מסע של שבע שנים כדי להביא שישים גרם של אסטרואיד

מסעה של החללית אוֹסיריס-רֶקְס אל האסטרואיד בֶּנוּ ישיב על שאלות בדבר העבר המרוחק ביותר ועתידנו האפשרי

הדמייה של הגשושית אוסיריס-רקס אוספת דגימה מהאסטרואיד בנו. מקור: NASA's Goddard Space Flight Center Conceptual Image Lab.
הדמייה של הגשושית אוסיריס-רקס אוספת דגימה מהאסטרואיד בנו. מקור: NASA's Goddard Space Flight Center Conceptual Image Lab.

מאת דנטה ס' לורטההכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל 08.09.2016

  • אסטרואידים הם שיירים בתוליים מלידתה של מערכת השמש. הם יכולים לספק תשובות לשאלות פתוחות בדבר היווצרות כוכבי הלכת ואולי אף בדבר מקור החיים.
  • אסטרואידים פותחים הזדמנויות וגם סכנות: הם מכילים מתכות, מים ותרכובות אורגניות שאפשר לנצל אותם, אבל אחדים מהם עלולים לפגוע בכדור הארץ.
  • אם למען המדע, הביטחון או הרווח, איסוף דגימות מאסטרואיד והבאתן לכוכב הלכת שלנו למחקר נוסף הם החזית הבאה בחקר האסטרואידים.

בשנת 1999 התגלה אסטרואיד שהוא ככל הנראה המסוכן ביותר לאנושות. הוא נע בחלל במסלול בלתי יציבBennu) על שם אחד האלים בסיפורי הבריאה של מצרים הקדומה. ואכן, לו נפל האסטרואיד הזה, המלא בתרכובות אורגניות ובמינרלים עתירי מים, על עולם עקר, אפשר שהיה זורע בו חיים. במקום זה, ייתכן שנגזר עליו להמיט סבל רב ולזרוע מוות. אסטרונומים מעריכים שב-2135, יחלוף בֶּנוּ על פני כדור הארץ, קרוב יותר מן הירח, באופן שעלול לשנות את מסלולו ולגרום לפגיעתו בכדור הארץ בשלהי המאה ה-22.

אי אפשר לחזות היכן בדיוק עלול בֶּנוּ ליפול בכדור הארץ, אבל חישוב פשוט מלמד שפגיעתו יכולה לשחרר אנרגיה השקולה לפיצוץ של כ-3,000 מגה-טון TNT. למנהיגי העולם יהיו בעצם שתי דרכים למנוע אסון: לפנות אזורים נרחבים בכדור הארץ, או לשגר משלחת להסטת האסטרואיד ממסלולו. כדי לאמוד את גודלו של הפינוי או את גודלה של משימת ההסטה לאשורם, יצטרכו אותם מתכננים עתידיים להסתמך, בין השאר, גם על נתונים שייאספו יותר ממאה שנים קודם לכן, נתונים שתאסוף חללית ששיגרה נאס"א בספטמבר 2016. החללית OSIRIS-Rex, תבקר בבֶּנוּ במטרה לשוב לכדור הארץ עם דגימות מן האסטרואיד.

השוואה בין האסטרואיד בנו, מגדל אמפייר סטטיט ומגדל אייפל. מקור: NASA's Goddard Space Flight Center.
השוואה בין האסטרואיד בנו, מגדל אמפייר סטטיט ומגדל אייפל. מקור: NASA's Goddard Space Flight Center.

מוצאה של אוסיריס-רֶקְס

האסטרואידים, שאריות מהיווצרותה של מערכת השמש, הם כעין שליחים מן המצולות האפלות ביותר בהיסטוריה שלנו. הם נושאים עמם מידע שאין להשיגו בשום מקום אחר על מאורעות שהתרחשו מאות מיליוני שנים לפני שהתחיל להצטבר המצאי הגאולוגי בכדור הארץ. דגימות מן האסטרואיד אולי יוכלו לספק תשובות לשאלות פתוחות בדבר הולדת השמש, היווצרות כוכבי הלכת ואפילו בדבר מקור החיים בכדור הארץ. לכן, לבד מן הצורך להתגונן מפני פגיעות אסטרואידים הרות אסון, ברור למה המדענים מתעניינים בעצמים האלה.

