דו”ח מבקר המדינה קובע שישראל לא עומדת ביעדים לפיתוח בר-קיימא; כעת נשאלת השאלה – האם דווקא החברות הפרטיות יובילו את השינוי?
מאיה פלח, זווית – סוכנות ידיעות למדע ולסביבה
לאחרונה פורסם דו”ח מבקר המדינה בנושא מוכנות הממשלה להטמעת היעדים לפיתוח בר-קיימא בעבודתה. מהדו”ח עולה כי ישראל, על אף התחייבויותיה במסגרת תוכנית האו״ם להטמעת היעדים עד לשנת 2030, נשארה עד כה הרחק מאחור בדרך למימוש המטרות שהציבה לעצמה, וכי היכולת של משרדי הממשלה המובילים לקדם אותה לשם כרגע היא מוגבלת. לפי הדו”ח, ממצאי הביקורת ״מלמדים כי ממשלת ישראל הביעה מחויבות ליישומה של האג’נדה (בקבלת החלטת הממשלה משנת 2019), אך מחויבותה זו נותרה הצהרתית ותו לא.״
יעדי הפיתוח הבר-קיימא (SDGs) נקבעו במסגרת תוכנית ״אג’נדה 2030 לפיתוח בר-קיימא״, שאומצה על ידי כלל המדינות החברות באו״ם בשנת 2015. התוכנית היא מעין מסגרת שמטרתה לצמצם את פערי השוויון החברתי, הכלכלי והסביבתי בתוך המדינות עצמן וכן ברמה הגלובלית, ולהבטיח לדורות הבאים יכולת לקיים עצמם באופן הולם. המסגרת הזו כוללת 17 יעדי-על בתחומים כמו מים, אנרגיה, שוויון מגדרי, תעסוקה הוגנת, שינוי האקלים, ועוד, וכל אחד מהיעדים כולל צעדים שונים שעל המדינות השותפות – בהן ישראל – להטמיע עד 2030. מאז אימוץ האג׳נדה חלף עשור, והממצאים של דו”ח מבקר המדינה מטרידים בעיקר מכיוון שהתהליך אמור להתפרס על פני 15 שנים, במטרה לאפשר אימוץ הדרגתי של הצעדים. לכן, היכולת של ישראל להשיג את היעדים בתוך 5 שנים עומדת כרגע בסימן שאלה.
יעדי הפיתוח הבינלאומי נקבעו אומנם על ידי מדינות לטובת הטמעת מדיניות, אך הם הפכו מאז להרבה יותר מזה: הם משמשים מעין שפה גלובלית משותפת כשמדברים על צעדים שיבטיחו חיים מקיימים לנו ולדורות הבאים. זאת שפה חוצת-מגזרים: היא נמצאת בשימוש גם באקדמיה, בגופים פילנתרופיים, בתוכניות פיתוח בינלאומיות, ואף במגזר העסקי. לעסקים ולחברות, בעיקר חברות גדולות שאחראיות לצריכת כמויות משמעותיות של מים ואנרגיה ולפליטות פחמן דו-חמצני, יש חלק משמעותי בהצלחת המדינות להטמיע את היעדים ולעמוד בהם עד 2030. בעוד שמדינות יכולות לקדם את הטמעת היעדים באמצעים שונים כמו חקיקה, מיסוי ותמריצים שונים, לחברות מסחריות יש אפשרות לנקוט באמצעים כמו הקפדה על גיוון תעסוקתי ותעסוקה הוגנת, לחתור לשימוש באנרגיה מתחדשת ולחיסכון במים, ועוד.
מהמגזר העסקי תפתח הבשורה?
אבל נשאלת השאלה: האם לחברה עסקית יש אינטרס מספיק גדול כדי לחתור למימוש היעדים האלה?
