האם צמחים מהונדסים-גנטית רעילים?

במאמר זה נבחן את רמת הסכנה הטמונה בצמחים מהונדסים-גנטית לפי שלוש קטגוריות עיקריות

לאחרונה התגלעו חילוקי-דעות ביני לבין ארגון גרינפיס, שהגיעו לכדי ביטוי במאמר שפורסם בבלוג “מדע אחר” ובתגובות (חלקן זועמות, רובן מתונות יותר) המנסות להציג את הצמחים המהונדסים גנטית כבעלי סכנות אינהרנטיות, ואת חברות הביו-טכנולוגיה המייצרות אותם כחמדניות ומתעניינות בכסף בלבד.

קשה להתווכח לפחות עם חלק אחד מהטיעון: חברות הביו-טכנולוגיה, כמונסנטו, זכו בצדק במוניטין שלהן. ברור לכולם שהן שואפות לעשות כסף. זוהי מהות המשק הקפיטליסטי – החברות צריכות לעשות כסף, לטובת בעלי המניות שלהן. לחברה בבורסה אין זכות להקטין את רווחיה, ללא תירוץ טוב. למעשה, בתקופה מסוימת של המשק האמריקאי, תבעו בעלי המניות של פורד את בעל החברה לדין על כך שהחליט לסייע לפועלים הפשוטים – על חשבון רווחי בעלי המניות. אנחנו יכולים לאהוב את המשק הקפיטליסטי או לשנוא אותו, אבל החברות עצמן חייבות להתחרות כדי להציג רווחים, וזה מצוין.

אלא מה? במרדף המטורף אחר הכסף, עלולות החברות גם לשחרר לשוק מוצרים שאינם עומדים בכללי הבטיחות. מכיוון שכך, גופים ממשלתיים כמו מנהל המזון והתרופות האמריקאי, מחויבים לעמוד על המשמר ולוודא שהמוצרים אינם מזיקים.

אבל איך יודעים אם הצמחים המהונדסים-גנטית מסוכנים? האם הצמחים המהונדסים-גנטית מסוכנים לבריאות?

חשוב להבהיר ש- ‘צמחים מהונדסים גנטית’ הינו רק שם כולל לקבוצה גדולה מאד של צמחים, שלתוך כל אחד מהם הוחדר גן אחד או יותר שמקנים לצמח תכונה חדשה. חלקם (כמו NK603) זוכים בעמידות בפני קוטלי-חרקים או קוטלי-עשבים. אחרים, כמו MON 863, מסוגלים לייצר רעלן חדש אשר פוגע ביצורים פרימיטיביים כחרקים ותולעים המעוניינים לסעוד את נפשם על פרי עמלו של החקלאי. וכמובן, במעבדות ישנם גם צמחים ‘מתוחכמים’ יותר, שהונדסו כך שתכונותיהם יותאמו לרצונות הצרכן: הם יכולים להיות גדולים או קטנים יותר, להגיע בצבעים שונים, או לגדול בתנאי יובש ולחות שהיו הורגים כל צמח רגיל.

ברור שלא ניתן להתייחס לכל הצמחים המהונדסים-גנטית כאילו היו כולם בעלי רמת סיכון זהה. באופן אינסטינקטיבי אנו מבינים שהצמחים שהונדסו לייצר רעלנים נגד חרקים, עלולים לטמון בחובם סכנה גדולה יותר מהצמחים שהונדסו לגדול בתנאי יובש. כל זן של צמח מהונדס-גנטית שונה מהאחרים, ואין טעם להכניס את כולם תחת אותה קטגוריה כללית וכוללנית.

למרות הצורך בהבדלה בין כל זן של צמח מהונדס-גנטית, חלק גדול מהארגונים הירוקים מקטלגים את כל הצמחים המהונדסים כסכנה בריאותית, ומתעקשים להתייחס אליהם כך עד שלא הוכח אחרת. בנקודה זו חשוב להבהיר שמעולם לא התגלה צמח מהונדס-גנטית שגודל ונמכר בקנה-מידה מסחרי והיה רעיל לבני-אדם. עד לשנת 1998, צמחים מהונדסים-גנטית גודלו בארצות-הברית, בבריטניה ובארצות אחרות מבלי שנתקלו בסוג ההתנגדות הקיימת נגדם כיום. מותגי קטשופ מסוימים, למשל, יוצרו באותה תקופה מעגבניות מהונדסות-גנטית וסומנו בהתאם בחנויות. והציבור קנה, והיה מרוצה.