מה שפחות ברור הוא מדוע לשלוח חללית למשימת הלוך וחזור להבאת דגימות, שהרי פיסות אסטרואידים, הקרויות בפינו מטאוריטים, נופלות על כדור הארץ כל הזמן. הבעיה היא שיש מעט מאוד, אם בכלל, מטאוריטים בתוליים. כולם נאלצים לעבור כניסה לוהטת לאטמוספרה של כדור הארץ, שמתיכה את פני השטח שלהם, ורובם נחים להם שנים ומאות ואלפי שנים בטרם יימצאו. ובמהלך הזמן הזה סיפוריהם הבלתי מסופרים דוהים אט־אט בשל החשיפה הממושכת לרוח ולגשם. רוב האסטרואידים, לעומת זה, שמורים ממש בקיפאון במשך מיליארדי שנים בעומק החלל הסטרילי. הדרך היחידה לגשת למידע שאצור בהם היא להגיע אליהם.

בֶּנוּ הוא אסטרואיד יוצא דופן. רוב שברי האסטרואידים הממלאים את המוזאונים בעולם מורכבים מסלע וממתכת: חומרים עמידים דיים לשרוד את הנפילה אל פני הקרקע. ולעומת זאת, בֶּנוּ הוא מסה שחורה כפחם של תרכובות אורגניות עדינות. ייתכן שתרכובות פחמניות כאלה הן הגרעין שממנו התפתחה הביו-כימיה מבוססת הפחמן של כוכב הלכת שלנו. גם אילולי היה בֶּנוּ מסוכן, מדענים היו רוצים לחקור אותו. אבל הוא מסוכן, ודווקא מפני שבֶּנוּ מתקרב קרבה מסוכנת לכוכב הלכת שלנו, משימת הדגימה היא בת ביצוע.

סיפורו של בֶּנוּ מתחיל לפני מיליארד שנה אם לא יותר, כשנולד כערֵמת חצץ שנפלטה מקדם־כוכב־לכת ששוטט בין מאדים לצדק והתנפץ בהתנגשות. סיפורה של אוסיריס-רֶקְס מתחיל רק בפברואר 2004, בשנתי השלישית כמרצה זוטר, כשעבדתי ב-LPL, מעבדת כוכבי הלכת והירח של אוניברסיטת אריזונה. חברת התעופה והחלל לוקהיד-מרטין הציעה לממונה עלי, מייקל ג' דרייק, לשמש חוקר ראשי במשימה להביא דגימות אסטרואיד אותה היא תכננה להציע לנאס"א, ודרייק הציע לי לשמש לו סגן.

אוסיריס רקס מורכבת על מעמד מסתובב לפני ביצוע ניסויים עליה. מקור: נאס"א.
אוסיריס רקס מורכבת על מעמד מסתובב לפני ביצוע ניסויים עליה. מקור: נאס"א.
הגשושית אוסיריס-רקס לפני הרכבתה על משגר אטלס 5. מקור: אתר המשימה.
הגשושית אוסיריס-רקס לפני הרכבתה על משגר אטלס 5. מקור: אתר המשימה.

בתחילה, עבודתי במשימה הייתה להגדיר את ההיגיון המדעי שמאחוריה. כבר חקרתי מטאוריטים יותר מעשור קודם לכן, והכרתי את כל השאלות הפתוחות הקשורות בהם, ושרק דגימה של חומר בתולי תוכל לספק עליהן תשובה. באותם ימים, היה רק פרויקט אחד דומה לזה שלנו: החללית היאבוסה של סוכנות החלל היפנית, שפגשה את האסטרואיד איטוקווה כדי לקחת ממנו דגימות ב-2005. הצלחתה של היאבוסה הייתה חלקית בלבד. החללית הצליחה ללקט 1,500 גרגרי מינרלים מיקרוסקופיים, הרבה פחות מן המתוכנן. (קשה לאסוף דגימות מאסטרואיד!) כמו כן, איטוקווה הוא עצם בהיר וסלעי, ובעל היסטוריה שונה מאוד מזו של אסטרואידים כהים ופחמניים כדוגמת בֶּנוּ, ולכן גם הפוטנציאל המדעי שלו היה שונה מאוד מזה שלנו. סללנו אפוא דרך חדשה.

