אוכלוסיית העולם הגיעה ל-7 מיליארד/דייוויד ביילו, סייניפיק אמריקן

החדשות הטובות – מספר הילדים שמולידה כל אשה במהלך חייה ירד במחצית מאז 1950. החדשות הרעות, קצב זה החל לעלות בחלקים שונים של העולם

אתמול נולדה בפיליפינים תינוקת מיוחדת מאוד. הדמוגרפים של האו”ם קבעו שהיא האזרח השבעה מיליארד של העולם. במקומה היה יכול להיוולד תינוק לאם גוועת ברעב במדבריות המתרחבות של סומליה, מדינה שסועת מלחמות ומוכת רעב. מירב הסיכויים היו שהיא תיוולד בהודו דווקא, שבה שיעור הלידות לדקה הוא הגבוה בעולם. ואולי, עם קצת מזל היא הייתה נולדת בארה”ב, כחלק ממיעוט שקובע, לטוב ולרע, את גורלו של כוכב הלכת המכלכל את האנושות.

ובכל מקרה, לידת האזרח השבעה מיליארד מעלה שאלה: כמה בני אדם הם יותר מדי? האם כדור הארץ יכול לפרנס לאורך זמן שבעה מיליארד בני אדם? או אולי תשעה מיליארד או עשרה מיליארד? הדמוגרף ג’ואל כהן ממכון כדור הארץ שבאוניברסיטת קולומביה,מעריך כי “התוספת של 4 מיליארד בני אדם שהתרחשה בחמישים השנים האחרונות היא אירוע חסר תקדים ויוצא דופן שככל הנראה לא יחזור על עצמו בהיסטוריה האנושית”
בראשית המאה ה-20 היו בכדור הארץ רק כמיליארד בני אדם. לפני כעשרת אלפים שנה היו רק כמה מאות אלפים, ולפני כ-70 אלף שנה יתכן שלא היו יותר מ-15 אלף מאיתנו.

הילודה והעלייה בתוחלת החיים גורמים למספר המוחלט של בני האדם להמשיך לעלות אף כי מספר הילדים לאישה ירד בחצי מאז 1950. למעשה שיעור גידול האוכלוסין הגיע לשיא של 2.1% בין השנים 1965 ל-1970, אומר כהן. “כעת ירדנו לשיעור גידול של 1.1% לשנה” הוא מוסיף, אף כי משמעות הדבר היא שבכל דקה נולדים בעולם 150 תינוקות.

צרכנים

חצי מיליארד האנשים העשירים בעולם מייצרים מחצית מפליטת הפחמן הדו-חמצני, גז החממה העיקרי הגורם לשינוי האקלים, בעוד שלושת המיליארדים העניים פולטים רק 7%. האמריקני הממוצע, אחד מ-312.5 מיליון אמריקנים, משתמש ב-88 ק”ג של חומרים מדי יום: מזון, מים, פלסטיק, מתכות ושאר משאבים. האמריקנים צורכים 25% מתפוקת האנרגיה העולמית למרות שהם מייצגים רק 5% מכלל האוכלוסייה, וקבוצת המדינות המתועשות מבזבזות 222 מיליון טונות של מזון מדי שנה, לפי סוכנות האו”ם למזון ולחקלאות.

“בעוד שאוכלוסיית העולם הוכפלה, צמחה הכלכלה פי 15, מספר המכוניות גדל פי 16 והשימוש בדשנים פי 6,” אומרת הגאוגרפית רות דה-פריז מאוניברסיטת קולומביה. “ולא נראית האטה בצריכה באופק,” בייחוד כשכולם רוצים לחקות את כולם, היא מוסיפה.

כל הצריכה הזאת דורשת המון משאבי טבע, ממכרות נחושת גדולים המצלקים את הנוף ליותר ויותר קרקע לגידול מזון. יותר דונמים הופנו לגידול מזון בין השנים 1950 ל-1980 מאשר מ-1700 ל-1850 ומגבלות הקרקע הם רק אחת מתשע החריגות מ”גבולות הגזרה” שמדענים זיהו, שצריכות להדאיג אותנו: שינוי האקלים, אובדן המגוון הביולוגי, שיבוש מחזורי הנוטריינטים (חנקן וזרחן), עלייה בחומציות האוקיינוסים, צריכת מי שתייה ועוד. “האטת הגידול באוכלוסייה אינו פותר את כל הבעיות אך הוא מקל עלינו באמצעות האטה בעלייה בביקושים” אומר כהן.