״צריך לזכור שהמטרה העיקרית של חברות עסקיות היא בסוף לייצר רווח,״ אומרת יעל איפרגן גיני, מנכ״לית SDG Israel. לכן, היא מסבירה, לא בטוח שאפשר לצפות מהסקטור העסקי לקחת את ההובלה בתחום פיתוח בר-קיימא. ״מי שיש לה את האינטרס הכלכלי-חברתי הכי גדול כאן היא בעצם המדינה, כי בסופו של דבר – מעבר למחויבות שלה לאו״ם ולאג׳נדה 2030 – בסוף היא מרוויחה מזה שיש פחות פסולת ופליטות פחמן דו-חמצני, למשל, או שיש עלייה בשוויון המגדרי או הפחתה ברמת העוני.״
״לחברות, בניגוד למדינות, אין מחויבות רשמית לעמוד ביעדי הפיתוח הבר-קיימא,״ מוסיפה איפרגן גיני. ״כלומר, כשחברה לוקחת על עצמה לעמוד ביעדים, היא עושה זאת באופן וולונטרי. זה נקרא ׳לוקליזציה׳ של היעדים – כלומר, החברה לוקחת את יעדי הפיתוח ומסבירה כיצד היא מקדמת אותם דרך הפעילות שלה, ומה האימפקט החיובי שהיא מייצרת בראי היעדים. לרוב, היא מציגה את הפעילות הזו במסגרת דו”חות האחריות התאגידית שהיא מוציאה. אז זה מצוין מצד אחד, אבל מצד שני זה גם אומר שאין למעשה איזשהו תו תקן, אין על זה אכיפה; אין מישהו שמפקח על העמידה של החברה ביעדים באופן רשמי ומחייב, שבודק אם היא באמת מממשת את הדברים שהיא מציגה שהיא עושה.״
בישראל, נראה שיותר ויותר חברות גדולות עוסקות בהטמעת יעדי הפיתוח הבר-קיימא. כך למשל, קבוצת עזריאלי מצהירה בדו”ח האחריות התאגידית האחרון שלה כי היא שמה דגש על מימוש יעדים שונים מתוך יעדי הפיתוח – למשל יעד 7, העוסק באנרגיה נקייה. לפי הדו”ח, הם מצהירים שהם מקדמים מערכות שונות לחיסכון אנרגיה, וכן פועלים להצבת פאנלים סולאריים בנכסי הקבוצה. הם מתייחסים גם ליעדים נוספים, למשל אלו העוסקים בשוויון מגדרי, במים נקיים, בצריכה וייצור אחראיים. גם חברות נוספות, כמו אמדוקס ומהדרין, מתייחסות ליעדים שונים בדו”חות שלהן. ״ככל שחברות עובדות ברמה יותר בינלאומית, יש יותר סבירות שהן יתייחסו ליעדים,״ מסבירה איפרגן גיני, ״כיוון שיש הרבה יותר התייחסות לזה למשל ברגולציה של האיחוד האירופי. אז אם בחברה כמו מהדרין מייצאים פירות לאירופה, יש להם אינטרס גבוה יותר להיות מחויבים לסטנדרטים בינלאומיים.״
״אחת הבעיות בלוקליזציה היא שלפעמים החברות העסקיות מציגות בדו”חות כל מיני יעדים שהן השיגו, שבפועל לא קשורים בכלל לליבת העשייה שלהן,״ אומרת איפרגן גיני. ״אז נכון שזה חשוב מאוד שיהיה בחברות גדולות שוויון מגדרי, אבל אם ניקח לדוגמה חברה של משקאות ממותקים – אולי יותר משמעותי להסתכל על המוצר שהיא מייצרת, ולראות איך אפשר לשפר את האימפקט הישיר שלו: למשל, לצמצם את כמות הסוכר. כלומר לראות איך החברה לוקחת את ליבת העשייה שלה, והופכת אותה למקיימת יותר. בהרבה מקרים מה שקורה בפועל הוא שהחברות העסקיות ממשיכות עסקים כרגיל, אבל במקביל מתהדרות בעמידה שלהן ביעדים שונים לפיתוח בר-קיימא שלמעשה לא קשורים לאימפקט הכי משמעותי שלהן.״
לא בטוח שאפשר לצפות מהסקטור העסקי לקחת את ההובלה בתחום פיתוח בר-קיימא. צילום: unsplash
לאגם משאבים ולעבוד יחד
אבל אף על פי שאנחנו רואים יותר ויותר אימוץ של היעדים אצל חברות שונות, האם אפשר לצפות שהשינוי אכן יגיע מהסקטור העסקי? מאחר שחברות עסקיות מכוונות בסופו של דבר לייצור רווח, סביר שאם ניתן לחברה עסקית את הבחירה אם להטמיע צעדים שמטרתם לייצר אימפקט חיובי, היא תעשה זאת רק אם יש לה אינטרס כלכלי מובהק. זה יכול להיות אינטרס שיגיע בצורה של דרישה מצד הצרכן, או מגופים חיצוניים – כמו שקורה למשל כשהחברה צריכה לעמוד ברגולציה ובסטנדרטים בינלאומיים.
