עבודת האל דרך מדע פופולרי – על ג’וזף פריסטלי ולידתה של ארצות הברית

פריסטלי היה מי שגילה לראשונה את מחזור החמצן בטבע והראשון שהתייחס לכדור הארץ כמערכת שלמה

שתי מהפכות קרו במקומות שונים על פני הגלובוס פחות או יותר באותו הזמן. האחת בצרפת השניה באמריקה. למרות הדימויון הרעיוני שבין המהפכות, הצרפתים והאמריקאים הקימו את מדינותיהם על שני בסיסים שונים לחלוטין. לצרפתים היה ניחוח מאוד חילוני למהפכה. הקרדינלים הארכיבישופים והחשמנים היו ללא ספק חלק מהבחורים הרעים בסיפור הצרפתי. גוף מושחת שמטיל צנזורה על מחשבות ומייסר את בני האדם ברגשי אשם תמידיים על מנת לעשותם עבדים כנועים וצייתנים.

האמריקאים, לעומת זאת, באו מרקע שונה ועבורם, הדת היא מרכיב חשוב באומה. אמנם, לא היה ממסד דתי פרוטסטנטי שהיה שליט במדינה, אבל בהחלט היו כמה רעיונות דתיים נוצריים בבסיס המדינה שקמה לאחר מלחמת העצמאות בבריטים. זו היתה דת נוצרית שעקרונותיה שונים בתכלית מהנצרות הפרוטסטנטית גם כיום וגם אז. זו היתה דת שראתה בחופש ציווי אלוהי. היא ראתה בשיטת הממשל הרפובליקנית את רצון האל ובקידמה מדעית את הביטוי לעבודתו. אלוהים רצה בחופש ביטוי, במחשבה חופשית ובערעור על מוסכמות. הוא רצה בהרחבת הדעת של כל בני האדם. נאורות היתה דרכם של בני האדם לעבוד את האל הנוצרי המוזר הזה. לא ברור כמה אמריקאים האמינו בזרם הזה של הנצרות אבל מה שברור הוא שכמעט כל האבות המייסדים של האומה הזו היו כאלה.

המייצג הנאמן ביותר של התפיסה הזו היה ללא ספק תומאס ג’פרסון. השכלתו הרחבה של ג’פרסון היתה כה יסודית וכה רבת פנים עד שכשקנדי אירח במשרד הסגלגל את 42 זוכי פרסי הנובל של שנת 1968 הוא אמר: “אני חושב שזוהי ההתקבצות המיוחדת ביותר במינה של כשרון וידע אנושי בבית הלבן אי פעם — למעט אולי מתי שתומאס ג’פרסון סעד כאן לבדו”. תומס ג’פרסון לא היה היחיד, בנג’מין פרנקלין וסמואל אדמס היו מבין האבות הבולטים של האומה האמריקאית שהיה להם רקע נרחב במדעים, פילוסופיה, שפות ומדעי החברה וגם האמינו בכל ליבם באלוהים, בנכונות התנ”ך כבסיס לחיים מוסריים של אומה שלמה ובדת במובנה העמוק של המילה. לאבות האומה האמריקאית היו ערכים דתיים לעילא ולעילא. אז מי התחיל את אותה דת מוזרה של האבות המייסדים? מי המקור לכל פרץ היצירתיות הזה?

