עדיין אין לנו שמץ מושג עד כמה קל לחיים להיווצר – וזה עלול להיות קשה ביותר
מאת פול דייוויס, הכתבה מתפרסמת באישור סיינטיפיק אמריקן ישראל ורשת אורט ישראל 01.11.2016
כשהייתי סטודנט בשנות ה-60, סברו כמעט כל המדענים שאנחנו לבד ביקום. הרעיון לחפש חיים תבוניים מחוץ לכדור הארץ התקבל בזלזול ובלעג. באותה עת היה כבר עדיף להצהיר על רצון לחפש פֵיוֹת. מוקד הספקנות היה בנושא מקור החיים. רוב המדענים הניחו שהחיים החלו בצירוף מקרים כימי בר מזל, שהסבירות שלו נמוכה כל כך עד שאין סיכוי שהוא יתרחש פעמיים. “מקור החיים נראה כרגע כמעט כנס,” כך תיאר את המצב חתן פרס נובל, שהשתתף בגילוי מבנה הדנ”א, פרנסיס קריק, “וכדי שהדבר יתרחש היו צריכים להתקיים אין ספור תנאים.” גם חתן פרס נובל ז’אק מונו הסכים לכך. בספרו מקריות ונחיצות, שראה אור בשנות ה-70, כתב מונו: “האדם סוף־סוף יודע שהוא לבד במרחבי היקום האדישים, שבהם הוא נוצר בצירוף מקרים.”
המטוטלת נוטה היום בהחלטיות לצד השני. מדענים מכובדים רבים טוענים שהיקום שוקק חיים, ושלפחות מקצתם בעל תבונה. הביולוג, חתן פרס נובל, כריסטיאן דה-דוב אף הרחיק לכת וטען שהחיים הם “הכרח קוסמי.” ועם זאת, המדע נותר כמעט ללא שינוי. העלטה שבה אנו שרויים היום לגבי המסלול מחומר דומם לחומר חַי היא כמעט אותה עלטה שאפפה את צ’ארלס דרווין כשכתב: “החשיבה כיום על מקור החיים היא לא יותר מאשר הֶבֶל־הבלים, עדיף לחשוב על מקור החומר.”
אין ספק ש-SETI, החיפוש אחרי תבונה חוץ־ארצית, קיבל דחיפה עצומה מגילויים לאחרונה של מאות כוכבי לכת מחוץ למערכת השמש. אסטרונומים סבורים שייתכנו מיליארדי כוכבי לכת דומים לכדור הארץ בגלקסיה שלנו לבדה. אין ספק שבמרחבים לא חסר נדל”ן ראוי לקיום חיים. ועם כל זאת, איננו יודעים מהו התהליך שהפך ערבוביה של כימיקלים לתא חי, על כל המורכבות המדהימה שלו. ועד שלא נדע זאת לא נוכל לחשב את הסבירות שחיים אכן צצו בכוכבי הלכת האלה.
קארל סֵייגן אמר פעם שהיווצרות החיים לא יכולה להיות קשה מדי, כי אם לא כן, הם לא היו צצים על פני כדור הארץ זמן קצר כל כך לאחר שנעשה מסביר פנים לחיים. זה נכון שאנו יכולים לאתר את סימני החיים הראשונים כבר לפני 3.5 מיליארד שנה. אבל איננו יכולים להסיק שום מסקנה בעלת תקפות סטטיסטית מדוגמה אחת בלבד.
טיעון נפוץ נוסף הוא שמכיוון שהיקום כה עצום, חיים חייבים להימצא בו במקום כלשהו. אבל מהי משמעות הטענה הזאת? אם נגביל את תשומת לבנו ליקום הנצפה בלבד, יש בו כנראה 10 בחזקת 23 כוכבי לכת. כן, זה מספר גדול. אבל המספר הזה מתגמד מול הסבירות נגד היווצרותה באקראי של מולקולה אורגנית פשוטה אחת. אם המסלול מכימיה לביולוגיה הוא ארוך ומסובך, ייתכן מאוד שפחות מכוכב לכת אחד מכל טריליון־טריליוני כוכבי לכת הוליד אי־פעם חיים.
ההצהרות שהחיים רווחים ביקום מבוססות על הנחה נסתרת שהביולוגיה אינה תולדה אקראית של תגובות כימיות. ההנחה היא שמעורב כאן תהליך כלשהו של התארגנות-עצמית בעלת כיוון, שמעדיף את המצב החי על פני מצבים אחרים. כעין עקרון חיים הפועל בטבע. אבל אם הדבר אכן כך, הרי שלא מצאנו שום ראיה שתאושש זאת.