בסופו של דבר, הגורם שיגביל את גידול האוכלוסין יהיה הגורם שהכלכלן המנוח ג’וליאן סיימון כינה בשם “המשאב העיקרי”: אנרגיה. בפשטות, האם תהיה די אנרגיה שאפשר לנצל כדי לספק איכות חיים טובה לאותם מיליארדי האנשים שיאכלסו בבא היום את כדור הארץ? ואנו כבר נתקלים במגבלות האלה, כפי שאפשר לראות בעליית המחירים של כל המוצרים, ממזון ועד לדלק, בעשור האחרון. “צריכת האנרגיה לאדם במדינת ניו ג’רזי הגיעה לשיעור כושר ייצור האנרגיה באמצעות פוטוסינתיזה בכל שטחה של המדינה אפילו לו היה מוחזר למצבו הראשוני.” אומר הפיזיקאי קלאוס לקנר, מנהל מרכז לנפסט לאנרגיה בת קיימא במכון כדור הארץ של אוניברסיטת קולומביה. אם נפשט זאת, ללא דלקים מחצביים, לא היו תושבי ניו ג’רזי יכולים להתקיים על התפוקה של מדינה זו לבדה. בעיה זו עשויה להתפשט ככל שמתקדמים במאה ה-21 בשל גידול האוכלוסין.

אנרגיה היא המפתח לכלכלה המודרנית, אך יתכן שנטילת חלק בכלכלה המודרנית היא המפתח להגבלת גידול האוכלוסייה. “אם תינתן היזדמנות לנערות ולנשים לייצר הכנסות ולעבוד, תראו ירידה מהירה בפריון” אומרת דה-פריז. כמו כן, העלייה בהזדמנויות הנגישות הביאה לירידה בפריון במדינות רבות בעולם, כפי שציין העיתונאי פרד פירס בספרו ” The Coming Population Crash ” (הוצאת בייקון פרס, 2010): פצצת האוכלוסין מנוטרלת. נשים מנטרלות אותה, משום שהן רוצות בכך”.

ואולם לא מדובר רק בהזדמנויות כלכליות. חינוך גם הוא פועל כמפתח להורדת קצב הלידות העתידי. “כמעט באופן אוניברסלי, אישה בעלת השכלה גבוהה יותר יולדת פחות ילדים,” כתבו דמוגרפים במאמר שהתפרס ב-29 ביולי בכתב העת סיינס. לדברי כהן, מחירו של חינוך לכל צעיר החי היום בעולם הוא כ-70 מיליארד דולר.

אבל שיעור הילודה לא יורד בכל מקום. קצב הלידות באינדונזיה חדל לרדת והחל לטפס שוב. כמה מדינות באפריקה שמדרום לסהרה, לרבות ניג’ר שיאנית הלידות עם יותר משבעה ילדים לאישה, שומרות על שיעור ממוצע הגבוה מארבעה ילדים לאישה. אפילו בארה”ב נראה כי הפריון גדל ועומד כעת על יותר משני ילדים לאישה בשנים האחרונות.
הדרך המשפיעה שאזרח אמריקני יכול לנקוט כדי לתרום לפתרון בעיות הסביבה בעולם, כגון שינוי האקלים, הוא להוליד פחות ילדים.

בתנאים הנוכחיים יוסיף כל ילד אמריקני שנולד כ-10,000 טונות של פחמן דו-חמצני לאטמוספירה במהלך שנות חייו. לשם השוואה, מדובר בפי 5 יותר מעמיתו בסין ופי 160 מילד בנגלדשי. לפי חוקרים באוניברסיטת מדינת אורגון, הולדת ילד אחד פחות במשפחה אמריקנית תשפיע פי 20 משתשפיע נהיגה במכונית היברידית כמו טויוטה פריוס, שימוש במכשירים חוסכי אנרגיה וכל שאר החסכונות באורח החיים ביחד.

הדיווידנד הדמוגרפי

לפחות בעשורים הקרובים יהיו בעולם יותר אנשים בגיל העבודה מאשר אנשים התלויים בהם (ילדים וקשישים) – דיווידנד דמוגרפי מן הסוג שאפשר צמיחה כלכלית גדולה בעבר. השאלה הגדולה של המאה ה-21, כפי שכהן מנסח אותה היא “האם הפיתוח הכלכלי הוא אמצעי מניעת ההיריון הטוב ביותר, או שנטילה מרצון של אמצעי מניעה היא הפיתוח הכלכלי הטוב ביותר?”