פילד-הד אנגליה 1733. יונס פריסטלי, יצרן צמר ובדים ומרי, בתו של איכר נשואים באושר ואז מגיע הבן הראשון שלהם – ג’וזף. מיד אחריו בשרשרת מהירה מגיעים עוד חמישה. הנטל כבד מדי על מרי וג’וזף בן השנה נשלח לחיות אצל סבו וסבתו. הוא מבלה אצלם כמה שנים, חוזר הביתה לעוד שנה ואז מתה מרי. יונס נישא מחדש חיש קל וגו’זף הצעיר שוב מוצא את עצמו מחוץ לבית בגיל שש. זה נשמע כמו עלובי החיים – איפה הבית החם, האב האוהב? אבל את האמת, ג’וזף הקטן קיבל הרבה יותר תשומת לב וחיבה מחוץ לבית שם בדרך כלל היה ילד יחיד מאשר בבית שבו לאף אחד לא היה ממש זמן בשבילו. ג’וזף בן השש נשלח לדודתו הערירית שרה קיילי שהיא ובעלה ג’ון לא רק אהבו מאוד את ג’וזף הקטן אלא גם נתנו לו חינוך מעולה. וכאן הזמן להתעכב קצת על סכמת החינוך באנגליה של המאה ה18. ובכן, זה תלוי לאיזה דת השתייכתם. לכל זרם דתי היו בתי ספר משלו והאוניברסיטאות היו כולן פרוטסטנטיות. אם לא השתייכתם לאחת הכנסיות הפרוטסטנטיות של הזרם המרכזי, לא יכולתם להיכנס לאוניברסיטה.
למזלו הרע, או אולי הטוב של ג’וזף. הוריו המאמצים היו פורשים. כלומר כאלה שלא האמינו בזרם המרכזי של הנצרות באנגליה. היו לא מעט כאלה ולכל אחד היתה סיבה זו או אחרת למחלוקת עם הממסד הדתי הרשמי וכך מלכתחילה לא היה לג’זף פריסטלי סיכוי להתקבל לאוניברסיטה באנגליה. ג’וזף הצעיר הראה כשרון יוצא דופן ועניין לא פחות יוצא דופן דוקא בדת. דודתו, בהתאם חיפשה עבורו חינוך שיקנה לו קריירה כאיש דת של הזרם הקלוויניסטי שאליו השתייכו. בגיל 14 הוא כבר ידע על בוריין לטינית יוונית ועברית. אחרי שחלה בשחפת בגיל 16, זנח את האמונה הקלוויניסטית (חפשו “פרדסטינציה”, גם אני הייתי עוזב דת כזו…) ובתמורה איבד את הזכות לקריירה כאיש דת קלוויניסטי.

נו טוב, אם לא איש דת אז סוחר. כך החליט ג’וזף. כסוחר מה אתה צריך לדעת? צרפתית איטלקית וגרמנית ואם כבר מסחר אז בודאי שצריך ללמוד את השפות הפופולאריות ביותר בקרב סוחרים באירופה והן כלדית סורית וערבית והכי חשוב, נגינה בחליל. כל זה לקח לו שנה. עכשיו הוא היה מוכן להיות סוחר. הצרה היא שמי שלימד אותו את השפות האלה גם פתח לו צוהר לפילוסופיה, לוגיקה, מדעי הטבע, מתמטיקה ומדעי המדינה. ג’זף פשוט התאהב בעולם הרחב והחדש שנפתח לרגליו וקריירה של סוחר לא הלכה להעמיק את העולם הזה. ג’וזף הצעיר – עכשיו כבר בן 17 החליט ללכת לאוניברסיטה.

היות ששום אוניברסיטה מוכרת לא היתה מקבלת אותו הוא הלך לאחת האוניברסיטאות הפורשות שצצו להן כמענה לאוניברסיטאות הוותיקות של הזרם הפרוטסטנטי השליט. שם הוא פגש בעוד אנשים והחליף רעיונות על כל נושא שבעולם עם כל מי שרק הסכים לשוחח איתו. האוניברסיטאות האלה היו אולי הסיבה לכך שאנגליה תשלוט במדע במאה וכמה השנים הבאות. בהן הוסרה כל צנזורה על מחשבות ורעיונות, חדשנות לא היתה בהן מילה גסה מצד אחד והידע המסורתי שימש בסיס לצמיחה מצד שני. זה היה הכר הפורה ביותר ליצירתיות באירופה ולדידו של ג’וזף פריסטלי – גן עדן עלי אדמות.

