שר המדע – עמיתו לטכניון הגיב על הזכיה * במאמר זה גם ההודעה הרשמית של הטכניון
שר המדע והטכנולוגיה הפרופ’ דניאל הרשקוביץ, עמיתו לטכניון וחבר קרוב שלו בירך על הפרס אמר היום: “הזכייה היא לא רק הישג אישי מדהים עבור פרופ’ שכטמן אלא עדות נוספת לכך שמדינת ישראל היא מעצמה מדעית וטכנולוגית. כמי שמכיר אותו ואת כישוריו, זכייתו בנובל אינה מפתיעה”.
יו”ר הועדה לתכנון ותקצוב שבמועצה להשכלה גבוהה, פרופ’ מנואל טרכטנברג בירך את פרופ’ דן שכטמן מהטכניון על זכייתו בפרס נובל בכימיה.
פרופ’ טרכטנברג אמר כי הזכייה מהווה הוכחה נוספת לחשיבות העצומה של ההשקעה בחינוך, בהשכלה הגבוהה ובמחקר, שהינם המקור ליתרון היחסי היחיד של מדינת ישראל, קרי, ההון האנושי המשובח, היצירתיות והחדשנות המדעית והטכנולוגית.
פרופ’ טרכטנברג הוסיף כי בזכייתו בפרס הנכסף מצטרף פרופ’ שכטמן לשורה מכובדת ביותר של חוקרים ישראלים אשר תרמו תרומות מרחיקות לכת למדע, לחברה ולקדמה האנושית, ועל כך גאוותנו כאומה.
ההודעה הרשמית של הטכניון
פרופסור דן שכטמן מהפקולטה להנדסת חומרים מקבל את הפרס על תגליתו המרעישה: גבישים קוואזי-מחזוריים
פרופסור מחקר דן שכטמן מהפקולטה להנדסת חומרים בטכניון זכה בפרס נובל בכימיה לשנת 2011, על גילוי הגבישים הקוואזי מחזוריים בשנית 1982.
הגילוי היה במעבדות NBS במרילנד, ארה”ב, לשם הוזמן פרופסור שכטמן על ידי ד”ר ג’ון כאהן, שביקר בטכניון בשנת 1980. באותם ימים עסק פרופסור שכטמן בייצור חומרים מתכתיים על ידי התמצקות מהירה. מה שראה במיקרוסקופ האלקטרונים החודר באותו יום היה דיפרקצית אלקטרונים שהצביעה על כך שהגביש הנבדק הינו גביש בעל סימטריה סיבובית של חמש – סימטריה שנחשבה בלתי אפשרית בגבישים מחזוריים.
בשנת 1912 אישר המדען הגרמני פון לאווה על ידי דיפרקצית קרני-X כי לרוב המוצקים מבנה גבישי מסודר ומחזורי, מאז ועד שנת 1982, במשך שבעים שנה בהן נחקרו מאות אלפי גבישים שונים, לא דווח על גילוי גבישים שאינם מחזוריים. בנסיבות אלו התבססה פרדיגמה המגדירה את הגביש כמסודר ומחזורי וקובעת כי לגבישים מחזוריים יכולה להיות סימטריה סיבובית של 2,3,4 או 6,- לא 5 ולא מספר גדול מ-6. על בסיס זה צמחה תורת הגבישים (הקריסטלוגרפיה), אשר הייתה עד שנות השמונים “מדע סגור”, שאנשיו אינם מצפים לגילויים מהפכניים.
פרופסור שכטמן ביצע בעקבות הגילוי סידרה של ניסיונות, במטרה לברר מה גורם לסימטריה המחומשת. בתחילה הוא חשב שמדובר בתופעה הקרויה “תאומים”. כששלל אפשרות זו הבין שגילה גבישים חדשים, ובהמשך הוא מצא גבישים כאלה בשלושה חומרים שונים.
פרופסור שכטמן סיים את שנת השבתון שלו. כאשר שב לטכניון, הוא פגש את פרופסור אילן בלך, אשר היה היחיד שהאמין לגילוי שלו, ואף הציע מודל המסביר איך התקבלה דיפרקציה כזו. בקיץ של שנת 1984 חזר פרופסור שכטמן למרילנד ושלח לפרסום, יחד עם פרופסור בלך, מאמר מדעי שכלל את החלק הניסיוני ואת החלק התיאורטי אבל המאמר נדחה.