ואולי איננו צריכים לחפש הרחק כל כך. אם החיים אכן נוצרים בקלות, כפי שהציע קארל סייגן, הם היו אמורים להתחיל פעמים רבות על פני כוכב הלכת שלנו. ואם היו כמה מקורות לחיים על פני כדור הארץ, הצאצאים המיקרוביאליים של ראשית אחרת עשויים להימצא בכל מקום סביבנו, יוצרים סביבה ביולוגית מקבילה. איש לא חיפש ברצינות מתחת לאף חיים שאינם דומים לחיים שלנו. לא צריך יותר מגילוי של יצור מיקרוסקופי “חייזרי” יחיד, כדי להכריע את הנושא.
13 תגובות
בתגובה לחיים – הכל אפשרי!!!!!! גם מה שנראה הזוי!!!!!!!! זוהי התכונה של האינסוף – שזה לעולם לא ייגמר!!!! כמה שתסתכל לעומק – הכל ישתווה לדרגה שבקושי תהיה מסוגלת לגרד את השטח – זוהי המשמעות של אינסוף!!!!!!!
ג’יורדנו ברונו הפילוסוף האיטלקי שהועלה על המוקד ציין שיש אין-סוף כוכבים – כל המרחב הזה שאנו קולטים באמצעות הטלסקופים שקיימים ויהיו קיימים בעתיד – רק מביטים בשטח שגודלו ביחס למרחבים אחרים כגודל אטום בודד המרחבים בוודאי ממשיכים לאין – סוף ולעולם לא יסתיימו וגם מספר הכוכבים קיים בערך שהוא למעשה אין – סוף!!!!!! אין לי ספק בכך זה וודאי באופן מוחלט לפחות ממבחינתי!!!!!
אני חושב שיסכימו איתי האנשים הפשוטים כאשר אגיד שבוודאי שיש הרבה יותר מ10^23 כוכבים (אותו מספר אינטואיטיבי שאוהב לחזור בכל מקום..), אולי רק מהמקום הקטן שלנו זה מה שמצליחים לראות..
אני חושב גם שהגיון פשוט שלטעון טענה חורצת לגבי קיום או אי קיום של חיים תבוניים היא סך הכל עוד התיימרות האופיינית בבירור לגזע היהיר שלנו..
למה נראה לכם שכל הטירוף הזה , כל האינסוף הזה , כל האקראיות הלא תלויה הזאת שמשתרעת הרבה מעבר לדמיון של כל אחד מאיתנו תסתפק בזן אחד טיפש ומלא גאווה?
חיים
אשמח להבין איך קשור החוק השני להמצאות חיים…
אני מציע לכל המדענים המנופחים מעודף חשיבות, להבין דבר אחד בסיסי. החוק השני של התרמו דינמיקה אינו מאפשר ישות נוספת בקוסמוס. לכן מסיבה זו, אין שני גופים ביולוגיים מכל גודל הזהים אחד לשני. הגבול העליון האפשרי וגם זה בספק, זה איזה מולקולה בגודל וירוס המסוגל להתחלק רק בגלל שהוא נמצא באיזה שהוא “מרק” צפוף היוצר קירבה קטנה מאוד בין המולקולות ושנוצרת בניהם איזה שהיא ריאקציה המכפילה אותם. ולאחר שינוי בסביבה הם מתפרקים. לכן, כל החיים על כדור הארץ הם תוצאה אקראית של חוק זה, ותו לא.
ואולי החיים תמיד מתפתחים בדיוק באותו מסלול ואז החייזרים לא שונים מאיתנו בכלל.
אולי חייזרים כאלה קיימים איתנו ביחד והם פשוט בדיוק אותו דבר כמונו ולכן אנחנו לא חושבים אותם ל”חייזרים” אלא לבעלי חיים שהתפתחו כאן.
אולי קיימים בכדור הארץ חיים שהתפתחו בנפרד רק שאין אפשרות אחרת להתפתחות ולכן הם זהים לאלה שהתפתחו קודם לכן.
ידוע שרוב החיידקים והיצורים המיקרוסקופיים כלל לא סווגו עדיין ולא מוכרים למדע.
פעם שמעתי שבדגימה של אדמה ארצית יש אחוז לא גדול של סוגים של חיידקים מוכרים ומסווגים וכל היתר לא יודעים ולא מסווגים , אז אולי החייזרים שמחפשים בכוכבים הם חלק מהחיידקים האלה, וצריך פשוט לחפש אותם באדמת הגינה ולא בחלל .
אסף
בכפית אחת של מים יש 10 בחזקת 23 מולקולות 🙂
אסף
בכפית מים יש 10 בחזקת 23 מולקולות…
ובנוסף – מי אמר שהתהליך היה אקראי?
אני עדיין חושב שייתכן שמקור החיים בכדור הארץ מהחלל החיצון.