מהאוניברסיטה יצא פריסטלי עם דעות לא שגרתיות על דת. הוא הפך לפורש רציונלי – כזה שמנסה לפרש את כתבי הקודש באופן שיתאים להיגיון ולחקירה מדעית. זו תישאר שאיפתו עד סוף חייו. הוא גם ראה בהתקדמות החברה האנושית אבולוציה לקראת גאולה. הוא לא האמין בישו שיבוא בפעם השלישית ויגאל בבת אחת את כל הנוצרים הטובים. הוא האמין בתהליך גאולה איטי שכל דור תורם לו מעט על ידי התקדמות מדעית וחברתית. שום קהילה נוצרית לא תקבל אותו אליה עם דעות כאלה – הוא מצא את עצמו שמאלה מכל הזרמים הכי שמאליים של הנצרות באותה התקופה. בהעדר צאן לרעות אותו הוא פתח בית ספר. הסיבה העיקרית שאנשים הסכימו לשלוח את ילדיהם לבית ספר של המטורלל פריסטלי היא שכר הלימוד. פריסטלי דגל בחינוך חינם.

כמו גן העדן שהתוודע אליו באוניברסיטה, עודד פריסטלי את תלמידיו להיות סקרנים, לשאול שאלות ולהחליף רעיונות. הוא לא הסתפק בהוראת כתבי קודש. הוא לא לימד לטינית ויוונית אלא אנגלית ודקדוק אנגלי, הוא הוסיף שיעורים בטבע וגיאוגרפיה מתמטיקה והיסטוריה.

בגיל 30 הוא החל ללמד שפות באקדמיה בוורינגטון. גם פה הוא המשיך בשיטתו החינוכית ונאמן לרוחב השכלתו שלו האמין בחופש ללמד דברים שונים עודד את תלמידיו לשאול שאלות ולהיות סקרנים. הוא פיתח את לימודי הדקדוק, מדעי המדינה,כלכלה, היסטוריה ועוד כל זאת 100 שנה לפני הכנסת הנושאים האלו לתוכניות החינוך באנגליה. ב 1766 באתונה של המאה ה18 – כלומר וורינגטון, פריסטלי פוגש בבנג’מין פרנקלין. פריסטלי, שמעולם לא עסק במדע לפני כן, אבל עסק בהוראה באופן אינטנסיבי, מתחיל לכתוב בעידודו של פרנקלין ספר הסוקר את התקדמות ההישגים בתחום החשמל. המטרה של פריסטלי היתה דתית. הפצת ידע. קידום החברה האנושית. עשיית רצון האל. הוא מוציא תחת ידיו ספר שלא מתאים לקהל הרחב מאחר שהוא עמוק מדי וקשה לקריאה. הוא מפשט את השפה של הספר ואת תיאורי הניסויים, מוסיף איורים מדוייקים פרי עטו והתוצאה – ספר המדע הפופולרי הראשון אי פעם. בספר מצויירת התמונה המפורסמת של איש המעיף עפיפון בזמן סערת ברקים – תחת ההסבר לניסוי המפורסם של פרנקלין. למען האמת – פירסומו הויזואלי של הניסוי הזה בא לו מספרו של פריסטלי.
ב1767 נקלע פריסטלי לקשיים כלכליים והלך לנהל כנסיה בלידס. חשבתם שפירסטלי יצא ממפת זרמי הדת? מסתבר שהיא הלכה והתקרבה אליו. אמנם הוא נחשב לחריג בכנסיה אבל עדין נסבל. ג’וזף פריסטלי הוא אחד המקימים של הזרם האוניטרי בנצרות. הזרם הזה היה תולדה של חקירותיו הרציונליות את הדת. הוא הגיע למסקנות מרחיקות לכת – למשל, שישו היה אדם ולא בן האלוהים. אבל מסתבר שבקהילה שלו בלידס זה לא הזיז לאף אחד. פריסטלי היה בחור טוב וזה מה שהיה חשוב להם. אתם יכולים לנחש שפריסטלי הכניס את כל האידיאולוגיה החינוכית שלו לזרם האוניטרי, ואתם יכולים לנחש שתומאס ג’פרסון, בנג’מין פרנקלין וסמואל אדמס כולם ינקו את חינוכם הדתי מהזרם האוניטרי, ואני לא אכחיש.

