החללית שוגרה ממטוס שהמריא מבסיס חיל האוויר ונדנברג בקליפורניה מעל מדבריות מערב ארה”ב, ונישאה לחלל על גבי טיל מדגם פגסוס XL מתוצרת חברת אורביטל סיינסס
החללית איריס (IRIS) ראשי תיבות שלInterface Region Imaging Spectrograph שתחקור את השמש שוגרה אתמול (יום ו’) והגיעה למסלולה. כך מאשרת סוכנות החלל האמריקנית נאס”א.
החללית שוגרה ממטוס שהמריא מבסיס חיל האוויר ונדנברג בקליפורניה מעל מדבריות מערב ארה”ב, ונישאה לחלל על גבי טיל מדגם פגסוס XL מתוצרת חברת אורביטל סיינסס. נכון לעכשיו זהו שיגור הפגסוס האחרון שהזמינה נאס”א מהחברה המסחרית. תכנית שירותי השיגור של נאס”א במרכז החלל קנדי בפלורידה ניהלה את הספירה לאחור ואת השיגור.
איריס היא חללית קטנה שמשימתה לצפות בתנועת החומר שנע על השמש, אוסף אנרגיה ומתחמם כשהוא נע דרך האזור באטמוספירה התחתונה של השמש שרק מעט ידוע עליו. אזור ממשק זה בין הפוטוספירה והעטרה שבה מגיע החום למיליוני מעלות. אזור ממשק זה גם אחראי לרוח השמש.
החוקרים שיעזרו באיריס ינסו לענות על שאלות בסיסיות ולהבין כיצד נוצרת האנרגיה החזקה שנפלטת מהשמש. הנתונים שתשדר יסייעו לנו להבין כיצד האנרגיה נעה מפני השטח של השמש אל העטרה החמה והחלקיקים שלה מתחממים בדרך מכ־6,000 מעלות לכמיליון מעלות.
משימת איריס, תיעזר בטלסקופ בתחומי האולטרה סגול ותוכל לצפות בתוואים שקוטרם 200 קילומטרים ויותר. היא תבחן כאחוז אחד מפני השטח של השמש.
“איריס תראה את הכרומוספירה של השמש בפירוט רב יותר מאשר אי פעם” אומר אדריאן דאו, מדען בפרויקט. “לדעתי אנו עומדים לראות משהו שלא ציפינו לו”.
איריס היא חללית קטנה של נאס”א שתשלים את משימות SDO והינודה החוקרות את פעילות אטמוספירת השמש והשפעתה על כדור הארץ. SDO והינודה בוחנות את פני השטח של השמש ואת האטמוספירה החיצונית בהתאמה, בעוד איריס תצפה באזור שביניהם.
“איריס תפעל כמעט כמיקרוסקופ לטלסקופ של SDO” אומר ג’ים האל, מנהל משימת איריס. “היא תתבונן מקרוב באזור ספציפי כדי לראות כיצד מתרחשים בו השינויים בחומר ובאנרגיה.”
לדבריו, הצירוף של שלוש החלליות יתן לנו מבט שלם יותר של השמש. “איריס תשפר את הבנתנו על אזור הממשק שבו נוצרת מרבית הפליטה של השמש בתחום האולטרה סגול. פליטה זו משפיעה על סביבת החלל בקרבת כדור הארץ ועל אקלים כדור הארץ. פעילות השמש כגון פליטות מסה מהעטרה ולהבות שמש מעוררת עניין למתכנני חלליות ולווינים שמבקשים למצוא דרכים להגן על המכשירים והאלקטרוניקה מפני קרינות אלה.
“אנו מחפשים תשובות לשאלה מדוע הכל מתחיל בשמש”. אומר האל.
הלוויין פגסוס של אורביטל סיינסס הוא המשגר המכונף היחיד שבו נאס”א עושה שימוש. אמנם הוא קטן ביחס למשגרים העצומים המעלים לווינים כבדים למסלול וחלליות לעולמות אחרים, אך הגודל והגמישות של פגסוס איפשרו ביצוע של משימות רבות שהיו קטנות מדי עבור משגר גדול יותר.
“פגסוס היה משגר מוצלח עבור נאס”א, אומר טים דון, מנהל השיגור של איריס. “היו לנו עד כה 18 שיגורים מוצלחים עם פגסוס. הצוות דינמי וגמיש. הם הצליחו להשלים עבודה רבה בזמן קצר מאוד”. אמר.
המטוס הנושא, מדגם L-1011 טיפס לגובה של 39 אלף רגל ואז הוא פלט את משגר הפגסוס שהמשיך לחלל בכוחות עצמו. השלב הראשון של פגאסוס המונע בדלק מוצק החל לבעור כחמש שניות לאחר נפילתו מהמטוס, ואז טס בקשת והתייצב בכיוון מעלה כאשר הכנפיים העיקריות שלו נתנו לו כוח עילוי ושלושת הסניפירים בגבו סייעו בניווט דרך השכבה העבה של האטמוספירה התחתונה של כדור הארץ.
הטיל הבעיר את השלב הראשון במשך 73 שניות ולאחר מכן התנתק. השלב השני, נטול כנפיים הוצת 94 שניות לאחר השיגור ודחף את איריס במהירות אל החלל. השלב השלישי נטל פיקוד לאחר מכן והעביר את איריס למסלול המיועד כ-13 דקות לאחר השיגור.
זו כאמור, המשימה האחרונה של פגסוס משום שכבר לא נשארו חלליות קטנות המתאימות ליכולות של פגסוס. השיגור בוצע מהחוף המערבי משום שהחללית מיועדת להקיף את כדור הארץ במסלול קוטבי כלומר היא תעבור מעל הקוטב הצפוני והקוטב הדרומי בכל הקפה. במסלול זה היא תוכל לצפות בשמש באופן חופשי במשך שמונה חודשים בשנה” אמר האל.
ברגע שאיריס תפתח את קולטי השמש שלה ותספק חשמל למערכות, וכן תפתח את הטלסקופ, המדענים מקווים לראות די מהר זרימה של נתונים.
לדברי דאו, המדענים יודעים על אילו שאלות הם רוצים לקבל תשובות אבל במשימות כאלה, תמיד יש הפתעות.
