לוול, שטס לארבע משימות חלל והיה מהראשונים שסבבו את הירח, הלך לעולמו בגיל 97. מנהיגותו בקור רוח במשימת אפולו 13 הפכה לסמל עולמי של הישרדות ושיתוף פעולה, וסיפורו הונצח בספר ובסרט הוליוודי מצליח
ג’יימס “ג’ימי” ארתור לוול ג’וניור, אחד מהשמות המזוהים ביותר עם תולדות חקר החלל האמריקני, הלך לעולמו בגיל 97 בביתו בלייק פורסט, אילינוי. לוול, יליד קליבלנד אוהיו בשנת 1928, גדל בתקופה שבה הטיסה האווירית והחקר המדעי פרצו קדימה, ובחר מגיל צעיר בדרך שתוביל אותו אל קדמת הבמה של ההיסטוריה. לאחר שסיים את לימודיו באקדמיה הימית של ארצות הברית בשנת 1952, שירת כטייס ניסוי בצי האמריקני, שם התבלט ביכולותיו הטכניות ובקור רוח יוצא דופן במצבי לחץ. כישורים אלה הביאו לבחירתו בשנת 1962 לאחת הקבוצות היוקרתיות ביותר של נאס"א – "ה־Next Nine" – גל שני של אסטרונאוטים שנועד להוביל את תוכנית החלל האמריקנית להישגים חדשים.
לאורך שנותיו בנאס"א היה לוול שותף לארבע משימות חלל היסטוריות. בג’מיני 7 הוא נטל חלק במשימת מפגש חלל ראשונה, ובג’מיני 12, המשימה האחרונה של התוכנית, שימש כמפקד והדגים שליטה מושלמת בתמרוני עגינה. אך פריצת הדרך האמיתית הגיעה בדצמבר 1968, כאשר שימש טייס משנה של אפולו 8 – המשימה המאוישת הראשונה שסובבה את הירח. אותה טיסה נצרבה בזיכרון הקולקטיבי בזכות תמונת "זריחת הארץ" המפורסמת והקריאה מספר בראשית ששידרו האסטרונאוטים לצופים בכדור הארץ בערב חג המולד.
הפסגה והאתגר הגדולים ביותר בקריירה שלוול הגיעו באפריל 1970, כאשר פיקד על אפולו 13. המשימה נועדה לנחות באתר FRE MAURO , דרומית מערבית לים הגשמים , אך יומיים לאחר השיגור, בשעה שהחללית הייתה במרחק של כ־320 אלף קילומטרים מכדור הארץ, התפוצץ מיכל חמצן במודול השירות. הפיצוץ גרם לאובדן אספקת החמצן והחשמל במודול הפיקוד, והעמיד את חיי הצוות – לוול, טייס מודול הפיקוד ג’ק סוויגרט וטייס המודול הירחי פרד הייז – בסכנה מיידית. לוול, בקור רוח אופייני, דיווח למרכז הבקרה ביוסטון את המשפט שהפך לסמל: "יוסטון, הייתה לנו בעיה". מאותו רגע הפכה המשימה למאבק הישרדות מורכב, שבו נדרש הצוות להפוך את המודול הירחי "אקוואריוס" לחללית הצלה זמנית, לנהל בקפדנות משאבים מוגבלים של חמצן, מים וחשמל, ולבצע תמרונים מדויקים כדי להחזיר את החללית למסלול החזרה לכדור הארץ.
ההצלחה של אפולו 13 – שזכתה לכינוי "הצלחה באמצעות כישלון" – נבעה משילוב נדיר של כישורי מנהיגות, שיקול דעת והמצאתיות טכנית. לוול הוביל את צוותו בשיתוף פעולה הדוק עם בקרי הטיסה על הקרקע, תוך שמירה על מורל הצוות למרות הקור המקפיא, הלחץ הפיזי והמתח המתמשך. ב־17 באפריל 1970, לאחר מסע של חמישה ימים רצופי סכנות, נחתה אפולו 13 בשלום באוקיינוס השקט. לוול הפך לדמות מופת של מנהיגות בשעת משבר, והסיפור תועד בספר "Lost Moon" שכתב עם העיתונאי ג’פרי קלוגר, ובהמשך הוסב לסרט ההוליוודי "אפולו 13", שבו גילם טום הנקס את דמותו.
סיפור ההישרדות המרתק של אפולו 13 הפך בשנת 1995 לסרט הוליוודי מצליח בשם "אפולו 13", שביים רון הווארד. טום הנקס גילם את דמותו של לוול, ולצידו הופיעו קווין בייקון כג’ק סוויגרט וביל פקסטון כפרד הייז. הסרט, שהתבסס על ספר הזיכרונות "Lost Moon", זכה לשבחים על דיוקו ההיסטורי ועל היכולת להעביר את המתח והדרמה שחוו אנשי הצוות והבקרה. לוול עצמו אף הופיע בסצנת סיום קצרה בתפקיד קפטן נושאת המטוסים שקלטה את האסטרונאוטים לאחר הנחיתה.
לאחר פרישתו מנאס"א ומהצי האמריקני בשנת 1973 בדרגת קפטן, לוול פנה לעולם העסקים ושימש בתפקידי ניהול בכירים בחברות תעופה, טכנולוגיה ותקשורת. הוא היה מבוקש כמרצה וכותב, והמשיך לקדם את חקר החלל והמדע בציבור הרחב. במהלך חייו זכה בעיטורי כבוד רבים, בהם מדליית החירות הנשיאותית שהוענקה לו על ידי הנשיא ריצ’רד ניקסון בשנת 1970 ומדליית הזהב הקונגרסית בשנת 1995. מעבר להישגיו המקצועיים, נודע לוול כאדם אופטימי, חדור תחושת שליחות, ומלא השראה לדורות של טייסים, מהנדסים וחוקרי חלל.
ג’ימי לוול הותיר אחריו ארבעה ילדים, 11 נכדים ותשעה נינים. רעייתו מרילין, שהייתה שותפה למסע חייו המרתק, הלכה לעולמה בשנת 2023. מורשתו נותרת חיה לא רק בספרי ההיסטוריה של חקר החלל, אלא גם בלבבותיהם של כל מי שהושפעו מדוגמתו האישית. סיפורו של מפקד אפולו 13 הוא עדות לכוחו של האדם להתמודד עם אתגרים בלתי אפשריים, להוביל בקור רוח גם מול פני הסכנה, ולחזור הביתה – נגד כל הסיכויים.