ערב אחד, בביתי, החלטתי לנסח בקווים כלליים את הנושאים המדעיים העיקריים שתעסוק בהם המשימה, וכתבתי ארבע מילים: מקור, ספקטרוסקופיה, משאבים, ביטחון. דגימות בתוליות מאסטרואיד מן הסוג של בֶּנוּ יכולות לגלות לנו יותר על מוצאם של כוכבי הלכת ואפילו של החיים עצמם. סקירה ספקטרוסקופית של האדמה שעל פניו, הקרויה רֶגוֹלית, תגדיל את הסיכוי להשיג דגימה שתועיל למדע ותוכל אף לגלות אם יש בבֶּנוּ משאבים בעלי ערך שיהיה אפשר לכרות יום אחד. ככל שנדע יותר על מסלולו של בֶּנוּ, על הרכבו ועל מאפיינים אחרים שלו, כן יקל לנו לדעת אם נשקפת ממנו סכנה לכדור הארץ, ואיך נוכל להדוף אותו.בהסתכלות רחבה יותר, הנתונים המהימנים מן "השטח" שיספק רכב חלל שיישלח לבֶּנוּ יאפשרו לנו לאתר ולמנוע פגמים אפשריים בתצפיות טלסקופיות ובמודלים תיאורטיים, ולשפר מחקרים במגוון רחב יותר של אסטרואידים בכל מערכת השמש.

ראשי הפרקים האלה בסופו של דבר הגדירו את המשימה והיו בסיס לראשי התיבות המתוחכמות והמגניבות של שמה [אוסיריס הוא שמו של אל המוות במיתולוגיה המצרית, וכך מתקשר שמה של החללית לשם האסטרואיד אותו תחקור – העורכים]. ב-25 במאי 2011 בחרה נאס"א את אוסיריס-רֶקְס לשיגור, והצוות התכנס כדי לחגוג את הצלחתנו. לרוע המזל, דרייק מת זמן קצר לאחר מכן, בספטמבר 2011. אני החלפתי אותו והתמניתי למדען הראשי של המשימה. צוות אוסיריס-רֶקְס עובד לילות כימים לזכר מייק, ביודענו שהוא היה גאה בנו על כך שאנחנו מתכוננים לפתוח חזית חדשה במדע.

ממקור החיים ועד כלכלה חוץ־ארצית

מסעה של אוסיריס-רֶקְס התחיל כשכלי הטיס שוגר מקייפ קנוורל פלורידה על רקטת אטלס 5 בספטמבר. החללית תנוע במערכת השמש כמעט שנתיים עד שתגיע אל בֶּנוּ באוגוסט 2018. אז היא תקיף את האסטרואיד במשך יותר משלוש שנים ותמפה אותו בדקדקנות. בסופו של דבר היא תיקח ממנו דגימה במשקל 60 גרם לפחות.

שיגור הגשושית על גבי אטלס 5. מקור: אתר המשימה.
שיגור הגשושית על גבי אטלס 5. מקור: אתר המשימה.

הדגימות שתביא אוסיריס-רֶקְס יתעדו משך זמן עצום: מלפני קיומה של מערכת השמש ועד היום. המינרלים העתיקים ביותר של בֶּנוּ יהיו גרגרים "קדם־שמשיים" שנוצרו ברוחות שמש שנשבו משמשות גוססות. בסופו של דבר הסתפחו הגרגרים האלה אל השמש שלנו ואל כוכבי הלכת שלה. המרכיבים החדשים ביותר של בֶּנוּ יהיו מינרלים ותרכובות שפגיעות של מיקרו-מטאוריטים, קרינה קוסמית והתפרצויות סולריות שינו אותם. הלימוד של אוסיריס-רֶקְס את תהליכי "בליית החלל" האלה ופעולתם על אסטרואיד פחמני יהיה חסר תקדים.

