מדידות של קרינת הרקע הקוסמית מצביעות על כך שהיקום הנצפה שטוח בקירוב, אך המדענים עדיין אינם יודעים אם היקום כולו אינסופי, סופי ללא קצה או בעל מבנה טופולוגי מורכב יותר
תצפיות ביקום המוקדם מראות שהמרחב נראה שטוח בכל היקום הנצפה. אבל מעבר לאופק הקוסמי שלנו, ייתכן שהיקום עדיין מתעקם, נסגר על עצמו או מתחבר בדרכים מפתיעות. לכן הגודל האמיתי והצורה הכוללת של היקום נשארים שאלה פתוחה.
כדי להבין את הבעיה, האסטרופיזיקאים משתמשים לפעמים באנלוגיה של כדור הארץ. לפני השטח של כדור הארץ יש גודל סופי, ואפשר למדוד את שטחו. ובכל זאת, כשעומדים על הקרקע אין “קצה” שנופלים ממנו. פני השטח סופיים, אבל חסרי גבול. הדבר מתאפשר בזכות עקמומיות.
אותה שאלה עולה גם לגבי היקום. האסטרונומים מניחים בדרך כלל שהיקום נמשך מעבר למה שאנחנו יכולים לראות. כלומר, אילו הטלסקופים שלנו היו מסוגלים להביט רחוק יותר, היינו כנראה רואים עוד גלקסיות, עוד כוכבים ועוד מבנים קוסמיים. אבל יש כאן מגבלה עקרונית: האופק הנצפה הוא גם גבול למידע שיכול להגיע אלינו. לכן ייתכן שלעולם לא נדע מהו גודלו הכולל של היקום.
אפשרות אחת היא שהיקום אינסופי. כלומר, הוא נמשך בלי סוף. אבל קיימת גם אפשרות אחרת: שהיקום סופי, ובכל זאת חסר קצה. זה נשמע פרדוקסלי, אך כך בדיוק פועלים פני השטח של כדור הארץ.
איך יודעים אם המרחב “שטוח” או “מעוקם”? במתמטיקה יש לכך כמה מבחנים. אחד מהם מבוסס על משולשים. במישור שטוח, סכום הזוויות במשולש הוא 180 מעלות. על משטח מעוקם, הסכום הזה משתנה. מבחן אחר קשור לקווים מקבילים: במישור שטוח הם אינם נפגשים לעולם, אבל על משטח מעוקם הם יכולים להיפגש.
הקוסמולוגים מיישמים רעיונות דומים על היקום כולו באמצעות קרינת הרקע הקוסמית במיקרוגל, האור הקדום שנפלט כאשר היקום התקרר ממצב של פלזמה חמה וצפופה. לפי החישובים, בקרינה הזאת אמורות להופיע תנודות זעירות בטמפרטורה. ואכן הן נצפות. נוסף על כך, אפשר לחשב מה אמור להיות הגודל הזוויתי שלהן. אם המרחב היה מעוקם מאוד, האור היה משנה את דרכו לאורך מיליארדי שנות אור, והתבניות היו נראות לנו בגודל שונה.
אבל המדידות מראות שהתבניות נראות בדיוק כמעט בגודל הצפוי ביקום שטוח. מכאן נובע שהגיאומטריה של היקום הנצפה שטוחה בקירוב גבוה מאוד.
האם זה סוגר את הדיון ומוכיח שהיקום אינסופי? לא בהכרח. גם אם היקום נראה שטוח בתחום שאנחנו מסוגלים למדוד, ייתכן שהוא מתעקם בקני מידה גדולים בהרבה, הרבה מעבר ליקום הנצפה. במילים אחרות, ייתכן שאנחנו בוחנים רק “טלאי” קטן מתוך מבנה גדול יותר.
יש גם הבחנה חשובה בין גיאומטריה לטופולוגיה. הגיאומטריה מתארת אם המרחב שטוח, כדורי או דמוי אוכף. הטופולוגיה עוסקת בשאלה אם המרחב “נסגר” על עצמו. אפשר, למשל, לקחת דף שטוח ולגלגל אותו לגליל. מקומית הוא עדיין שטוח, אבל גלובלית הוא מחובר לעצמו. באופן דומה, גם יקום שגיאומטרית הוא שטוח יכול להיות סגור באחד הכיוונים או בכמה כיוונים.
