הפה, הטלפיים והגפיים – ב'

למרות השמות הדומים, מחלת הפה והטלפיים של חיות המשק איננה מחלת הפה והגפיים התוקפת ילדים. חלקה השני של הכתבה

דרור בר-ניר

המחלה בהיסטוריה
אריסטו תיאר בכתביו משנת 350 לפני הספירה מגפה בבקר שלפי תסמיניה ייתכן שהיתה מחלת הפה והטלפיים (אך אולי היה זה דבר הבקר, rinderpest, שגורם לו נגיף אחר).

התיאור הראשון הוודאי של מחלה זו מופיע בספר “על הדבקות ומחלות מידבקות” (De contagione et contagiosis morbis), שפרסם בשנת 1546 הרופא ג'ירולמו פרקסטורו מהעיר ורונה שבאיטליה. הוא מתאר התפרצות, שהתרחשה ב-1514, של מגפה קטלנית בעדרי הבקר של צפון איטליה.

מאז תועדו מקרים נוספים של המחלה, הממשיכה לגרום נזקים כבדים לעדרים ולתעשיות הבשר והחלב. לקראת סוף המאה ה-19 מימנה ממשלת גרמניה מחקר לאיתור גורם המחלה שבעקבותיו (ב-1897) הכריזו החוקרים פרידריך לופלר (Loeffler) ופול פרוֹש (Frosch) שהגורם למחלה קטן מכל חיידק מוכר, ואינו ניתן לצפייה במיקרוסקופ אור. זה היה הנגיף השני שהכירו אנשי המדע, והראשון הפוגע ביונקים. (הנגיף הראשון היה נגיף המוזאיקה של הטבק, TMV.)

פריצת הדרך הבאה בחקר הנגיף והמחלה התרחשה ב-1920, כשהצליחו אוטו ולדמן (Waldmann) ועמיתו פייפ (Pape) להשתמש בשרקן (חזיר הים) כחיית מודל לחקר המחלה. וָלי (Vallee) וקָרֵה (Carre) הבחינו לראשונה ב-1922 בין זן (סרוטיפ) O (על שם עמק Oise שבצרפת) לזן A (על שם Allemagne שבגרמניה). ארבע שנים אחר-כך, ב-1926, זיהו אוטו ולדמן וקרל טראוטוויין (Trautwein) זן שלישי של נגיף המחלה, שכונה C.

בשנת 1938 פיתח אוטו ולדמן את החיסון הראשון למחלה, בשיתוף פעולה עם קוב (Köbe). צמד החוקרים בודדו נגיפים וטיפלו בהם בחימום ובפורמלין. החיסון נוסה לראשונה בהצלחה בהתפרצות שהתרחשה בגרמניה בשנים 1940-1938.

המצב בעולם
מקובל לחלק את מדינות העולם לשלוש קבוצות, בהתאם לקריטריון של נוכחות הנגיף למחלת הפה והטלפיים והופעת המחלה בהן. הארגון העולמי לבריאות בעלי-חיים (World Organisation for Animal Health) מפקח על כך.

1. מדינות נגועות – שבהן עדיין מדווחים על מקרי מחלה, או שעדיין לא עבר חודש מאז הדיווח על המקרה האחרון.
2. מדינות נקיות מהמחלה, שבהן נוהגים לחסן את חיות המשק הפגיעות לנגיף. במאי השנה נכללו בקבוצה זו שלוש מדינות.
3. מדינות נקיות מהמחלה, שאין מחסנים בהן את חיות המשק. בקבוצה זו נכללת, למשל, ארצות-הברית, שההתפרצות האחרונה של המחלה בתחומיה התרחשה ב-1929. במאי השנה היו בקבוצה זו 59 מדינות (ובהן בריטניה, שעתה תוצא מהרשימה).

כמה מדינות חולקו לאזורים, המסווגים בקבוצות 2 ו-3.

ההבדל בין שתי הקבוצות האחרונות נובע מכך, שבחיות מחוסנות קשה לדעת אם הן נשאיות של הנגיף אם לאו. מדינות מהקבוצה השלישית יכולות לייצא מוצרי בשר וחלב למדינות אחרות בלא שום הגבלות.

ומה בארץ?
גם אנו נמצאים בסיומה של מגפה ממושכת, שהתחילה בדצמבר האחרון (2006) באזור עכו והתפשטה למחוזות רבים בכל רחבי הארץ – מרמת הגולן ועמק הירדן בצפון ועד לאזור באר שבע בדרום.

המחלה פגעה בעדרי בקר לבשר, בקר לחלב, כבשים ועיזים. התמותה ברוב המקומות היתה נמוכה יחסית, כנראה משום שהחיות מחוסנות (מתקיים חיסון שגרתי לשלושה זנים: O1, A22 ו-Asia1). ביישוב נטועה, שבו החלה המגפה, היתה תמותה גבוהה של העיזים החולות (201 מתוך 260), משום שהחיות לא היו מחוסנות. בישראל, בניגוד לבריטניה, מאחר שהחיות מחוסנות, אין משמידים את בעלי-החיים החולים או את אלה שנחשפו למחלה.

