סיקור מקיף

קתרין ג’ונסון המתמטיקאית שחישבה את המסלול לאפולו 11 שנפטרה בגיל 101 – מודל לחיקוי מאוד נחוץ

נמנתה על צוות המדעניות האפרו-אמריקניות שעליו מתבסס הסרט “מאחורי המספרים”

קתרין ג'ונסון מקבלת את המדליה הנשיאותית. צילום: NASA/Bill Ingalis
קתרין ג’ונסון מקבלת את המדליה הנשיאותית. צילום: NASA/Bill Ingalis

מאת: מוניקה גריידי, פרופסורית למדעי הפלנטות והחלל, האוניברסיטה הפתוחה של בריטניה

קתרין ג’ונסון, שמתה לאחרונה בגיל 101, הייתה אישה מדהימה. אבל עד לפני כמה שנים, מעט מאוד אנשים שמעו עליה ועל הישגיה. היא הייתה מתמטיקאית ועבדה בנאס”א. אבל על הנייר אף אחת מהעובדות האלה לא הייתה מבליטה אותה. תוסיפו עוד כמה עובדות — היא הייתה אישה, היא הייתה שחורה ועבדה בארה”ב בשנות החמישים ותחילת שנות השישים – וגודל ההצלחה שלה נעשה יותר ברור.
הסיפור של ג’ונסון והתרומות המשמעותיות לתוכנית החלל האמריקנית, יחד עם אלה של דורותי ווהן (מדענית מחשבים) ומרי ג’קסון (מהנדסת), הובאו לידיעת הציבור הרחב על ידי הספר שהופיע ב-2016 “מאחורי המספרים” מאת מרגוט לי שטרלי והסרט באותו שם.
לעיתים נדירות צפיתי בסרט שריגש אותי כל כך כמו מאחורי המספרים כשצפיתי בו לראשונה. וצפיתי בו לפחות פעמיים מאז כשהנחיתי דיונים על החשיבות של הסרט, מתוך הניסיון האישי שלי מעבודה בתעשיית החלל. כשהסרט מספר את הסיפורים של ג’ונסון והעמיתות לה, הוא שופך אור לא רק על התפתחות הטכנולוגיה אלא גם על המעמד של אנשים שחורים בחברה והתפקיד של הנשים במקום העבודה ובמדע.
קתרין קולמן נולדה בווירג’יניה המערבית והראתה כבר בגיל צעיר שהיא לא ילדה רגילה. היכולת שלה במתמטיקה הייתה כזאת שהיא המשיכה את לימודיה אחרי התיכון (מאוד לא רגיל אצל ילדים אפרו אמריקנים באותה תקופה) וסיימה קולג’ בגיל 18. קתרין הפכה לרעיה, אם ומורה, והסיפור שלה היה אולי מסתיים שם, לולא הדחף שלה להמשיך עם המתמטיקה.
מחשב אנושי
בשנות החמישים ממשלת ארה”ב המשיכה לפתח את יכולות הטיסה שלה, ולשם כך היו נחוצים מחשבים. לא הטכנולוגיה האלקטרונית הסופר מהירה של היום, או אפילו מכונות מכניות מגושמות מופעלות על ידי שסתומים, אלא אנשים. ג’ונסון הפכה לאחת מקבוצה של מחשבים אנושיים שחישבו (באמצעות סרגלי חישוב וטבלאות לוגריתמים) את דינמיקת הטיסה של כלי טיס כדי לעזור לשפר את הבטיחות והפעולה שלהם.
ב-1958 היא הצטרפה לנאס”א שהוקמה אז, שם חישבה את מסלול הטיסה של המשימות של האמריקני הראשון בחלל אלאן שפרד והאמריקני הראשון שהקיף את כדור הארץ, ג’ון גלן. מסתבר שגלן ביקש אישית שג’ונסון תוודא את מסלול הטיסה שחושב על ידי אחד המחשבים האלקטרוניים החדשים. לאחר מכן היא עבדה במשימות הירח של אפולו, שם עזרה לסנכרן את מודול הירח עם מודול השליטה ושירות שהקיף את הירח, ולאחר מכן בתוכנית מעבורת החלל.
ג’ונסון חישבה את המסלול של טיסת החלל האמריקנית המאוישת הראשונה במסלול סביב הארץ. נאס”א

