צדק – סיכום ממצאים, חלק רביעי ואחרון: הכתמים האדומים

הכתם האדום הגדול הפעיל בצדק מאות שנים לפחות הוליד בשנים האחרונות עוד כתמים. מה משמעות התופעה?

זרם הסילון

על כדור הארץ זרמי הסילון הם זרמים צרים של אוויר ממערב למזרח בקווי הרוחב הבינונים מהווים מרכיב מרכזי בצירקולצית האוויר הגלובלית והם מאזנים חלק גדול ממזג האוויר בארה”ב ובמדינות רבות מחוץ לאזורים הטרופיים. זרמי סילון דומים מהווים גם הם מרכיב מרכזי בצירקולציה של כוכבי הלכת הגזיים ומגיעים למהירויות של 640 קמ”ש בצדק, ו-1440 קמ”ש בשבתאי ובנפטון. על פי מודל שפותח, הבדלי טמפרטורות אופקיים הנוצרים בדרך כלל על ידי השמש או הבדלים בפעילות של סערות רעמים יכולים ליצור זרמי סילון היכולים לחדור עמוק לאטמוספירה. הבדלי טמפרטורות משפיעים על תאי צירקולציה עמוקים שאלה בתורם מניעים את זרמי הסילון העמוקים (39).

במודל המוצע אדי מים מעובים (condense) יוצרים סערות קטנות דמויות הוריקנים הבאות במגע זו עם זו. מאז שנות ה-80 ידוע כי בצדק ובשבתאי מתחוללות סערות רעמים וכי הן שמניעות את זרמי הסילון. בשונה מכדור הארץ לצדק ולשבתאי יש 20 זרמי סילון לכל אחד הקשורים לרצועות עננים. לאורנוס ולנפטון יש רק 3 זרמי סילון לכל אחד. על צדק ושבתאי כיוונם של זרמי הסילון בקו המשווה הוא מזרח ועל אורנוס ונפטון כיוונם הוא מערב. בסימולציות יצרו מספרים כאלה של זרמי סילון. מודלים אלה הצליחו להסביר את כיוונן של הרוחות המשווניות עבור כל כוכבי הלכת הגזיים. בסימולציות ההבדלים מאוזנים על ידי נפיצות של אדי מים שהם בינוניים בכמותם בצדק ובשבתאי ובכמות גדולה יותר באורנוס ובנפטון. הסערות שהופקו בסימולציות דומות לאלה המתרחשות בפועל בצדק ובשבתאי, אם כי יש לציין שהרוחות בסימולציות חלשות מדי. נדרשים שיפורים באי התאמה זו על ידי שכלול המודלים (40).

הכתם האדום הגדול

מימדיו של הכתם האדום הגדול הם 14,000-26,000 ק”מ. מימדים אלה אחראיים כנראה לאורך החיים שלו – 300 שנה (לפחות מאז שנצפה לראשונה) וכנראה גם לצבע שלו. תצפיות ארציות בין השנים 1967-1969 הראו שהחומר בתוכו נע נגד כיוון השעון ובמחזור של 12 יום, ממצא שאושר על ידי הוויג'רים. חלליות אלה אישרו גם קיומה של אינטראקציה בין הכתם והפרעות אטמוספריות רבות וקטנות באותו קו רוחב. תצלומי הוויג'רים הראו שפנימו של הכתם שקט. הכתם נראה כמו אנטי-ציקלון ענק (41). בהסתמך על שידור מידע של חללית הגלילאו ב-26.6.1996 הוכנה מפה תרמית של הכתם האדום הגדול וסביבתו. מרכזו של הכתם נראה קר יותר מסביבתו. מרכז הכתם הוא מקום בו רוחות מעלות גזים מלמטה. האמוניה העולה מתעבה (condense) ויוצרת עננים עבים וגבוהים, באותה מידה בה אוויר על כדור הארץ עולה מעל לאזורים לחים ויוצר ענני מים גבוהים. אזורים חמים יותר בכתם מוצאים במערבו ובמזרחו, מקומות בהם הרוחות העולות חלשות יותר. בדרום נמצא אזור חם, מקום בו הרוחות יורדות למטה והוא פחות מעונן. באזור הצפון מערבי האטמוספירה חמה ויבשה יותר. באזור הממופה, הלחץ הוא רבע אטמוספירה (42).

