ב2- בספטמבר נערך במצפה הכוכבים בגבעתיים מפגש מעניין ביותר. פרוייקט שנולד ביוזמת “ראש גדול” ירחון המדע לצעירים ואגודת חובבי הרדיו בישראל הגיע לשיאו – שיחה בקשר רדיו חובבים עם תחנת החלל הבינלאומית
אבי בליזובסקי
ב2- בספטמבר נערך במצפה הכוכבים בגבעתיים מפגש מעניין ביותר. פרוייקט שנולד ביוזמת “ראש גדול” ירחון המדע לצעירים ואגודת חובבי הרדיו בישראל הגיע לשיאו – שיחה בקשר רדיו חובבים עם תחנת החלל הבינלאומית.
תלמידי בתי ספר – יסודיים וחטיבות ביניים מאזור המרכז התכנסו במצפה הכוכבים שבו הקימו חובבי הרדיו מישראל תחנת רדיו במיוחד לכבוד האירוע. בעזרת מכשיר רדיו משוכלל, אנטנה מתכווננת וקוד קשר שנמסר לפרוייקט מנאסא, נוצר הקשר הלוויני עם התחנה’
בביצועם המצויין של שלמה מנוחין, מומחה לתקשורת לווינים והמהנדס זיו גלעד מבכירי חובבי הרדיו בישראל.
בו בזמן המתינה פגי ויטסון לרגע שבו תעבור התחנה מעל אזור המזרח התיכון. פגי היא האסטרונאוטית האמריקנית היחידה כרגע בתחנת החלל הבינלאומית. התחנה משייטת בגובה ממוצע של כ450- קילומטרים מעל פני כדור הארץ והיא מקיפה את כדור הארץ אחת לשעה וחצי לערך. המסלול קצת מסובך והוא מביא אותה אט אט מעל שטחים רבים בכדור הארץ ואולם העיגול שציין במפה את שדה הראיה של תחנת החלל נראה די קטן. בכל אופן, כפי שהסתבר מאוחר יותר, הזמן מזריחתה של תחנת החלל באופק (המערבי, אגב) ועד שקיעתה (מבחינת שמי ישראל) הוא בסך הכל עשר דקות.
התחנה הופעלה בידי החובבים שלמה מנוחין (4X1AS) וזיו גלעד (4X1UK).
בכל מקרה, בין יתר הציוד בתחנה יש גם מכשיר רדיו חובבים. ביוזמה של ד”ר זוהר גורי, עורכת כתב העת ראש גדול (ירחון מדע לילדים הכתוב בשפה מצויינת ומספק ידע רב), היא הצליחה להוציא מנאס”א את זמן האוויר היקר של עשר הדקות בשעה אחת בצהרים ביום השני ללימודים. סייע לפרוייקט גם מנהל סוכנות החלל הישראלית, אבי הר-אבן וכמובן שאי אפשר היה לבצע אותו בלי עזרת חובבי הרדיו.
הילדים, באנגלית מצויינת, למדו את השאלות בעל פה ופגי השיבה.
גדי בנימיני: כיצד מתנהג גוף האדם בשהיה ארוכה באפס כוח משיכה?
ויטסון: “אנחנו צריכים לבצע פעילות גופנית, כשעתיים כל יום כדי שהסידן לא יברח לנו”
צביקה קומסקי: באיזה גובה ומהירות אתם מצליחים להחזיק את החללית יציבה?
ויטסון: אנחנו נמצאים במרחק 260 מיילים מכדור הארץ, ובמהירות של 17,500 מיילים לשעה. יש לנו מנוע, וכן משתמשים במנועים של חלליות רוסיות מדגם פרוגרס, או של מעבורת החלל האמריקנית לצורך ייצוב המסלול או שינויו.
נועה רפופורט: כיצד אתם מבחינים בין “למעלה” ו”למטה”. האם יש כוח משיכה מלאכותי על התחנה?
ויטסון: “אין כוח משיכה מלאכותי על התחנה. באשר ללמעלה ולמטה, זה דבר מאוד מעניין. בעיקרון היכן שאת עומדת אז יש דברים שנראים לך כשהם מעלייך ויש דברים שנראים לך למטה ואולם את יכולה להתהפך ואז הכל ישתנה. צריך להתרגל לזה.”