אבל ג’ונסון הייתה גם “מחשב צבעוני” בתקופה שבה חוקים עדיין כפו הפרדה גזעית והייתה עדיין התנגדות רבה לאינטגרציה וזכויות שוות לאזרחים אמריקנים לא לבנים. ככזאת, היא הייתה צריכה להשתמש בשירותים ובמסעדות הנפרדים שהוקצו לעובדים לא לבנים.
היא גם הייתה אישה שעבדה בעולם של גברים, עולם שבו רוב העובדים לבשו חליפה, חולצה ועניבה וחזרו הביתה בכל ערב כדי למצוא ארוחת ערב שהוכנה וחיכתה להם. קתרין הייתה צריכה לתמרן בין העבודה והבית, כמו נשים רבות כיום. אבל מקום העבודה שלה היה נאס”א של שנות החמישים והשישים, שבה המקום של הנשים היה נחות. הן לא דיברו בישיבות והשם שלהן לא הופיע כמחברות של דוחות. כפי שמוצג בסרט מאחורי המספרים, ג’ונסון דרשה לקבל הכרה על העבודה שלה. והיא קיבלה. בסופו של דבר.
בשנותיה האחרונות היא זכתה לשבחים רבים, כולל קבלת מדליית החירות הנשיאותית מברק אובמה, וגם, כמובן, הפרסום של מאחורי המספרים. אבל במשך תקופה ארוכה לנשים לא היו מודלים לחיקוי עם נראות רבה שעבדו במדע או בחלל.
אני מהססת להזכיר את הקריירה שלי במאמר שמשבח את ההישגים של ג’ונסון. אני לא נתקלתי באותם חסמים להתקדמות כמוה ולמזלי האנשים שעבדתי איתם מעולם לא התנשאו מעליי או התעלמו ממני באופן שבו התייחסו לג’ונסון.
ותעשיית החלל עברה דרך ארוכה במחצית המאה שהיא קיימת. יש לנו חוקים לגבי שוויון ואפליה ועשרות תוכניות שנוצרו כדי לעודד גיוון במקום העבודה.

לגרום לקול שלך להישמע

סיפורים כמו הסיפור של ג’ונסון צריכים לספר. היכן המודלים לחיקוי שלנו כיום? מי הן הנשים שיתנו השראה לסטודנטיות שלנו להיות מדעניות ומהנדסות? לדוגמה, ב-2019 ה-BBC פרסם רשימה של מאה נשים פורצות דרך, ומהן רק ארבע היו מדעניות ורק אחת מהנדסת.

ג’ונסון השאירה מורשת מדהימה: כמתמטיקאית, היא עזרה לנאס”א לשים אנשים בחלל. אבל כאישה אפרו אמריקנית, המורשת שלה אולי יותר גדולה. היא שימשה מודל לחיקוי, והראתה שאם יש לנו נחישות, המיומנויות והכישרון שלנו יכולים לקחת אותנו גבוה ככל שנרצה לטוס.

לכתבה ב-The Conversation

עוד בנושא באתר הידען:
גלואה – “הבחור הזה מתעסק רק ברמות הגבוהות ביותר של המתמטיקה”
תוצרי הלוואי של אפולו – רשימת נאס”א
המחשב שאיפשר את השיגור לירח

3 תגובות

  1. את הקורס למדתי אצל פרופסור אמיליה פרידמן. כבר עידן אחר – עורכת של 2 עיתונים מדעיים וסופרת של 2-3 ספרי מדע.

  2. למדתי את התיאוריה שלה בקורס בקרה אופטימלית. נקראת תיאורית המסלול האופטימלי למפגש (randevous). על פחות מזה או דומה לזה אנשים קיבלו דוקטורט ופרופסורה. למשל ד”ר ריצ’ארד בלמן קיבל דוקטורט תוך 3 חודשים וחצי. אולי הצבע הפריע.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.