איראן תקים בסיס שיגור לווינים * שיגרה לוויין צילום * סקירה מעודכנת של תוכנית החלל האיראנית

ממשלת איראן הודיעה רשמית על הבסיס, שקיומו כבר היה ידוע לגורמי המודיעין בעולם, בעקבות שיגור לווין תצפית אתמול * בהמשך הכתבה – סקירה מעמיקה של תוכנית החלל האיראנית, כפי שעולה מהרצאתו של טל ענבר בכנס החלל ע”ש אילן רמון במכון פישר בתחילת השבוע

איראן שיגרה אמש את הלווין נאביד (בשורה בפרסית)- לוויין המצלם בצבע אחד וברזולוציה נמוכה, אך עדיין מדובר בהתקדמות עבור תוכנית החל האיראנית.
משקלו של הלוויין הוא 50 קילוגרמים ומסלולו מאפשר לו לצלם בגבהים שבין 250 ל-375 קילומטרים מעל כדור הארץ. באיראן מתגאים בכך שהלווין תוכנן ונבנה בכוחות מדעיים מקומיים ללא סיוע מבחוץ (אם כי זה כמובן לא מדויק משום שטכנולוגיות רבות בתחום הלווינות ניתנות לרכישה בשוק החופשי).
על פי דיווחי התקשורת האיראנית השיגור לחלל בוצע בעקבות הוראה ישירה של הנשיא מחמוד אחמדינג’אד.

נאביד הוא לוויין הצילום השלישי שאירן משגרת לחלל בשנים האחרונות, הלוויינים הקודמים לא שרדו זמן רב והתרסקו אל הקרקע לאחר כחודש ימים בלבד.

איראן הודיעה כי תקים בסיס לשיגור לווינים בשטחה. רשת התקשורת הממשלתית האיראנית Press TV מוסרת כי הבסיס יוקם באיזור בדרום איראן שהוא לדבריהם המקום הבטוח לבסיס כזה, משום שהוא קרוב לים עומאן מצד אחד ולאוקיאנוס ההודי מצד שני והוא מאוכלס בדלילות.

ראש סוכנות החלל האיראנית (שגם ראשי התיבות שלה הם ISA) חאמיד פאזלי אמר כי הרפובליקה האיסלמית מתכוונת להקים בסיס שיגור לוויינים בשיתוף עם משרד ההגנה. “נשיא איראן מחומד אחמדינג’אד הורה לקבינט לסקור ולעדכן את התוכנית והתקציב הנדרש שלה כבר הוקצה”, לדבריו.

בחודש ינואר אמר שר ההגנה, בריגדיר גנרל אחמד ואחידי, כי טהרן מתכננת לשגר לווין במהלך עשרת הימים הראשונים של חודש פברואר, שהם גם חג לאומי, לציון 33 שנה לנצחון המהפכה האיסלמית באיראן בשנת 1978. ב-12 בנובמבר 2011 הודיע ואחידי כי איראן מתכוונת לשגר לחלל לווינים מתוצרת עצמית בשם פאג’ר (שחר) נאביד (מבשר) וטולו (עליה) במהלך השנה הפרסית הקרובה (המתחילה ב-20 במארס).

בכירים בתחום החלל באיראן דיברו על שיגורו של לווין נוסף בשם זאפאר (נצחון) שמשקלו 90 קילוגרם והוא מסוגל להקיף את כדור הארץ במסלול אליפטי ששיאו בגובה 500 קילומטר.

איראן שיגרה את הלווין הנסיוני הראשון שלה אומיד (תקןןה) בשנת 2009, והפכה למדינה התשיעית שהצליחה לשגר לווין בעצמה, כאשר המדינה השמינית היתה ישראל ב-1988 (ראו את סקירתו של טל ענבר בהמשך)

איראן היא החברה ה-24 של אמנת האו”ם לשימוש בחלל לצרכי שלום שנוסדה בשנת 1959. טהרן גם מתכננת לשגר את משימת החלל המאוישת בשנת 2019.

טל ענבר, ראש תחום החלל במכון פישר הקדיש את אחת ההרצאות בכנס החלל השנתי ע”ש אילן רמון שהתקיים בתחילת השבוע בבית חיל האוויר בהרצליה: “תחום החלל מוצג בצורה חופשית יחסית על ידי האיראנים ולאחרונה הם התחילו להשתתף בתערוכות וכנסים בינלאומיים.”