אז מי יהיה זה שיוביל את השינוי? ״מה שאני רואה זה שהממשלה והמדיניות בישראל מושפעות מאוד מהסקטור העסקי, לטוב ולרע,״ אומרת איפרגן גיני. ״לכן, גם אם מצד החברות הצעדים האלה לרוב מגיעים מאינטרסים חיצוניים, בסוף יש כאן הזדמנות להשפיע על מדיניות מהכיוון הזה. כלומר, אם חברות גדולות, או סטארטאפים צעירים – שהנושא של אימפקט חיובי חשוב להם מאוד – מאותתים שהם מתקדמים בכיוון הזה, אז אולי אפשר להשתמש בזה כדי להשפיע על המדיניות, שתעודד עוד ועוד חברות ועסקים לעשות שינוי ולקדם את יעדי הפיתוח הבר-קיימא. זה המקום שבו המדינה יכולה ואף צריכה להתערב בשוק, ולהראות מה היא מחפשת כמדינה מבחינה אסטרטגית, ולאותת לשוק מה הכיוונים שהיא תתמוך בהם מבחינת רגולציה, מיסוי וכדומה”. לדוגמה, היא יכולה לעודד פיתוחים בתחום הטכנולוגיה והאנרגיה המתחדשת באמצעות מתן תמריצים ומענקים, או למסות שימוש באנרגיה שמבוססת על משאבים מתכלים.
״אני חושבת שיש פה הזדמנות שהמדינה יכולה לנצל, כי אנחנו רואים שהסקטור העסקי כן מסתכל על זה יותר ויותר,״ אומרת איפרגן גיני. ״בתחומי הפיתוח והחדשנות, למשל, אנחנו רואים שזה קורה באופן אורגני. ובסוף, הליכה לכיוון של מימוש יעדי הפיתוח הבר-קיימא לא רק תורמת לחברות, ולא רק תעזור לישראל למצב את עצמה בהתאם ליעדים שהיא התחייבה אליהם, אלא היא גם תחזק את החוסן הלאומי שלנו כמדינה וכחברה”.
״אם להסתכל על הצד החיובי, הדו”ח של מבקר המדינה יצא עכשיו, 5 שנים לפני שהגענו ל-2030,״ היא מסכמת. ״כלומר, יש לנו עדיין הזדמנות לתקן, ולהתקדם לעבר מימוש היעדים. יש כרגע בכל מקרה תהליך שיקום משמעותי שצריך לעשות בישראל בעקבות המלחמה, ואפשר עדיין להטמיע בתוכו חשיבה בת-קיימא עם ראייה ארוכת טווח. יש למדינה הזדמנות לרתום את המגזר העסקי לכך, ולעשות התקדמות משותפת לעבר השגת יעדי הפיתוח הבר-קיימא בישראל.״
עוד בנושא באתר הידען:
