יותר מעניין…שים כאלה כמה בגבול עם חיזבאללה וסגרת גם את הפינה הזו…
הנה עוד משהו עוד יותר מעניין….זה רק אבטיפוס של סדרה שלמה..פיתוח עתידי גם יוכל ליירט טילי קרקע קרקע או יותר לכוון למטרה ..טילים מאיראן או כל שמוק שיחליט להרים טיל כלשהוא עלינו…
אבל היי…מי יכול לנצח שעושים בארץ למעלה תחרות השתנה למי יש יותר גדול ומי יכול להוציא פיל לבן יותר מפגר לעולם.
אה כן ולשאלת השלום של אחרים..
יש ילדים קטנים בדרום שגדלו עם פגזים למעלה מ 9 שנים..הם עדיין משתינים במכנסיים ויש להם תסמונות פוסטטראומטיות….אם למשהו פה היה ילד שמה אני בספק אם היה מדבר אחרת.
מי שרוצה שלום שייכון למלחמה..ואף שאני רוצה מייחל ומקווה לשלום כמו כל יהודי שפוי…הם לא ממש הגיוניים הייתי אומר…ועד אז צריך משהו שייגן עלינו ..
אז תביאו לי רובוטים לייזר את כל מלחמת הכוכבים לכאן..רק שיעבוד ועכשיו
נקודה לסייום..כיפת הברזל ..תאריך חזוי לפעילות מבצעית 2012!!!!!
ככה שאפילו אם טעיתי בכל השאר..והנאוטילוס הינה רק פיתרון חלקי…
אני אקח כל דבר שיוריד את הסבל של המסכנים בדרום..הם אנחנו ואנחנו הם ..
ואף אחד פה לא היה מדבר אחרת אם קסמים היו נוחתים על תל אביב (אגב גם אני תושב תל אביב שלא יהיו ספקות)
אבל צביעות פוליטית זה נושא אחר לגמרי
מאוד לא סביר לדעתי שציפוי כלשהו על רקטה יגן עליה מפני קרן לייזר בעוצמה שנשלחת מהנאוטילוס. לא מדובר בלייזר חלש. עוצמת הקרן כה חזקה עד שהיא מייצרת אינטראקציה עם חומר בשברירי שניות. כך שהתכונות האופטיות של חומר המרכיב את המטרה לא אמורות להשפיע באופן נרחב.אבל את כל אלה ניתן לחשב. ואני בטוח שמי שמי צריך לדעת יודע כבר כיצד עשויים להשתנות פני הדברים בהינתן ציפוי כזה או אחר.
מעניין כמה עולה מערכת הפלנקס. נכון שהטווח שלה הוא יחסית קצר (קילומטר וחצי), אבל אם תג המחיר שלה נמוך בצורה משמעותית משל המערכות האחרות ייתכן שיותר משתלם לקנות מספר רב של המערכות האלה שכבר עובדות וקיימות בשטח עד שפיתוח של הגנה מרחבית יותר יהיה קיים.
אורכו של כל גבול רצועת עזה הוא כ 56 קילומטר. אפילו בכיסוי מלא של מערכת כל קילומטר וחצי זה יוצא כ 37 מערכות. נגיד וכל מערכת עולה 100 אלף דולר (שזה נראה לי מוגזם לתותח שיורה קליעים) זה עדיין יוצא מחיר נמוך בהרבה מכל שאר המערכות.
כנ"ל לגבי גבול הצפון שאורכו הכולל הוא כ 160 ק"מ
ברור שפיתוח טיל עם ציפוי מבריק, או פיזור עשן/ערפל סביב הטיל, יגנו על הטיל.
זה גם מהווה סכנה לתושבי האזור שיקבלו את החזר הקרינה ישירות לעיניים.
החמס יעשה מה שחיזבללא עשה בבופור שם הם עשו ניסויי כילים על הטנקים שלנו עד שמצאו איך לחדור אותם והתוצאות היו במלחמת לבנון השניה.
מה שהם יעשו יהיה לירות טיל כל יום ואז מקצה שיפורים ועוד טיל ועוד מקצה עד שאחרי חודש ימצאו את עקב אכילס של המערכת ואנו נשאר עם פיל לבן.
אני לא אתן כאן רעיונות אבל רק תנו חודש ויהיה לכם פיל לבן.
ואז איזה עיתונאי יקרא את התגובה שמישהו כתב באתר הידען לפני שנתיים אבל כמו בבופור לא יחפשו את האשמים האמיתיים במחדל.
תאמינו לי זה מאד פשוט להערים על המערכת הזאת.
ציפוי הקטיושות והרקטות למיניהן בציפוי מראה סביר שיוריד לאפס את היעילות של מערכת לייזר מהסוג שתואר.
למרבה הצער צודקים המגיבים 2 ו-9.
ציפוי כזה הוא כמובן זול מאוד יחסית וקל לביצוע בטכנולוגיה פרמיטיבית.
מסיבה זו כנראה הוחלט לפנות לכיוון פיתוח “כיפת ברזל” ומקבילותיה, ולא רק עקב טימטום מערכות השלטון שלשמחתנו עדיין לא פשה במפא”ת.
למי שהשתתף בהרצאה, מהקשבה זהירה ניתן היה להתרשם כי הסיבה העיקרית להרצאתו של פרופ’ קציר (קצ’ול) היא כנראה המחסור במשאבים כספיים למימון המחקר המדעי בנושאי עניינו. מחסור זה אמנם מצער לכל הדיעות אולם הוא איננו צדיק השקעת משאבים ביטחוניים אדירים בכיוון שלא סביר שיביא את התוצאות המיוחלות לבטחון המדינה.
הפיתרון למניעת ההשקעה הכספית האדירה במערכות “כיפת ברזל” הוא פיתרון אסטרטגי – יצירת הרתעה שתמנע מראש את מרבית השיגורים.
בקיצור: הפצצת שטיח של כל מקום שיגור וסגירת אספקת החשמל והמים, במקביל התחלת צייד של ראשי החמאס.
יתכן שממשלת נתניהו-ברק-ליברמן תנסה לבחון פיתרון זה, אולם אין זה סביר לאור העובדה שברק ונתניהו לאחר כהונתם רוצים להמשיך בקריירות אנשי עסקים בלא להידרש לתביעות על ביצוע פשעי מלחמה.
צודקים אלו שיאמרו שבמקום החמאס יעלו אנשי אל-קעידה, אולם דבר זה יקרה בכל מקרה ולכן עדיף לנו לנהל את המערכה בשליטתנו ולפי הקצב שאנו נקבע.
החיים מעניינים במזרח התיכון.
על פניו נראה כי אינטרסים כלכליים שאינם דווקא טהורים הביאו לפיתוח פיל לבן (כיפת הברזל), על פני מערכת מוכחת בשיעורים גבוהים (נאוטילוס).
כל בר דעת מבין כי התחשיבים שהראו כי למרות עלותו הגבוהה של הטיל נגד טילים לטווח קצר, סה"כ השיגורים הצפויים -עלותם זולה -שגויים!
המתמטיקה שמאחורי הלוגיקה הנפסדת הזו, אינה תקפה כבר כעת, עוד לפני גמר הפיתוח של האמצעי הלא מתאים בהחלט! עלות ההתמודדות של כיפת הברזל מול 10000 טילים (20% ממה שיש לחיזבאללה) תגיע לכמיליארד $US . עלות הטיפול באותו איום באמצעות הסקאייגארד עשויה בתרחיש הכי יקר להגיע ל 20 מיליון $!
כאשר החיזבאללה הצטייד בעשרות אלפים של קטיושות לאחר המלחמה האחרונה הוא בעצם כתב את הכתובת על הקיר: "כיפת הברזל לא מתאימה כי לא תספיק ליותר ממטח הדרוש להגנת יום לחימה יחיד!". הבעייה של מדינתנו הקטנה והענייה, שמקבלי ההחלטות לא מבינים שאסור שהשקעה כלכלית טבועה תשפיע את בחינת מחודשת של הצורך והמענה בעתיד. הם נגררים לצערינו אחר הבטחות חסרות שחר, של "יודעי דבר", המסתתרים אחר ר"ת כמפא"ת.
טענות כמו "המערכת מסורבלת ואינה ניידת" אינן רלוונטיות. גם שדרות אינה ניידת, וערי ישראל לא ימושו ממקומן במאה הקרובה. לגבי איכסון הדלקים, סינון תוצרי הבעירה -לכל אלו יש פתרון טכנולוגי. אף אחד לא יורעל. נכון שההשקעה הראשונית במערכת הסקאייגארד גבוהה, אבל גם כאן מתקיים החוק הכלכלי של היתרון לגודל. העלות השולית של כל מערכת נוספת פוחתת משמעותית. במליארד דולר ניתן למגן כהלכה את כל הגבול הצפוני וסובב עזה, ובא לציון גואל.
כאחד שעוקב דרך התקשורת אחר הויכוח על הבחירה בין מערכת ירוט המבוססת על לייזר לעומת טיל, ובראייה אובייקטיבית (אין לי אינטרסים כלכליים, הכל מבוסס על לוגיקה) מערכת הסקאייגארד מנצחת בגדול!
מישהו חכול לענות לשאלה של חיים: איך יתמודד הליזר אם טילים מצופי מראות?