מור רפיח: “כיצד אתם מקבלים מים ואוויר טריים?”
ויטסון: “אנחנו מקבלים מדי פעם חלליות אספקה מדגם פרוגרס המציידות אותנו במים ואוויר טרייים.
בנוסף יש לנו מאגרים המשמשים אותנו ל-EVA (הליכה בחלל מחוץ לחללית). במקרה חירום אנחנו יכולים גם להשתמש במאגרים אלה.”
אריאל שפריר: האם אתם מבצעים מיחזור של האשפה על המעבורת?
ויטסון: “כרגע הדבר היחיד שאנחנו ממחזרים זה המים. אנחנו קולטים את הלחות מהאוויר – למשל את זו שנוצרת בזיעה, ואנחנו הופכים אותה למי שתיה”.
יניב לוי: ראיתי תמונות של צמחים בתחנת החלל. כיצד הם יודעים לאיזה כיוון לצמוח?
ויטסון: “על כדור הארץ הצמחים מגיבים גם לאור וגם לכבידה. בתחנה הם מגיבים רק לכיוון האור (במעבדה).”
אוריה רוזנמן: מהם הניסויים העיקריים למעלה?
ויטסון: “יש לנו מגוון רחב של ניסויים על המעבורת. חלקם נוגעים להתנהגות הגוף האנושי בתנאי החלל. ניסויים אחרים בוחנים תחומים פיסיקליים – למשל התנהגות של חלבונים, או צמיחה של גבישים.”
מור גלוטר: “כיצד אתם מסתדרים עם השינויים המהירים בין יום ולילה, בכל הנוגע לשעות עבודה?
יש לנו יום ולילה כל שעה וחצי, אבל אנחנו התרגלנו בין היתר משום שאין לנו הרבה חלונות.”
נדב שלזינגר: כיצד אתם מבלים את הזמן הפנוי?
“אני אוהבת להסתכל דרך החלון ולראות את כדור הארץ אבל יש גם דברים אחרים כמו למשל קריאת ספרים.”
ירדן שלח: מה מגן על יושבי התחנה מפני הקרינה הקוסמית?
“בגובה שלנו המגנטוספירה של כדור הארץ מגינה עדיין עלינו במידת מה. אבל הרמות כאן הרבה יותר גבוהות מאשר על הקרקע. כך שאין מספיק הגנה מפני הקרינה.”
רון בנימיני: מתי תהיה תחנת החלל מבצעית לחלוטין ולכמה דיירים היא מתוכננת?
“כאשר התחנה תושלם היא תוכל לשאת שבעה אסטרונואטים. התחנה צומחת כל הזמן כאשר נוספים אליה שטחי מעבדות ומגורים לאנשי הצוות. החלקים שכבר הורכבו פועלים במלואם.”
מאי רקנטי (שנעדרה ושאלתה נשאלה בידי אלון פלד): על מה את חושבת כשאת רואה את כדור הארץ מן החלל?
ויטסון: “דבר אחד שתמיד מדהים אותי זו כמה האטמוספירה דקה, וכמה כדור הארץ שביר.”
מתן רוזנפלד: כאשר את עובדת מחוץ לתחנה, כיצד את מבטיחה את שובך?
ויטסון: “אנחנו מאוד זהירים כאשר אנו יוצאים מהתחנה. יש לנו כבלים וזרוע רובוטית, המחברים אותנו והמפעילים בודקים שאנחנו מחוברים לתחנה.”
איתי רז: האם את רואה את ישראל כעת מן החלל?
ויטסון: “אני נמצאת כרגע בחדר פנימי במעבורת. אילו הייתי ליד החלון הייתי רואה.”
יעל יאיר: מה קורה אם את חולה, והאם יש רופאים או תרופות על החללית?
ויטסון: “האסטרונאוטים מאומנים לסייע בתחום הרפואי לחבריהם. הם כמובן נעזרים ברופא שנמצא על הקרקע באבחון ובמתן התרופות הנכונות.”
דניאל קלינמן: האם את סבורה שתהיה תיירות חלל בעתיד?
ויטסון: “התיירות כבר החלה. כבר היו לנו שני תיירים והשלישי אמור להגיע באוקטובר.”
רוני אלעד: כמה זמן התאמנת לפני המשימה?