עורכי ה-Journal of Applied Physics כתבו: “המאמר לא יעניין פיסיקאים. אנו ממליצים לשלוח אותו לעיתון של מטלורגים (חוקרי מתכות)”. המאמר אכן נשלח לעיתון של מטלורגים – Metallurgical Transactions, אשר קיבל אותו אך הודיע כי יפרסמו רק בתוך שנה. פרופסור שכטמן הראה את המאמר לג’ון כאהן, שהציע לשלוח מאמר נוסף, מתומצת, לכתב העת Physical Review Letters. בכתיבת המאמר המתומצת השתתפו ארבעה מדענים – שכטמן, בלך, כהאן והמדען הצרפתי ד”ר דניס גרטיאס. העצה של ד”ר ג’ון כהאן הוכחה כטובה, והמאמר אכן פורסם בתוך שבועות ספורים, בנובמבר 1984. כך נפתח תחום חדש במדע: גבישים קוואזי- מחזוריים.
קהילת הפיסיקאים געשה ורעשה, והחרתה-החזיקה אחריה קהילת הכימאים והמתמטיקאים. קהילת ה”מאמינים” של ד”ר שכטמן גדלה והלכה, אבל היא נתקלה בהתנגדות של קהילת הקריסטלוגרפים השמרנית, בראשות פרופסור לינוס פאולינג, אבי הכימיה האמריקנית המודרנית וחתן פרס נובל (פעמיים). ” שכטמן מדבר שטויות”, אמר פעם פאולינג בכנס מדעי, שבו ישב בקהל גם ד”ר שכטמן. “אין דבר כזה קוואזי גבישים – יש רק קוואזי מדענים”. לפני מותו נותר פאולינג היחיד בעולם המדעי שסירב להכיר בתגליתו של פרופסור שכטמן.
היום פרופסור שכטמן הוא פרופסור מחקר בפקולטה להנדסת חומרים בטכניון ובאוניברסיטת איובה בארה”ב, בעל פרסים רבים כגון פרס ישראל,
פרס וולף, פרס אמת ופרס אמינוף של האקדמיה השוודית המלכותית למדעים.
הוא חבר באקדמיה הישראלית למדעים ובאקדמיה להנדסה בארה”ב.
כיום כבר ידוע על מאות חומרים המקיימים את המבנה שגילה פרופסור שכטמן, ומדי שנה מתקיימים מספר כנסים לאומיים ובינלאומיים בנושא.
40 ספרים מדעיים הוקדשו לגבישים קואזי-מחזוריים, ובספרים רבים אחרים עודכן הפרק הדן במדע הקריסטלוגרפיה. בעקבות התגלית ואישושה שינתה האגודה הבינלאומית של מדעני הקריסטלוגרפיה את הגדרת הגביש מיסודה. בישראל הוצמד שם לחומר בעל המבנה החדש –”שכטמנית”.
מושגי יסוד
להלן הסברים בסיסיים לכמה מושגים המופיעים בכתבה:
דיפרקציה הינה התפזרות קרינה כתוצאה מאינטראקציה עם חומר.
סימטריה סיבובית פירושה, באופן פשטני, שאם נסובב את הגוף שבו מדובר, נראה שוב ושוב אותה תמונה; לדוגמה, אם נסובב לאט סביבון שעל פאותיו לא כתוב כלום, נראה ארבע פעמים את אותה תמונה, ואז נגיע שוב לנקודת ההתחלה – זוהי סימטריה סיבובית מרובעת. התגלית של פרופסור שכטמן היא קיומה של סימטריה מחומשת בגבישים.
גביש מחזורי מתאפיין בכך שהוא מורכב מיחידת מבנה בסיסית החוזרת על עצמה שוב ושוב, כמו המשושים בחלת הדבש.
15 תגובות
והנה סרטון המנציח את ההכרזה על הזכייה
http://www.nobelprize.org/mediaplayer/index.php?id=1623
פרופסור דני שכטמן מספר את סיפורו:
http://www.youtube.com/watch?v=EZRTzOMHQ4s
אי אפשר שלא להתרשם גם מהקסם האישי שלו.
המצויינות האישית אינה קשורה דוקא לפרסים והכרה שמוענקים על פריצות דרך. בכל התחומים ובכל הרמות מצויינות אישית יכולה להביע את עצמה וליצור שגשוג והתפתחות לרבים אחרים. את זה מערכת החינוך יכולה לטפח ואת זה היא לא עושה!!! נהפוך הוא.