המהפך החל בשנת 1998, כאשר מדען בשם ד”ר פוזטאי הכריז בשידור טלוויזיוני שתפוחי-אדמה מהונדסים גנטית הינם רעילים לחולדות ופוגעים במערכת העצבים שלהם. הציבור באנגליה במיוחד, שנשאר חרד מהתפרצות מחלת הפרה המשוגעת שנתיים לפני כן, התנער מהצמחים המהונדסים-גנטית, והתקשורת המשיכה להגביר את ההייפ. ומאז ועד היום, אנו נמצאים בעידן החשש.

האם באמת הצמחים המהונדסים-גנטית מזיקים מטבעם? האם יש לחשש בסיס? כדי לענות על השאלה, עלינו לסקור את המחקרים השונים שנערכו על מגוון גדול של צמחים מהונדסים-גנטית, ולנסות לזהות האם הם מזיקים לסועדים. מכיוון שאמנות בינלאומיות אוסרות עלינו לערוך ניסויים אלו על בני-אדם, ניאלץ להסתפק בקרובי משפחתנו הרחוקים – החולדות והעכברים.

נבחן את רמת הסכנה הטמונה בצמחים מהונדסים-גנטית לפי שלוש קטגוריות עיקריות, שכל אחת מהן תזכה לרשומה משלה. ואלו הן –

• האם הצמחים המהונדסים רעילים לבני-אדם או ליונקים?
• האם הצמחים המהונדסים אלרגניים (גורמים לאלרגיות) או גורמים לנזקים ארוכי-טווח אחרים?
• האם הצמחים המהונדסים פוגעים בסביבה?

הסבר לגבי מחקרי רעילות

ברשומה הנוכחית בחרתי להתמקד בשאלה הראשונה: שאלת הרעילות.

בעשור הנוכחי נערכו מחקרים רבים מסביב לצמחים מהונדסים-גנטית. כדי לעמוד על טיבם אני מפרט ברשומה זאת את תוצאות הסקירה הממצה, העדכנית והמאוזנת ביותר שמצאתי, שהתפרסמה בשנת 2011 בכתב העת המדעי Environment International. הכותבים סוקרים עשרות מחקרים קודמים שבדקו את רעילותם הפוטנציאלית של צמחים מהונדסים-גנטית. הם מתמקדים בשלושה סוגי צמחים במיוחד, מכיוון שעליהם נעשה רוב מכריע של המחקר: תירס, סויה ואורז.

רוב המחקרים הנסקרים בוצעו באמצעות האכלת חולדות במזון מהונדס-גנטית, ומעקב במשך תשעים ימים אחר בריאותם הכללית. בסוף הניסויים הוקרבו בדרך-כלל החולדות למען המדע, ואיבריהן הפנימיים נבדקו היטב כדי להעריך את מצבן. חלק מהחוקרים התעמקו בחיות עד כדי כך שלקחו את התאים מהכבד, מהכליות ומרקמות אחרות ובדקו את מצבם. בקיצור, היה כאן ניסיון אמיתי וכן לבחון את השפעת המזון המהונדס-גנטית על יונקים מורכבים כחולדות.

מדוע נמשכו הניסויים רק תשעים ימים בדרך-כלל? מכיוון שרעילות מתבטאת בהשפעה מיידית, יחסית. אם תשתו רעל, חלילה, הרי שתוך מספר שעות כבר יגיבו תאי גופכם לחומר המזיק. אם תשתו אותו במינונים נמוכים, אולי לא תתקבל תגובה מיידית – אבל לאחר מספר שבועות יתחילו התאים בכבד לקרוס תחת העומס המצטבר, הכליות ייכשלו במילוי תפקידן, המוח יספוג נזקים מצטברים וכן הלאה. מכיוון שכך, תשעים יום אמורים להיות די והותר כדי להבחין בהשפעות של חומר רעיל, גם במינונים נמוכים מאד.

ומה היו התוצאות?

כצפוי בתחום בו קיימות אמות מידה רבות ושונות להצלחה, התקבלו תוצאות שונות מאד עבור חלק מהניסויים – שחלקן מצביעות על חוסר השפעה מוחלט של המזון המהונדס-גנטית על הבריאות, ואחרות מרמזות על השפעה רעילה.

שני מחקרים במיוחד תפסו את תשומת לבי. האחד נעשה על עכברים שהולעטו ב- MON 863 – תירס שתאיו מייצרים רעל נגד תולעים. חשוב לומר שעצם העובדה שהתאים מייצרים ‘רעל’ אינה אומרת מיידית שקיימת סכנה לבני-אדם. צמחים רבים – מהחסה האצילית ועד לנענע המרופטת – מייצרים רעלנים כנגד בעלי-החיים ששואפים לאכול אותם. תירס MON-863 הונדס לייצר רעל נגד תולעים, שאינו אמור להשפיע על בני-אדם או יונקים באופן כללי. למרות זאת, החולדות שאכלו תשעים ימים מהתירס ירדו במשקל ב- 3% בערך, והראו סימנים של חולי בכבד ובכליות – מהסוג המוכר בדרך-כלל מאכילת חומרים רעילים.

מפחיד? מאד. ולכן כונס פאנל מומחים שעבר על המחקר והרים גבות בתהייה. אנו מצפים שחומר רעיל יגרום ליותר נזק, כאשר הוא ניתן במינון גבוה יותר. תירס MON-863 לא גרם לנזק גדול יותר לחולדות, גם במינונים הגבוהים ביותר. עובדה מוזרה זו, כמו גם בעיות אחרות באנליזה של החוקרים, הביאו את הפאנל למסקנה כי תוצאות האנליזה אינן מעידות על רעילותו של תירס MON-863.

קבוצת החוקרים המקורית לא התייאשה, ופרסמה בשנת 2009 מחקר אחר שהניב תוצאות מדאיגות. חולדות קיבלו במזונן שלושה סוגי צמחים מהונדסים-גנטית: NK-603, MON-810, MON-863. בחולדות התגלו סימני הרעלה – וזה אכן מדאיג, במיוחד עקב העובדה שהמחקר נראה ‘כשר’. לרוע המזל, הוא נמשך תשעים יום בלבד, והתרחש לפני יותר משלוש שנים. מכאן מועלית השאלה, גם בסקירה עצמה, מדוע לא פרסמו מאז החוקרים תוצאות של מחקרים דומים נוספים ארוכי-טווח יותר. וכפי שכותבי הסקירה מנסחים בעצמם – “נראה לא-יאומן שהערכת הסיכון… לא שוחזרה והוארכה ללא הגבלת זמן.”

או, במילים אחרות, משהו בכל-זאת מסריח גם במחקר הזה.

מתחילים לחבוט את הראש בקיר? ברוכים הבאים לעולם המדע המופלא, בו צריך לבחון מספר גדול של מחקרים בזהירות ובקפידה כדי להתחיל לגבש תמונת עולם מלאה יותר. ומכיוון שתמיד יש גם חוקרים שעורכים מחקרים גרועים, שמרמים בתוצאות ושמשוחדים בטובות הנאה או בכסף, חשוב להסתכל על סך-כל המחקרים ולא להתרכז באחד בלבד.

עד עכשיו כתבתי על המחקרים המעידים על רעילותו של תירס מהונדס-גנטית, במיוחד מסוג MON-863. היו שני מחקרים כאלו. זהו. רק שניים, מתוך 17 מחקרים שהתקיימו בחמש השנים האחרונות על תירס מהונדס-גנטית. כל יתר 15 המחקרים הסתיימו בקביעה ברורה שהתירס המהונדס-גנטית אינו מסוכן לבריאות.

רוצים עוד? 13 מחקרי רעילות דומים נערכו גם באורז ובסויה. מתוכם, רק באחד התגלתה תופעה פיזיולוגית משונה: בלוטות הלימפה של החולדות שקיבלו את אחד מסוגי האורז המהונדס-גנטית, התנפחו. לא בדיוק רעילות, אבל עדיין ראוי לציון. בכל שאר 12 המחקרים לא התגלו השפעות בריאותיות שליליות.

לקחתי לעצמי את הרשות להציג את המחקרים בטבלה אחת גדולה. כל ריבוע מייצג מחקר אחר. הריבועים באדום מייצגים מחקרים בהם למזון המהונדס-גנטית הייתה השפעה רעילה. הריבועים בירוק – מחקרים בהם המזון המהונדס-גנטית לא הסב נזק לגוף. התוצאה הסופית נראית ככה:

אני חושב שהנקודה ברורה: מתוך 30 מחקרים שניסו לבדוק האם מזון מהונדס-גנטית רעיל, רק שניים קבעו שכן – וגם הטענות שלהם מוטלות בספק, ומגיעות מאותה קבוצת מחקר. אלו תוצאות יפהפיות של עשרות מחקרים מדעיים המצטרפים ביחד לאותה קביעה: מזון מהונדס-גנטית אינו רעיל!
ובכל זאת…

השתכנעתם שמזון מהונדס-גנטית בטוח לגמרי? יופי – אולי תוכלו גם להרגיע אותי, כי אני עדיין לא השתכנעתי לגמרי.

קודם כל, חלק גדול מהמחקרים שהצגתי ממומנים על-ידי חברות ביו-טכנולוגיה שונות, כולל ידידתנו הוותיקה מונסנטו. מחקרים ממומנים נוטים להיות בעלי תוצאות התואמות את מקור המימון. עובדה זו פוגמת בחוזקם של המחקרים, אך אינה מבטלת אותם לחלוטין. חוקרים רבים ניחנו ביושר הפנימי הנחוץ כדי לפרסם תוצאות שאינן עולות בקנה אחד עם שאיפות המממן, ובכל מקרה – חלק מהמחקרים ברשימה לא נתמכו על-ידי חברות הביו-טק, ועדיין הגיעו למסקנה שהצמחים המהונדסים אינם רעילים.

בשלב זה אתם עשויים להחליט שכל המחקרים אינם שווים מאומה, כי כולם ממומנים או מונעים מתוך אינטרסים אישיים – כולל אלו שהראו שהצמחים דווקא כן רעילים! יש בכך מן האמת, אבל ההיסטוריה מלמדת אותנו שבנושאים שנויים במחלוקת, תוך שנים ספורות יוצאת האמת אל האור ומתגבש קונצנזוס מדעי. הקהילה המדעית כמוה כמסננת חול, שעוברת ניעור מתמיד. דרך החורים נופלים המחקרים הקטנים מדי, הגסים מדי, או שאינם נעשים לפי הכללים. בסופו של דבר, ייוותרו מספר חלקיקי זהב – ואלו המחקרים המהימנים והרציניים ביותר, שמספקים את התוצאות עליהן ניתן לסמוך. נכון לרגע זה, מחקרי הזהב מוכיחים שצמחים מהונדסים-גנטית אינם רעילים מטבעם.

קביעה זו אינה אומרת שאנו יכולים לשקוט על שמרינו ולהפסיק לבדוק את רעילותם של צמחים מהונדסים חדשים. ייתכן בהחלט מצב היפותטי בו מהנדסים גנטיים שלומיאלים מחדירים לצמח הוראות שגורמות לו לייצר חלבון חדש ורעיל. המשמעות היא שאנו, קהל הצרכנים, צריכים לדרוש שכל צמח חדש שיוצא לשוק יעבור מספר מבדקי רעילות בסיסיים, לפני שישמש למאכל אדם. הייתי רוצה לראות את ארגוני הירוקים מקדמים את הדרישה הזו, במקום להימנע באורח דתי-כמעט מכל סוג של מזון מהונדס-גנטית.

הסקירה שהצגתי עד עתה משמשת בעיקר כדי לספק קביעה אחת ברורה: ההנדסה הגנטית בפני עצמה אינה גורם המקנה לצמחים רעילות. וגם זה חשוב. בסופו של דבר, אין סיבה בריאותית מיידית להתנגד באופן גורף לצמחים מהונדסים-גנטית.

בפרק הבא…

גם אם צמחים מהונדסים-גנטית אינם רעילים, ייתכן שהם בעלי השפעות בריאותיות ארוכות-טווח יותר, או אלרגניים (גורמים לאלרגיה) יותר מצמחים רגילים. ייתכן אפילו שהם ניחנים בהשלכות הרסניות על הסביבה. בנושאים אלו נעסוק ברשומות הבאות בסדרה, ובסוף גם נסביר מהם המניעים העומדים מאחורי השימוש בצמחים מהונדסים-גנטית.

צמחים מהונדסים – החשש והכורח. אבי בליזובסקי, מתוך גלילאו