באחד הפרקים של סדרת קוסמוס החדשה יש התייחסות לכך בתיאוריית פנספרמיה, הערך בויקיפדיה באנגלית
https://en.wikipedia.org/wiki/Panspermia
בעברית ולמי שמעדיף ערך קצר יותר
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A4%D7%A0%D7%A1%D7%A4%D7%A8%D7%9E%D7%99%D7%94
יש יצור אחד לפחות על כדור הארץ שבוודאות שורד מסע בחלל, דובון מים:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%93%D7%95%D7%91%D7%95%D7%A0%D7%99_%D7%9E
%D7%99%D7%9D
“בניסוי שנערך באוקטובר 2007 נשלחו דובוני מים במסלול מחוץ לאטמוספירת כדור הארץ.[4] בניסוי נחשפו דובוני המים לריק ולטמפרטורות הקרובות לאפס המוחלט. כמו כן חלקם נחשפו לקרינת שמש ישירה, וחלקם לקרינת רקע. רוב דובוני המים שלא נחשפו לקרינת שמש ישירה שרדו את המסע, ובאופן מפתיע, מספר דובוני מים שנחשפו לקרינת השמש הבלתי מסוננת אף הם נשארו בחיים. בכך, הפכו להיות דובוני המים לבעל החיים היחיד הידוע למדע שיכול לשרוד מסע בחלל ללא הגנה.”
למי שמעדיף את הערך באנגלית:
https://en.wikipedia.org/wiki/Tardigrade
כלומר דובוני מים על פני אסטרואיד יכלו לנחות על פני כדור-הארץ ולהתחיל את החיים.
בקוסמוס ההתייחסות היא גם ל”סירת הצלה” בתקופה קדומה של כדור-הארץ בה הופצץ באסטרואידים.
זאת כחלק מאירוע הכחדה המוני כאשר דובוני מים נזרקו לחלל החיצון על גב אסטרואיד שבסופו של דבר חזר לכדור הארץ להתחיל את החיים מחדש.
כל העניין של 10 בחזקת 23 לא מובן. זה לא שבכל כוכב יש רק אפשרות אחת לסדר את המולקולות. בכל כוכב יש 10בחזקת 23 מולקולות ומספר גדול יותר של אפשרויות סידור לכן אם נכפיל במספר הכוכבים הסטטיסטיקה אסטרונומית.
השאלה הראשונה שצריכה להישאל היא אם בכלל עברנו את הרף הדרוש לגילוי חיים בפלנטות אחרות החגות סביב כוכבים אחרים. בהינתן שרק בעשרים השנים האחרונות הצלחנו לגלות בכלל פלנטות אחרות סביב הכוכבים האחרים, ושבשיטות הנוכחיות אנחנו מצליחים לאבד כפי הנראה כ-90% מאותן פלנטות (משום שמישור המלקה של מערכות הכוכבים הללו לא מכוון כלפינו), ושעדיין איננו יכולים לקבוע אם היו (או עדיין יש) חיים במאדים או באירופה, כנראה יש לנו כברת דרך טכנולוגית לעשות כדי שנוכל לקבל קביעות דומות על פלנטות זרות במרחק הרבה שנות אור.
אפשר גם להתקדם ולשאול איזה סוג של חיים נוכל לגלות. חיים תבוניים טכנולוגיים (ואיזו טכנולוגיה נוכל לאתר)? חיים תבוניים? חיים רב תאיים? פשוטים?
הנושא השני נוגע לסטטיסטיקה, יפה לדבר על 10 בחזקת 23 פלנטות, אבל ראשית רובן מעבר להישג ידינו לנצח (בגלל ההתפשטות המואצת של היקום), שנית, מסתבר שרוב הגלקסיות עקרות לחלוטין (זה כולל את הגלקסיות האליפטיות שעוקרו בהתפרצות קוויזארים לפני מיליארדי שנים ועדיין רוויות בגז לוהט שמונע התפתחות כוכבים חדשים או פלנטות חדשות. זה כולל את מרכז הגלקסיה שלנו שכנראה עקר לא פחות). כל זה עוד לפני שהכללנו (או אפילו גילינו) כמה תופעות טבע ספקטקולריות וחישבנו את השפעתן הרצחנית על מערכות כוכבים סמוכות ואת הסטטיסטיקה שמעורבת בכך. אז מה נשאר לנו? השוליים של שביל החלב ו-M31 באנדרומדה, וכמה גלקסיות ננסיות מסביב? קצת פחות מ-10 בחזקת 23.
לסיכום: אנחנו עדיין לא מסוגלים לקבוע ש”אין חיים”. קודם כדאי שנגיע ליכולת הטכנולוגית לקבוע אם יש חיים, אחר כך נפעיל אותה, אחר כך ננתח את התוצאות, ואולי אז נוכל להגיע לדיון הפילוסופי הזה.
מאמר נכון מאוד.
השאלה היא מה המינימום של אורך קוד גנטי הדרוש לתהליך השיכפול
החיים התחילו מהשיכפול הראשון, וזה לא חייב להיות בכדור הארץ.
יכול להיות שהיקום מזוהם והחיים התחילו לפני מליארדי שנים הי שם בגלקסיה שכבר לא קיימת