ויטסון: “התאמנתי שנתיים וחצי למשימה בתחנת החלל, ולפני זה התאמנתי שנה וחצי באימונים כלליים של אסטרונאוטים.”
תומר הדסי: איך האוכל על התחנה? האם יש לך ממתקיים?
“האוכל די טוב אבל אני הכי אוהבת את העוגיות שלי.”
מור רפיח: האם את מתגעגעת למשפחתך וכל כמה זמן את מתקשרת אליהם?
“אני מתגעגעת לצבע הירוק. לדשא. אני מאוד אוהבת ששולחים לי תמונות שרואים בהם הרבה ירוק. אני מתקשרת לבעלי כל יומים ולהורי בערך אחת לשבוע או שבועיים.”
צביקה קומסקי: האם מפחיד לטוס בחלל? האם היו לך פחדים בעת השיגור?
“כל כך ציפיתי לטיסה והתרגשתי כך שלא פחדתי כלל בזמן ההמראה”.
בכל אופן זו היתה השאלה האחרונה, וכאן הודה נציג ארגון חובבי הרדיו לפגי, שממילא החללית שלה הלכה והתרחקה.
מנהל סוכנות החלל הישראלית אבי הר-אבן הקריא את מכתבו של שר המדע, התרבות והספורט מתן וילנאי אשר חלה ולא הצליח להגיע לאירוע.
תלמידים יקרים
כשאנחנו מביטים היום לעבר השמים, שוב איננו רואים בהם כוכבים בלבד, אלא גם את מעשה ידי האדם – הלוויינים וספינות החלל. אמצעי התקשורת מאפשרים לנו לא רק לצפות בהם מרחוק, אלא גם לשוחח עם האנשים המשייטים בחלל בשליחות האנושות והמדע.
אנחנו מקווים שעד סוף השנה יהיה ביניהם גם נציג של מדינת ישראל – אל”מ אילן רמון, העתיד לצאת על סיפונה של ספינת חלל אמריקאית, למסע של מחקר בחלל, כשליח הראשון שלנו מחוץ לאטמוספירה.
השיחה שתנהלו אתם, קוראי “ראש גדול”, תלמידים מצטיינים במדעי החלל – בסיוע אגודת חובבי הרדיו בישראל ובתמיכת סוכנות החלל הישראלית, שבמשרד המדע התרבות והספורט – תהיה בוודאי שיחה מרגשת. אבל בעיניי, עיקר חשיבותה הוא בכך שהיא תמחיש לכם שהטיסה לחלל שוב אינה היום “בשמים”, אלא אפשרות מעשית בהחלט, ושטייסי החלל הם אנשים כמוני וכמוכם, שהשקיעו את הזמן ואת המאמץ הדרוש כדי להגיע לשם.
אם תרצו בכך מאוד, יש לכם סיכויים בכלל לא רעים להשתלב בעצמכם בעולם החלל – משום שישראל, הנמנית עם המדינות המפותחות בעולם מבחינת היכולת הטכנולוגית, שייכת למועדון היוקרתי של שמונה מדינות (בלבד!) בעולם שפיתחו, ייצרו ושיגרו לוויינים לחלל.
החלל הוא היום אחד משדות הפעולה העיקרים של החלוציות הישראלית החדשה, חלוציות מדעית וטכנולוגית – ואתם מוזמנים לפעול בתחום הזה ולהגשים בו את כל חלומותיכם.
מתן וילנאי – שר המדע התרבות והספורט
* * * * * * *
וכמה הערות
תודה לגלי צהל שאיפשרו לי להקליט מתוך האוזניות שלהם, ותודה לד”ר זוהר גורי על הזמנתה. כן ירבו אירועים כאלה המראים לנו כי מלבד הביצה הקטנה שלנו יש עולם גדול העוסק גם בתחומים הגדולים מהחיים. ועוד הערה קטנה: יעל יאיר, דניאל קלינמן, רוני אלעד ותומר הדסי לא נכחו ושאלותיהם נשאלו על ידי המשתתפים שנכחו במקום.
בתמונה: האסטרונאוטית פגי וויטסון מפעילה ציוד בתחנת החלל הבינלאומית. מתוך אתר נאס”א
כתבה מפורטת יותר תופיע בגליון הקרוב של כתב העת
