הקמת אוניברסיטאות בגליל ובאריאל תעמיק את המשבר באוניברסיטאות המחקר
חגית מסר-ירון
החלטת הממשלה בתחילת החודש בעניין אוניברסיטאות בגליל ובאריאל נפתחה בהצהרה על החשיבות הלאומית שבהקמת אוניברסיטאות חדשות כמנוף לפיתוח אזורי. עם זאת קיימת סכנה ממשית, שהחלטה זו תביא לפגיעה קשה בנושא אחר בעל חשיבות לאומית – מעמדן הבינלאומי של אוניברסיטאות מחקר בישראל.
במצב הקיים במערכת ההשכלה הגבוהה בישראל, הגדרת מוסד כאוניברסיטה משמעותה הכרה במוסד להשכלה גבוהה כמוסד מחקר. הכרה זו כרוכה בשני דברים: נגישות להקצבות שמקצה ות”ת לאוניברסיטאות בלבד, מול תפוקות מחקר, ואפשרות להענקת תוארי דוקטור. ההחלטה על הקמת אוניברסיטאות נוספות משמעותה הוספת מתחרים למשאבי המחקר: תקציבים ותלמידי מחקר.
ב-2004 פורסם דירוג האוניברסיטאות בעולם, שנעשה בעיקר על פי הישגיהם המחקריים. ניתן להתברך בכך, שכל האוניברסיטות בישראל הופיעו ברשימת 500 האוניברסיטאות המוגדרות World Class Universities (האוניברסיטה העברית זכתה לדירוג הגבוה ביותר מבין האוניברסיטאות בישראל – המקום ה-92). בעוד ממשלות רבות בעולם שמות להן למטרה לשפר את מיקומן של האוניברסיטאות שלהן בדירוג, החלטת ממשלת ישראל עלולה להביא לתוצאה ההפוכה.
ההשלכה המיידית של הכלת מוסדות נוספים ברשימת האוניברסיטאות המתוקצבות תהיה העמקת המשבר התקציבי שאליו נקלעו האוניברסיטאות הקיימות. המשבר גרם כבר לצמצום מספר חברי הסגל הבכיר, בעל המוניטין והמנוסה; חייב האטה משמעותית בקליטת סגל צעיר; ופגע, אם לא גרם לקריסה מוחלטת, של ענפי מחקר בעלי חשיבות לאומית ובינלאומית. אחת מתוצאות המשבר היא, שהאוניברסיטאות נהפכות בהדרגה ממוסדות מחקר, הוראה ותרבות לשמם למערכות ששולטות בהן תפישות עסקיות. בגלל הקושי בגיוס תקציבים, מדענים בארץ פונים מתחומי מחקר ניסיוניים לתחומים תיאורטיים.
זאת ועוד, האווירה בקרב חברי הסגל האקדמי קשה: הם חשים חוסר הערכה ציבורית ולחץ מצד הנהלות האוניברסיטאות להביא כסף, ללמד יותר, להראות הישגים מהירים ונוצצים. לדבר יש השפעה הרסנית על דורות העתיד של המדע בישראל: מדענים צעירים ורציניים מחפשים את עתידם במקום אחר. לאווירת הנכאים והניכור באקדמיה יש, ועוד יהיו, השלכות שליליות נוספות, המתבטאות בתחושת חוסר הזיקה לחברה וההזדהות עם צרכיה.
התקציב אינו המשאב היחיד שעליו מתחרות אוניברסיטאות המחקר. משאב נוסף הוא התלמידים לתואר דוקטור. בניגוד לתואר הראשון ואפילו השני, התואר השלישי לא נועד להשכלתו של אדם; זהו תואר מקצועי, המסמיך אדם לפעול כ”חוקר עצמאי” על ידי התעמקות בנושא צר כלשהו. לכן לתואר “דוקטור” נדרש רק מי שמעוניין לעסוק במחקר, או מי שעבודתו דורשת זאת. על ות”ת להתאים את היקף המוסדות המעניקים תואר דוקטור למימון הציבורי הדרוש כדי לקיים את צורכי המדינה בחוקרים. הרחבת יתר של היקף זה תביא לבזבוז משאבי ציבור מצד אחד, ולסכנה לזילות התואר “דוקטור” מצד שני.
תלמידי המחקר הם מדעני העתיד והם המראה הבינלאומית של ישראל. היום, כמעט כל בעל תואר דוקטור מישראל יכול להתקבל כמדען בעל מעמד של פוסט-דוקטור בכל האוניברסיטאות והמעבדות המובילות בעולם. חשוב לשמור בלא פשרות על רמת מצוינות זו, ואין לסכן אותה על ידי נגישות יתר לתואר זה, שעלולה לנבוע מהקמה חפוזה של אוניברסיטאות נוספות.
השמירה על מעמד האוניברסיטאות בארץ אינה אינטרס של האוניברסיטאות עצמן, אלא אינטרס לאומי מהמדרגה הראשונה. האינטרס הציבורי מחייב את ממשלת ישראל לטפח אוניברסיטאות מחקר בישראל ולפעול לקדמן בדירוג האוניברסיטאות העולמי. האינטרס הלאומי החשוב של פיתוח אזורי עדיפות לאומית, אל לו לגבור על הצורך במדע ובמחקר ברמה בינלאומית, שקיומו מהווה נכס לאומי – הן כלכלי, הן ביטחוני והן תרבותי.
הכותבת היא פרופסור להנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב, לשעבר המדענית הראשית של משרד המדע
https://www.hayadan.org.il/BuildaGate4/general2/data_card.php?Cat=~~~172620789~~~254&SiteName=hayadan