לא נעים שכמה פחיות צבע כסף יורידו לטמיון השקעה של 500 מליון שח …
כמעט תמיד פתרון בעיה אחת מביא בעיה אחרת אם לא כמה.יכולת היא אינה רצון למרות שיש בניהם קשר.יש איזה ציטוט שאני לא זוכר במדיק אך זוכר את פירושו"עדיף לתת למורדים ליגנוב טבן ולא לימנוע זאות מהם כי אם תימנע הם ישרפו את שדות הארץ
עומר,
שלום אפשרי רק לאחר שיושמדו כל מחרחרי המלחמות.
וזה לעולם לא יקרה אז שכח משלום.
שבת שלום.
העתיד נמצא בשלום ולא באנשים שחושבים איך לפגוע אחד בשני ולהראות מי יותר חזק, כמו ילדים.
העתיד נמצא בפצצת האטום הישנה והטובה
הרצל בודינגר, מפקד חיל האוויר לשעבר כ"כ צודק בקשר לחשש מהסתת תקציבי ביטחון לדברים אחרים. לצערי האופי האנושי הוא להפוך לשאנן אחרי כמה שנים של שקט יחסי, וזה פשוט עצוב.הבעיה שדומה היא גם של כל התרבות המערבית, המערב שמקבל את רמת החיים כמובנת מאליו ומוכן פחות ופחות להילחם עליה. אבל זה טבע האדם כנראה , אין מה לעשות.
הנאוטילוס מבוסס על ליזר גז פלואור אשר יעילות יצור האנרגיה האופטית שלו נמוכה מאד. היא מחייבת בית חרושת לכימיקלים שהם בעצמם חל"כ מסוכן המחייבים מערכת מיחזור מסובכת יקרה ומסוכנת. צריכת האנרגיה של ליזר כמו נאוטילוס היא עצומה וככה גם תחנת הכוח שנוסעת איתה.
בשביל להגן על הדרום היה צורך למלא את כל הנגב בתחנות כוח רעילות. הצבא האמריקאי החליט לא להצטייד בנאוטילוס וללכת על מערכת ליזר אחרת.
הלייזר החדש המדובר כיום מבוסס על סיבים אופטיים בהספק גבוה מאד. זו טכנולוגיה של 5 השנים האחרונות והיא מבטיחה סדר גודל יותר יעילות ביצור האנרגיה, היא נקיה לגמרי מלבד גזי הפליטה של הגנרטור, קצב הירי שלה הרבה יותר גבוה. רק מה ? היא עדיין לא לגמרי בשלה והאמריקאים בקצב שלהם. אני חושב שיש סיכוי טוב שישראל תפתח מערכת כזו הרבה יותר מהר ושהיא אכן פועלת בכיוון. אגב בפיתוח מערכת אין הכוונה לפיתוח הלייזר כפי שהיה בנאוטילוס אלא בפיתוח מערכות השו"ב. ישראל טובה (הכי טובה) בפיתוח מערכות שו"ב. הפתרון של מערכת ירוט עם ליזר סיבים הוא פשוט מאד יחסית לנאוטילוס. אין גם שום ספק לגבי ההיתכנות הטכנולוגית. אם תרצה אוכל לשלוח לך את נייר העמדה של הצוות שאחראי על פיתוח המערכת בארה"ב (חומר גלוי)
יש לישראל גם ענין במערכות לירוט טילים בליסטיים ארוכי טווב כמו שיהאב 3. החץ כנראה גבולי עבור טילים לטווחים של אלפי ק"מ שלא כמו הסקאד שהוא מאות ק"מ. הבעיה היא שככל שהטיל לטווח ארוך יותר מהירות החדירה שלו לאטמוספירה גבוהה יותר. לאמריקאים יש מערכות טילים נגד טילים ארוכי טווח. נכון שהמערכות הללו סבלו מאמינות נמוכה ונכשלו בחלק גדול מהניסויים הראשונים אבל כעט הם כבר תפרו את רוב הבעיות וניסו את הטילים בהצלחה. לישראל ענין רב במעכות הללו.
נכון להבוקר נראה שבמקום להקצות 300 מיליון ש"ח לפיתוח הלייזר הקצו את זה ל 37 שרים וסגני שרים. אלו הוצאות על בילויים של מעטים במקום על ביטחון של רבים…
אני רוצה להבין משהו. אם הטילים כולם יצופו בחומר מחזיר אור, מה יקרה אז ליעילות הלייזר?
מערכתה נאוטילוס היא מערכת מדהימה. אך הבעיה היא כמות האנרגיה האדירה, שהיא צורכת בעת ההפעלה. מה שהופך אותה ללא מעשית.
אי אפשר לשתק את עוטף עזה, בכל פעם שהמערכת יורה.
‘כיפת הברזל’ היא רק אספירין זמני. לית מן דפליג שהעתיד נמצא בלייזרים.