גם הגיאונים הגדולים זקוקים לאיזו סביבה תומכת אך כל השאר ממש תלויים בסביבה כזאת.
אצלנו במדינה במיוחד הפספוס גדול כי הכשרונות רבים והם פשוט עוזבים. זה מקומם כל כך!!!
אהוד:
ברור שלעקשנות יש חשיבות רבה במקרים מסוימים (לא כדי שהטענה תתקבל כי כל הטענות המוצדקות כנראה מתקבלות בסופו של דבר) אלא כדי שהדבר יקרה עוד בימי חייו של הטוען הראשון.
ברור גם שלא תמיד היא חשובה (המון פרסי נובל מבוססים על תגליות שהפכו למקובלות מהר מאד).
בכלל – נושא העקשנות רלוונטי כמובן רק לפרסי נובל בתחומי המדע (אבל לזה התכוונת מראש בעצמך).
לגבי עניין המחקר בחו”ל – המדע פועל כך היום וכל המדענים פועלים במגוון מדינות. העניין הוא שההכנה הבסיסית שלהם בבית הספר הייתה טובה ותנאים בארץ היו מספיק ידידותיים (יחסית לשאר העולם) כדי שלא יברחו מכאן.
עם זאת – ברור שהוטענה “פעם היה טוב ועכשיו לא” היא כרגע טענה תאורטית בלבד שלא נבחנה במבחן הניסוי כי המדענים ש”נאפים” היום עוד לא היו אמורים לזכות בפרסי נובל.
ובכל זאת לטענה התאורטית יש על מה לסמוך על פי ניסיונן של מדינות אחרות והמדבר המחשבתי בעולם הערבי הוא דוגמה בולטת להשפעת החינוך המוקדם.
מיכ*אל,
אתה כמובן צודק, עקשנות בלבד איננה תנאי מספיק לזכייה בנובל ודרוש כמובן ידע מדעי,
אבל לטעמי עקשנות הינה אחת מהתכונות החשובות לזכייה לפחות בחלק מפרסי
הנובל.
מענין לבחון את הטענה פעם היה כאן טוב ועכשו אין מימון למדע על בסיס הזכייה האחרונה.
אגב אני מסכים כי מצב המדע בארץ הוא בעייתי אבל לדעתי חלק ממנו נובע מחוסר
ההבנה של הציבור כי מחקר הוא תחום מאד תחרותי והמדינה לא צריכה לשלם
המון כסף על אנשי מחקר טהור בלבד.
אחזור לנושא. פרס הנובל לו זכה פרופ’ שכטמן הוא תוצאה של מחקר אותו ביצע
במעבדות NIST בארה”ב ואם אני זוכר נכון הרבה ממחקרה של עדה יונת בוצע
בגרמניה וגם חלק ארי מהמימון הגיע משם. כך שהטענה פעם הייתה פה
השקעה במדע ועכשו לא היא נכונה חלקית
מיכאל,
אתה כמובן צודק, עקשנות בלבד איננה תנאי מספיק לזכייה בנובל ודרוש כמובן ידע מדעי,
אבל לטעמי עקשנות הינה אחת מהתכונות החשובות לזכייה לפחות בחלק מפרסי
הנובל.
מענין לבחון את הטענה פעם היה כאן טוב ועכשו אין מימון למדע על בסיס הזכייה האחרונה.
אגב אני מסכים כי מצב המדע בארץ הוא בעייתי אבל לדעתי חלק ממנו נובע מחוסר
ההבנה של הציבור כי מחקר הוא תחום מאד תחרותי והמדינה לא צריכה לשלם
המון כסף על אנשי מחקר טהור בלבד.
אחזור לנושא. פרס הנובל לו זכה פרופ’ שכטמן הוא תוצאה של מחקר אותו ביצע
במעבדות NIST בארה”ב ואם אני זוכר נכון הרבה ממחקרה של עדה יונת בוצע
בגרמניה וגם חלק ארי מהמימון הגיע משם. כך שהטענה פעם הייתה פה
השקעה במדע ועכשו לא היא נכונה חלקית.
אהוד:
לא צריך להגזים.
אפילו פה באתר תמצא המון אנשים שלא אכפת להם מה אומרים להם.
כמו שאמרת – אולי זו תכונה ישראלית טיפוסית.
אז מה מבדיל בין מי שזכה בפרס נובל למי שלא?
לדעתי יש להשכלה השפעה מכרעת.