אבל אני מקדים את המאוחר. השנה היא 1767. ארצות הברית עדין לא קיימת, פריסטלי עובר ללידס כאמור, והדבר הראשון שהוא עושה זה לגשת למבשלת השיכר המקומית. הוא פשוט רוצה לעשות שם ניסויים בסוגים שונים של אויר. לפני שאסביר מה לעזאזל עושה כומר עם ניסויים באויר, אציין רק אנקדוטה אחת קצרה: ב1782 רושם יוהאן יאקוב שוופס פטנט על ייצור מים מבעבעים. הפטנט הזה הופך אותו לעשיר גדול. את הפטנט של שוופס גילה פריסטלי יותר מעשר שנים לפני כן אבל העניין היחיד שלו היה לחלוק את הידע עם אחרים ולכן הוא לא רשם פטנט אלא כתב לחברים שלו שהוא מצא שאם מעמידים קערת מים מעל חבית בירה תוססת, המים מבעבעים ויש להם טעם חביב. כזה היה פריסטלי – וכזה היה שוופס. מעניין כמה מכירים את פריסטלי כיום. את השם שוופס קצת קשה לפספס…

בכל מקרה, מה עשה פריסטלי – התיאולוג, איש ההיסטוריה, איש מדעי המדינה, הכומר, בתוך מבשלת בירה?

באותה תקופה היו מדענים רבים שחקרו את הבעירה. החוקרים שאלו מהי בעצם בעירה, מדוע חומרים נדלקים ומה גורם להם לכבות בסופו של דבר (התאוריה המקובלת היתה שבכל חומר שבוער יש משהו שנקרא “פלוגיסטון” כשהפלוגיסטון נגמר נגמרת הבעירה). פריסטלי הגה את הרעיון של בדיקת בעירת נר בכלי סגור.

כשהנר דלק באוויר הפתוח – הוא דלק עד לסיומו.כשהנר דלק בכלי סגור קטן יחסית, הוא דלק לזמן קצר וכבה. בזמנו קראו לאוויר בו נר לא יכול לבעור “אוויר מקולקל” (החדרים הוארו אז ע”י נרות והדלקת נרות לאורך זמן בחדר סגור גרמה לכיבוי הנרות ולהרגשת חנק בחדר) . לכלי בו היה הנר הכבוי פריסטלי הכניס עכבר – והעכבר מת.
פריסטלי ידע, כי גם הצמחים הם יצורים חיים הזקוקים לאוויר, לכן ציפה כי כשיכניס צמח לאוויר המקולקל, גם הצמח יבול או לפחות יפסיק לגדול. להפתעתו גילה שהצמח שהכניס לכלי עם האוויר ה”מקולקל” המשיך לצמוח חדשים אחדים.

הוא חזר על הניסוי בשינוי קל. הפעם הקדים ושם ענף של צמח בתוך כלי. כמה שבועות לאחר מכן ביצע באותו כלי את ניסוי הנר. הנר לא כבה מייד. גם לא אחרי זמן קצר. הנר בער עד כלות. פריסטלי ציפה שבעקבות “תיקון” האוויר לא רק הצמח יוסיף לגדל בו אלא גם בעלי חיים. הוא המשיך והכניס עכבר לכלי : “הצמח המשיך לגדול בכלי חדשים אחדים. ואז מצאתי שאוויר זה לא גורם לכלית הנר שהבערתי בו. כמו כן לא גרם אי נוחות כלשהי לעכבר אשר הכנסתי לתוכו… כבוד גדול נפל בחלקי לגלות בדרך מקרה שיטה לשיפור אויר שהושחת ע”י בעירת נרות. גיליתי לפחות אחד מהגורמים שהטבע מפעיל בכדי לשפר את האוויר – הלא הם הצמחים”.