ואולם, בדומה לאסטרואידים פחמניים אחרים, רוב החומר בבֶּנוּ יהיה מולקולות אורגניות ומינרלים חרסיתיים עשירים במים, אותה התערובת שלפי ההשערות הייתה חומר ההזנה הגולמי שממנו נוצרו הדנ"א, הרנ"א החלבונים ושאר יסודות החיים על פני האדמה. מקצת המים בבֶּנוּ היו נוזליים פעם, משום שהתחממו בלב האסטרואיד בהשפעת הדעיכה הרדיואקטיבית של איזוטופים קצרי חיים כמו אלומיניום-26 וברזל-60. אסטרואידים פחמניים רבים מספור נפלו כנראה על כדור הארץ הקדם־ביולוגי. אבל כאן על כדור הארץ קשה לענות על השאלה אם האסטרואידים האלה הם שרקחו את מתכון החיים, מפני שלא נשארו בכוכב הלכת שלנו סלעים עתיקים דיים שנותרו בלא שינוי כך שיוכלו לספר את מה שהיה.

אוסיריס-רֶקְס היא לא רק משימה לגילוי מקורנו הקדום. היא תאסוף גם מידע שיהיה חשוב לעתידנו. כמה חברות מסחריות ומדינות שוקלות ברצינות כרייה באסטרואידים כפתרון למגבלת המשאבים בכדור הארץ ומחוצה לו. הן בוחנות דרכים להפקת מתכות יקרות לשימוש בכדור הארץ וכן שימוש בקרח להפקה בחלל של דלק רקטות. בשל יכולתה של אוסיריס-רֶקְס למפות במדויק את האסטרואיד ולתמרן סביבו, היא תשמש מורת דרך למשימות עתידיות לכריית אסטרואידים.

הסכנה הנשקפת מבֶּנוּ

אמנם שיפור התחזיות בדבר פגיעת אסטרואידים והשיטות למניעתן אינו המטרה היחידה של המשימה, אבל אי אפשר להגזים בערכו. כדי לקבוע אם יפגע אסטרואיד בכדור הארץ יש למדוד את מסלולו בדיוק מופתי. כדי להעריך את הקושי שבדבר, תנו דעתכם על המרחקים ועל הכוחות המעורבים. בֶּנוּ מקיף את השמש כל 1.2 שנים במהירות מסלולית של יותר מ-28 קילומטר בשנייה ומתקרב לכדור הארץ אחת לשש שנים. בהקפה אחת האסטרואיד הזה עובר יותר ממיליארד קילומטרים. בנקודה הרחוקה ביותר שלו מכדור הארץ, הוא מרוחק מכאן 340 מיליון קילומטרים.

מאחר שבֶּנוּ חולף דרך קבע קרוב יחסית לכדור הארץ, התאפשר לאסטרונומים לחקור את מסלולו באופן צמוד שעשה אותו לאסטרואיד בעל התיעוד המדויק ביותר ברשומות. טווח הטעות באומדן חצי הציר הגדול שלו (חצי המרחק בין שתי הנקודות המרוחקות ביותר זו מזו במסלול האליפטי) הוא רק שישה מטרים מתוך 168,505,699.049 קילומטרים. זה שקול למדידת המרחק מניו יורק ללוס אנג'לס בדיוק של כשליש המילימטר. אבל הדיוק במסלול לבדו אין בו די, כי יש הרבה כוחות חיצוניים שיכולים לשנות בעתיד את מסלולו של האסטרואיד.