בתצלומים שנעשו ב-26.6.1996 בשפתו החיצונית נצפו רוחות הנעות נגד כיוון השעון במהירות של 540 קמ”ש. הכתם ממוקם בין זרם סילון מערבי לכיוון צפון לזרם מזרחי לכיוון דרום. מרכזו של הכתם שקט יחסית ונראים בו מעט שינויים לאורך זמן (43). אזור צר מאוד במרכז הכתם עולה במהירות ממעמקי האטמוספירה ומעלה אוויר לח ומוגז לסביבתו מעל לענני האמוניה, בדומה לממטרה גדולה בגן (3).

מדידת רוחות בין השנים 1996-2006 הראתה שהכתם האדום הגדול התכווץ ב-15% במהלכה של תקופה זו, אם כי לא חל שינוי במאזן האנרגיה שבו. קיים מאזן בין האנרגיה המגיעה אליו או יוצאת ממנו בין שהוא מתערבב עם האטמוספרה סביבו, בין שהוא בולע סערות קטנות ובין שהאנרגיה מוקרנת לחלל. יכולות להיות הפרות קצרות זמן במאזן זה ואלה הן שגורמות להתכווצות – פחות אנרגיה מגיעה לתוכו (20).

כתם אדום שני

הכתם האדום השני הוא למעשה תוצר ההתמזגות של 3 הסערות הגדולות שהוזכרו בפרק סערות ואף צבען היה לבן. בנובמבר 2005 הצבעים שלו התחילו להשתנות ובדצמבר 2005 הפך לאדום. מי שהבחין בכך לראשונה היה אסטרונום פיליפיני חובב בשם כריסטופר גו באמצעות טלסקופ 33.6 ס”מ מצוייד במצלמת CCD. כמו הכתם האדום הגדול יכול להיות שגם הוא מעלה חומרים מעל העננים, מקום בו הקרינה האולטרה סגולה של השמש משנה חומרים המשנים את צבעם (chromophormers) לאדום. אם זה מה שאכן קורה, הפיכתו של האדום ליותר ויותר כהה משמעותה התעצמות של הסערה(44).

גודלו של הכתם החדש מחצית מהכתם האדום הגדול. בתצפיות באינפרה אדום מובלטות רצועות מתאן כמו בכתם האדום הגדול, המשמעות היא שסערות עולות מעל העננים במספר קילומטרים, גם כן כמו בכתם האדום הגדול (45). שני הכתמים משנים את מיקומם היחסי בתוך האטמוספרה ומדי פעם חולפים זה ליד זה (46).

ב-1979 הוויג'רים מדדו מהירות של 430 קמ”ש בסערות שיצרו את הכתם האדום השני, ב-2006 המהירות שנמדדה בכתם האדום החדש על ידי הטלסקופ האבל היתה 640 קמ”ש, שווה למהירות בכתם האדום הגדול. על פי ההערכות, השינוי במהירות מסביר את השינוי בצבע. הכתם האדום השני מתנהג כמו הכתם האדום הגדול משתי סיבות. מהירות הרוח היא אותה והצבע של שניהם הוא אותו. בשני המקרים נמשכים גזים ממעמקי האטמוספרה המשנים את הצבע, כאשר הם נחשפים לקרינה האולטרה סגולה של השמש (47).

אחד החומרים שחושבים שכנראה מועלה למעלה הוא phosphine (PH3) שהתגלה בעבר. הקרינה האולטרה סגולה מהשמש היא שיכולה להאיץ את שינוי הצבע לזרחתי אדום (red phosphorous) (PH4) על פי הערכות אחרות ה-phosphine יכול ליצור באטמוספירה אינטראקציה עם חומרים אחרים כמו מתאן או אמוניה וליצור תרכובות מורכבות כמו methylphosphane או phosphaethylne או גופרית דו-צורנית אשר בתצורות מולקולאריות שונות כוללת שרשראות וטבעות או גופרית נקיה כמו S3-S20 (48).

