תצפיות חדשות מטלסקופ החלל האבל מסייעים לאסטרונומים לעדן את המודלים שלהם של היווצרות כוכבים, לרבות הערכה לאיזו מסה מרבית הם עשויים להגיע
תצפיות חדשות מטלסקופ החלל האבל מסייעים לאסטרונומים לעדן את המודלים שלהם של היווצרות כוכבים, לרבות הערכה לאיזו מסה מרבית הם עשויים להגיע. האבל צפה בצביר הקשתות, קבוצת כוכבים השוקלים ביחד 10 אלפי מסות שמש. התיאוריה הסטנדרטית צופה כי 20-30 כוכבים בצביר יהיו בעלי 150 מסות שמש, אך לא נמצאו כאלה כלל, לפחות תריסר היו בסביבות 100 מסות שמש.
שלא כמו בני אדם, הכוכבים נולדים עם כל המשקל שיהיה להם מעתה והלאה. משקל הלידה של אדם הוא כמה קילוגרמים, אך משקלם של כוכבים נע מעשירית ועד לפי 100 ממסת השמש שלנו. אף כי האסטרונומים יודעים שהכוכבים באים במבחר מסות, הם עדיין מגששים באפילה באשר להערכה מהי המסה המקסימלית האפשרית לשמש אם בכלל יש גבול כזה.
כעת התקדמו האסטרונומים צעד אחד נוסף לקראת חישוב הגבול של הכוכבים. אסטרונומים שהשתמשו בטלסקופ החלל האבל ביצעו הערכות ישירות ראשונות בתוך שביל החלב וגילו כי יש לכוכבים גבול עליון לגודלו. הם חקרו את אחד מצבירי הכוכבים הידועים ביותר בגלקסיה שלנו – צביר הקשתות, ומצאו כי הכוכבים לא מגיעים לעולם מעבר ל-150 מסות שמש.
הממצאים מקרבים את האסטרונומים להבנת התהליך המורכב של הולדת הכוכבים, וכעת גם להכרה שיש לכוכבים גבול עליון. ידיעת הגודל המרבי הזה מציעה רמזים חשובים לדרך שבה היקום בונה את כוכביו. כוכבים מאסיבים הם המניעים והמזעזעים של היקום. הם מייצרים רבים מהיסודות הכבדים ביקום, שהם אבני הבניין לכוכבים ולכוכבי לכת חדשים. כוכבים כבדים עשויים להיות גם המקור להתפרצויות קרני הגאמא המציפות את היקום בקרינה.
“זהו צביר עצום המכיל את המבחר העשיר ביותר של כמה מהכוכבים המאסיביים ביותר בגלקסיה. אך עדיין נראה שחסרים בו כוכבים בעלי מסה גדולה מ-150 מסות שמש. אומר האסטרונום דונלאד פיגר Figer ממכון טלסקופ החלל בבלטימור, מרילנד. “התיאוריות מעריכות כי 20-30 אחוז מצביר הקשתות יהיו כוכבים במסות של בין 130 לאלף מסות שמש. ואולם לא מצאנו עד כה כוכבים גדולים יותר מ-150 מ”ש. אם התחזית נכונה וגם אם היו צריכים להיות רק שני כוכבים מאסיבים ולא מצאנו אף אחד, יתכן שהתוצאה שלנו היא פרי טעות סטטיסטית.
פיגר משוכנע שתצפיות המשך יקבעו גיל מקסימלי גם בצבירים אחרים כדי לבחון את התוצאות שלו. ממצאיו כוללים ניתוח סטטיסטי של צבירי כוכבים קטנים יותר בגלקסיה שלנו והצביר המאסיבי R136 בגלקסיה שכנה – הענן המגלני הגדול. בצביר הזה, גילו האסטרטנומים כי כוכבים לא נוצרים בגודל של יותר מ-150 מ”ש.
האסטרונומים לא היו בטוחים עד כמה גדול יכול כוכב להיות מבלי שיתפוצץ ויקרוס מעוצמת המשיכה שלו עצמו. גם עם ההתקדמות הטכנולוגית, האסטרטנומים אינם יודעים מספיק אודות הפרטים של תהליך יצירת הכוכבים כדי לקבוע מהו הגבול העליון למסת כוכבים. תיאוריות שונות הציבו את הגבול בכל מקום בין100 לאלף מסות שמש. קביעת הגבול התחתון היתה קלה יותר – עצמים בני פחות מעשירית מסת השמש שלנו אינם מספיקים כדי להצית בערה גרעינית בגלעינם ולזהור ככוכבים.
לפיכך נאלץ פיגר לבלות שבע שנים ביצירת פאזלים מהנתונים של האבל. הממצאים פורסמו בגליון 10 במארס של כתב העת נייצ'ר.
לכתבה במלואה באתר יוניברס טודיי
ידען אסטרופיסיקה 2 – כוכבים בחייהם ובמותם
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~109109959~~~97&SiteName=hayadan