גודלו של בֶּנוּ, הרכבו העתיק ומסלולו החוצה את זה של כדור הארץ באופן מסוכן עושים אותו למטרה מתבקשת ונגישה למשימות של הבאת דגימות, שאוסיריס-רֶקְס היא אולי רק הראשונה ביניהן. מקור: נאס"א.
גודלו של בֶּנוּ, הרכבו העתיק ומסלולו החוצה את זה של כדור הארץ באופן מסוכן עושים אותו למטרה מתבקשת ונגישה למשימות של הבאת דגימות, שאוסיריס-רֶקְס היא אולי רק הראשונה ביניהן. מקור: נאס"א.

כדי לסרטט את המסלול של בֶּנוּ, צוות אוסיריס-רֶקְס משתמש במודלים מדויקים ביותר לחישוב השפעתם של כל הכוחות האלה על מסלול האסטרואיד. המודלים האלה חייבים להביא בחשבון את השפעות הכבידה של השמש, של הירח ושל שמונת כוכבי הלכת וכן את אלו של אסטרואידים גדולים אחרים ושל כוכב הלכת הננסי פלוטו. אפילו פחיסותו של כדור הארץ משפיעה כי היא מחוללת שינויים ניכרים במסלולו של אסטרואיד החולף סמוך אליו. המודלים צופים שב-2135 יעבור בֶּנוּ במרחק של עד 300,000 קילומטר מכדור הארץ. מה שיקרה אחר כך קשה יותר לחיזוי. אבל דבר אחד אפשר לדעת בוודאות: אם בֶּנוּ יעבור ב-2135 באחד מכמה אזורי "חור מנעול" בקרבת כדור הארץ, השפעות הכבידה ישנו את מסלולו כך שיפגע בכדור הארץ לקראת סוף המאה ה-22.

אנחנו פשוט לא יודעים די על בֶּנוּ כדי לחזות אם הוא אכן יעבור באחד מאותם חורי מנעול. נכון לעכשיו, חישובינו מראים סיכוי של אחד ל-10,000 לפגיעה בכדור הארץ ב-2196. סיכום כל הפגיעות האפשריות בארץ מניב סיכוי משוער של אחד ל-2,700 בערך בין 2175 ל-2196. אבל נראה שיש לבֶּנוּ סיכוי להיפלט לגמרי החוצה מן האיזורים הפנימיים של מערכת השמש לא פחות משיש לו סיכוי לפגוע בכדור הארץ. אם שני הדברים האלה לא יתרחשו, עומדים לפניו סיכויים שווים כמעט ליפול אל השמש בסופו של דבר, או, מעט סביר פחות, לפגוע בנוגה. אפשרויות אחרות, אם כי הרבה פחות סבירות, הן שיפגע במרקורי, במאדים או בצדק. מודלים טובים יותר של החלקים הפנימיים של בֶּנוּ, פני השטח שלו והכוחות המשפיעים על מסלולו, מודלים שאוסיריס-רֶקְס תוכל לספק, יאפשרו לנו לשפר את הדיוק בתחזיות.

אבל תרומתה הגדולה ביותר של אוסיריס-רֶקְס לתחזיות האסטרואידים תהיה חקר של תופעה שנתגלתה לאחרונה: אפקט ירקובסקי. האפקט עוסק בכוחות הפועלים על אסטרואיד קטן כשהוא קולט קרינת שמש ופולט את האנרגיה הזאת כחום בחזרה לחלל. אם הקרינה התרמית הזאת אינה מפוזרת במידה שווה בכל האסטרואיד, היא פועלת כמו מדחף זעיר, וגורמת לאסטרואיד להיסחף ולשנות את מסלולו עם הזמן. אסטרואידים בעלי סיבוב פרוגרדי (מסתחררים ממערב למזרח כמו כדור הארץ) נסחפים הרחק מן השמש כתוצאה מן הדחף הזה. ואילו אסטרואידים בעלי סיבוב רטרוגרדי, כמו בֶּנוּ, נסחפים אליה.