הכתם נצפה גם על ידי חללית ה-New horizon החוקרים השוו שתי תמונות פסיפס שנעשו על ידי חללית זו במרווח זמן של 30 דקות כדי לעקוב אחרי תנועות ענן ונמדדה מהירות של 615 קמ”ש. הכתם עדיין מתפתח (9).

כתם אדום שלישי
התגלה כתם אדום שלישי, אם כי קטן מאוד בהשוואה לשניים האחרים, ממערב לכתם האדום הגדול ובאותו קו רוחב של רצועת עננים. גם הוא היה בתחילתו white oval. שינוי צבעו לאדום מראה שהעננים המסתובבים של סערה זו עולים כלפי מעלה כמו בכתם האדום הגדול (19).

כתמים אחרים

אחת ההפתעות הגדולות בתצפית באולטרה סגול הייתה כתם אחר אליפטי (dark oval) המסתובב סביב עצמו בקוטב הצפוני באובך האטמוספרי הגבוה ובגודל של הכתם האדום הגדול. גילוי זה מספק לחוקרים מידע חדש בדבר צירקולציות אטמוספיריות (8).

באטמוספירה נוצרים מדי פעם כתמים ובאותה מידה הם גם נעלמים. חלקם צבעוניים, חלקם בהירים ולעיתים הם כהים. הם למעשה תוצרים של אופיה הדינמי של האטמוספירה. בתצפיות ארציות הבחינו בשני כתמים שאינם נכנסים לקטגוריה זו. אחד מהם שחור נמצא סמוך לקו המשווה ב-19.12.2003 ולו תצורה נוצתית. הכתם השני הוא עגול ושחור ונמצא מימין לכתם האדום הגדול. לא ברור אם הכתם הוא אטמוספירי באופיו או תוצר לחדירת גוף זר לאטמוספירה כדוגמת השביט שומייקר לוי ב-1994.

הירחים הגדולים מטילים צל על צדק. נבדקו גם מסלוליהם ובשלושה מחקרים נפרדים לא נמצא שום מתאם בין הצל שלהם לכתם זה. הכתם השני צולם ב-22.10.2003 וסמוך למיקומו של הכתם הראשון. מי שצילם את הכתם הראשון חשב שמדובר בירח גנימד והיו מי שצידדו באפשרות זו. הועלתה גם אפשרות נוספת. מכיוון שרצועות העננים נעות במהירויות שונות, כתם זה הסתובב ומיצב את עצמו במקום חדש וצורתו השתנתה למה שהוא פחות מובחן, ונצפה 3 ימים לאחר מכן. בתצורה כזו הוא הופיע בתצלום הראשון (49).

זוהר של סילוני אלקטרונים

תופעה יחודית לצדק היא זוהר של סלוני אלקטרונים (auroral electrojet). תצפיות באינפרה אדום באמצעות טלסקופ IRTF (infrared telescope facility) שבהוואי נועדו למדוד את היסט דופלר של גלי פליטה של יוני מימן מולקולריים. היסט דופלר מאפשר למדוד את המהירות של יונים ב-auroral electrojet. תופעה זו מתקיימת בקטבים של צדק, מקומות בהם קווי השדה של צדק מתמזגים ויוצרים זוהר כמו על כדור הארץ רק בעוצמה חזקה יותר באלפי מונים. ה-electrojets קשורים באמצעות השדה המגנטי למשטח פלסמתי (plasmasheet) של יונים הנעים סביב צדק מעבר למסלול של הירח יו. רובם של היונים במשטח הפלסמתי מקורם בירח זה.

מה שקורה הוא שמשטח פלסמתי זה מתיז החוצה חלק מהמאגר של האנרגיה המסתובבת (rotational energy) האגורה בצדק. התברר שהמשטח הפלסמתי מתחבר לצדק במעין חיכוך אלקטרומגנטי המעכב זרמים חשמליים הנעים דרכו לאורך השדה המגנטי של צדק ואז סוגרים את המיתוג לאורך הזוהר. חיכוך זה הוא שיכול להסביר את הטמפרטורה הגבוהה באטמוספירה העליונה, מעל C°700, יותר ממה שיכול להיגרם על ידי רוח השמש ומהירות תנועתם של היונים היא 10,000 קמ”ש (50).