גם אוכלוסיית הצבאים באזור רמות יששכר (שכמובן אינם מחוסנים) נפגעה מהמחלה. 68 מהם חלו ו-28 מתוכם מתו.

דיווח אחרון על המחלה התקבל ב-1 ביולי שנה זו, וב-31 ביולי הסתיימה תקופת ההמתנה. נכון להיום ישראל נקייה – עד ההתפרצות הבאה.


מחלת הפה והגפיים בבני-אדם
FMDV יכול להדביק, כאמור, גם בני-אדם, אך התופעה נדירה מאוד. עם זאת, ילדים (ולעתים רחוקות גם מבוגרים) חולים במחלה נגיפית הנושאת שם דומה, המתבטאת בעליית הטמפרטורה של הגוף, בפצעים בפה ובפריחה מלווה בשלפוחיות בידיים וברגליים. מחלה זו מכונה היום באנגלית HFMD – Hand foot and mouth disease. בעברית הוצע לקרוא לה מחלת הפה והגפיים – אך השם לא נקלט (עדיין).

המחלה מידבקת מאוד ועוברת בקלות מילד לילד דרך מגע עם הפרשות מהפה והאף, תכולת השלפוחיות וצואה. למרות אי-הנעימות, בעיקר בפצעים בפה שלעתים מתכייבים וכואבים מאוד, המחלה נחשבת כקלה מבחינה רפואית, וחולפת בלא טיפול לאחר שבוע עד עשרה ימים. לעתים נדירות המחלה מסתבכת ומתפתחת לדלקת נגיפית של קרום המוח, או מחלות אחרות המחייבות אשפוז והשגחה בבית-חולים. במקרים נדירים מאוד מתפתחת דלקת מוח, העלולה להסתיים במוות.

לעתים מתפרצות מגפות קשות של המחלה. בבייג'ין, בירת סין, דיווחו ביולי האחרון על למעלה מאלף מקרים של המחלה – רובם של ילדים מתחת לגיל 10. בסינגפור דיווחו על כ-700 מקרים באפריל האחרון. ממלזיה דיווחו בשנת 2006 על 14,000 מקרים. כדי להסיר ספק: למרות הדמיון בשם המחלה ובחלק מן התסמינים, מדובר בגורם מחלה שונה (הגם שאלה ואלה נגיפים).
האם חלב עיזים לא-מפוסטר עוזר בהתגברות על פצעי המחלה?

רבים טוענים שחלב עיזים, רצוי שיהיה ישירות מעטין העז, מקל ואף מרפא את הפצעים הכואבים המתפתחים בפה, הן ממחלת הפה והגפיים והן מסיבות אחרות.

מחייבי השימוש טוענים כי יש כנראה גורם לא-ידוע בחלב, שתהליך הפסטור פוגע בו. שוללי השימוש מצביעים על הסיכונים שבצריכת חלב בלתי מפוסטר, וחלקם טוענים שהשימוש בחלב העיזים היה ממש לפני שהפצעים החלימו מאליהם, ושאין קשר בין ההחלמה לצריכת החלב. לא נעשו ניסויים מבוקרים הבודקים את הקשר בין החלב להחלמת הפצעים.

מה הסיכון שבשימוש בחלב עיזים בלתי מפוסטר? – חלב בלתי מפוסטר עלול להכיל כמויות מסוכנות של חיידקים ונגיפים גורמי מחלות. המחלה הנפוצה ביותר בארץ כתוצאה משתיית חלב בלתי מפוסטר היא מחלת הברוצלוזיס, או בשמותיה בעברית “הפלה מידבקת” (בבעלי-חיים במשק האדם) ו”קדחת מלטה” (בבני-אדם). בקדחת מלטה נוצרים כיבים באיברים פנימיים, הגורמים לנזקים מתמשכים, ולעתים תמידיים, בעצמות, בכבד ובטחול, במערכת העצבים ובמערכות נוספות.
לסיכום

יש להבחין בין שתי המחלות הנגיפיות השונות, הדומות אמנם בשם ובתסמינים, אך השונות בגורמי המחלה ובמאכסנים. לראשונה חשיבות כלכלית חקלאית, והאחרת גורמת סבל לילדינו. והעיקר שנהיה בריאים.

ד”ר דרור בר-ניר מלמד מיקרוביולוגיה וביולוגיה של התא באוניברסיטה הפתוחה

קישורים

הדו”ח האפידמיולוגי של המגפה בסרי»

דף המידע על מחלת הפה והטלפיים באתר הארגון העולמי לבריאות בעלי-חיים»

דף המידע על מחלת הפה והגפיים באתר המרכז לבקרת מחלות»