פריסטלי שמח על גילוייו המפתיעים אך לא הסתפק בהם. הוא חזר על ניסוייו פעמים רבות בשינויים קלים: הוא החליף את צמחי המנטה בצמחים אחרים, במקום נר שעווה הבעיר חומרים דליקים אחרים האוויר היה אוויר שפלט מראותיו, אוויר שבער בו נר, אוויר שהצטבר מעל ביצות ובורות רקב ואויר ממבשלת השיכר. בכל המקרים קיבל את אותן תוצאות. כמעט.

“בחודש דצמבר, בסוף שנת 1771, חזרתי על כמה מהניסויים הקשורים לטיהור אויר. לא תמיד התאימו התוצאות שקיבלתי לציפיות שהיו לי לפיכך דחיתי את מסקנותי לגבי יעילות הצמחים כמטהרי אוויר.

מה שפריסטלי פספס פה היה דצמבר, בחורף הצמחים מיעטו לצמוח בגלל מיעוט אור השמש. ואמנם, כששנים רבות מאוחר יותר ימדדו את החמצן האטמוספרי באי מאונה לואה שבהוואי, יראו את ההבדלים ב”נשימת העולם” בין חורף לקיץ – החמצן האטמוספרי בחורף מועט יותר בשל מיעוט הגדילה בצמחים.

פריסטלי האמין כי התופעה שגילה אינה מקרית. בעלי החיים “מקלקלים” את האוויר ואינם יכולים להשתמש בו לאורך זמן. אם נכלא עכבר במיכל זכוכית סגור, גם ללא נר שיכלה את החמצן בהליך הבעירה, העכבר ימות בסופו של דבר. מאחר ובעולם הרחב היצורים ממשיכים להתקיים, סביר שיש בעולם מנגנון המטהר את האויר והופך אותו ראוי שוב לנשימה. המנגנון הזה הוא הצמחים. אתם שומעים את ה”בום”?? זו לא פחות מרעידת אדמה בקנה מידה גלובלי. למה אני מתלהב אתם שואלים? כי ג’וזף פריסטלי הוא הביולוג הראשון שהתייחס לכל העולם כמערכת סגורה ושלמה. הוא הבין שהעולם “נושם” כמערכת אחת ויחידה, באותה מידה הוא היה יכול לשער את מחזור הפחמן בטבע או מנגנון פיזור הקרינה. בסטנדרטים לוגיים מחמירים המסקנה של פריסטלי אינה מבוססת כלל וכלל. ומה אם יש כמות אינסופית של “אויר טוב” מסביב לעולם? ומה אם הכמות הזאת סופית ובאמת יום אחד כולנו נחנק? דתו של פריסטלי ציוותה עליו לחפש הרמוניה, לחפש יופי, לפאר את שמו של האל בתאוריות יפות ואלגנטיות. ושלו היתה היפה מכולן.

כעבור 5 שנים חזר על הניסויים אך לרוע המזל קיבל תוצאות סותרות. הצמחים טיהרו את האוויר בחלקם וחלקם לא שרדו. פריסטלי, כחוקר הגון דיווח גם על הכישלונות וגם על ההצלחות. אך לא הצליח להסביר את הכשלונות הוא איבד ביטחון בתוצאותיו וחדל להצהיר כי האוויר מטוהר ע”י הצמחים.

את עבודתו של פריסטלי יפתח אנטואן לבואזיה לכדי תאוריה מקיפה ויפהפיה ששיאה בניסוח חוק שימור החומר.

ומה עם פריסטלי? פריסטלי תמך במהפכה הצרפתית וההמון השמרני בבריטניה עט על מעבדתו וניתץ אותה לרסיסים. מצב העניינים אילץ אותו לברוח לארצות הברית של אמריקה. הוא מת בשנת 1804 – הסב המייסד של האומה האמריקאית.

התמליל הנ”ל הוא חלק מפרק בפודקסט “ביוקאסט”. באתר שלנו www.biocast.co.il ניתן לשמוע פרק זה ופרקים נוספים העוסקים בדמויות היסטוריות מעניינות