עד כה, כבר השתמשנו בטלסקופים קרקעיים וחלליים למדידת אפקט ירקובסקי בבֶּנוּ, ומצאנו שמיקומו הוסט ביותר מ-160 קילומטרים מאז גילויו ב-1999. המדידות האלה מלמדות שבֶּנוּ כנראה יצא מאזורים מרוחקים יותר של חגורת האסטרואידים, המצויה בין מאדים לצדק ונדד למקומו היום. אור שמש וקרינה תרמית שאינם מתפזרים באופן שווה יכולים להשפיע גם על סחרור האסטרואיד, מה שמסביר יפה את צורת הסביבון העגול של בֶּנוּ. הצורה הזאת התקבלה משום שאור השמש נופל על פניו באופן לא סימטרי, מה שמאיץ, בחלוף זמן רב, את סיבובו ודוחף כל הזמן חומר מן הקטבים אל קו המשווה שלו. החשיפה הנרחבת הזאת של שכבות חומר שנגרמה עקב כך, אולי הביאה אל פני הקרקע חומר טרי, שלא עבר בליה: תנאים אידאליים להשגת דגימה בתולית.

אוסיריס-רֶקְס תבצע מחקר מדוקדק של אפקט ירקובסקי בכך שתמדוד את הסחרור של בֶּנוּ, את שטח הפנים שלו ואת הקרינה התרמית שהוא פולט. אנחנו גם נמדוד באופן ישיר את תאוצת ירקובסקי על פני המפגש כולו. המחקר הזה יחדד את התיאוריה שלנו בעניין אפקט ירקובסקי ויאפשר לנו לשלב אותו בהערכות הסיכוי לפגיעה של כל אסטרואיד קרוב לכדור הארץ. זאת ועוד, הבנה טובה יותר של אפקט ירקובסקי אולי תהיה חיונית למשימות הסטת אסטרואידים עתידיות, שאפשר שיוכלו להיעזר באפקט כדי לדחוף את סלע החלל המסוכן אל עבר מסלול שונה, מסוכן פחות.

הגרנד פינלה

מן ההתחלה ועד הסוף, מראשית הפרויקט באמצע שנות ה-2000 ועד סיומו העתידי בשנות ה-20 ומשם אל מורשת הדורות, תגלם אוסיריס-רֶקְס שנים של עבודה ומאות מיליוני דולרים של השקעה. כל המאמץ וההוצאה הזאת יסתכמו בשיא שיארך חמש שניות בלבד: תמרון "גע וסע" שהחללית תצטרך לבצע כדי לקחת דגימה מפני הקרקע של האסטרואיד.

"בבֶּנוּ, עשורים של מאמץ יגיעו לשיא שיארך חמש שניות בלבד: תמרון "גע וסע" לשם איסוף דגימה מפני הקרקע שלו."

אוסיריס-רֶקְס תיטול את הדגימה בעזרת מכשיר המכונה "מנגנון גע וסע לנטילת דגימה" (TAGSAM). המתקן מורכב משני חלקים עיקריים: ראש דגימה וזרוע מיקום מפרקית. כדי לחלץ את חומר הדגימה, יפלוט הראש סילון של גז חנקן שירחיף חלקיקי רֶגוֹלית וידחוף אותם אל תוך תא איסוף. הזרוע המפרקית תמקם את הראש בעמדת הליקוט, תחזיר אותו אחורה לשם תיעוד חזותי, ותניח אותו בכמוסת מתכת לצורך החזרה לכדור הארץ. ליתר ביטחון, 24 רפידות פני־שטח המוצמדות ללוח הבסיס של TAGSAM ילקטו גרגרי חומר דקים כשייגעו בפני השטח של האסטרואיד.