זוהר הקוטב

באחת התצפיות שנעשו על ידי הטלסקופ האבל הובחן זוהר שגודלו כקוטר כדור הארץ בקטבים של צדק. אזור הזוהר גדל למימדים אלה תוך מספר דקות ונעלם באותה מהירות. ההערכה היא שזוהר זה נגרם על ידי אינטראקציה בין אלקטרונים לאטמוספירה, אך הם באים מכוכב הלכת עצמו ולא מרוח השמש.

ישנם חוקרים החושבים שהאלקטרונים באים מהרי געש של הירח יו, חלקיקים טעונים מתנגשים ביונים אלה ונעים בתנועת ספירלה לעבר צדק, מעוררים אנרגטית על ידי המגנטוספירה של צדק ומשחררים אור באזור מסוים סמוך לקוטב הצפוני וגורמים לאותה פליטת אנרגיה (51).

הטלסקופ לקרני X צ'נדרה הראה שפליטת הזוהר נוצרת על יוני חמצן ויסודות אחרים שאיבדו את רוב האלקטרונים שלהם. המשמעות היא שחלקיקים אלה הואצו לסביבות של מליוני וולט מעל לקטבים של צדק. נוכחותם של יונים עתירי אנרגיה אלה מראה שסיבת הזוהר של כוכב הלכת שונה מהזוהר של כדור הארץ ושבתאי. המתח הגבוה הזה, 10 מיליון וולט, יכול להסביר גם את פליטת גלי הרדיו שנצפתה על ידי חללית היוליסס.

מהירות הסיבוב הגבוהה של צדק, שדה מגנטי רב עוצמה ושפע של חלקיקים הבאים מהפעילות הגעשית של יו, יוצרים מלאי גדול של אלקטרונים ויונים. מאגר זה הנלכד בשדה המגנטי מואץ באופן רציף לתוך האטמוספרה מעל לקטבים, שם הוא מתנגש בגזים ויוצר את הזוהר (6).

נעשו מחקרים השוואתיים בין צדק לשבתאי. במחקר אחד הושוו תצלומים באולטרה סגול של הזוהר של צדק שנעשו באמצעות הטלסקופ האבל וחללית הקאסיני בדצמבר 2000 ובינואר 2001, הגיעו לממצאים שונים באשר למקורו של זוהר זה. נמצא מתאם גבוה בין רוח השמש וההתנהגות של הזוהר של צדק. הזוהר שנמצא בקוטב קשור ישירות לעוצמתה של רוח השמש, מה שאומר שהתהליכים יוצרי הזוהר דומים לתהליכים ארציים. אנרגיה רבה מועברת מרוח השמש לכוכב הלכת, מה שאחראי גם לכך שצדק חם יותר ממה שחשבו. במחקר שני נבחן הזוהר של שבתאי במשך 3 שבועות בינואר 2004 וגם כאן הושוו תצלומים בין הטלסקופ האבל לקאסיני. המסקנה היא שהזוהר של שבתאי נגרם על ידי שחרור אנרגיה מרוח השמש הנאגרת בשדה המגנטי שלו (52).

ובכל זאת חרף המסקנות והמסקנות המנוגדות ביחס למקורו של הזוהר, התברר שיו משאיר את חותמו על צדק בצורה של זוהר הקשור לפעילות הגעשית שלו. לחותם זה קוראים העקבות של יו (Io footprint). בתצפיות קודמות נמצא כי עקבות אלה הם בתצורת כתמים בהירים שבעקבותהים באים כתמי זוהר אחרים. כתמים אלה נמצאים במורד הזרם יחסית לזרימת החלקיקים הטעונים מסביב לצדק. התברר כי עקבות אלה יכולים לנוע גם במעלה הזרם של הכתם העיקרי. לכל הופעה של כתם מוביל (leading spot) יש דפוס ייחודי, כאשר העיקבה העיקרית מובלת על ידי כתם מוביל בחצי הכדור הצפוני או הדרומי, באים בעקבותיה כתמים במורד הזרם בחצי הכדור הדרומי. כמו סלע בנהר, יו יוצר תנגודת לזרם החלקיקים מסביב לצדק. כאשר הירח שובר את הזרם, הוא יוצר גל פלסמה רבי עוצמה המעיפים את האלקטרונים לתוך האטמוספרה ויוצרים כתמי זוהר (53).

