בזמן שעיני סוכנות החלל האירופאית נשואות אל עבר מאדים בתקווה לחדשות טובות מסקיפארלי, עיני סוכנות החלל האמריקאית נשואות דווקא אל עבר צדק והגשושית ג’ונו שחוקרת אותו. נאס”א הודיעה אתמול כי הגשושית נכנסה למצב בטוח ושבמהלך ההתקרבות האחרונה שלה לצדק המכשור המדעי שלה לא פעל. בנוסף, עקב תקלה קודמת ולא קשורה במערכת ההנעה הרקטית, הוחלט לדחות ל-11 בדצמבר בעירה רקטית שהייתה אמורה להכניס את ג’ונו למסלול מבצעי בן 14 יום סביב צדק, במקום המסלול הנוכחי והאליפטי מאד שאורך 54.5 יום.
נאס”א הודיעה כי הגשושית ג’ונו, שחוקרת את כוכב הלכת צדק מאז 4 ביולי השנה, נכנסה למצב בטוח ב-18 באוקטובר, 13 שעות לפני הנקודה הקרובה ביותר אל כוכב הלכת במסלולה סביבו (פריאפסיד), ובשל כך היא לא אספה נתונים מדעיים במהלך ההתקרבות שקרתה ביום רביעי (19 באוקטובר).
הגשושית מתוכננת להיכנס ל”מצב בטוח” (safe mode) כאשר מערכת המחשוב שלה מזהה מצב לא נומינלי. במהלך המצב הבטוח מכובים כל המכשירים המדעיים ופונקציות נוספות של החללית, שאינן נחוצות לצורך תפקודה הבסיסי, והיא מכווינה את הלוחות הסולאריים שלה לכיוון השמש כדי להבטיח אנרגיה חשמלית שתאפשר לה לתפקד ולהמתין לפקודות מכדור הארץ. “[החללית] עשתה בדיוק את מה שהייתה אמורה לעשות כאשר היא מזהה מצב שאינו מצופה” אמר סקוט בולטון, החוקר הראשי של המשימה.
הוא המשיך ואמר שהבעיה שגרמה לכניסה למצב הבטוח לא ידועה עדיין, אך ככל הנראה אין קשר לרמות הקרינה הגבוהות סביב צדק שעלולות לפגוע בגשושית לאורך המשימה. “זה [הכניסה למצב הבטוח] קרה די רחוק מצדק, ולכן האינסטינקט שלי הוא שזה כנראה לא קשור לחגורות הקרינה האינטנסיביות שאנו כה חוששים מהן”, אמר בולטון. ריק נייבאקאן, מנהל פרויקט המשימה במעבדה להנעה סילונית (JPL) של נאס”א, הוסיף ש”הגשושית בריאה ואנו פועלים לפי נוהל השיקום הסטנדרטי שלנו”. בנוסף, בהודעת נאס”א הודגש כי הם בטוחים שהלוחות הסולאריים של ג’ונו מכוונים כלפי השמש.
זו הפעם השנייה במהלך משימתה של ג’ונו שהיא נכנסת למצב בטוח. הגשושית, ששוגרה לצדק ב-2011, נכנסה למצב בטוח ביעף שביצעה בקרבת כדור הארץ ב-2013, אז הסיבה לכך נבעה מכך שבמהלך היעף הלוחות הסולאריים שלה הוסתרו מהשמש ותקלה בהגדרות הבטיחות שלה זיהו זאת כמצב לא נומינלי, למרות שהדבר היה צפוי ומתוכנן.
בעיה אחרת ולא קשורה גרמה לנאס”א לדחות את הבעירה הרקטית שתוכננה להתבצע במהלך ההתקרבות הנוכחית לצדק. לפי התכנון המקורי, הבעירה הרקטית הייתה אמורה לשנות את המסלול האליפטי מאד סביב צדק שאורך 54.5 יום, למסלול מבצעי בן 14 יום. אולם בעיה שהתגלתה בשסתום של מערכת ההנעה גרמה לנאס”א לדחות את הבעירה, כדי להעריך את חומרתה ולבחון כיצד ניתן לתקנה. במהלך ביצוע בעירה רקטית, הגשושית לא יכולה להשתמש במכשור המדעי שלה, ולכן הדחייה של הבעירה הרקטית דווקא אפשרה לה לאסוף נתונים מדעיים מההתקרבות הנוכחית, דבר שכאמור לא יצא לפועל עקב הכניסה למצב הבטוח. ההזדמנות הבאה לבצע את הבעירה הרקטית תהייה ב-11 בדצמבר.
בתוך כך, נאס”א חשפה תגליות מדעיות נוספות מההתקרבות הקודמת של הגשושית אל צדק ב-27 באוגוסט. הגשושית גילתה כי השדה המגנטי ותופעות זוהר הקוטב של צדק עוצמתיים וגדולים יותר ממה שהיה מקובל לחשוב עד כה.
מכשיר הרדיומטר גלי מיקרו (MWR) של ג’ונו נתן תשובה מסוימת לאחת מהשאלות המדעיות המרכזיות של המשימה. הרדיומטר מסוגל להציץ אל מעמקי האטמוספירה של צדק עד לעומקים של 400-350 ק”מ. מהנתונים שאסף ניתן לקבוע כי החגורות שנראות במעלה האטמוספירה ממשיכות עמוק אל תוכה, ולא מהוות רק תופעה חיצונית. “עם הנתונים של MWR, זה כמו שניקח בצל ונתחיל לקלף את השכבות שלו כדי לראות המבנה ואת התהליכים שמתחת”, אמר סקוט בולטון. “אנחנו רואים רואים שהחגורות היפות הללו והרצועות של כתום ולבן שאנו רואים במעלה העננים של צדק ממשיכים בגרסה מסוימת עד לעומקים שהמכשירים שלנו מסוגלים לראות, אבל נראה שהם משתנים עם כל שכבה”.
קודם לכן נאס”א פרסמה תגליות ראשוניות מההתקרבות אל צדק, וחשפה את התמונות הראשונות אי פעם של הקוטב הצפוני של צדק. התמונות גילו כי החגורות הברורות שנראות על פניו נעלמות ככל שמתקרבים לקוטב הצפוני. אז אמר בולטון שזו “ההצצה הראשונה על הקוטב הצפוני של צדק, וזה לא נראה כמו משהו שראינו או דמיינו בעבר”. הוא הוסיף: “[הקוטב הצפוני] כחול יותר בצבע שם למעלה, מאשר חלקים אחרים של כוכב הלכת, ויש שם שם הרבה סופות. אין שום סימן לחגורות אופקיות או לאזורים הלבנים [zone] ולחגורות שאנו רגילים אליהם – מהתמונה הזאת קשה בכלל לזהות את צדק. אנחנו רואים סימנים שהעננים מטילים צל, וייתכן שהדבר מצביע על כך שהעננים גבוהים יותר ממאפיינים אחרים”.