“תוכנית החלל מתחלקת לארבעה צירים: ציר פיתוח הלווינים – שוב כרגע איראן עוסקת בלוויינים קטנים, כמעט חסרי משמעות מבחינה ביטחונית אך מבחינת המחקר ויישומים של חקלאות ומעקב אחר אסונות – מתחילים לראות תוצאות. ציר נוסף הוא תחום המשגרים שם יש לאיראנים פעילות ענפה בתחום המבוססת כמעט באופן בלעדי על טכנולוגית טילי שיהאב שהם עצמם מבוססים על טילים צפון קוריאנים – כלומר העתקה של טכנולוגיות רוסיות משנות החמישים אבל הם מכילים שיפורים ושדרוגים מקוריים.”

“ציר נוסף הוא התשתיות לאומיות, ולאחרונה נחשפו מתקני שיגור. הציר הרביעי והאחרון הוא מערך המחקר והפיתוח כולל היבטים של תשתיות וכח אדם שחלקו הרב צעיר מאוד. רבים מהמהנדסים האיראנים לומדים אפילו בשנים הללו במוסדות מחקר במערב ומביאים ידע רב אל תוך איראן.”

“באופן מוצהר איראן מדברת על שיגור אדם לחלל עד שנת 2019. לא מדובר על משימה מסלולית אלא טיסה תת מסלולית. בשלב הזה מתמקדים ברקטות מחקר נושאות בעלי חיים.” אומר ענבר.

“הדור הראשון של הלוויינים האיראנים היו לוויינים בלתי מיוצבים, תלויי מצבר וללא מצלמה. הלוויין הראשון אומיד שוגר ב-2009 והיה הספוטניק האיראני אך גם זה הספיק לצרף אותה למועדון החלל לאחר שישראל עשתה זאת ב-1988. לווין נוסף – לא הכי מדויק שוגר במהלך קיץ 2011, היה מצויד בתאים סולרים ומצבר נטען ויכולת ראשונית של צילום מהחלל.”

בשלבי פיתוח נמצאים כעת מספר לווינים מיוצבים בשלושה צירים, בעלי תאים סולאריים נפרסים, מערכות הנעה כולל הנעה חשמלית לשינויים ותמרונים במסלול כדי להתגבר על היעילות המוגבלת של המשאבים. משגרים לווינים יכולים להוות בסיס להמשך פיתוח יכולות טילים.

הלווין הראשון היה אמור להיות מסבאח אך הוא לא עלה לחלל בשל תקלה במשגר הרוסי שנשא אותו. ב-2005 שוגר הלווין סינה מתוצרת רוסית. הלווין אומיד היה הראשון שתוכנן ונבנה ושוגר באיראן., ראסאד – ננו לווין היה כמה שבועות בחלל. מסבאח 2 לא שוגר עדיין. לגבי פאג’ר היו כמה הצהרות ובהן שתהיה לו יכולת שינוי מסלול, מערכת מנוע יוני, אך עדיין משקלו אינו מאפשר שיגורו באמצעות המשגר הנוכחי וממתינים למשגר הכבד יותר.

עוד בבניה AUTSAT וזאפאר – שני לווינים שאמורים לצלם במספר צבעים,. טולום המכיל מצלמות ברזולוציה של 10 מטר. בתכנון גם זורך – לווין תקשורת עתידי ושני לווינים פארס 2 ומאסוב 2 עם יכולת טובה יותר לשיוט בחלל ויכולת צילום בכמה אורכי גל. “היכולת להחזיק לווין צילום בחלל שמה את איראן במקום אחר, חוץ מזה שהם כל הזמן משקיעים בפיתוח ושיפור היכולות.” אומר ענבר.

תילי טילים?
כרגע יש לאיראנים ששה לוויינים מוכנים, שמורים באחסנה וממתינים לשיגור. יש להם ככל הנראה בעיות בתחום המשגרים, חלק מהלוויינים לא יכולים להכנס למשגר הנוכחי והמשגר העתידי עדיין לא מבצעי. לפי ההצהרות של ואחידי – שר ההגנה במהלך 2012 נראה שיגור נסיון ראשון של המשגר החדש.

כיום משמש את האיראנים בעיקר המשגר סאפיר, משגר דו שלבי הפועל על דלק נוזלי, השלב הראשון זהה לזה של הטיל הצבאי שיהאב 3. השלב השני כולל שני מנועים רקטיים שזוהו כהעתקים של טיל רוסי בליסטי ישן ששוגר מצוללת. האיראנים רכשו מספר טילים מקוריאה כדי להשתמש ברכיבים שלהם לשיגור לווינים אבל גם לשיגור טילים צבאיים מהבסיס הנמצא בסמנן, המשגר מגיע באמצעות משאית, הזקפה ושיגור כמו משגרים רוסיים רבים. המשגר החזק יותר שהוצג לפני שנתיים נקרא סימור (SIMORGH), גובהו 27 מטרים והוא מכיל 4 מנועים ואמור להעלות מטענים של עד 100 קילו לחלל. סימור הוא שלב בדרך לטיל בליסטי בין יבשתי ואכן הקונגרס אומר שב-2015 איראן תוכל לפגוע בארצות הברית. אתר שיגור חדש עשוי להיחשף בשבוע הקרוב על ידי האיראנים.