רוב השהייה של אוסיריס-רֶקְס סביב בֶּנוּ, שתימשך שלוש שנים, תיוחד להכנת התמרון האחרון הזה. בעזרת מצלמות, מכשירי לייזר, אנטנות רדיו וסְפֶּקְטְרוֹמֶטרים, תבצע החללית סריקות גלובליות של האסטרואיד ברזולוציה גבוהה. מן הסריקות האלה, נוכל להרכיב "מפת אוצר", שתורֶה על אתר ראשי ואתר גיבוי לאיסוף הדגימה לפי שיקולים של בטיחות, הקלות המשוערת של נטילת הדגימה וערכו המדעי המשוער של החומר שייאסף. האזורים שיהיה הכי בטוח לבקר בהם יהיו בוודאי בקרבת קו המשווה, שם יהיה קל יותר לרכב החלל להתאים את מהירותו למהירות הסיבוב של האסטרואיד לשם נחיתה על פניו. האתרים בעלי הערך המדעי הגבוה ביותר הם אלה שיכילו מגוון גדול של תרכובות אורגניות, מינרלים עתירי מים וחומרים אחרים שיכולים לעזור לנו לברר אם אסטרואידים תרמו להתהוות החיים על כדור הארץ.

לאחר שצוות אוסיריס-רֶקְס יבחר את אתר האיסוף הראשי ויבצע חזרות גנרליות רבות, יתחיל תמרון איסוף החומר עצמו. אז בוודאי יהיה בֶּנוּ בצד הרחוק של המסלול שלו, יותר מ-18 דקות אור מכדור הארץ. אחרי שנשלח את הפקודה לבצע את התמרון, לא ייוותר לנו אלא לשבת ולחכות שהתהליך האוטומטי יתרחש. בסדרה של שלוש הבערות-סילון על פני כמה שעות, תצא אוסיריס-רֶקְס ממסלולה, תתייצב מול אתר הדגימה שלה ואז תרד לאט אל פני האסטרואיד. היא תנחת עליו במהירות של לכל היותר 10 סנטימטרים בשנייה. ל-TAGSAM יהיו חמש שניות עד שהרכב ימריא מבֶּנוּ בשאגה ויעלה לגובה של כ-10 קילומטרים מעל האסטרואיד. שם הוא יערוך כמה בדיקות ומבחנים כדי לוודא שהדגימה הצליחה. TAGSAM מכיל די חנקן לשלושה ניסיונות דגימה – אחרי שלוש פסילות המשחק ייגמר.

קפסולת החזרה לכדור הארץ, היכן שהדגימה מהאסטרואיד תאוכסן. מקור: נאס"א.
קפסולת החזרה לכדור הארץ, היכן שהדגימה מהאסטרואיד תאוכסן. מקור: נאס"א.

אם הכול יתנהל כשורה, ב-2021 תניע החללית את מנועיה הראשיים ותתחיל לחזור לכדור הארץ עם הדגימה יקרת הערך. בסוף 2023, מיד אחרי שתפלוט את כמוסת המתכת ובה הדגימה אל האטמוספרה של כדור הארץ, תניע אוסיריס-רקס שוב את מנועיה ותיכנס למסלול קבורה בטוח ויציב סביב השמש. כמוסת הדגימה תפגע ברום האטמוספרה במהירות של יותר מ-45,000 קילומטר בשעה. היא תהיה ממוגנת במגן חוֹם שיפרוק לאטמוספרה יותר מ-99% מאנרגיית הכניסה שלה. ברום של שלושה קילומטרים, תפרוש הכמוסה מצנח שיאט אותה לנחיתה רכה ב"מדבר המערבי" ביוטה, כמה שנים לאחר צאתה למסע. צוות מומחים יחלץ את הדגימה ויביא אותה למרכז ג'ונסון לחלל של נאס"א לאחסון ארוך טווח ולחלוקה, כדי שמדעני העולם לדורותיהם יוכלו לחקור אותה.

טוב לדעת

סקירה של משימת אוסיריס-רקס

על הכותבים

דנטה ס' לורטה – פרופסור למדעים פלנטריים באוניברסיטת אריזונה. בנושאי המחקר העיקריים שלו, נמנים היווצרותם של כוכבי לכת הניתנים ליישוב והסבירות להימצאותם של כוכבי לכת כאלה במקומות אחרים ביקום. הוא אוהב לרכוב על אופני הרים עם משפחתו בנוף היפה והטבעי של מדבר סונורה שהוא רואה בו את ביתו.

לקריאה נוספת

שיתוף ב print
שיתוף ב email
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב facebook

תגובה אחת

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר.

דילוג לתוכן