מגנטוספירה

המגנטוספירה של צדק היא בועה של יונים המקיפים אותו, נוטה על צידה ויש בה דליפת חלקיקים עתירי אנרגיה בכמות בלתי צפויה מצד אחד שלה. אלקטרונים בורחים כנראה לאורך קווי השדה המגנטי הצמודים לצידו האחד של צדק ובצורה חופשית בצידו השני.

חלק מהאלקטרונים נפלטים מהמגנטוספירה ולפעמים מגיעים עד לסביבת כדור הארץ. המגנטוספירה של צדק היא כה גדולה שאם היתה זוהרת באורכי גל שהעין רואה היא הייתה נראית מכדור הארץ גדולה פי 2 מהדיסקה של השמש. הצד הכהה של המגנטוספירה שונה באופן מפתיע מהצד המואר (5).

חללית הקאסיני גילתה שגלי הלם הבאים מהשמש והנישאים על ידי רוח השמש מעוררים פליטת גלי רדיו מעומק המגנטוספירה של צדק וגורמים לזהירה (brighting) של הזוהר בקטבים. תופעה זו מעלה את הרעיון שצפיפות האלקטרונים והשטף החשמלי במגנטוספירה מועצמים כאשר זו באה במגע עם גלי ההלם (54).

ה-New horizon בדרכה לפלוטו צפתה בחלקים של המגנטוספירה שאי אפשר היה לראות עד כה. היא עברה בתוך המגנטוספירה הנמצא במרחק מאות מיליוני קילומטרים מצדק עצמו, מה שאיפשר לבחון את המבנה של זנב זה ולבחון את ההתפתחות שלו ככל שמתרחקים מכוכב הלכת. התברר שהזנב הוא בעל מבנה מורכב ובו טיפות גדולות של פלסמה (plasmoids) המושפעת מגנטית ונוטה במורד הזנב במהירות נמוכה יחסית. ככל שהמרחק מצדק גדל, זנב המגנטוספירה (magnetotail) נהיה יותר ויותר מובנה וחלים שינויים הדרגתיים בפלסמה ובגבולות החדים (אי רציפויות) בין משטרי הפלסמה השונים (plasma regimes) על משקל משטר הרוחות (wind regimes).

החללית בחנה את רוח השמש ב”מעלה הזרם” לצדק, בזמן המעבר ליד צדק ולאורך 2500 רדיוסים שלו (כ-175 מיליון ק”מ) בגבול הזנב של המגנטוספירה (שמו של מקום זה magnetopuose). המידע ששודר ארצה הראה שבחלק הפנימי של זנב המגנטוספירה ישנם יונים חמים מאד ההולכים ומתקררים ומהירותם מואטת במורד הזנב, תהליך המתחיל במרחק 100 רדיוסי צדק. בנוסף לחומר הגעשי הנפלט מהירח יו וחומרים הנכנסים לזנב המגנטוספירה מרוח השמש, התגלו התפרצויות רבות עוצמה של מימן יונוספרי ו-H3+ היכולים לבוא רק מהאטמוספירה של צדק (55).

שדה מגנטי

תצפיות מהגלילאו ומהקאסיני נתנו בידי החוקרים אפשרות להבין טוב יותר את הסיבובים והפיתולים של השדה המגנטי. התברר שקווי השדה המגנטי מתעקלים בכיוונים שונים כתלות בקווי רוחב. סמוך לקו המשווה הם מתעקלים אחורה כאשר הם נתקלים בגרר (drag) מהדיסק הפלסמתי ובקווי הרוחב הגבוהים, קווי השדה המגנטי מכופפים קדימה כאשר הם באים במגע עם רוח השמש (56).