בסוף שנות התשעים שוגר לראשונה הטיל סאפיר, ב-2008 היה שיגור שנכשל. באותה שנה הציגו את המשגר סאפיר באוגוסט הוא נכשל אבל בפברואר 2009 הם הצליחו ושיגרו לווין של 30 קילו ובכך נכנסו לרשימת מעצמות החלל אחרי ישראל. ומאז כאמור שיגרו שני לווינים נוספים (הנתון נכון ליום שני, 30/1/2012 א.ב.)
עוד פעילות נמרצת של האיראנים היא בתחום רקטות מחקר – המכון למחקרי תעופה וחלל שב-2010 נשאב אל תוך סוכנות החלל של איראן, ערך ניסויים בשיגור בלעי חיים. אין לזה שום ערך צבאי, עוד פן של פעילות מחקרית טהורה שמאפשרת להם להציג את החזות המחקרית-אקדמית הלגיטימית.

“הרבה תחנות קרקע נפתחו לאחרונה באיראן. איראן חברה בגוף המכונה הארגון לשיתוף פעולה בתחום החלל למדינות אסיה והפסיפיק שמרכזו בביג’ין. במסגרת זו שוגר לווין סיני לחישה מרחוק ברזולוציה של 2 מטרים והם מתאמנים בקליטת השידורים ובפיענוח התמונו, דבר שמאפשר להם להכשיר אנשים לתפעול לוויינים.”

“גם גופים אקדמיים, תעשייתיים ואחרים קשורים בממסד החלל האיראני. עד היום מיפיתי יותר מ-150 ארגוני שעובדים על מיזמים שונים בתוכנית החלל, הדבר מקשה להבחין מי עושה מה וכמה כסף מושקע בתוכנית החלל האיראנית. ההערכה המינימלית מדברת על 1.5-2 מיליארד דולר לשנה. חלק גדול מתוכנית החלל האיראנית נסמכת על תשתיות טכנולוגיות של מערכת הבטחון האיראנית – מאותו תקציב, כשהם מעצימים את הפעילות בחלל זה אומר שיש פחות לדברים אחרים.”

איראן גם פעילה בתחום החלל בזירה הבינלאומית. לאו”ם יש משרד לענייני החלל החיצון וועדה של האום לשימוש בחלל למטרות שלום. אחמד טאלב זאדב התמנה להיות ראש תת הוועדה המשפטית.נאמר בעדינות שהוא איש שקשור לדברים לא טובים, המנוגדים למטרת המשרד הממוקם אגב בביג’ינג.
לוועדה המייעצת של הארגון הבינלאומי לאסטרונאוטיקה (IAF) נכנס ראש המרכז למחקרים בתחום של חלל ותעופה של איראן הנותן גם שירותים ידוע לתעשיית הרקטות ארוכות הטווח.
תוכנית החלל האיראנית זוכה לתמיכה פוליטית רמת דרג לרבות מהמנהיג הדתי העליון חמנאי, והנשיא אחמדנג’אד. הפעילות משרתת את המטרות של השלטון האיסלאמי אבל גם תורמת למוטיבציה של האנשים.
לאחרונה התפרסמו מספר דיווחים על יכולות של איראן בתחומי לוחמת החלל. אין אישוש לטענה לפיה האיראנים סינוורו לווין אמריקני. אך הם יודעים לשבש את שידורי ה-GPS והטכנולוגיה הרוסית המתחרה גלונאס. וכמובן הם מרבים בחסימת לוויני תקשורת. האיראנים לא ממש אוהבים שערוצים סוררים משדרים לאיראן ולכן הם משדרים בתדרים דומים וגורמים לחסימות קשות והפרעה ללויני תקשורת אחרים. הדבר גרם לסכסוך בין איראן לבין איגוד התקשורת העולמי ITU עד כדי כך שדנים בשלילית הנקודה בשמים השמורה לאיראן.

“מעבר לעובדה שיש מספר סבבים של סנקציות שתחום החלל לא נכלל בהם, לפחות לגבי לווינים ניתן לרכוש טכנולוגיות בשוק הפתוח. גם קל מאוד להציג מהנדס איראני שנוסע להשתלמות באירופה כאיש תוכנית החלל ולא כאיש משמרות המהפכה.

ראו גם “התקווה האיראנית בחלל”