כמובן שנחוצות גם תכונות אופי מסוימות אבל לא מדובר בסתם עקשנות אלא בכזו שמבוססת על ידע והבנה.
התעלמות מביקורת היא בכלל דבר רע. צריך לשמוע את הביקורת ולבדוק אם היא באמת מערערת את בסיס של מסקנותיך.
רק אחרי שווידאת שהביקורת לא עומדת במבחן הביקורת שלך עליך להתעלם ממנה.
דווקא פרסי הנובל בכימיה שקבלו ישראלים מצביעים לא על מערכת חינוך מעולה בעבר, אלא על תכונה ישראלית/יהודית בסיסית. התכונה העקרית שבזכותה קבל פרופ’ דן שכטמן את פרס הנובל כמו גם פרופ’ עדה יונת הינה העקשנות, היכולת לצאת כנגד כל העולם ולהתעלם ממנו. ליונת אמרו “את הוזה, לא תצליחי, את תכשלי” לשכטמן אמרו “אתה מבדר שטויות”. לא כתוצאה מהחינוך שקבלו זכו שני הישראלים הללו בפרס נובל אלא בשל היכולת שלהם להתעלם מהביקורת. גם המקרה של הרשקו וצ’חנובר הוא מקרה מסוג זה.
הישגים אישיים למרות החינוך לבינוניות במע’ החינוך הישראלית ולא בזכותו – ברור שמוכשרים רבים פוספסו וההון האמיתי של הכשרון שלהם אבד!!! חייבים להתעורר!!! בריחת המוחות היא אסון.
ישראל אולי מעצמה היום אבל זה רק בזכות מערכת חינוך שכבר לא קיימת ונראה בעוד 20 שנה איפה ישראל תהיה ומי יבכה על הנזקים שנעשים היום!
ומי רץ להתהדר בה?? מי שלא משקיע ונלחם עבור המדע בארץ!! הצלחת היום פרי השקעה בשנים עברו
תראו איפה מדור “מדע” ממוקם באתר הפופולרי YNet, איי שם כמעט בתחתית העמוד, וגם שם הוא מעורבב עם כמה נושאים נוספים. לדעתי זו פשוט בושה, איזה מסר הם מעבירים לקוראים באתר ובעיקר לבני הנוער לגבי חשיבות המדע?
פשוט בושה.
ב”פופולר סיינס” יש מאמר די ארוך. אין שום איזכור מהיכן המדען הזה מגיע, אבל יש איזכורים של מספר מדענים בכל העולם שהיו ראשונים להתייחס ברצינות לתיאוריה של פרופ’ שכטמן. אבל הצילום שלהם של הגבישים חבל שלא הופיע גם במאמר שלכם.
“עדות נוספת לכך שמדינת ישראל היא מעצמה מדעית וטכנולוגית”
עם הרשקו מוכרח לקשר את זה לזכייה בנובל , על פי מדד זוכי נובל באוניברסיטאות העולם,
ישראל היא לא מעצמה בכלל (הטכניון בכלל מתחת לאוניברסיטת פונג’ב..)
http://en.wikipedia.org/wiki/List_of_Nobel_laureates_by_university_affiliation
שר המדע היקר,
אם ישראל היא מעצמה מדעית, אז ששר המדע ידאג שהממשלה תעביר תקציבים למדע:
1) במערכת החינוך יש מחסור במורים למדעים – במורים לפיסיקה ומתמטיקה. מסיבה זו לא פעם מורים שאין להם הכשרה מתאימה מלמדים מקצועות מדעיים.
2) תלמידים בבתי הספר נאלצים לקחת שעורים פרטיים במתמטיקה ובפיסיקה כי מערכת החינוך לא מקדישה מספיק תשומת לב לנושא המדעים. מדוע שתלמידים ישלמו על שעורים פרטיים? ותלמידים שידם אינם משגת נשארים מאחור. משרד החינוך צריך תקציבים כדי להעסיק מורים למדעים שיתנו במסגרת בית הספר שעורים לתלמידים מתקשים כדי להזניק את ישראל ל”מעצמה מדעית”.
3) האקדמיה: מניעת בריחת מוחות מעולים לארה”ב ולאירופה. רק היום שמעתי שהממשלה העבירה מיליארדים לישיבות ולכוללים. ככה נהיה מעצמה חרדית ולא מעצמה מדעית.
4) קידום המחקר המדעי במכללות.
אולי הזכייה העשירית בפרס נובל תעיר את הממשלה?