ערפילית של חלקיקים טעונים

במרחק 22 מיליוני ק”מ מצדק מקיפה אותו ערפילית של חלקיקים טעונים המועפים מהרי הגעש של הירח יו. חלקיקים אלה נלכדים על ידי השדה המגנטי של צדק כחלק מתצורה הידועה בשם האבוב (שם לפנימי של גלגל רכב) של יו (Io turus). הם נשארים שם עד להתנגשותם עם אלקטרונים ואז הם הופכים לניטרליים כאטומים ניטרליים או למולקולות. הם אינם מוחזקים יותר על ידי המגנטוספירה ומועפים משם במהירויות המגיעות ל-70 קמ”ש. במקום מסלולם סביב צדק חלקם מיוננים שוב, מאבדים אלקטרון בעקבות יירוט פוטון ונלכדים על ידי רוח השמש.

בצילומי הקאסיני אפשר להבחין באינטראקציה בין השדה המגנטי של צדק לבין הירח יו. הצילומים נעשו כאשר יו היה מאחורי צדק. אפשר היה לראות שני אזורים כחולים בהירים בכיוונים מנוגדים לדיסק של יו הנוצרים על ידי מולקולות של גופרית דו חמצנית. אזורים אלה מגדירים את המקומות בהם קווי השדה המגנטי באים במגע עם קרקע הירח בעוצמה של 500,000 וולט המעוררים את המולקולות. כתמים בהירים אלה הם המסופים (terminals) של גנרטור חשמלי זה. מקומות אלה נעים לאורך הדיסק בזמן תנועתו של הירח סביב צדק, דיסק זה משנה האוריינטציה שלו בהתאם לשדה המגנטי (56).

גלי רדיו

ב-1992 עברה חללית היוליסס מעל הקוטב הדרומי על צדק וגילתה פליטה של גלי רדיו מחצי הכדור הדרומי. אלו אותות רדיו הנוהגים על פי דפוס קבוע, כמו פנס של מגדלור המסתובב באופן קבוע. כל 40 דקות נקלט פרץ של גלי רדיו, אם כי הוא לא נמשך לאורך זמן ומסיבה זו הוא קיבל את השם מחזורי למחצה – quasi periodic או QP-40, דפוס זה נמשך מספר שעות, דעך והופיע מספר שעות לאחר מכן. הלווין צ'נדרה בגלי X גילה פולסים דומים של QP-40 בקרינת X נפלטים מ-hot spots בקוטב בצפוני של צדק. בהסתמך על הממצאים של צ'נדרה הוחלט לאתר QP-40 בקוטב הצפוני שעה שלווין זה עבר מעל לקוטב באוקטובר 2003 ואלה אכן נמצאו. בסוף 2003 האותות נהיו יותר ויותר ברורים. גם כאן היו התפרצויות קצרות זמן כל מספר דקות (57).

חללית הקאסיני במעברה ליד צדק גילתה גלי רדיו בתדרים נמוכים בחלקיקי הגזים הטעונים הנמצאים במרחב שבין צדק לכוכבי הלכת, גלי הרדיו תורגמו לגלי קול כך שאפשר יהיה להאזין להם. מקורם בגלים שנוצרו במהלך האינטראקציה בין השדה המגנטי של צדק וחלקיקים מרוח השמש.

התנודות בגלי הרדיו מקורם בגלים של יונים אקוסטים שהם תוצר לאלקטרונים הנעים בדפוסים לא אקראיים המונעים על ידי שטף האנרגיה. במקרה זה שטף האנרגיה בא כנראה מהחום של גל ההלם של צדק. גל ההלם דומה לבום קולי של מטוסי סילון על קוליים בהבדל אחד. במקרה של צדק גל ההלם נגרם על ידי רוח השמש העל קולית המוטה מסביב לשדה המגנטי של צדק. ההלם הוא מקום בו רוח השמש מתחממת, מואטת ומוטה על ידי השדה המגנטי של צדק. חללית הקאסיני לא הגיע כנראה לגל ההלם, אך ההלם הוא כנראה מקור האנרגיה המניעה את הגלים שהגיעו לחללית (58).