הפיזיקאים חיפשו רמזים לכך. בין השאר הם בדקו אם אפשר למצוא תבניות חוזרות בקרינת הרקע הקוסמית או גלקסיות שנראות משני צדדים שונים של השמים, כאילו האור הקיף את היקום וחזר. עד כה לא נמצאה ראיה משכנעת לכך. לכן ההערכה הנוכחית היא שהיקום נראה גם שטוח וגם פשוט, בלי סימנים ברורים לכך שממדים שלו נסגרים על עצמם.
ובכל זאת, ייתכן שלעולם לא נדע בוודאות. מגבלת האופק הקוסמי מונעת מאיתנו לבדוק מה קורה מעבר לחלק הנצפה. לכן שאלת הגודל האמיתי והצורה הכוללת של היקום נותרת פתוחה: הוא עשוי להיות אינסופי, או סופי אך חסר קצה, או אפילו בעל מבנה טופולוגי מורכב בהרבה מכפי שאנו מסוגלים למדוד כיום.
עוד בנושא באתר הידען:
5 תגובות
הניסיון של בן אנוש להתמודד עם השאלה מהן היקום ואיך הוא בנוי, משולה לניסיון של זבוב שיושב על ערימת זבל להגדיר לעצמו איך נראה העולם מעבר לאופק שהוא רואה.
אין לנו את היכולת והכלים לנבין בדברים שהם הרבה מעל ליכולתנו השיכלית .
מוטב היה שנתרכז בלהסתכל על הסביבה הקרובה שלנו ונשתדל לשמור עליה ולשפר אותה.
שום תועלת לא תצמח מהשקעת משאבים להבין מה קורה במרחק מאות שנות אור.
בסיפור על הזבוב שכתבתי קודם, נראה לכם שעל הזבוב להפסיק לחפש אוכל ובנות זוג ובמקום זה להתחיל לעעוף לעבר האופק כדי להבין את העולם?
לי זה פשוט,היקום הוא בצורת עין פחות או יותר מכל הכיוונים,גדול באמצע והולך ונסגר על עצמו בקצוות המרוחקים.
ובמקומות הסגירה שלו הוא הולך ומתעמעם עם ממד חדש שמופיע אחריו לאורך טריליוני שנות אור, אבל היקום כמו שאנחנו מכירים הוא סופי, יש פשוט משהו אחר אחריו שכמובן אין לי מושג מהו. כמובן שאין לי הוכחה לזה אבל על השכל שלי זה יושב טוב.
היקום הוא סופי בהחלט.
הוא גם אינו היחיד.יש בהערכה גסה של חוצנים שמתקדמים מאיתנו במליוני שנים,כ-10 בחזקת 49 יקומים,שכולם יחד בצורה של משושה משוכלל.
המולטיברס(האבסולוטום כפי שקראו לו הפליאדים של טלסיון) הוא גוף חי,שיוצר יקומים ואנחנו חלקיק מזערי ממנו.היקומים מתפשטים בצורת פרקטלים..
את המידע על צורתו וגודלו קיבלו הפליאדים מחוצנים הרבה הרבה יותר מתקדמים מהם.
הכל נוצא ממחשבה,מרעיון,ולא באקראי.
זה אלוהים הגדול,האמיתי.
אלוהינו ואלוהי אבותינו הם חוצנים מתקדמים ביותר שמכירים את סודות הבריאה,אבל גם הם לא נצחיים ואין להם כמובן,יכולות בריאה.
פרטים בקרוב(עם הרבה הוכחות וגם תמונות מכוכבים אחרים).
האמת היא שלא ניתן לדעת כלום על היקום….אין לנו כלים או יכולת…. תעלומה מטורפת….מה זה אין סוף??????((((????
ואז מה יש? אחרי היקום שנגמר?…