באשר לשאלה כמה בני אדם יכול כדור הארץ לכלכל, הראשון שחישב זאת היה המיקרוביולוג ההולנדי אנטון ון לוונהוק, שהגיע כבר בשנת 1679 לאומדן של כ-13.4 מיליארד בני אדם, בהסתמך על צפיפות האוכלוסייה בארצו וגודלן היחסי של שאר מדינות העולם. הערכות מאוחריות יותר לא היו מדעיות יותר. הן השתרעו ממיליארד בני אדם ועד טריליון. “מדובר במספרים פוליטיים שנועדו לשכנע בני אדם או בכך שכבר יש יותר מדי בני אדם או שאין בעיה להמשיך בצמיחה מהירה,” כתב כהן בספרו “כמה בני אדם יכול העולם לכלכל?” (W. W. Norton, 1996)

כיום אוכלוסיית העולם מייצרת די מזון כדי להאכיל את כל בני האדם החיים היום ואף יותר. משקים חקלאיים בכל העולם מייצרים די קלוריות כדי לספק לאוכלוסייה של 11 מיליארד בני אדם 2,000 קלוריות ליום. הדבר קרה בזכות כושר ההמצאה של האדם – למשל גידול מודרני של תבואות יסוד, כגון חיטה, בתפוקות שיא, אירוע הידוע בכינוי המהפכה הירוקה, שגברה עד כה על המגבלות הסביבתיות.
ובכל זאת יש עדיין יותר ממיליארד בני אדם רעבים בכדור הארץ היום. “מספר האנשים החי מתחת ל-2 דולר ליום הוכפל במאה ה-20” אומר כהן. “רעב הוא בחירה”.

מעבר לשבעה מיליארד

עדנאן מביץ’ נולד ב-12 באוקטובר 1999 בסרייבו והוכרז כאזרח ה-6 מיליארד על כדור הארץ, אחד מ-80 מיליון ילדים שנולדו באותה השנה. 12 שנים לאחר מכן, התינוקת ה-7 מיליארד היא עדיין אחת מ-78 מיליון ילדים שיוולדו השנה. בקצב הנוכחי יידרשו 14 שנים להגיע לאדם ה-8 מיליארד וייתכן שיידרש זמן רב יותר להגיע לאדם ה-9 מיליארד.

ואולם, עדיין לא עברנו את השיא, שעשוי להגיע ל-10.1 מיליארד בני אדם, לפי הדמוגרפים של האו”ם. אחרי הכול, בשנות ה-90 חזו הדמוגרפים של הארגון שהשיא יהיה 7.8 מיליארד בני אדם, מספר שנעבור אותו הרבה לפני שנת היעד 2030. “הפרש של ילד אחד לאישה לאורך חייה מהיו ועד שנת 2050 משמעותו הפרש של 2.5 מיליארד בני אדם בכל העולם.” אמר כהן.

כפי שזה נראה היום, אוכלוסיית בני האדם תגיע לשיא ולאחריה תחל ירידה. העולם של המאה ה-21 יהיה עולם מזדקן, כפי שרואים כיום ביפן ובמדינות מסוימות באירופה – אך עדיין יש סיכוי טוב להמשך הצמיחה במספר בני האדם. האו”ם חזה לאחרונה כי נתייצב על 9 מיליארד בני אדם, אך כעת הם תיקנו את עצמם ומדברים על 10.1 מיליארד בשנת 2100, וייתכן שהוא ימשיך לטפס בשל העובדה ששיעור הלידות לא הצטמצם במידה ובקצב שחזו בעבר. אם הבחירות שנעשה יהיו מעט שונות, המספרים יגיעו ל-16 מיליארד עד סוף המאה, מספר שעלול להיות גבוה יותר ממה שכדור הארץ מסוגל לקיים ברמת החיים הנוכחית.

“זאת גם אחת הבעיות האינטימית ביותר – מה אנשים עושים במיטה – וגם אחת הבעיות הציבוריות הגדולות ביותר,” אומר כהן. “מה שאנשים עושים במיטתם שלהם משפיע על אנשים רבים שאינם מצויים במיטתם”.