ממחקר מאוחר יותר התברר כי סוג מסוים של גלי רדיו בתדר נמוך הוא חזק דיו להאיץ אלקטרונים לאנרגיות גבוהות בתוך השדה המגנטי של צדק. גלי הרדיו מונעים על ידי שילוב בין אנרגיה הבאה מהרי הגעש של הירח יו לבין סיבובו המהיר של צדק סביב עצמו, גזים געשיים מיוננים ונזרקים מצדק והלאה באמצעות הכוח הצנטריפוגלי. חומר זה מוחלף על ידי שטף פנימי של חלקיקים המעורר את הגלים ואלה בצידם מעוררים את האלקטרונים (59).

מקורות
39. Stiles L. – “Computer simulation suggests mechanisms the drive Juvian jet stream” 7.9.2005
Http://www.spacedaily.com/news/jupiter-clouds-05c.html
40. “Jet streams on giant planets” 14.10.2008
Http://www.spacedaily.com/Reports/Jet_Streams_On_Giant_ Planets_999.html
41. “The nature of the great red spot”
Http://www.space.com/reference/brit/jupiter/climate.html
42. “Catalog information for GLL image” 9.10.1996
http://www.psimage.jpl.nasa.gov/cgi-bin/GCBGENCatalogpage.pr?10091996
43. PIA00720: Time series of the great red spot (near infra filter)
Http:// photojournal.jpl.nasa.gov/catalog/PIA00720
44. Phillip t. – “New red spot growing fast on Jupiter” 6.3.2006
Http://www.spacedaily.com/reports/New_Red_Spot_Growing_Fast_On_Jupiter.html
45. “Hubble takes sharpest shot yet of new red spot on Jupiter” 5.5.2006 Http://www.spacedaily.com/reports/Hubble_Takes_Sharpest_Spot_ Yet_Of_New_Spot_On_Jupiter.html
46. “Jupiter's two hot spots have a close encounter moment” 21.7.06
Http://www.specalflightnow.com/news/n0607/21jupiter
47. Steigerwald B. – “Juvian junior red spot growing stronger” 11.10.2006
Http://www.spacedaily.com/reports/Juvian_Jounior_Red_Spot_ Growing_Stronger_999.html
48. “Junior spots zips past great red spot on Jupiter” 1.8.2006
Http://www.spacedaily.com/reports/Junior_Spots_Zips_Past_Great_Red_Spot_On_Jupiter_999.html
49. Brit R.R. – “Mystery spot on Jupiter baffles astronomers” 23.10.2003
Http://www.space.com/scienceastronomy/jupiter-dark-spot031023.html
50. “Supertonic winds seen in Jupiter's atmosphere” 12.5.1999
Http://www.spaceviews.com/1999/05/12a.html
51. Whitehouse D. – “Jupiter's northern lights” 12.4.2001
Http://news.bbc.co.uk/hi/english/sci/tech/newsid-127200/11272268.stm
52. “Solar wind whips up auroral storms on Jupiter and Saturn” 31.3.2006
Http://www.spacedaily.com/Solar_Wind_Whips_Up_Auroral_Storms_On_Jupiter_And_Saturen.html
53. “Novel spots found on Jupiter” 18.3.2008
Http://www.spacedaily.com/reports/Novel_Spots_Found_On_ Jupiter_999.html
54. “Solar winds buffets vast Jupiter region, team approach reveals” 27.2.2002
Http://www.jpl.nasa.gov/galileo/news/release/press0202227.html
55. “New horizon SWAP instrument reveals complex structure, diverse, plasma, population in Jupiter's magnetotail” 11.10.2007
Http://www.spacedaily.com/reports/New_Horizon_SWAP_ Instruments_Reveals_Complex_Structure_Diverse_Plasma_Population_In_ Jupiter's_Magnetotail_999.html
56. Foust J. – “Duo untangle mysteries of Jupiter magnetic field” 3.6.2001
Http://www.spaceflightnow.com/news/n0106/03jup
57. “Ulysess and Jupiter-second rendevouz” 29.1.2004
Http://sci.esa.int/science-e/www/object/index.cfm?/objectid-34541
58. “Bizarre new sounds of Jupiter” 30.12.2000
Http://www.jpl.nasa.gov/cassini/acoustic/
59. “New discovery at Jupiter could help protect earth – orbit satellites” 10.3.2008
Http://www.spacmart.com/New_Discovery_At_Jupiter_Could_Help_Protect_Earth_Orbit_Sattelites_999.html